The Butterfly Button
מה יהיה עם הזוגיות שלנו?

שאלה מקטגוריה:

אני בת 27 . אני ובעלי נשואים 7 שנים ויש לנו 2 ילדים מתוקים ..
מתחילת הנישואים היו קשיים . בהתחלה הוא היה מסור וקשוב וניסה לעשות הכל כדי שיהיה לי טוב . אני כנראה לא הייתי בשלה לנישואין והיה לי מאוד קשה עם השינויים שהנישואין הביאו איתם ונתתי לו תחושה לא נעימה . תוך שנה נולד הבן הבכור שלנו שכמובן הוסיף עוד אתגרים למערכת הזוגית ..
בכל מקרה היו לי לאורך כל הדרך ספקות לגבי הבחירה כי מבחינה רוחנית הוא לא תאם את הציפיות שלי והבעתי את זה לא פעם .
הוא הרגיש לא רצוי ולא מוערך וגם ככה הוא בא מבית ביקורתי והוא חיפש קצת הערכה ומקום שלם בלי שיפוטיות.
זה הוציא ממנו לאורך השנים שלנו יחד הרבה מרירות לאט לאט החלה להופיע אלימות פיזית בדמות של זריקת חפצים או שבירה שלהם גם במצבי שיחה לא קשים שלא היו אמורים להוביל להתפרצות כזו .
. זה הגיע למצב שכל פעם שאני רוצה לשתף אותו באיזה עניין והוא אוטומטית מרגיש אשם ואחראי לבעיות שלי והוא לא מצליח להיות שם בשבילי ולהכיל . וזה מרחיק בנינו עוד יותר . וזה מתסכל אותו מאוד גם כן
אנחנו נמצאים בתהליך של ייעוץ זוגי כבר שנה .התברר בטיפול שהוא מאוד חסר ביטחון בעיקר מולי .
אני לקחתי הרבה טיפים והצלחתי להזדהות עם הקושי האמיתי של בעלי מולי .
אני פחות שיפוטית אני מחמיאה לו יותר וסלחנית להתנהגויות האגרסיביות שלו ..
כל זה לא עורר שינוי .
הוא גם לא איש שיחה אז כל שיחה או שאלה עמוקה מלחיצה אותו ושוב מוציאה ממנו אגרסיביות מולי .
הצרכים שלי בזוגיות נדחקו לקרן זוית ואני לא מצליחה לקבל ממנו פרגון ,הזדהות ,אמפתיה..
הוא גם טוען שלא לקחתי את הטיפים של היועץ ולכן אנחנו במצב הנוכחי . וזה נותן לי להבין שהוא לא רואה את השינויים שהוא צריך לעשות רק מה אני צריכה לעשות
ואני מרגישה שאני כל כך מתאמצת ..כדי שיהיה שלום בנינו . והוא לא רואה את זה כך .
כל פעם שאני מבקשת עזרה או תמיכה נפשית אני נתקלת באגרסיביות הזויה . אני אומרת לו כל הזמן אתה לא אשם בבעיות אני רק צריכה את העזרה שלך .. והוא לא מבין את זה .. ברגע האמת
אמרתי לו כמה פעמים שאולי הוא צריך לעבור תהליך אישי של חיזוק הביטחון העצמי והבנה שלא הכל תלוי בו וגם לקחת אויר ונשימה ולמתן את הכעס .. הוא נפגע מזה מאוד .
אני אבודה . המטפל טוען שבעלי זקוק להכרה ממני וככל שאתמיד המצב ישתפר ובכל זאת אני לא רואה שיפור הוא תקוע בעבר ..ולא מוכן לראות את ההתקדמות.
אני מיואשת ממש! חשבתי כמה פעמים על גירושין אבל אני באמת רוצה למצות את כל האפשרויות לפני זה .
תודה על האפשרות לשפוך את הלב והכאב כאן ..זה מבורך

תשובה:

שלום לך יקירה,

מחילה על העיכוב בתשובה, תקופה מאתגרת וכואבת בעם שלנו ובארצנו הקדושה והקטנטונת, לצערי לא הייתה פניות לדבר פרט למלחמת הישרדות ברבדים שונים בחיים, אבל היית איתי בליבי וחיכיתי להזדמנות שאוכל להתפנות לשאלתך החשובה והיקרה,

