שואלת יקרה,

ראשית, אני מתנצל על עיכוב התשובה, שנגרמה מטרדות שונות.

שאלתך טובה ונכונה, ואני מודה לך על האפשרות וההזדמנות לעסוק בנושא החשוב הזה.

תחילה הייתי רוצה להקדים ולהתייחס לעצם העלאת השאלה: ביהדות ישנם כידוע עיקרי אמונה ויש חובות שונים המוטלים על האדם (מצוות עשה ולא-תעשה), אך אין חובה להאמין שכל התנהלות של הציבור החרדי היא 'הלכה למשה מסיני' שאין להרהר אחריה. ישנה נטייה לחשוב שהמצב הנתון של ציבור שומרי התורה הוא שיקוף מדויק ומושלם של רצון ה' או של דעת תורה, אך זו טעות יסודית. בשר ודם לוקה מטבעו בחסרונות (הרי אם היינו מושלמים – לא היינו פה), על אחת כמה וכמה כשמדובר על ציבור שלם המורכב מרבבות בני אדם – השונים זה מזה באופיים וברמתם הרוחנית. ידועה המליצה שראשי התיבות של המילה 'צבור' הם: צדיקים בינונים ורשעים, וזה אכן טיבו של ציבור – הוא מורכב ממגוון רחב של אנשים ואין להתייחס אליו כאל ישות הומוגנית ואחידה. לפיכך, נכון ורצוי לשאול ולהעלות דיונים שבוחנים את דרכנו. כשם שאדם בוגר נדרש לעשות חשבון נפש ולפקח על דרכו, ראוי הדבר גם לציבור, ואבוי לציבור (כמו לאדם הפרטי) שחוסם את עצמו מביקורת ומקדש את מעשיו בצורה אוטומטית. כמובן שהדבר צריך להיעשות באחריות ובזהירות, לא על מנת לקנטר ולהכפיש חלילה, אלא בכדי להיות קשובים לתיקון ושיפור אורח חיינו.

את שואלת "מדוע הציבור החרדי מתאפיין בסגירות וצמצום" ונותנת דוגמה ספציפית של עיסוק ודיבור על עניינים שבינו לבינה, שאולי מפריע לך במיוחד מסיבה כלשהיא.

תחילה אכתוב כמה מילים על חלקה הראשון של שאלתך, ולאחר מכן אתייחס לדוגמה שהבאת.

הציבור החרדי נוקט בכוונה תחילה באסטרטגיה של הסתגרות מפני העולם שבחוץ. בדרך זו מצליח הציבור החרדי לשמר על ערכיו המיוחדים, מבלי להישטף ולהיבלע בגל העצום של התרבות המערבית החודר כיום בשצף לכל פינה בעולם ומטביע בחותמו מסורות ותרבויות עתיקות. בעצם, אם חושבים על כך, זו תכונתה של היהדות מאז ומעולם, מאז אברהם העברי – שעמד מן העבר האחד כשכל העולם מן העבר השני, והחזיק באמונתו מבלי להתחשב בדעת העולם, כך במהלך הדורות לא נכנעו היהודים להלכי הרוח ולמנהגי הגויים שסביבם והשתדלו ככל הניתן לשמור על דרך החיים הייחודית להם. אך כאן נשאלת שאלה חשובה: האם ההסתגרות הזו והעמידה מנגד מחייבת בהכרח מצב של בורות וחוסר ידע? האם היא כוללת התרחקות מן החכמה? האם מטרתה לנתק את האדם מן המציאות, לברוח מן ההיגיון ומן השכל הישר?

לדעתי, התשובה היא חד משמעית: לא! יש לעשות הבחנה ברורה בין הסתגרות מוצדקת מפני השפעות רעות ומזיקות, ובין זלזול לא מוצדק בידע ובדברי חכמה, טיפוח בורות וניתוק מן המציאות. כידוע, חז"ל ערכו הבחנה בין "תורה" ל"חכמה" (איכה רבה יב, יז). "תורה בגוים – אל תאמין", "חכמה בגוים – תאמין". תפקידה של ההסתגרות וההתרחקות מהשפעת העולם נועדה לשמור על ה"תורה" הייחודית לנו, אך במקביל נבנית קומת האדם גם ע"י "חכמה", באמצעות רכישת ידע על העולם ופיתוח האינטליגנציה הכללית. כידוע, רבים מחכמי ישראל בדורות הקודמים היו בקיאים בחכמות העולם (כגון גדולי ספרד, כהרמב"ם, הרמב"ן, הרשב"א, ועוד, שעבדו כרופאים, והיו בקיאים בפילוסופיה ומדע). חז"ל החשיבו את חכמת הטבע והמדעים, ואפילו תקנו ברכה לאדם שרואה חכם גוי: "ברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם". במקום אחד מסופר כי חכמינו הודו לחכמי אומות העולם בנידון הקשור בחכמת הטבע ("ונראין דבריהם מדברינו", פסחים צד, ב). נזכיר גם את מה שכתב בשם הגאון מוילנא, תלמידו ר' ברוך שיק (בהקדמה לספר 'אוקלידס' שתרגם במצוות רבו): "כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, כי התורה והחכמה נצמדות יחד". אפשר להאריך בעוד מקורות, אבל אני חושב שהעיקרון ברור: אין שום הצדקה ל"סגירות וצמצום" הנובעים מזלזול בידע ובחכמה, ואין לערב אותם עם הסתגרות מוצדקת מפני השפעות רעות ומזיקות של התרבות המערבית.

