אישה יקרה,
ראשית, מזל טוב! את נשואה טרייה, עדיין בעידן ההסתגלות הקסום והמאתגר של שנה ראשונה. השתיל המשותף שלכם עדיין לא נטע שורשים עמוקים, ולכן כל רוח מניעה אותו חזק .
קראתי את שאלתך הלוך ושוב מספר פעמים, מנסה להבין מתוכה את ההקשר הרחב ממנו את כותבת .
לאחר קריאה והעמקה החלטתי להתחיל דווקא מהסיפא של דברייך: "קשה לי המחשבה שזה דבר שיציק לי כל החיים", תהיתי לעצמי בקול.
מי מחליט אם משהו יציק לנו או לא. האם המחשבה מנהלת אותי כמו זבוב טורדן, או שיש לי, איזה שהוא say בעניין?
לתחושתי, ההחלטה מה יציק לנו ומה לא, מה יעמוד בראש סדר העדיפויות ומה יקבל מקום נמוך יותר, היא לגמרי וממש בידינו ובבחירתנו. זה מהות האדם- יצור תבוני ובוחר.
השאלה ממה את חוששת . כי בתוך הכותרת: בעלי לא מספיק עבורי , יש הרבה רבדים.
האם זה רק הפער גרידא, או אולי קולות חיצוניים שלוחשים לך: יכולת למצוא טוב יותר, מגיע לך מישהו חכם, אולי את מתפשרת , חלילה?
קולות חיצוניים הכוונה לקולות שהם לא הרצון הפנימי שלך , הם קולות של אנשים אחרים שלא חיים את החיים שלך עם הבעל שלך ולכן , נכון בעיניי להניח אותם בצנצנת זכוכית יפה, לרשום: "קולות חיצוניים" ולשלוף מהמדף אם אי פעם תזדקקי להם.
כעת, לקול הפנימי שלך .
לשם מה התחתנת? מלבד הקולות והסביבה, הרי בטח היה משהו מבפנים שביקש את זה , אם בסופו של דבר מצאת את עצמך נשואה ודווקא לאדם הזה. מהו הקול הזה?
אני יכולה לשתף אותך מה היה הקול הפנימי שלי כשנישאתי. הקול הפנימי שלי ביקש ריפוי.
ריפוי וצמיחה. וידעתי שזה יקרה רק דרך קשר אוהב, כנה ובטוח שדרכו אוכל לרפא את הפצעים, החסרים והחלקים הלא פתורים בחיי. האם את מזדהה?
במידה וכן, בואי נחשוב יחד, איך משיגים ריפוי? מה צריך לקרות כדי לאפשר לו להתרחש?
בהנחה שהיה לך בעל ולו כל התכונות המעולות שפירטת לעיל ובנוסף היה גם אינטלקטואל, מבריק ומושחז (זה בריה לא קיימת אבל לצורך הדיון😊) , האם היה לך נעים ומעניין? בוודאי. הייתם משוחחים עד חצי הלילה, מתפלמסים ומעמיקים. האם היה מתרחש ריפוי? לא בהכרח.
ובכלל, הפער הזה שאת מתארת? מי אמר שהוא רע? אולי הוא פשוט מגרש משחקים שאפשר להשתעשע בו יחד? (במקום לדמיין תהום פעורה ביניכם, דמייני מגרש גדול ושניכם עומדים בקצה, זורקים כדור אחד לשני ומתמסרים למשחק משותף והפריה הדדית)
אני אטען אפילו רדיקלי יותר. ריפוי וצמיחה לא יכולים להתרחש בחלל מלא.
כשהכל מתאים, מסונכרן והרמוני, אין יותר מה לעבוד, אין התפתחות, אין תנועה.
ריפוי קורה כשיש השלמה. כשבני זוג מזינים אחד את השני בדיוק במקומות החסרים.
יש מושג מגינון שאני מאד אוהבת. כאשר רוצים לדשן את האדמה, מומלץ להמתין עד שהיא ממש יבשה, עד שהצמח כבר כמעט מתעלף מרוב צמא ורק אז להשקות ולדשן, כי אז הדשן חודר הכי עמוק והכי חזק ומזין את האדמה מהשורש הכי פנימי שלה. אינני מכירה אותך, אבל פעמים רבות אדם שאזור הנוחות שלו הוא הרציונל והידע השכלי , חש פחות בנוח באזורי הרגש והלב. כמה טוב וכמה מופלא שיש שותף שמוכן לקחת אותך לסיור שם, בעולם המופלא והזר הזה, לתרגם לך ולהיות לך למדריך ומלווה.
דווקא איפה שהכי יבש וצחיח בתוכי יכיל את הדשן שבן הזוג מעניק לי הכי טוב.
ועוד דבר אני יודעת, גבר שניחן ב: "הבנה הדדית טוב לב ענק אינטליגנציה רגשית מאד גבוהה" כלשונך, הוא גבר שכדאי לשמור ולייקר מאד מאד. זה לא בונוס, זה לא משהו שמציינים במשפט אחד וממשיכים הלאה. זה התנאי הבסיסי לקשר בריא ושמח. כמה לא מובן מאליו זה.
אני מציעה לך יקרה, לשנות את נקודת המבט שלך. במקום לשאול את עצמך: מה חסר בבעלי,
שאלי את עצמך: מה חסר בי, וכיצד אישיותו הנפלאה של בעלי יכולה למלא ולרפא את המקום הזה.
בהמשך, תוכלי לשאול את עצמך מה חסר בבעלך וכיצד דווקא את מכולן יכולה למלא לו את זה. אני מבקשת לשנות את נקודת המבט על נישואים מחוזה עסקי בין שני אנשים בו אנחנו מתמקדים כיצד ניתן להוציא מהשני כמה שיותר וכיצד הוא משרת אותי באופן הכי מושלם ולצאת לראיה של חזון. של מסע נשמתי חד פעמי, שבו אנו מקבלים הזדמנות מהבורא לברוא משהו ביחד, יצירה משותפת שמורכבת מכל הטוב שבי ומכל הטוב שבעלי ויחד אנו יוצרים משהו מופלא והרמוני.
ראיה של חוזה היא ראיה נוקשה, מכווצת וצרה, שהרבה פעמים מעורב בה גם מידה של גאווה, כאילו אני יודעת יותר טוב מהבורא למה אני זקוקה, כאילו אני המושלמת ורק האחר הוא לא "מספיק".
ראיה של חזון מאפשרת לי לראות את בעלי באור חדש ואחר. באור שמרגיש זכות ושמחה לקבל כזה שותף מקסים ומבורך לדרך. שותף שיכול להעצים ולהאיר בי את כל מה שעדיין נחבא אצלי. ראיה שיודעת שגם אני עבור בעלי, אור גדול, ויש בי את הכוחות והיכולת להאיר לו את כל הטוב שהוא עוד עתיד להביא לעולם, בכח האמון שלי בו, בכח ההתפעלות מכל מה שהוא מביא לקשר, שלי עדיין אין. אם זה מתאים לבעלך ואם זה מגיע באמת ממקום של שותפות והערכה, אין בעיה שאת תהיי זו שמכניסה עניין אינטלקטואלי לקשר. אדרבא, זה מעשיר ומרענן.
אבל בפעם הבאה שהוא מביע רגש באופן מיוחד, או מביע שותפות או הבנה כפי שרק הוא יודע, הסתכלי עליו באור חדש, באור סקרן, מתפעל ולומד. יכולת רגשית מפותחת היא לא פחות ולא יותר מיכולת שכלית. היא משלימה אותה ונותנת לה מעטפת של שלמות ואיזון.
בעלך אינו בור! הוא אינו ילד קטן שיש ללמדו! זהו יחס מזלזל שתמיד תמיד חוזר אלינו כבומרנג.
אדם שנמצא במערכת יחסים שבה רואים אותו דרך חור מנעול צר ונוקשה לא יכול להתפתח בקשר ובטח לא להעניק מהטוב שלו, הוא עסוק בהתגוננות והישרדות מול חיצי הלעג הסמויים ושאינם סמויים.
איך היית מרגישה לו בעלך היה אומר עלייך שאת בורה רגשית? מתקשה בענייני מידות? האם היית רוצה לשבת כל ערב ולהקשיב לבעלך המנסה לאלפך בינה ומלמד אותך כיצד מקשיבים ומדברים את שפת הלב? אני מתכווצת רק מלכתוב את התיאור הזה.
כשאנו רואים את בן הזוג שלנו במבט רחב, אוהב, מאפשר וסקרן, אנחנו נותנים את המתנה הכי גדולה לעצמנו, אנחנו זוכות לאהוב! אנחנו זוכות בבעל שאנחנו מעריצות! מה יותר משמח מלדעת שהתחתנתי עם מישהו ממש שווה ובעל ערך? כמים פנים לפנים. כשאני מרחיבה את הקשר שלנו ולא מגבילה אותו להגדרות חיצוניות יבשות, גם אני זוכה לפרוח ולגדול בו, להכיר בעצמי צדדים חדשים ולעוף יחד למעלה.
אני מאחלת לך שתזכי לפתוח מבט חדש לקשר ביניכם. מבט שרואה כל אחד מכם כמכלול של נשמה אינסופית ומלאת אור.
אז בעז"ה תשרה ביניכם חברות, אושר, פריחה וחשוב מכל- השכינה בעצמה.
בברכת הדרך והרבה אמון,
נועה
דלג לתוכן
11 תגובות
וואו איזה תשובה!!!
ולשואלת היקרה – מקווה ממש שתקראי את התגובה –
את כל כך מזכירה לי אותי.
גם אני התחתנתי בגיל מאוחר יחסית וגם לנו יש פערים עמוקים מאוד ברמה האינטלקטואלית, גם לו יש בעיות למידה וכו' ואני פרפקציוניסטית שלא מוציאה פחות מ90.
תמיד הייתי בטוחה שלא אתחתן עם משהו עם פחות מתואר שני — הסתובבתי שנים ובסוף הוא היחיד שפתח לי את הלב והאמת -שלא הייתי מודעת לעומק ההבדל
אנחנו נשואים חמש שנים עם שלושה ילדים עברנו המוןןןן
אני יכולה להגיד לך שאני מזדהה מאוד מאוד עם התשובה!!
גם אני בהתחלה ניסיתי לשבת איתו ללמוד, אפילו לימדתי אותו הוראה מתקנת בעצמי, גם אני ניסיתי מאוד לדבר איתו על נושאים ומושגים שלא היה לו קשר..
היה המון מירמור מצידי, תחושה שהוא פחות
מריבות עולם. בקיצור.
אבל מה – וזה הבנתי עם השנים – הוא שלי. הוא הכי שלי בעולם, אני אוהבת אותו אהבת נפש, את האדם שבו, את הלב, את ההתמסרות, את הלב הזהב שלו
ולמדתי באמת להתמקד בזה, להבין שלא חייב שבעל יהיה דווקא חבר אינטלקטואלי אלא חבר נפש, אחד שפשוט נמצא שם בשבילך, שרוצה אותך ואת הזוגיות, למדתי שהאינטלקטואל שלי, הרבה פעמים מביא לחשבונות ומריבות והבנתי שדווקא הוא – מהפשטות שבו – הוא למעשה העץ היציב בחיים שלי.
ועם כל האינטליגנציה השכלית והרגשית שיש לי – ויש – הפשטות שלו הרבה פעמים מנצחת וזה תכונה חשובה לא פחות
והנחתי לו… אנחנו לומדים ביחד לעיתים נדירות, אני לא מדברת איתו על דברים שאני יודעת שלא יבין את המורכבות, בטח לא מנסה לתקן אותו ודווקא כן עוזרת לו במקומות שקשה לו
ומה כן?
אנחנו חיים טוב, טוב מאוד, הוא תמיד שם בשבילי ומחכה לי, הוא מאמין בי, הוא בן אדם שאני יכולה להיות הכי פגיעה לידו, הוא שותף מלא בבית, הילדים שלי כל כך קשורים אליו, הוא כיפי, הוא קליל.. הוא מצחיק, הוא יודע להנות.
ומה הוא למד ?
הוא למד להעריך את החלק שאני מביאה בבית שחסר לו
הוא למד לתת לי להוביל בתחומים מסוימים – לדוגמא אני אחראית על הכספים בבית, אני קוראת על חינוך ומשתפת אותו
הוא למד לכבד את הצורך שלי למרחב לחשיבה, בשקט
הוא למד לבקש עזרה
שנינו למדנו להזדקף כפי שאנחנו וזה עושה כל כך טוב. באמת
איזו תשובה מצויינת, הזדהיתי מאד ומעריכה את הדרך והבחירות הנבונות שעשית.