אני קוראת את חייך בפנייה וכואבת את החוויה הלא פשוטה של בדידות מתסכלת מאוד,

התחושה שאת מתאמצת, ואין שיתוף פעולה ו/או הערכה מהצד השני קשה ביותר,

כך שעצם הפנייה שלך מרשימה אותי, כן, זה לא מובן מאליו שאת לא מתייאשת, למרות שאת מתארת שאתם כבר שנה בטיפול זוגי, שזה לכאורה לא עוזר, ששנים את נמצאת במקום הלא פשוט הזה, ואת עדיין מחפשת תשובה, פשוט אמיצה ולוחמת אמיתית, אז נתחיל בכל הכבוד על הרצון הזה שאת משמרת חי ופועם, ויהי רצון שאזכה להיות שליחה טובה לעורר חשיבה אולי טיפה שונה בע”ה.

כשקראתי את הפנייה שלך, הבנתי מהתיאור שלך שאת כבר בתחילת מערכת היחסים היית בהסתייגות, אם זה מהמובן הרוחני שהצטייר בענייך כפער בעייתי ואם זה תחושת חוסר הבשלות לחיי נישואין מצידך שכנראה גילית עם הזמן וידעת היום לנסח את זה כגורם מפריע,

תמהתי, למה בחורה שמרגישה שמשהו לא בסדר, וחשה פער משמעותי בינה לבין המשודך, ואף מתריעה על כך, לא זוכה למענה שמסיר את הספק הזה, שמיישב את החשש מהליכה לצעד כל כך משמעותי.

כמה את בוחרת וכמה את שלמה עם הבחירות שלך?

אני רק יכולה לדמיין את התחושות והמחשבות שליוו אותך באותה תקופה וחשה שכבר כאן מתחילים הזרעים הקטנים של הריחוק שצמח ביניך לבין בעלך,

אבל, באותה נשימה, את מתארת בעל מסור וקשוב שהתאמץ לעשות לך טוב בתחילת הנישואין, אבל את לא היית כלי לקבל, וכנראה שכאשר הגיע הילד הראשון, הספינה היטלטלה משמעותית יותר, והפער הלך וגדל.

לצערי, זוגות רבים לא מודעים למשמעות של העבודה הזוגית הנדרשת סביב לידת ילד ראשון, את העובדה שהיא מטלטלת את הספינה בהכרח ואם היא היתה מטולטלת לפני, קל וחומר שאחרי היא יכולה להגיע למצב של כמעט שקיעה במצולות, אבל לא כאן היריעה להרחיב בעניין.

רק היה לי חשוב שתדעי שזה טבעי.

התמונה שאת מתארת אכן כואבת, מאוד ולכן מעלה מספר שאלות חשובות מאוד להתבוננות, אותן אשתף אותך ולו רק על מנת לנסות לבחון זווית שונה לריקוד הזוגי שלכם,

אני מבינה שבעלך יודע להיות מסור וקשוב, אז למה הוא בוחר כרגע לא להיות שם?

מה עוצר אותו?

את מתארת ספקות בבחירתך אותו לאורך כל הדרך, על רקע רוחני, אבל את עדיין נשמעת כמי שמסתובבת עם הפער והספק הזה גם היום, ואם אכן כך, אז התחושה שלו שהוא לא מוערך, יכולה להיות מחוברת לחווית מציאות שאת משדרת מכיוונך מתחילת הנישואין ועד היום בעצם?

יכול להיות שהוא באמת לא רצוי?

אם הוא כן, מה את עושה כדי שהוא ירגיש את זה? את רוצה שהוא ירגיש רצוי?

מה את מפספסת, אם את כל כך מתאמצת ונראה שהוא לא בכיוון איתך בכלל?

אם נתת סלחנות, וחוסר השיפוטיות ומחמאות.. וזה לא עוזר,

האם עצרתם יחד להבין מה הוא כן צריך? מה את צריכה כדי להיות מוכנה ללמוד אותו?

כמה את מסתקרנת בעולמו?

כמה הוא מסתקרן בעולמך?

למה את מוכנה להיות סלחנית לתגובות אגרסיביות כלפייך?

ממתי זריקת חפצים מהווה דרך להבעת רגש? מה הוא מנסה להשיג?

