שלום לך

שבוע טוב, חודש טוב וחנוכה שמח!

ראשית אני מתנצל על העיכוב בתשובה.

מה שכתבת, אינו 'שאלה' במובן הדקדוקי של המונח, אלא במובן המקראי של המונח: "אחת שאלתי מאת ה'". יש כאן בקשה. בקשה להבין את מה שעובר עליך. בעזרת ה' אנסה לברר יחד איתך את מה שעובר עליך, ומכאן, את הדרך הנכונה להתבונן על הדברים.

אתה מספר, שלאחרונה התעמעם אצלך הרגש הזה של קירבת ה'. אולי בשל תחושת מחסום בלתי ניתן למעבר, שאתה חש למול הקדוש ברוך הוא ומצוותיו.

ואף על פי כן אתה מספר על 'דלת סודית' שהיתה לך שעקפה את המחסום, ורגש הבטחון שהיה לך בה' בא לידי ביטוי באמצעותה, והיא התפילה, באמצעותה ניהלת מערכת יחסים קרובה עם הקב"ה. תפילה בכל עת, מהלב. בדמעות הבוקעות את כל הרקיעים. דבר נפלא ומרגש, שלא רבים זוכים לו.

ובזמן האחרון, גם דלת זאת הולכת ונחסמת, והדבר קשה לך ומטריד את מנוחתך. הקב"ה היה לך לנחמה בעיתות קשות ולתקווה בעיתות שמחה. מקור לבטחון ויציבות.

שואל יקר,

מערכת היחסים שלנו עם הקב"ה אינה מערכת של קח ותן, אלא הוא הנותן, ואנחנו המקבלים. אין מנגנון מסוג 'תן תפילה, קח לוטו', ואם זה לא עבד, צריך טכנאי שיתקן את התקלה.

התפילה נובעת מאמונה עמוקה בבורא עולם. גם אם מסיבות שונות התרחקנו מקיום המצוות, עדיין "האמונה תחיה את בעליה". האמונה נותנת לבעליה תחושת חיות. תחושה של קיום. בהיעדרה, אדם חש אבוד, בודד.

"האמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש" כותב החזון איש בספרו 'אמונה ובטחון'. כשהנפש יכולה להרגיש הרגשות עדינות, היא כשירה להכיל את האמונה.

אולם, יש תקופות בהן נמצא אדם במצב שבחסידות קוראים לו "קטנות המוחין". כאשר האדם מתקשה להכיל בתוכו את התחושות הרוחניות. זה נסיון לא פשוט. כי בתקופת "קטנות המוחין" אנחנו מתקשים לקלוט דברים שבקדושה, אנחנו מתקשים לחוש תחושות רוחניות עדינות, ובכלל, אנחנו מרגישים רחוקים מה'. או אז אנו מרגישים כאילו האמונה פסקה מליבנו, אנו חשים ביתר שאת את הבדידות ואת תחושת האבדן. אנו מרגישים כביכול הקב"ה רחוק מאיתנו, ואינו רואה או מאזין לנו.

אך האמת היא, שיתכן שדוקא אז הקב"ה עוד יותר קרוב אלינו. אלא שבסך הכל קשה לנו להרגיש את הקרבה הזו, ולא שהיא אינה קיימת.

כמו דברים רבים שקורים לנו בעולם, גם "קטנות המוחין" היא סוג של נסיון. נסיון רוחני. הנסיון של מרחק מהקב"ה הוא נסיון רוחני. אנחנו מכירים את הגמרא על אלישע בן אבויה המכונה 'אחר', ששמע בת קול אומרת "שובו בנים שובבים, חוץ מ'אחר'" ולכן לא חזר בתשובה למרות גדלותו התורנית. והגמרא מסיימת שגם אם היתה בת קול כזו, עדיין שערי תשובה לא ננעלים. בדיוק כמו שערי דמעות.

הפתרון שנותנים בחסידות לנסיון של "קטנות המוחין", היא שמחה. למצוא דרכים לשמוח באמת, בפנימיות הרגש. לעשות מעשים שגורמים לנו סיפוק, שמחה של מצוה. למשל, אם הדבר אפשרי מבחינתך, מחר בהדלקת נר שמיני להצטרף למתנדבים בבתי חולים שמשמחים את החולים. או כל מעשה כזה הכרוך בשמחה ובעזרה לזולת. הדלקת הנרות, יחד עם המוזיקה וההענקה לזולת, ללא ספק יגרמו לך גם שמחה בעצמך וגם סיפוק.

מעשים כאלה, יש בכוחם להוציא את האדם מ"מוחין דקטנות" ולהחזיר אותו אל קרבת ה'.

ושתי הערות נוספות:

קהלת אומר "יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם זה הבל" (קהלת ח, יד)

כפי שפתחנו, אין מערכת אוטומטית של מעשים לעומת גמול בעולם הזה. יש לקב"ה חשבונות רחבים, שגם משה רבינו וגם שלמה המלך לא יכלו לעמוד על טיבם, וממילא אין טעם שננסה אנחנו.

אנחנו אומרים בתפילת ערבית "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו". מסבירים בעלי המוסר, שיש ליצר הרע טענות לפני החטא: כזה חטא קטן, מה כבר יקרה? ולאחר החטא, מיד הופך היצר הרע את עורו ואומר, שאחרי שאדם כבר חטא כזה חטא גדול, הריהו רחוק מהקדוש ברוך הוא, וכבר חבל על המאמץ שלו להתקרב.

אנחנו מתפללים שה' יעזור לנו להסיר את שתי הגישות המוטעות הללו. גם אחרי החטא, אדם יכול להיות קרוב לקב"ה, שכן הוא זה שברא אותנו עם החולשות ועם החוזקות שלנו. "הוא ידע יצרנו". ולכן, אסור ליפול לפח הזה של הטיעון כביכול אנחנו רחוקים מה'.

גם כעת, גם אחרי המעשים המרחיקים, עדיין יש מקום רב – ואולי יותר מתמיד – להתפלל אל ה', להיות קרוב אליו, ולצפות לישועתו.

"קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת  " (תהלים קמה, יח)

אם אתה רוצה להמשיך להתכתב, בין באמצעות האתר ובין באופן אישי, אתה יותר ממוזמן.

שבוע טוב, חודש טוב וחנוכה שמח!

יחזקאל

[email protected]

לשאלות בנושא סרטונים לא צנועים >>

לשאלות בנושא התחזקות בדת >>

לשאלה מה זה יראת שמיים? >>