שלום יקרה,

במכתבך אני שומעת קושי גדול ומורכב. את מתארת מערכת יחסים 'בסדר' – אבל מבינה שמערכת זוגית צריכה להיות הרבה יותר מכך. את יודעת לראות את החלקים הטובים של הקשר הזה: את היופי שבהתבגרות המשותפת שלכם. את השלום והרגיעה שביחסים ביניכם. את כל הדברים הטובים האחרים. בדברייך אני שומעת יכולת התבוננות עמוקה בעצמך ולקיחת אחריות על המצב. פנייתך עצמה היא הוכחה שאת עושה כל מה שביכולתך כדי שדברים יעבדו. את אפילו מתאימה את עצמך לחלום שיעבוד לשניכם. כל אלה לא הולכים לריק. הם נקודת פתיחה נהדרת לשלב הבא של מערכת היחסים שלכם.

לא ציינת כמה שנים עברו מהחתונה, ואם יש לכם ילדים. אענה לך מתוך הנתונים שהצגת.

את תוהה אם עשית נכון שהתחתנת אתו. את לא רואה בו את התכונות שאת מעריכה ומעריצה בבן זוג, וזה מפריע לך ברמה יומיומית ומקשה עליך לאהוב ולכבד אותו. הוא לא ה'גבר' בבית ואת צריכה לקבל החלטות – וזה מוריד מההערכה שלך אליו.

חוץ מזה, כל כך רצית בית של תורה – לאו דוקא שהוא יהיה אברך, אבל שהתורה תנחה את המהלכים שלכם, שהוא יהיה בן תורה במהות שלו.

החלומות שלך התנפצו, וזה קשה וכואב. הלב שלך אומר לך דברים ואת קרועה מבפנים.

יקרה, את כרגע במצב שעוד לא נישאת לבעל שלך. אתם עדיין בחלק של ההתלבטות, של טרום הבחירה. האם הוא מתאים לי? האם הוא יהיה גבר חלומותי? האם אוכל להקים אתו בית של תורה? אלה הם ספקות של לפני החתונה. התשובות עליהם אינן מעשיות עכשו. הן לא יקדמו אותך לשום מקום, ורק יהרסו לך את האפשרות לבנות משהו משמעותי וממשי עם בן הזוג שהקב"ה ייעד לך. אם הקב"ה הניח אותך שם, עם האיש המסוים הזה, משמע יש לך עבודה לעשות מולו. ברגע שהתחתנת אתו – כל הספקות צריכים לפנות מקום לשאלות חדשות.

כי כן, אחרי שעמדתם תחת החופה וקשרתם את חייכם אלו באלו – השאלה היא לא האם זה היה נכון, אלא למה הושיב אתכם הקב"ה ביחד, ואיך אתם אמורים להתקדם מכאן ולכונן חיים משותפים של אהבה ורעות. כל השאר לא רלוונטי, ורק יפריע לך לקבל את כל הדברים הטובים והנהדרים שאת יכולה לקבל מן הקשר הזה.

משום כך, לקבל את בעלך כבן זוג – הוא צעד ראשוני והכרחי בעבודה הזו. המחשבות שמענות אותך הן עצמן מחוללות הקושי – אי אפשר לבנות קומה ב' של זוגיות, כשכל הזמן רצות בראש תכניות פינוי בינוי לקומה א'. עצם המחשבה על 'למה התחתנתי', או 'האם אני עם האדם הנכון' ו'איך לא ראיתי את זה קודם', חוסם אותך מלהתקדם לשלב משמעותי יותר בקשר ביניכם.

את מרגישה שמה שקשה לך הוא התנפצות החלום שלך.

הבעיה היא שחלומות הקשורים לאחרים אינם יכולים להתמלא.

אין בן אדם בעולם שיכול למלא את כל הצרכים שלנו, להתאים לכל זוויות האישיות שלנו. לשם כך הקב"ה סבב אותנו בחברה – יש לנו בני משפחה, ילדים, חברות, מורים, מכרים, כל אחד מהם נותן מענה לפן באישיות שלנו, לצורך אחר שתוסס בנו.

כשאנחנו זורקים על אנשים אחרים צרכים שלנו – אנחנו מתחמקים מלהכיר את החלקים בתוכנו שיש להם 'שייכות' לזה. אשה שרוצה בעל שהוא איש הלכה – יכולה להגשים את החלום בלי ללכת רחוק – היא יכולה להיות אשת הלכה בעצמה. אף אחד לא מונע ממנה. היא יכולה למצוא דרכים לרכוש את הידע הזה. היא יכולה לבקש מבעלה ללמוד אתה. היא יכולה גם לאתגר אותו בשאלות שעלו לה תוך כדי לימוד. אולי זה יגרום גם לו ללמוד הלכות בצורה מעמיקה יותר ואולי לא – אבל היא תהיה במקום שנכון לה יותר, בתחושה של מילוי נפשי ורוחני.

החינוך שלנו מכוון את האשה לשים את הבעל על ראש שמחתה, להשאיר בידו את ההנהגה הרוחנית בבית, לתת לו להחליט החלטות ולהוביל. צריך להפריד בין חובה לבין המלצה. לדוגמא, חובתך לדעת הלכות. את יכולה לשאול את בעלך, ובכך לעשות אותו למורה הרוחני שלך. אולם אינך חייבת ללמוד את הלכות שבת דרכו. אין דרך אחת לנהל זוגיות. זו מערכה כל כך אישית ואינטימית, שכל ההמלצות (כולל שלי) הן רק נקודות למחשבה, לא הלכה פסוקה. האם מתאים לבעלך להיות 'גבר'? האם נוח לו יותר שאת מקבלת החלטות בשוטף? תבנו מערכת שעובדת לכם. המערכת שלכם כרגע מתנהלת ברובד הפנטזיה – ברובד של מה שהיה אמור וצריך וכדאי ונחמד להיות. הבעיה היחידה היא שזה לא מציאותי. כשאת תהיי במקום הנכון מולו – הוא יהיה לך לבעל ולחבר.

מה שקשור ליחסים ביניכם – הוא עניין של שניכם. מה שקשור להתפתחותו הרוחנית – הוא לא עסק שלך. לטובתך, בשביל הרוגע הנפשי שלך – צאי מן המקום הזה, ושימי את הכובד בהתפתחות שלך, במימוש החלומות והרצונות שלך, בפיתוח מה שחשוב לך. אין דבר שאת מנועה מלהגשים.

חונכנו שאנחנו מגשימות את עצמנו רק דרך הרוחניות של בן הזוג. זו אכן דרך והיא יפה ונהדרת – אבל היא רק דרך אחת. אולי את צריכה לנסות שבילים אחרים, ולהתחיל ליהנות מנופים אחרים. צאי לגלות את הדרך שלך. לכי בעקבות לבך.

חשבי, מהן התכונות האלה שאת מעריכה, ושהיית רוצה לראות בבן זוגך? טפחי אותן בתוכך. את לא רוצה להיות 'גבר'. למה את צריכה להיות גבר? אפשר לקבל החלטות בנועם, בהתחשבות, בחכמה ובשיקול דעת. כל אלו הן תכונות נשיות בהחלט. אין צורך להשליך על השני את התשוקות העמוקות שלנו. ואין צורך להינשא לאדם הנכון כדי לקבל את האיכויות שמוצאות חן בעינינו. נניח שהוא קולני ואת שקטה, או להפך. למה זה צריך להפריע לך? מה חסר לך? מה לא מקבל מילוי כשהוא כזה? ואיך את יכולה לקבל את המילוי הזה בדרכים אחרות?

אקח לדוגמא את הצורך הרווח ביותר אצל נשים: אם נניח חסרה לך הקשבה, אכן היה מושלם אם בעלך היה יכול למלא את הצורך הזה במלואו. אבל השוני הטבעי בין גברים ונשים מכתיב פערים ביכולת שלהם להעניק הקשבה. האם יש דרך נוספת להרגיש קבלה והכלה ולקבל הבנה? האם 'חייבים' לקבל את זה מן הבעל? ואם הוא לא יכול לספק את הצורך הזה במלואו – האם אין שום אספקטים אחרים שבהם הוא 'בעל'?

אחת מידידותי מאד אוהבת לראות השגחה פרטית באירועים היומיומיים. אולם בכל פעם שהיתה מספרת לבעלה משהו ברוח זו, הוא מיד היה משלים אותה בציניות חביבה: ובדיוק החנות היתה פתוחה… ובדיוק היה לך הסכום הדרוש… היא למדה שהוא לא הכתובת לסיפורים האלה והחלה לחלוק אותם בשמחה עם חברות.

אבל איך אפשר לאהוב כשלא מעריכים? אז קודם כל, אני שומעת בדברייך שיש הרבה מה להעריך – גם בו וגם בך. חיים בסדר בלי ריבים משמעם שהבן אדם שלידך בעל מידות, רגוע ושוחר שלום.

התרגלנו לחשוב שאהבה היא רגש של תוצאה – אנחנו רואים באחר משהו שמושך אותנו, ואנחנו חשים אהבה. זהו פן אחד. אולם אהבה היא רגש פעיל. אפשר לעורר אהבה. לחפש בבן הזוג דברים טובים – אפילו קטנים – זה צעד אחד.

אהבה היא פרי של מסע לאורך חיים משותפים, התנסות לאורך זמן, עמידה זה לצד זה במשברי החיים. כל אלה מעמיקים ומגבירים את האהבה. גם אתם התבגרתם, ואת יודעת להעריך את הטוב שבחייכם המשותפים. מה שאנחנו שמים עליו את הפוקוס – גדל. זהו חוק טבע רוחני. ככל שתראי בו יותר טוב – כך הטוב הזה יגדל. תמיד מה שיש לנו כבר בכיס נראה לנו מובן מאליו, אולם גם את בלי ספק מודעת לכך שיש נשים שמה שיש לך, להן אינו מובן מאליו כלל.

בית של תורה הוא בית שמערכת הערכים המצוות והמידות של התורה מנהלת אותו. כשאת עובדת על הזוגיות שלכם, מקבלת את בעלך כפי שהוא ולומדת לאהוב ולכבד אותו – את בונה במו ידייך בית מלא תורה. היסודות יהיו תורה, האווירה תהיה תורה, לא רק בכמות של ידע או בסטטוס חברתי. אלא בהנחיה ובנוכחות של רצון ה' בבית הזה. תורה ניתנה במדבר, והיא נגישה לכל מי שחפץ בה. יש לי חברה מדהימה, שבעלה יצא בשאלה, ובתוך מערכת זוגית כל כך לא פשוטה היא בונה במו ידיה בית של תורה. ויש שלום בבית הזה והמון אהבה. האחריות על התורה מונחת גם עליך. זה לא כמות דברי התורה שידוברו בשולחן שבת ולא מספר הדפים שהאבא לומד. זה האווירה והנכונות לתת לתורה להנחות את דרכינו. האהבה והכמיהה שלך בוודאי יעצבו לך בית של תורה. חלומות אנחנו אמורים להגשים במו ידינו – ואם אחרים יעזרו לנו, נהיה בני מזל. אבל זה לא התניה ולא חסם. והאחרים יחלמו את חלומותיהם שלהם ויגשימו אותם בדרכם הם.

בילוי משותף נועד לאפשר לכם זמן איכות ביחד, לעזור לכם להכיר עוד קצת זה את זה, בנינוחות, בהפוגה קלה ממרוץ החיים. לא הבילוי הוא המוקד. נניח, אם הוא טיפוס שאוהב את הבית ואת מעדיפה חוויות אקטיביות – ארגני לך חוויות בעצמך. לכי עם אחות, חברה, ילדים. במקביל, מצאי מרחב שמתאים לשניכם כדי לחוות את הזוגיות שלכם בנינוחות בפסק זמן מן החיים. מה זה קשור לבילוי?

את אינך גרועה בהקשבה ללב שלך, את פשוט לוקחת את מה שהלב שלך אומר למסקנות הלא נכונות. הלב שלך מספר לך מה את רוצה ולמה את זקוקה – הקשיבי לו והתחילי לתת לו זאת בכל הדרכים האפשריות. דרך בעלך היא רק דרך אחת. והיא לא עובדת מסיבות מובנות. גם את לא היית רוצה שהוא יבכה את העובדה שאת לא מספיק 'תואמת חלומות'.

את שואלת איך אפשר לאהוב ולהעריך כשאת רואה בו כל כך הרבה חסרונות. אפשר לאהוב למרות החסרונות – אנחנו אוהבים את עצמנו למרות כל המגרעות שאנחנו רואים בעצמנו (גם כאלה שאנחנו שומרים בסוד מכל העולם). אנחנו אוהבים את הורינו למרות שאינם מושלמים, ובוודאי את ילדינו על הפרעות הקשב, הבלגן והמרדנות שלהם. בעלך הוא אדם שנכנס למערכת הזו של בני משפחה. הוא ראוי לאהבה המובנת מאליה שלך, בדיוק כמו ילדייך והוריך. זו העבודה שלך, לא שלו. הוא אינו צריך להשתנות כדי שזה יקרה. הוא נמצא שם כדי לגדל אותך ולהוציא ממך רמות של קבלה ואהבה שלא הכרת בתוכך.

מבטיחה לך, שכאשר תעשי את העבודה הזו ותתמקדי במה שקיים ולא במה שהיה צריך להיות בו – יתרחש קסם. כל עוד תרגישי (אפילו בינך לבין עצמך) שאת לא מרוצה ממנו, שאינך יכולה לאהוב אותו, שהוא לא מה שהוא היה אמור להיות – הוא לא יוכל להיות כל מה שהוא באמת יכול להיות.

מאחלת לך חיים של אושר ואהבה, התפתחות וצמיחה

אורית