מרגש!
תשובה מאוד יפה, רק את המשפטים הבאים לדעתי אין שום צורך לומר לה:
"איך היית מרגישה לו בעלך היה אומר עלייך שאת בורה רגשית? מתקשה בענייני מידות? האם היית רוצה לשבת כל ערב ולהקשיב לבעלך המנסה לאלפך בינה ומלמד אותך כיצד מקשיבים ומדברים את שפת הלב? אני מתכווצת רק מלכתוב את התיאור הזה."
היא מרגישה שהוא ברמה אינטלקטואלית נמוכה. ככה היא מרגישה.
להגיד לה שזה לא מוסרי להרגיש ככה? זה לא ישנה בכלום את ההרגשה הזו כלפיו, רק יגרום לה להדחיק אותה ולהרגיש עוד יותר רע עם עצמה
זה לא יפתור כלום, זה יישאר שם עד הפעם הבאה שהיא תחשף לבורות ממנו
לדעתי הכותבת צריכה לשאול את עצמה מה עומד מאחורי הצורך שלה בבעל אינטלקטואל? מה היא הייתה רוצה להשיג בזה?
אם אלה כלל לא צרכים פנימיים, אלא מודלים שהיא ראתה, קולות חיצוניים כפי שזה מתואר בתשובה, עצם ההבנה וההפנמה שזה לא צורך אישי בכלל, יכולה לפתור את ההרגשה
אבל אם זה כן צורך פנימי, צריך להבין ממה זה נובע ומה בדיוק הצורך שלה, למשל יכולת להעריך את בן הזוג, צורך לקבל ממנו הערכה, להרגיש מוערכת, יכולת להישען עליו, להיות מושפעת, להתייעץ, לדון ולשוחח
ואז לנסות לספק את זה על ידי התבוננות, בתחומים שבהם הוא כן חכם ומבין, או בתחומים אחרים לגמרי שיספקו את הצרכים האלה. בין אם זה ממנו ואם ממש אי אפשר אז אולי לקבל את זה מבחוץ
יכול להיות שטיפול מקצועי יעזור להבהיר את זה, אולי זה יושב על אמונות קדומות שאפשר לשנות, לדוגמא: אנשים מוצלחים הם דווקא אנשים רהוטים עם ידע עולם נרחב.
ובסוף לשאול את עצמך:
האם כעת אני מרגישה נחת מהחיים המשותפים? הערכה כללית כלפיו? מקבלת אותו כבעל?
אם לא, חייב לעשות משהו עם זה, זה לא פשוט יעבור מעצמו
היי
אני חושבת שקלעת בול לרגשותי
זה צורך פנימי בהערכה תמיד אהבתי והערכתי חוכמה
יש לי צורך להתייעץ להתפלסף זה בהחלט חלק מהחיים שלי
כל החברויות שלי הן נורא מעמיקות ובנויות היטב על חשיבה והתבוננות
לרוב אין אצלי שיחה סתם פשוטה למרות שזה לא אמור להיות גם ככה טוטאלי אבל אני מנסה פשוט להבהיר את המקום שלי
התשובה של נועה פשוט מושלמת!!! גם איך שהציבה לה מראה אם הוא היה חושב עליה ככה שהיא בורה וכו׳… פשוט תשובה מושלמת!!! גרמה לי להרהר ולרצות להיות יותר טובה!!!
אין כמו לתת לאדם לעמוד באותו מקום שהוא שם את השני כי אח״כ כל מילה מיותרת…
תודה על התגובה הנפלאה!!!