עד כמה את באמת משתפת פעולה עם “המגבלה” הזו שלו ללא לשאת את הזוגיות איתך, באיצטלה של “לאבד את זה” , זה לא לגיטימי. נקודה.

זה בהחלט כן מצריך התבוננות על המחיר ששניכם משלמים ומרוויחים מהסערה שנוצרת כל פעם שאת מעלה קושי או עומק בשיח. וחוזר חלילה סביב האגרסיות הללו.

מה עוצר את הכעס? מי עוצר? איך נראה הפיוס, אם הוא בכלל מקבל משמעות?

ממה הוא מפחד ממך?

מה מאפשר לך העמדה הזו של לא להיות מרוצה כרונית אבל כן נמצאת כאן כרגע?

מה כן גורם לך לבחור להילחם על הקשר הזה?

האם יש רצון מצידו באמת לפעול לכיוון שלום בית?

יכול להיות שרק את פועלת? אם כן, למה? למה רק את? מה את חושבת שייצא מזה?

ואם לא, למה את מרגישה כל כך לבד במאבק לשינוי?

מה הוא לא יודע עלייך?

מה יקרה אם יהיה לכם טוב? היו זמנים כאלה?

מה קרה בהם? למה זה לא החזיק מעמד?

כל השאלות הללו וישנן עוד שאלות שעולות לי כרגע, נועדו כדי לבחון את הבחירות שלכם,

זוג בסופו של דבר צריך לדעת לקחת אחריות על הזוגיות שלו,

אם הזוג בוחר יחד, עם כל הקושי והכאב, הוא מתאמץ ויוצר תנועה קטנה אחד לקראת השני,

וכאשר הרוחות שקטות יותר, נוצרת פלטפורמה מאפשרת להתבונן לעומק ולבחור יחד לרפא את הפצעים, כל אחד את של עצמו, ולא לצפות מהשני להיות הרופא של הכאב,

הרפואה נמצאת בתוככם, עבורכם ובשבילכם, והצד השני נמצא שם כדי להפוך את החוויה של הזוגיות לנעימה, מאפשרת ומחזקת.

צריך לאמץ חשיבה שונה, אם החשיבה עד עכשיו יצרה את “שוב מאותו דבר” אז נותרנו ללא תנועה שונה, ולא משנה כמה קשה וכנה עבדנו.

לעיתים מסתובבים עם תחושה פנימית חזקה שבן הזוג לא נמצא שם בשבילי, ויתכן שאכן כך הדבר, אבל מפספסים שאנחנו בעצם לא מאפשרים לזה להתחולל.

אם אני מתאמצת מאוד אבל עוצמת את העניים שזה לא בכיוון שבן הזוג שלי זקוק לו, אני יעבוד קשה מאוד אבל על סרק…לא לכיוון היעד בכלל,

ואני מותשת והוא כאוב

והנה, התחלפו התפקידים, עכשיו אני כואבת והוא מותש מלנסות להסביר לי, לכוון אותי או לקרב אותי.

ואם הוא ניסה להיות שם בשבילי, ולא הייתי כלי להכיל אותו ולא רציתי בחברתו, לא משנה כמה רשמית אני נשואה לו, אני לא באמת שם בקשר איתו ומולו ואז נולדת תחושה של ריחוק וניכור בחיי הניושאין.

וזה דו צדדי וזה כואב.

מאוד.

מה ניתן לעשות?

להתבונן בכנות בשאלות ששאלתי, לבחור לראות את החלק שלי שבאופן אישי יוצר את הריחוק שלו ממני, ולבחור לפעול אחרת.

וכך גם מהכיוון שלו.

נראה שהיה שם רצון שלו לבנות, להעניק ולהתמסר.

אולי בצורה שונה, בעוצמה שונה ובדרך חדשה..

אבל זה שם.

אם תבחרו לנקות רעשי רקע, לבחור להילחם על הקיים, רק כי הקיים יקר ללבכם באמת,

ללא רצון לשנות אותו, אלא את עצמכם,

בע”ה התנועה ליחד תיווצר מאליה, בעדינות, בהיסוס עם פחד וחשש,

אבל עם כיוון נכון. לבנייה וקרבה.

אם רק תבחרו באמת, תסתקרנו בעולמו של האחר שמולכם,

אין שום סיבה בעולם זה לא יקרה.

כל עוד הנר דולק..

