דלג לתוכן
שלום
אני חרדית מאורסת.
עברתי בשנים עברו פגיעה מינית שהתמשכה לאורך זמן, זה התחיל [……….], והאמת שאני מרגישה שזו קצת אשמתי. לא נזהרתי מספיק, לא שמרתי מספיק על עצמי [………]
היה נורא ואיום אבל בסוף סיפרתי,והלכתי לטיפול שעזר לי לצאת ולהמשיך בחיי כמה שאפשר.
אני כעת מאורסת, ועד עתה הארוס שלי לא יודע כלום מהעניין, אבל אני מלאת חששות ופחד מה זה יעשה לחיי הנישואין שלי.
לספר לארוסי? לשמור את זה בבטן? יהיו לזה השלכות?
אשמח לעצה,
תודה!
שלום לך יקרה,
השאלה שלך נוגעת, כנה, ואמיצה. את מבהירה את עצמך כל כך טוב, ואת עיקר הדברים את שמה שחור על גבי לבן בכותרת השאלה – רגשות אשמה.
רגשות אשמה הם חלק משמעותי ועיקרי מהרגשות הקשים שנלווים לפגיעה מינית.
לא פשוט להרגיש אותם תמיד ובודאי מורכב וקשה להרגיש אותם צפים עכשיו כשאת עומדת לפני חתונה, עם בחור ירא שמיים.
חשוב לי מאד להדגיש לך, שגם אם בתקופה בה הוטרדת ונפגעת לא 'שמרת נגיעה' כדברייך, או לא הצלחת לעצור את הפגיעה (אני לא יודעת מה בדיוק היה שם, ואני מודעת לכך שיש פעמים שקשה מאד לעצור את הפגיעה, מתוך בלבול, הרגל לרצות או אפילו מתוך תחושה של בדידות) זה לא מוריד מיראת השמיים שלך. את עשית כל שביכולתך הלכת לטיפול וגם עכשיו את מאד רוצה לתקן, להקים בית נאמן בישראל מתוך מחויבות אמיתית לבעלך ולשמירת ההלכה.
ההשקפה היהודית נותנת מקום נרחב כל כך לתהליך של תיקון. וגם אם לתחושתך נפלת, זה חלק מהחיים, ודוקא רגשות האשמה מספרים על כך שאת מאחורי זה וכל כך רוצה לתקן.
ועם זה, קשה מאד לעבור את התחושות האלה לבד! אני ממליצה לך לשוב לטיפול, את יכולה לפנות לתרפיסטית שהיתה לך אם הרגשת אותה משמעותית. אני אשמח להמליץ לך גם על מרכזים טיפוליים לנפגעות תקיפות מיניות שהם גם מאד מאד מקצועיים וגם ממומנים על ידי העיריה.
אם תכתבי לי היכן את מתגוררת אוכל להפנות אותך באופן מדויק יותר.
ועכשיו ספיציפית יותר לגבי שאלתך –
משמח לשמוע שהפגיעה נפסקה, שהלכת לטיפול, ושהתארסת בשעה טובה, וזה מלמד הרבה על הכוחות והיכולות שלך אתם בעזרת ד' את מתעתדת לבנות בית נאמן בישראל.
החלטת לא לשתף את חתנך בסיפור הפגיעה ויש בהחלט מן החכמה בהחלטה הזו.
הקשר בתקופת האירוסין הוא חלקי מאד, ולא מספיק קרוב. התקופה הזו, בגלל המגבלות ההלכתיות, לא מאפשרת לשני בני הזוג להכיר אחד את השני לעומק, על חסרונותיהם ומעלותיהם גם יחד.
אחרי החתונה כשהקשר יהיה בטוח יותר וקרוב יותר, תוכלי לספר לו את הסיפור, ותוכלו לחשוב ביחד האם כדאי שתמשיכי להיות מטופלת, מה רגיש אצלך בגלל הפגיעה, אלו כוחות יש לך דוקא בגלל הפגיעה או הטיפול שעברת בעקבות הפגיעה.
את לא יחידה שמתחבטת עם השאלה הזו, אני מכירה לא מעט כלות, שפחדו מאד שהגילוי שלהם יביא כעס או דחיה של בן הזוג. לרוב עם תהליך נכון ומתוך קרבה אהבה ופתיחות הצד השני מגלה הבנה ואפילו תמיכה.
בעזרת ד', זוגיות טובה מהווה מקור של תמיכה משמעותית וכך יהיה גם אצליכם.
אני שוב ממליצה לשוב למסגרת טיפולית תומכת בתקופת החתונה.
חזקי ואמצי!!
אשמח להמשיך להיות לך לעזר ולהכוונה –
שולי
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
