שלום לך דבורה!

ראשית, מעריך מאד את הרצון והנכונות לפתוח את הדברים, במקום שרבים אחרים חוששים ומסתירים. שאלתך מהווה פה למאות אחרות ואחרים, יראי שמיים צדיקים ותמימים, שהגיעו לארץ מארצות הגולה ומעוניינים להישאר יראים לדבר ה', אך הסטיגמתיות והקיטלוג הנפוצים בחברה הישראלית מעמידים אותם בפני דילמה לא-קלה.

לפני שאנו דנים לגופה של שאלה, חשוב לזכור עיקרון אחד ברור, שהוא המכנה המשותף והמנחה את כל אלו החרדים לדבר ה': "ועתה ישראל מה יהוה אלהיך שאל מעמך, כי אם ליראה את יהוה אלהיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים י', י"ב). הקב"ה דורש מאתנו יראת שמיים ותמימות בקיום המצוות. זהו ייעודנו עלי אדמות ובדרך זו אנו צריכים להתמיד. גם אם בדרך ישנן רוחות המבלבלות ומטשטשות את הכיוון, זהו המצפן האמור לכוון אותנו לחיות חיים משמעותיים שבמרכזן עבודת ה'. המשמעות של הדברים הללו היא, שבכל צעד מצעדנו עלינו לשאול את עצמנו האם הקב"ה מרוצה כעת מבחירתנו ומעשינו. עלינו להיות תמימים בקיום ההלכה ובשמירת המצוות ולדעת שישנם הרבה מפריעים ומטשטשים בדמות מנהגים וחוקים כאלו ואחרים, אך אסור לתת לאלו לבלבל אותנו ולהפוך טפל לעיקר.

לגופו של עניין: בני האדם נבראו כיצורים חברתיים המעוניינים בקרבתם וסביבתם של אחרים. ניתן לראות זאת גם על תינוקות בני יומם וגם על אנשי זקנה ושיבה. זוהי תכונה שטבע בנו הקב"ה כדי שנוכל לתמוך זה בזה ולחיות בקהילתיות, המאפשרת עזרה וסיוע בעת הצורך. לתכונה חברתית זו מעלות גדולות, אך בצידם גם חסרונות. החברתיות מאפשרת לאנשים להתחבר זה לזה, ליצור קהילות, ליזום פרוייקטים ולהעצים את החברה אליה הם משתייכים. אך בה בעת היא גם גורמת להם לצורך להבחין עצמם מהקהילה האחרת, ליצור מאפיינים ייחודיים ולהתבדל מן האחרים. בעוד בארצות הגולה מובחנים היהודים, בעיקר אלו השומרים מצוות, מכלל החברה בשל היותם יהודים, בארץ ישראל כולנו יהודים ועל כן נוצר צורך נוסף להדגיש את הזהות הייחודית בתוך הספקטרום היהודי.

ככל שהחברה הומוגנית יותר, לחבריה צורך גדול יותר להתבדל ולהיות מובחנים מקבוצת המוצא. זוהי תכונה אנושית בסיסית הטבועה בבני האדם. חרדים המתגוררים בעיר מעורבת, יידרשו הרבה פחות להדגיש מאפיינים ייחודיים כדי להשתייך מבחינה חברתית, מאשר אלו המתגוררים בסביבה חרדית. החרדים הגרים בעיר מעורבת הינם ייחודיים בעצם חרדיותם, לעומת המתגוררים בסביבה חרדית, שאלמלא יפתחו לעצמם מאפיינים ייחודיים, הרי שלא תהיה להם ייחודיות בין כלל החברה והדבר ייצור תחושה שלילית של היטמעות.

כלפי מה הדברים אמורים? תורת ישראל וההלכה שצמחה על פיה, מלאים במצוות וחוקים שעלינו לעשות כדי לקדש את שמו ית' בעולם. במקביל להם, התווספו עשרות ומאות "חוקים" נוספים, שמטרתם לספק מאפיינים ייחודיים לאלו החרדים לדבר ה'. אין לזלזל במנהגים אלו בהיותם משרתים צורך חברתי שנועד להאדיר את שמו ית', אך צריך לזכור כי אינם תורה מסיני, ואין לטשטש בין עיקר לטפל. התופעות שתיארת בדברייך, כמו סוגי לבוש, סוג מכשיר נייד, רשיון נהיגה וכו', אינם כתובים בהלכה, אך נועדו כמכשיר סלקטיבי-חברתי להבדיל בין המחמירים יותר למחמירים פחות בתוך החברה החרדית. אין ערעור על יראת השמיים של מי שאינו מקפיד על "הקודים" הללו, אך הוא לא יוכל להיות חבר של ממש בקהילת המקפידים על קלה כבחמורה, שכן אלו קיבלו על עצמם לעמוד בקודים הללו, אף שאינם הלכתיים.

אז מה עושים???

כמו בכל דבר בחיים, לכל בחירה יש מחיר.

אפשרות אחת, תוכלי לבחור להמשיך לפעול על פי המצפן האישי שלך, ולקיים את ההלכות שאת רואה כחשובות ועיקריות מבלי להיכנע לקודים החברתיים. במקרה כזה תהיי משוחררת יותר, אך אין ספק שיהיה לכך מחיר חברתי שכדאי לך לחשוב מראש אם תרצי לעמוד בו.

מצד שני, אם תבחרי ללכת על פי הקודים החברתיים, אין ספק כי תחושי בסתר לבך כי את עושה רמיה עם עצמך, אך מבחינה חברתית בוודאי ירווח לך ויראו בך "אחת מאיתנו". תשקלי כמה הדבר חשוב בעבורך.

וישנה גם אפשרות שלישית: לשקול מחדש לאיזו חברה את מעוניינת להשתייך ולעשות התאמות בהקדם. בעוד בחו"ל האפשרויות מצומצמות, בארץ ישנן חברות שונות של יראי ה', שאינן נופלות זו מזו במידת יראת השמיים שלהם (יש ביניהן הבדל במאפיינים אחרים ועל כך חשוב לעמוד בטרם מחליטים).

הצורך לבחור מעמיד אותנו כבני אדם במצב לא קל. העובדה כי לא נוכל לקבל את כל מה שרצינו, אינה נעימה בעבורנו. אך בחירה מודעת הנעשית בלב שלם מאפשרת ללכת בלב קל ובנפש חפצה בדרך אותה בחרנו. תהליך הבחירה יהיה מן הסתם קשה, אך השכר שתפיקי בעקבותיו יהיה שווה את הכאב והויתור.

בהקשר זה, אין בידי שמות ספציפיים של רבנים, אך שמעתי מידידים שעלו לארץ, כי רק הרבנים שמוצאם "משם" יכולים להבין דילמות מסוג זה ולענות תשובה מבינה הקרובה לליבו של השואל. כדאי לך לחפש בין מכרותייך וידידותייך שעלו לארץ, ובוודאי תמצאי את הרב שיבין ללבך ויוכל להנחות אותך בעצה ותושיה.

מאחל הצלחה רבה ובחירה נכונה

דניאל

[email protected]