בהצלחה מכל הלב,

שירה

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. מה כן גורם לך לבחור להילחם על הקשר הזה?
    לגבי השאלה הזאת השואלת ציינה שצורתה היא למצות את כל האפשרויות לפני גירושין כלומר מבחינתה להתגרש זו אופציה אבל בסוף בסוף אחרי שכבר אין שום סיכוי לאופציות אחרות.

  2. היי מכיוון שעברתי סיפור מאוד דומה ואולי אפילו כמעט אותו סיפור אייעץ לך בתור אחד שיש לו ניסיון בעניין
    תשאלי את עצמך האם את מסוגלת לשאול אותו אם הוא מרגיש שאת עדיין לא מספיק רוצה אותו אם את מסוגלת תשאלי אותו בעדינות ואם השאלה שהצגת נכונה הוא אמור להזדהות עם השאלה הזאת כי גבר שמרגיש דחוי זה הפגיעה הכי גדולה שלו נראה שהוא מאוד פגוע עד עמקי נשמתו ולכן הוא מגיב כך בהצלחה בהמשך הדרך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני לא רוצה להיות בזוגיות הזו
רוצה להתייעץ. אני בן 25, היא בת 23. בדיוק מסיימים שנה ראשונה. אני לא רוצה להיות בזוגיות הזו. אחרי האירוסין התחלתי להבחין בנורות אדומות, שהיא אישה לפעמים שתלטנית, אגרסיבית, קשה לה שאחרים אומרים לה משהו – והחלטתי להבליג ולקוות לטוב, אני מאין שפשוט פחדתי לבטל את האירוסין. שנה עברה, אנחנו...
לא מצליחה להקשיב לרעיונות שבעלי אומר
אנחנו נשואים 7 שנים והבעיה היא שבעלי מאוד זקוק להקשבה. הוא אדם מאוד חכם ותמיד יש לו מה לומר, רעיונות חדשים ומורכבים אינטלקטואלית. הרבה פעמים הוא פונה אלי לשתף ברעיונות שלו ואני לא פנויה לזה – אין לי ממש כח להקשיב, הוא יכול לפנות אלי באמצע שהבית רוחש בילדים שמרעישים...
אני יותר צדיק מאשתי
איך אוכל להרגיש קרוב לאשתי כשכל מה שמעניין אותי רחוק ממנה? ואסביר, אני אדם שעבודת הבורא הוא חלק הכי משמעותי בחיים שלי. אני לומד תורה, אני מתפלל, אני מקפיד בהלכה, אכפת לי כל כך להיות יהודי טוב ואשתי…… רחוקה מזה. עושה את המינימום בהלכה ולפעמים גם את זה לא. מתלבשת...
אשתי יותר צול"ית ממני
אני נשוי ב”ה שנה וחודשיים, זכיתי ב”ה באשה מקסימה ומסורה, אני מעריך אותה מאוד, ובהחלט כיף לי איתה, עד שמשהו משגע אותי ואז נתקע לי, ואני אסביר. גדלתי בבית ממש שמור, אבא שלי נוהג להחמיר בכל דבר אפשרי, וכמובן שגם בטכנולוגיה, בצניעות וכו’, אני הייתי ילד ממש מרדן, ומלא מרץ,אני...
מוצא חסרונות באשתי כאוב ומתוסכל מאד
המצוקה שלי מייצר כאב נוראי, ובבקשה תנסו לעזור לי אנסה לקצר, אקדים שאני סובל מבעיות רגשיות, דיכאון קל חרדות ובעיקר בדידות וכאב זה מגיע עקב שנות הילדות שעברו עלי בלי יחס ואהבה ועד היום אני מרגיש דחף נוראי לאהבה וקשר, גם עם חברים אני לא כל כך מתחבר בקלות עקב...
המשפחה של בעלי חשובה לו יותר ממני!
אני ובעלי ביחד 4 וחצי שנים, התחתנו לפני שנה, אנחנו בזוגיות מאוד טובה, בריאה, חזקה ועם תקשורת פתוחה אך עדיין יש משהו מסוים שמאוד מפריע לי, בכל פעם שיש סיטואציה שקשורה במשפחה שלו, אני מרגישה שלא משנה במה מדובר הוא תופס את המקום שלהם ומגן עליהם בפניי שלא לצורך, זה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן