שואלת יקרה מאד,

את בחורה שעברה מסלול "רגיל", מן השורה ומהמגזר ואת פונה ומעזה לשאול שאלות שאולי לא כל אחד היה שואל ואלו שאלות של טעם… את שואלת האם זה לעשות "כי כולם עושים" ועושה רושם שאת רוצה להבין ולבחור ולא להתגלגל אל תוך מציאות החיים כמו כולם- בלי להבין ולבחור וזה ראוי להערכה רבה.

כשעולות שאלות שמערערות את ה"מובן מאליו" יש לאנשים נטיה להשתיק את השאלות האלה ולא להתבונן בקול שהן מנסות להשמיע. את מוכנה "לשים את הדברים על השולחן" ולחפש תשובות.

אנסה לענות לך על שאלותיך בשתי רמות-

האחת- פשוט לנסות לספק תשובות לשאלות שלך. כי מגיעות לך תשובות שיתישבו על הדעת…

והשניה- במידה והשתכנעת, כדי שהתשובות גם יוכלו להתיישב על הלב ,לנסות להבין איתך מה אולי אפשר ללמוד מהשאלות שלך עליך ועל חלקים בך שמייצרים את השאלות. (אני לא יודעת מה הייתה כוונתך כשכתבת שהשאלות "מתיישבות" על כמה נקודות, הפרשנות הראשונית שלי שאולי יש בחיים שלך נקודות שמייצרות שאלות וחששות מנישואין וצריך לתת לזה מקום)

לשאלותיך-

למה אנשים רוצים להתחתן?- יש מניעים רבים ושונים, ברמה הכי בסיסית אנשים רוצים להתחתן כי זו דרך העולם "לא תוהו בראה כי לשבת יצרה" (ישעיהו, מ"ה, י"ח) יש רצון בסיסי להקים משפחה, להעמיד דורות, להשאיר חותם בעולם חולף, ליישב את העולם, זה קצת יותר קיומי ומהותי מ"כי כולם עושים" למרות שלא תמיד מודעים לזה.

ויש עוד מניעים רבים ושונים- יש מי שמחפש את הקשר, יש מי שרוצה להעניק, יש מי שרוצה את הבית והשייכות ובתוך חברה שומרת מצוות , אכן יש גם את אלה שהמניע העיקרי ברצון להינשא זה הצורך בקשר שיש בו גם ממד פיזי ומספק צורך יצרי (כי חברה פחות שמרנית מאפשרת מימוש צרכים כאלה גם מחוץ למסגרת הנישואים) אני מאמינה שהאדם הוא יצור מורכב ולכל אחד יש חלקים שונים שמניעים אותו להינשא.

אם שאלתך היא ברמה התיאורטית מה מטרת הנישואין- למה נכון להתחתן, אני יכולה לתת חומר ומקורות אני רק תוהה אם לזה התכוונת כי מן הסתם ישבת בשיעור או שניים בנושא "הבית היהודי" בה נתנו תשובות לשאלות האלה, אך הן לא בטוח הניחו את דעתך כי לא הייתה שם התייחסות לממד של התשוקה הגופנית.

למקרה שאת כן מחפשת גם את ההיבט הזה, אתן מס' תשובות בסיסיות-

גבר והאישה נבראו מחוברים והקב"ה הפריד אותם, כל נשמה נכספת להתחבר מחדש עם ה"חצי השני שלה" ומטרת הנישואין היא להשלים את האדם בכל הרמות- נפשית, רוחנית וגם פיזית. בספר "אהל רחל" של הר' שלנגר הוא מביא את דברי רש"י על הפס' בקהלת "טובים השנים מן האחד"- "זה איש ואישה"- אם יפול האחד השני ירים אותו, כלומר: מהות השותפות היא תמיכה והשלמה. "אין האישה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי" (סנהדרין כ"ב , ב') מקור שמוכיח שהנישואין מביאים את האישה לשלימות שלה…אלה מס' רעיונות שיכולים לתת מהות וטעם.

לך קשה לשאת את המחשבה שגבר רוצה בנישואין רק את גופה של האישה, האם יש גברים שזה המניע העיקרי הכללי שלהם להתחתן? יכול להיות, כי בגיל מסוים כשיש רצון ותשוקה חזקים זה יכול לגרום לבחור לרצון כללי חזק להתחתן כדי לתת פורקן לצורך. אך האם יש בחור שירצה להתחתן עם אישה מסויימת רק בגלל מיניות?!- לא ולא.

אם המניע היחיד היה מיניות לא היה טעם במערכת של שידוך, פגישות, בירורים וכו' כי לספק צורך מיני יכולה כל נקבה באשר היא לספק לו, אם תגידי שהוא מחפש מישהי שהוא רוצה בקרבתה והיא נאה בעיניו, אפשר להסתפק בתמונה או משהו מינימלי בעין זה. כל גבר שנכנס לתוך מערכת של נישואין גם אם הוא מחכה בקוצר רוח למפגש הגופני עם אישתו, הוא מבין שהיא תהיה הפרטנרית שלו לחיים, שותפה שלו להקמת בית, אם ילדיו וכו'. הוא יודע גם שהיא תהיה אסורה עליו בחלק משמעותי מן הזמן וגם ויהיו עוד דרכים לבטא את הקשר איתה ולכן קשה לומר שהוא רוצה את האישה רק בגלל מיניות גם אם יש לו עניין גדול בזה..

עכשיו ברשותך אעבור לחלק השני, מה הנישואין מעוררים אצלך…

"אני לא בשביל לספק תאוות לאנשים"- מדרך הכתיבה שלך אני מתרשמת שהתפיסה שלך לגבי החיבור המיני בין איש לאישה הוא חיבור שבה האישה נמצאת שם כדי לספק לגבר את רצונותיו, בלי לקחת חלק, בלי שלה יש שם הנאה או רצון.

את כותבת שלא עברת פגיעה אבל אני רוצה לשאול האם יש לך ממקומות אחרים חוויה של ניצול? חוויה בה מישהו "עושה בך שימוש" ואין לך שם רצון או ביטוי?

החיבור, בצורה המקודשת בין איש לאישה אמור להיות מפגש בו כל צד נהנה ומשמח את הצד השני, התנאי לזה הוא קשר מכבד ונתינה הדדית. לרוב אצל האיש התשוקה הפיזית מתעוררת בקלות ולאישה יכול לקחת יותר זמן להשתוקק לחיבור, אבל היא לגמרי לא אמורה "לתת את עצמה" כדי לספק את התאוות של הגבר וללכת. יכול להיות שבתחילת הדרך היא צריכה ללמוד את עצמה ולהתחבר לקשר החדש שיש בו גם היבט של עינוג הדדי גופני פחות מוכר, אבל ההנחה שבחיבור בין איש לאישה, האישה היא בגדר אובייקט שמספק הנאה לאיש, היא שגויה. הייתי מציעה לך לבדוק מהיכן מגיעה אצלך ההנחה הזו, האם ממידע שגוי, או אולי מחוויה אישית בה את לא מצליחה לקבל ביטוי אלא רק לספק לאחרים את רצונם. אולי החשש שבחיי הנישואין תחווי שוב מאותו הדבר מרתיעה אותך?

כמובן שגם החלק של הקושי שלך עם המגע נכנס לכאן. יכולות להיות סיבות רבות ושונות לרתיעה ממגע. אתייחס בהמשך לרצון הכללי להינשא, אבל אם תגיעי למסקנה שאת רוצה ויהיה לך חשוב לפתור את הקושי הזה (דבר שיכול להקל על סבל גם ללא קשר למסגרת של נישואין) חשוב שתפני לאיש מקצוע הנכון שיעזור לך בזה. המוקדים העיקריים שיכולים להקשות הם הצד החושי- רגישות יתר וקשיים בויסות תחושתי. על קושי ממקור כזה אפשר להקל משמעותית בעזרת אשת מקצוע מתאימה בד"כ בתחום הריפוי בעיסוק. אם תרצי שאמליץ לך על כתובת מתאימה אשמח לעזור עם זה.המוקד השני הוא הצד הרגשי- רתיעה ממגע יכולה להגיע מהסטוריה אישית שקשורה למגע או חוויות אחרות שגרמו לזה להיווצר (לא דוקא בהקשר של פגיעה) אם המקור הוא רגשי טיפול רגשי משמעותי יכול להקל ולעזור לך להירתע פחות.

ועכשיו לגבי החתונה שמצטיירת כעול-

את מתארת את עצמך כבחורה עצמאית, שאוהבת חירות ולא אוהבת מחויבות והכניסה למסגרת נישואין היא מצטיירת כעול בשבילך, אז למה לך בכלל…

החתונה היא אכן עול, נישואין והקמת משפחה הם מעבר חד מעצמאות וחירות למחויבות משמעותית. אין אפשרות לפרוש או לצאת לחל"ת כשנגמר הכח. אבל זו השקעה כ"כ מתגמלת עד שרוב האנושות בוחרת להינשא וכנראה לא סתם.

השאלה האם האפשרות לא להינשא ולהישאר בודדה וחופשיה טובה לך יותר.

בחלוקה גסה ניתן לחלק את המניעים שלנו לפעול בעולם למניעים של עונג לעומת מניעים של מחויבות וערכים. כיף ונעים להתענג ולהנות ממה שיש לעולם להציע אבל ללא חיבור לערך החיים יכולים להיות ריקניים וחסרי משמעות. בסופו של דבר למרות שאנושי כ"כ לרצות חייים קלים ומענגים העונג מאבד מהר מאד את טעמו אם הוא לא קשור במאמץ, בהשקעה ובערכים.

את כותבת שאת עובדת כעצמאית- את אוהבת חירות וזה מובן, אבל אני בטוחה שגם בתוך העבודה הזו יש חלקים בהם את מחויבת, זה כנראה מעיק, אבל מבטיח סיפוק במידה העולה על ההנאה שמופקת מהתענגות בלבד. כשיש התמסרות לערך, ויתורים ונאמנות לאחר או לתפקיד(כמובן עם בחירה ומרחב לעצמי) מעבר לזה שא"א לתקן עולם ע"י התענגות בלבד, יש בזה הנאה ונחת שבסופו של דבר לא קלים אבל משתלמים.

החששות שלך מובנים, כי החיים תובעניים והקמת בית למרות היותה מתגמלת וממלאת את הלב, היא משימה לא קלה. אבל תחשבי על עצמך בעוד 15 שנים ממשיכה כעובדת עצמאית, בבדידות, בלי עול של הקמת משפחה- איך תרגישי, מה ישמח אותך ממה תפיקי משמעות.

לקראת סיום כתיבת התשובה, אני מרגישה שאולי כשמצטרף אצלך חשש על חשש על חשש- הקושי להרגיש שאת מספקת תאוות, הקושי במגע והעול עם שלילת העצמאות- קשה לרצות להתחתן יש הרבה "מעצורים". מעצם השאלה אני מבינה שיש בך אולי אפילו רק רצון שיהיה רצון, וכדי להגיע לשם הייתי מציעה לך ללכת צעד צעד, בכל פעם להתמקד בחלק אחד ולנסות לפתור אותו ולהקל על עצמך בו. כדי שיהיה לך יותר טוב, ואולי גם, במידה ואת מגלה בזה עניין, כדי לרצות יותר להתחתן.

מאחלת לך הרבה בהירות וטוב!

חנה פ.