שלום לך,

שאלה כל כך חשובה שטורדת את מנוחת הנפש. אם מישהו חופר בור ואני נופל בו, האם עלי להכיר לו טובה אם אחר כך הוא מוציא אותי ממנו?

אוסיף עוד לתמיהה – אם יש חלילה פיגוע ואדם ניצל ממנו באורח פלא, האם עליו להודות לקב"ה על חסדיו בעוד יש הרוגים בפיגוע שלא זכו לכאורה לרחמים הללו?

ובעצם, למה הקב"ה לא תמיד מנהל אותנו על מי מנוחות? היד ה' תקצר להסיר מעלינו כל מחלה וכל תקלה?

ומעל לכל זה מרחפת שאלה נוספת: הרי אנו מאמינים שכל מה שעושה ה' הכל לטובה ומברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה, וא"כ גם כאשר לא מתרחש נס והמצוקה נותרת בעינה, עלינו להודות לקב"ה, אז מה מיוחד בנס?

שאלות העומדות בכבשונו של עולם.

נהרות של דיו נשפכו ויערות של קולמוסין נשתברו על מנת לתת תשובה לוגית להנהגת הקב"ה בעולם.

בסופו של דבר הקב"ה מנהיג את העולם בדרכים ובמהלכים שלנו, בני האדם, אין שום סיכוי להבין עד תכליתם. עם זאת, אשתף את הדרך בה אני מבין את הדברים,

דרך שמבוססת על קריאה, לימוד והרהור לא מעטים.

הנהגת הקב"ה בעולם מתנהלת בשני מישורים: יש את המישור הטבעי והארצי בה אנו חיים ושפועלת על פי דרכים שמובנות לנו, בני האדם.

מאידך, קיים המישור הנסתר מעינינו בו הקב"ה מנהיג את העולם בדרכים שמובנות רק לו.

אנו יודעים אולי בשכל שקיימת השכבה הנסתרת, אך איננו מרגישים אותה, איננו חווים אותה והיא נותרת בתור מושכל, רחוק מהלב.

החוויה של בני האדם היא החוויה של המישור המובן והגלוי.

כאשר הקב"ה מביא עלינו צרה אנו מבינים בשכלנו שאין רע יורד מן השמיים, אך בהיותנו בני אדם אנו כואבים ומצירים ותמהים "מה זאת עשה ה' לנו?".

זה לא חיסרון באמונה, אלא כך נברא האדם שהוא רואה וחווה את העולם הגלוי ולא את זה הנסתר.

זו גם הסיבה בגללה איננו מברכים על הרעה את אותה ברכה שמברכים על הטובה. על הטובה מברכים "הטוב והמטיב" ואילו על הרעה מברכים "ברוך דיין האמת",

מכיוון שאי אפשר לצפות מבני אדם לחוות את המישור הנסתר בדיוק באותה דרך בה הוא חווה את המישור הגלוי, ולהתייחס אל מקרה אסון כאל אירוע מאושר. כך ברא הקב"ה את העולם, וכנראה שכך צריך להיות.

כאשר הקב"ה מביא עלינו צרה ואנו נחלצים ממנה בדרך נס, אנו מרגישים את קרבת הקב"ה במישור האנושי.

זו חוויה עוצמתית, טבעית ואנושית ששוטפת אותנו. אדם שהרופאים לא נתנו לו סיכוי שבסוף קם ועומד על רגליו, אדם שהיה מעורב בתאונת דרכים, הרכב נהרס כליל ואילו הוא יצא ללא פגע.

האדם נרגש וחש פליאה ותודה אינסופיים.

לא זה המקום ולא זה הזמן להעביר את המושכות לידי השכל הקר שיפעל כרואה חשבון. הקב"ה איננו זקוק לתודות שלנו, אך אירוע של הצלה פלאית הוא הזדמנות יקרה מפז לחוש קרבת אלוקים ואת מגע ידו החופף עלינו.

זה מזכיר לנו שיש מישהו מעלינו שדואג לנו ומארגן את חיינו.

אירוע כזה מזכיר לנו שגם כאשר יש צרות, הן אינן מגיעות ממקור רע אלא מאותו מקום ממנו מגיע הנס,

ממקור הטוב. הקב"ה לא הכניס אותנו לצרה, אלא למהלך שאנחנו לא מבינים אותו,

וכאשר נחלצים ממנה בדרך נס, זו התגלות הטוב גם בעיני בשר שלנו, וההכרה הזו מחזקת את מערכת היחסים שלנו עם בורא עולם, כאשר אנו מרגישים אם מגע ידו.

שיתפתי את המחשבות שלי בעניין, ומקווה שאולי הם עזרו במידת מה.

בברכה,

גרשון