שלום לך!

ראשית, יש להעריך את רעייתך המבקשת לעמוד על העקרונות עליהן גודלה והתחנכה, גם במקום שחברותיה אינן עושות כן. היציאה מהמקום הנוח של "לעשות מה שכולם עושים" והעמידה על העקרונות גם במקומות קשים ומאתגרים, הן ההוכחה ליראת שמיים אמיתית וכמיהה לעשות את רצונו יתברך.

לגופו של עניין, דע לך כי רעייתך אינה לבד בשאלה זו. נושא לחיצת היד מעסיק יראי שמיים רבים וטובים  אשר מקפידים על שמירת ההלכה קלה כבחמורה, ונתקלים בדילמה זו מדי יום במסגרת עבודתם ותפקידם.

כיום בתרבות המערבית, לחיצת יד נחשבת לדרך המקובלת ביותר לאמירת שלום בין אנשים מעמים שונים, מתרבויות שונות ואף ממינים שונים. בניגוד לסוגי מגע אחרים המרמזים על אהבה או חיבה, לחיצת יד היא מעשה מקובל גם בין אנשים שלא מכירים זה את זה ואף בין כאלו שהקשר ביניהם זמני ומקרי לחלוטין. מנגד, סירוב ללחיצת יד נחשב להתנהגות חורגת ולא מנומסת. אמנם בארץ ישנם רבים המודעים להלכה בעניין שמירת נגיעה ומקבלים זאת בהבנה, אך בחו"ל אמורה הבעיה להיות קשה, שכן בקרב הדתות האחרות גם אנשי דת נוהגים ללחוץ יד לנשים. מעבר לכך, בזמנינו כאשר עבודתו של האדם הולכת ומתבססת על קריירה וקשרים בין אנשים, התנהגות ידידותית עשויה לסייע בקידום ושדרוג המעמד והפרנסה, בעוד שפת גוף הנתפסת כמנוכרת ומתרחקת, עלולה לגרום את ההיפך. על כן אך טבעי הוא שרעייתך מתלבטת בנושא, כאשר הוא נתפס בעיניה כאקט טכני מנומס ולא מעבר לכך.

בשל נחיצותה ותדירותה ההולכת וגוברת, פוסקי הדורות האחרונים נדרשו לעסוק רבות בשאלה זו: עמדת הרוב המכריע של פוסקי ההלכה הן חרדים והן אחרים, כי לחיצת יד בין גבר לאישה היא בבחינת ייהרג ואל יעבור ממש. זהו מעשה של קרבה לעריות וממילא בכל מקום ובכל זמן יש בכך איסור מדאורייתא. גם אלו החולקים על כך שישנו איסור דאורייתא, מודים שיש איסור מדרבנן (הרמב"ן). הסטייפלר זצ"ל וגם פוסקי הלכה דתיים לאומיים כמו הרב אבינר והרב ליאור, כותבים בחריפות נגד נתינת יד וטוענים שאין שום צד להקל. אף ר' משה פיינשטיין זצ"ל שהתיר לנסוע ברכבת התחתית למרות שהדוחק והצפיפות עלולים להביא למגע, הורה שלא להתיר כלל לחיצת יד. לעומתם ישנם פוסקים הרואים את הושטת היד כמעשה נימוסין בלבד ולכן מתירים זאת, בפרט אם האישה או הגבר מושיטים את ידם ראשונים, שאז יש להתיר מדין כבוד הבריות ואיסור הלבנת פני חברו. גם לדעות הללו יש לעשות מעשה זה בדיעבד וביד רפה, אך כאמור מדובר בפוסקים מעטים בלבד

מספרים על כך שחכמי גרמניה נהגו ללחוץ יד לנשים כאקט של נימוס שהיה מקובל בארצם, אך מאידך הרב עובדיה יוסף זצ"ל, למרות שחכך בדעתו להתיר במקום שאין ברירה, נמנע בעקביות מללחוץ יד לנשים בפומבי. ידוע המעשה שאירע בטקס קבלתו של הגר"ע זצ"ל את פרס ישראל בשנת תש"ל, כאשר סירב ללחוץ את ידה המושטת של ראש הממשלה דאז גולדה מאיר ועורר בכך הד ציבורי רב. גם הרב מרדכי אליהו זצ"ל כאשר השתתף בטקס שנערך בארמונה של מלכת אנגליה, סירב ללחוץ את ידה של המלכה. תחילה עורר הדבר כעס אך לאחר מכן נשלחה לרב התנצלות על כך שהמלכה לא הייתה ערה דיה למנהג יהודי-דתי זה.

בהיתר לחיצת יד עלולה להיווצר בעיה נוספת. כיום הולכים ונפוצים מנהגים של חיבוק ונישוק מתוך נימוס, והיתר לחיצת יד עלול לגרור בעקבותיו פעולות נוספות המשיקות וודאי לקרבה לעריות. בכל מקרה, זוהי מחלוקת הלכתית וראוי שתתייעצו עם רב או מורה הוראה בדבר הדרך שראוי לנהוג בה.

ראוי לציין, שבמידה ורבותיכם מורים לאסור, מדובר בניסיון גדול ולא קל. מעבר לכך שאשתך נוכחת שגם נשות אברכים מורות היתר לעצמן, הרי שהחשש מהפסד הזדמנויות וקידום נמצא כל הזמן ברקע. כמי שעובדת במקום עבודה בכיר ויוקרתי, התלבטותה של אשתך מובנת וטבעית ועליך להבין את הקושי. מאידך גיסא ראוי שתזכרו, כי אדם הנתפס על ידי הזולת כמי שעומד בעקביות על ערכיו ואמונתו, עשוי לזכות בנקודות חיוביות אצל הזולת, מה שאמור להפוך את אי-לחיצת היד מחיסרון ליתרון. ישנם אנשים בעלי תפקידים רמים הנמנעים מללחוץ יד לבני המין השני והדבר מעורר הערכה והתפעלות שדווקא מסייעים לאמינות ולקידום.

בנוסף לכך, ישנם דרכים שונות המאפשרות לא ללחוץ יד ובה בעת להישאר גם נחמד ומנומס: כאשר מתקרב גבר שאמור לתת יד לאישה, יכולה היא לפתוח בהסבר על כך שמסיבות דתיות היא מנועה  מללחוץ את ידו. ניתן גם להקדים קידה מנומסת המקובלת בארצות שונות כאמירת שלום, או להצמיד את הידיים זו לזו כדרך השלום המקובלת בארצות המזרח. במקרים מסוימים אף ניתן להתנצל כי הידיים מלוכלכות או רטובות ובכך להתחמק ממתן היד, אך נראה שזו הדרך הפחות מועדפת לעשות זאת.

לסיכום, ברצוני לחזק את ידיך וידי רעייתך בעמדכם על עקרונותיכם ובשמירתכם ללא פשרות על ערכי ההלכה כפי שמורים לכם רבותיכם. "אישה יראת ה' היא תתהלל" נאמר במשלי, ויראת ה' נמדדת דווקא במצבי ניסיון כאשר שמירת ההלכה נראית ככרוכה במחירים גבוהים.

חזקו ואמצו

דניאל

[email protected]