בס”ד

תשובה:

בחור ישיבה אהוב ואכפתי,

בתקופה כה ‘הפוכה’ ולא שגרתית אני בוחר להתחיל להשיב לשאלתך גם כן –מהסוף.

א. מה הקב”ה רוצה מאיתנו?

“מה הקב”ה רוצה מאיתנו”- שאלת המיליון דולר שכל יהודי שואל בלב לעת הזאת, וכל בעל זקן ארוך מרב ועד דרשן שבע-ברכות זוטר נהנה לענות עליה בחפץ הלב ולשמש כדוברו של בורא עולם למספר רגעים.

אמנה בפניך 2 תשובות מתומצתות מתוך המגוון הרב מהן נהניתי מאוד ואמשיך בתוספת קטנה משלי.

תשובה אחת ששמעתי (בשמו ובסגנונו של הגר”ב מרדכי אזרחי שליט”א) היא שזה בדיוק מה שהקב”ה רוצה מאיתנו- שנשאל; ‘מה הקב”ה רוצה מאיתנו?’.

עצם החשיבה המהורהרת (שלא לומר המעורערת), השיוך של הדברים וחיבור המציאות למעשי שמים והנהגתו יתברך בעולם ,כמשהו שנועד לעורר אותנו היא חיובית ורצויה בתקופה זו.

תשובה נוספת שקראתי, ואף היא צריכה להדהד לטעמי בחוזקה היא- לקיים ולתעדף יותר מכל את מצוות “וחי בהם”.

כעת יש מצווה אחת שחיוניותה גוברת על כל מניין וכל לימוד בבית המדרש- מצוות “וחי בהם”- פיקוח נפש. היא מוציאה אותנו, ולא בקלות, מכל ההרגלים ואזורי הנוחות שלנו ועושה לנו סדר מחודש בכל עורקי החיים שאנו מלומדים בהם מתוך מרוצת הזמן והשגרה.

מכאן אני פונה אליך כדבר איש לאחיו, לבנו: שמור על עצמך! שמור על חיי משפחתך וסביבתך! בלי שום התחכמויות ובלי ‘לומדעס’ ישיבתי ופלפולי סברות על ההוראות של משרד הבריאות. קבל את הדברים כפשוטן ושמור עליהם מכל משמר ואף יותר.

זוהי העבודה החשובה והראשונה ל’בין הזמנים’ שנקרתה בדרכינו כעת.

כעת, בשונה מכל הדוברים למיניהם, אני לא מצהיר על משהו שבו לדעתי כלל ישראל זקוק לשינוי, אני לא נוטה גם להקים בשלב זה ‘ועדות חקירה’ כדי לחפש את ה’אשם’ (העטלף, הסיני, ביבי, גנץ, המנהיג, המשב”ק, החסידים, הליטאים, הבני ברקים, התל אביבים, ליצמן, משרד הבריאות, הביטחון- מחק את המיותר…) אלא מנסה להתמקד יותר בלחפש את ‘השם‘ במצב הזה.

מבחינתי המצב שסביבנו, כפי שכל אחד יודע ומרגיש בתוכו, הוא הזמנה לשינוי.

בדיוק כמו שתהליך טיפולי הוא הזמנה לשינוי ושיפור החיים שלנו. במה? כל אחד במה שהוא צריך שינוי וטיפול!

יתכן אולי שישנם דברים כלליים שעם ישראל צריך בהם חיזוק, אינני הכתובת כאמור להכריז עליהם, אבל אני חושב שמלבד זה המצב יכול וצריך להוביל כל אחד בצורה אישית להרהור מחודש על חייו.

על ההווה, העבר והעתיד, על שאיפותיו, על מה שהוא עושה ומה שהוא שואף לעשות, היכן הוא נמצא והיכן הוא רוצה להיות, על הדרכים שבהם הוא ממלא את זמנו, על הקשרים שלו עם המשפחה שלו, עם החברים שלו, עם האלוקים שלו, על קיום המצוות שלו וכו’.

לטעמי, בשונה מהתובנה הראשונה שאיתה פתחתי לא מספיק רק לשאול ‘מה רוצה ה’…’ אלא צריך להשתמש בזה כנקודת הזנקה אישית ומעשית- כל אחד במישור הנוגע אליו לאחר מחשבה. בהצלחה.

ב. מה לעשות בשעות הפנאי, כשאין לך כח ללמוד וכיצד תשתחרר?

אשתף אותך קצת מתחום עיסוקי. כמטפל רגשי אני נפגש לא מעט עם נערים שנשרו מעולם הישיבות הנורמטיבי, לפעמים הם עדיין מחפשים לעצמם אלטרנטיבה של ישיבה אחרת ולפעמים כבר לא.