כעת אני מגיע לדוגמה שהבאת – עיסוק ודיבור על יחסים אינטימיים. יתכן ונקודה זו מפריעה לך באופן אישי מסיבה שאינני יכול לנחש, ועל כן אנסה לענות באופן ענייני לעצם העניין, ואם לא עניתי על שאלתך, תוכלי לחזור ולשאול.

ראשית, לפי דעתי, דווקא הדוגמה שבחרת אינה בהכרח שאלה של "פתיחות" או "סגירות" בלבד. מדובר בעניין מורכב ורגיש יותר. במידה מסוימת, זהו נושא אוניברסלי, שמעסיק הורים ומחנכים בכל העולם: כיצד, מתי ואיך לדבר על הנושאים שבינו לבינה. גם בעולם הכללי קיימת לעתים מבוכה סביב העניין הזה, ואפילו חלק מן ההורים החילוניים נמנעים נלדבר על כך עם ילדיהם. מלבד זאת, קיים כאן כמובן העניין הערכי והחינוכי שיש לדון בו. על כן אנסה מעט לפרט את מחשבותיי בעניין, בתקווה שהדברים יתיישבו על לבך.

כפי שכתבת, "התורה מדברת על כל נושא". במהותה מבקשת התורה לנווט את דרכו של האדם בכל תחומי חייו, ויש לה מה לומר גם על היחסים בין איש ואשתו. כל מי שקורא את התנ"ך ומקורות חז"ל יודע אל נכון שהתורה אינה "מתעלמת" מנושא זה. מאלף לראות כיצד עסקו חכמי התלמוד בבית המדרש שלהם בכל תחום מתחומי החיים, החל בעניינים של רוח וסוגיות הלכתיות מורכבות ועד פרטי הפרטים של חיי האדם, כולל כמובן גם התחום שבינו לבינה.

ולעצם העניין, הדבר ברור שחובה מוטלת על ההורים והמחנכים להעביר לילדיהם ולתלמידיהם את הידע ואת התתיחסות הנכונה בנושאים אלו. כמובן, שהדבר צריך להיעשות בדרך מושכלת, ובהתאמה לגילו, רמתו והתפתחותו של הילד. לצערנו, יש ילדים שמגלים את האינפורמציה הזו בדרכים עוקפות ופתלתלות, ויחד עם זאת מקבלים תמונה מעוותת על כל הנושא. לעתים אף נגרמים מכשולות חמורים מחוסר ידיעה וחינוך בנושא הזה.

קשה לנתח את הגורמים הפסיכולוגיים, הנפשיים והחברתיים, המביאים לכך ש"לא מדברים על זה", אבל אין להסיק מכך שזו דרכה של תורה. כאמור, קיימת מבוכה טבעית סביב הנושא. ניתן לומר שזה לא "אזור הנוחות" של הורים ומחנכים, וחלקם נמנעים מלעסוק בכך, בתקווה שמישהו אחר "יעשה את העבודה" עבורם. במקרים אחרים, ישנה חשיבה מוטעית שההתעלמות מכך היא חלק מהערך – החשוב – שנקרא צניעות, אך הדבר אינו נכון. אין משמעותה של הצניעות – התעלמות והדחקה של המציאות.

באופן טבעי, המשימה מוטלת יותר על ההורים ופחות על מוסדות החינוך. מאחר והדיבור על כך אמור להיות אינדיבידואלי (דהיינו מותאם לסגנון ולהתפתחות הילד) ובצניעות הראויה, לא מתאים לעסוק בכך בהרצאה מול כיתה, אלא בשיחה אישית. אני יכול להעיד כי בחלק מהבתים החרדיים נערכות שיחות כאלה בין הורים לילדיהם, וכך ראוי שייעשה.