בס"ד
את מתארת מצב שכיח ונורמלי מאד . תמיד אחרי החתונה מגלים כי החיים המשותפים אינם כפי שציירנו לעצמינו את התא המשפחתי אותו נקים יחד
זו תופעה מאד טבעית . כל אחד מבני הזוג לומד לחיות עם השני השניה ושנייכם עוברים את אותה התפכחות וזה מאד טבעי
לפרק את הקן זה מאד פשוט מה גם שאת מתארת את הצדדים היפים והחיוביים של בעלך
לכל אחד ואחת מאיתנו יש חוזקות וחולשות ועלינו למצוא דווקא את הטוב שבחיבור המשותף
עצתי היא שלפני המשבר והפירוק לכו לטיפול זוגי מקצועי אשר דווקא יביא אתכם לחיבור החיובי
בטוח שגם בעלך עובר תהליך דומה וטיפול זוגי דווקא יחזק את הקשר כאשר כל אחד מכם ישלים את החוסר שבבן בת הזוג ודווקא יחזק את הזוגיות בניכם
איחולי שנים רבות בקן משפחתי של הבנה וקבלה של אחד אחת את השני את השניה
מאד קשה לי עם התשובה הזאת. לא ראיתי שהיא כתבה שקשה לה עם הידע וההשכלה שחסרים לו אלא עם השתיקה, החסימה, ההתנתקות וחוסר העניין בשיחות. למי ששיחה, תנועה ןלימוד תוך כדי חברותא הן חמצן לנשימה , הדבר הזה הוא צורך עמוק פנימי מאד ולא חיצוני. מדוע היא מחליטה בשבילה שזה קול חיצוני?
כל כך הרבה פעמים ראיתי איך מי שמדחיקה צורך משמעותי כזה בתחילת הנישואין זה מתפוצץ לה בפרצוף. בגילאי ארבעים. אשה צריכה הזנה למילוי הבאר שבה. ויש נשים ששיחות עומק הן ההזמנה שלהן. לא פחות מחום, אהבה וחיבוק. קשה לי עם ההתימרות לדעת בשביל הכותבת מה נכון לה, וכן זה שאופצית הפרדה כלל לא מונחת על השולחן.
אני שומעת כאן מצוקה אמיתית מבין השורות. ולא הרגיש שהוא נענתה.
כותבת יקרה. אנא, דעי. הקולות דמןריעים לך, לע בדרך להעלם. מה שמםפריע בהתחלה, הוא כאן כדי להשאר. ולבחור בניידואין זה לא רק כשמתארסעם. זה בכל יום מחדש. ואן אינך שמחה בבחירתך לא תוכלי לבחור בה כל יום מחדש. ולהתגרש בשל טעות בזיהוי, הרבה נשים עם ילדים אוכלות את עצמן למה לא עשו את זה בזמן. הכל פתוח, אנא אל תחששי מלהקשיב לליבך. רק את יכולה לדעת מה נכון לך.
לא כל כך חושבת שירדתי לעומק דעתך
האם הכוונה שזה לא יעלם ואין אפשרות גישור בדבר
ואלו שקמו ועצבו בגיל מבוגר התחרטו שלא עשו את זה מוקדם יותר האם זה מה שאמור להאיר לי איזה כיוון למחשבה
בעצם את אומרת לחשב מסלול מחדש? או לבחור מחדש בכל פעם להתגבר ולגשר על הפער
אודה לתשובתך
איזו תשובה מדהימה ורכה וחומלת
מאירה כיוונים שלא חשבתי עליהם
ונותנת הרבה תקווה ופתח לשינוי
אני חוויתי את אותו הדבר עם בעלי , אני טיפוס חושב מתעמק ומתפלסף וכשביררתי על בעלי אמרו לי את אותם המילים עליו אבל מתברר שזה היה לא נכון , הוא קליל, פשוט, לא מתעמק, מעביר הלאה, רואה בהתפלספות משהו מיותר, לא נכון שדווקא מקשה על החיים וכו וכו.
בשנים הראשונות היו תקופות שממש הייתי בעצבות מזה, כ"כ התאכזבתי וגם הרגשתי שאני לא מקבלת את מה שאני זקוקה לו. ואז עשיתי עם עצמי עבודה של השלמה: הוא לא הטיפוס שחשבתי, ולעולם לא יהיה מעמיק וחושב ומתפלסף וכו ולמדתי שאת השיחות העמוקות אני מקיימת עם חברות טובות ומאז הזוגיות שלנו דווקא קפצה כ"כ גבוה כי למדתי להכיר את היופי בקלילות שלו ופעם ב.. כשממש נזקקתי לשיחה עמוקה איתו הכנתי אותו מראש לזה והוא איכשהו התאמץ. אבל כיום 13 שנה נישואים אני כבר שכחתי שזה היה קיים הסיפור הזה והשאלה הזו הזכירה לי את זה. רק בזכות ההשלמה שלי התחלתי לחיות איתו יחד באהבה גדולה.