אני נוהג לשאול אותם בהיכרותנו הראשונה- איזו ישיבה אולטימטיבית הם היו מציירים לעצמם וגם מביא להם דף ועט ומאתגר אותם לשקול ולכתוב ממש סדר יום- מתי קמים ומתפללים בה וכמה זמן נמשכת התפילה, ובהמשך היום- מה לומדים שם, לאורך כמה זמן ובאיזה הפסקות וגם מה עוד משלבים ב’ישיבה המושלמת’ שתתאים לו לדעתו. משם אנו ממשיכים לנתח ולהבין את המצב ואת הצורך האישי של כל אחד או את הסתירות והקונפליקטים שבו הוא מצוי.

אני יכול לתת לך הרבה רעיונות איך למלא את הזמן שלך וגם איך להשתחרר, אבל התשובות שלי ישקפו בעיקר את הדרכים שלי מנסיוני להעביר את הזמן ולהשתחרר. אינני מכיר אותך מספיק כדי לענות על כך בשבילך. האם אתה מכיר את עצמך מספיק כדי לענות על כך?

אתה בן 17. גיל נהדר כדי לפתח עוד ‘מנה’ נוספת של מודעות עצמית ולגבש לעצמך ‘ארגז כלים’ שיוכל לשמש אותך בעתיד בכל שלב בחייך.

זמן ללמוד על עצמך כיצד אתה מגיב למצבי לחץ וחרדה, לזמני שעמום ורפיון, במה נח לך למלא את זמנך? אלו פרויקטים שתמיד רצית או התחלת וכעת יש לך את הזמן להתחיל או לסיים? באיזה תחום נוסף אתה חפץ להעשיר את עצמך ולרכוש דעת? זה יכול להיות לימוד שפה או אפילו נבירה בספרי מחשבה ומוסר שמרתקים אותך. (רעיונות כלליים נוספים: פיתוח כושר בריא, לימוד כלי נגינה, כתיבה, ציור, שירה, צילום, גרפיקה, עריכה, מיומנויות תקשורת ושיחה בין-אישית, קריאת ספר, היסטוריה יהודית, טבע, קורסי ידע נוספים וכו’)

עיקרו של דבר- כעת בדיוק זהו הזמן לצייר לעצמך את ה’ישיבה שלך’ ולקחת עליה אחריות ועצמאיות. אין ראש ישיבה, אין משגיח, יש רק אותך- שמחזק כעת את שרירי העצמאות והבגרות האישיים שלך. זו ההזדמנות שלך ליצור לעצמך שגרה משלך ולמלא אותה בתוכן ובתחומי עניין. אתה הראש ישיבה וגם התלמיד בישיבת בין הזמנים שתקים לעצמך.

בחזרה לשאלה המסיימת שלך שפתחה את תשובתי, אני חושב שיש בזה אלמנט נוסף של שינוי תפיסה מהותי עבורך ועבור כולנו. אנחנו לא לומדים רק כי יש ישיבה וכולל, לא מתפללים במניין כי ככה עושים כולם… כעת זה הזמן למצוא ולגלות עוד טפח נוסף על עצמנו ועל החיבור שלנו לדברים שאנו עושים בשגרה. להיות עצמאי.

ללמוד תורה מתוך אהבה ולמצוא את החשק והשמחה בלימוד ולא רק כי זה משקף את הסטטוס שלי בישיבה או כי אוטוטו יש מבחנים לישיבות גדולות (בהצלחה!). זה הזמן לפתח אישיות, לזקק את החיבור והקשר שלך שלך ללימוד ולקיום המצוות מתוך הבנה פנימית. סדר יום שאתה תבנה עם הדברים שחשובים לך, עם ההדגשים שלך ועם סדרי העדיפות שלך- יחזקו אני מאמין בצורה משמעותית וילמדו אותך גם על עצמך המון.

בנוסף, אני ממליץ לנסות למלא את זמנך גם בהתעסקות עם האחר. להתאמן בלנסות לראות מעבר לצורך האישי שלך גם את הצרכים הרבים של הזולת, שבוודאי קיימים תמיד ובמיוחד בתקופה רגישה כזו. אם זה המשפחה שכלואה ביחד בבית- ההורים, האחים הקטנים, השכנים, הסבא והסבתא שמתבודדים ומשוועים לשיחה טלפונית. כל עזרה שכזו (לפעמים שיחה פשוטה ומתעניינת בכנות היא העזרה הכי טובה) מלבד שתעשה מישהו אחר מאוד שמח ומאושר שזוכרים אותו ומחשיבים אותו- בסופו של דבר תמלא גם אותך ואת זמנך בעשייה חיובית ומספקת.

נסה לחלק את יומך ללו”ז מאורגן יותר שמוקדש בחלקו (ולפי המסוגלות האישית והאמיתית שלך) ללימוד, וחלק לפנאי והעשרה כשרים, חיוביים ומספקים וחלק נוסף לעשייה זולתנית.

בידידות ובתפילה עבור כולנו שנצליח לממש את רצון ה’ גם בתנאי השטח הנוכחיים.

אבי

avrahamx2@gmail.com>