ברשותך, אוסיף וארחיב כאן עוד בעניין היחס לנושא באופן כללי:

יחסה של התרבות המערבית לנושא המיני הוא תוצאה של תגובת-נגד (ריאקציה) לגישה הנוצרית ששלטה בארצות המערב במשך מאות שנים. הנצרות מתייחסת אל הגופניות בכלל ובפרט לנושא המין כאל חטא ודבר מגונה שיש להתרחק ממנו ככל האפשר. כתוצאה מן הדיכוי הקיצוני של הנצרות בנושא זה, התרחשה תגובה קיצונית לצד השני, שהביאה למתירנות ופריצות ולפריקת כל המסגרות. לא נאריך כאן אודות המחיר המוסרי, האישי והנפשי שגבה מהלך הנגד של פריצת הגבולות, אך חשוב לדעת מהי גישת התורה בעניין זה.

היהדות רואה את היחסים הגופניים בין איש לאשתו כדבר קדוש, כמקום של השראת השכינה. עם זאת, יחסים אלו אמורים להיות כחלק ממערכת הקשר הזוגי. כפי שהאדם אינו רק גוף, והוא מורכב מרבדים נפשיים ורוחניים גבוהים יותר, כך בנויה גם מערכת היחסים בין בני זוג. היחסים הגופניים ביניהם משולבים במערכת היחסים הנפשית והרוחנית שביניהם. העמדת המעשה הגופני כדבר בפני עצמו, כפי שעושה המתירנות המערבית, היא הורדת האדם לדרגת בהמה.

מתוך כך נובע הבדל יסודי גם בצורת הגישה: האם המין שייך לרשות הרבים או לתוך הבית פנימה? ההסתרה וההצנעה של הקשר הגופני אינם נובעים אצלינו מן הגישה הנוצרית שהדבר טמא, מגונה ומותר רק בדיעבד, אלא מתוך הבנה הצנועה קובעת את דרך ההתייחסות שלנו אל הדבר. ההסתרה היא התייחסותינו אל הדבר כחלק ממערכת אינטימית, אישית ופרטית שבין בני זוג, שאסור שתהיה גלויה, תושפע ותופרע על ידי גורמים חיצוניים. ההסתרה אינה רק דרך התייחסות אלא משנה את מהות הדבר, והופכת אותו ממשהו גופני ומוחצן בלבד לחלק מיחסים מורכבים ועשירים של קשר בין שני בני אדם. כאשר מוציאים את זה לרשות הרבים – אנו מחצינים את הגופניות שבדבר, הופכים אותה לחזות הכל ופוגעים ברבדים הפנימיים של המערכת הזוגית. כידוע, אחת הרעות החולות של התרבות המערבית בהקשר הזה, היא הפיכת המין למשהו גופני בנאלי, ובעקבות כך הוצאת המיניות לרשות הרבים. במסגרת זו, הופך גוף האשה לאובייקט מיני ול"מוצר צריכה" בשוק החברתי, וה"מחיר" שלה נקבע לפי מידת התאמתה למודל היופי שנקבע בפרסומות ובסרטי הקולנוע.

בגמרא במסכת יומא (דף נד) מסופר שכאשר נכנסו הגוים לקודש הקודשים, מצאו שם את הכרובים, שהיו בדמות זכר ונקבה, חבוקים זה בזרועות זה. הגמרא מספרת כי הגוים "הוציאון לשוק" בזלזול, ובזו ליהודים על כך שזה מה שמצאו בתוך קודש הקודשים שלהם. הגמרא דורשת על כך את הפסוק באיכה "כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה". כמדומני שיש כאן אמירה חשובה: הגוים דימו לחשוב כי עם ישראל מתעסק במין באותה דרך וצורה שהם מכירים מן הרחובות והשווקים.  הזלזול שלהם נובע מכך שאינם מבינים כי יש הבדל גדול אם הדבר נעשה בפנים או בחוץ. כאשר הדבר מתגלה כלפי חוץ מדובר בערוה, אך כאשר הוא בפנים – זהו קודש קודשים (אולי לכן נוקטת התורה בלשון "גילוי ערוה", כי כאשר הדבר מתגלה – הוא נהפך לפריצות ולערווה). אותו מעשה יכול להיות פסגת הקשר בין בעל לאשתו, כאשר הוא נעשה כחלק ממערכת זוגית שלימה ורחוק מכל נגיעה של עין חיצונית, וגם יכול להיות לפריצות ולערווה – כאשר הוא נהפך לחיצוני וגלוי לכל.

זו הדרך שלדעתי יש לראות את ההסתרה והצניעות סביב הנושא הזה. לא כבריחה והדחקה, אלא כהעלאה וקידוש הקשר הגופני באמצעות שמירתו בתוך הבית האישי פנימה.

הארכתי יתר על המידה, ואני מקווה שעניתי במעט על שאלתך. באם הדברים אינם ברורים, או שהם ממשיכים להטריד מסיבה כלשהיא, את מוזמנת בשמחה לחזור ולשאול.

בברכה ובהצלחה,

אלי

[email protected]