בס"ד

בחור יקר,

ראשית, התנצלותי הכנה על האיחור במענה. ימים טרופים של ערב חג עוברים על כולנו וכולי תקווה שתבינני.

ראה, אתה שואל "מה עליי לעשות?" מי אמר שאתה צריך "לעשות"? ה"לעשות" חייב להיות פועל יוצא של תהליך ארוך של חשיבה התבוננות והעמקה. פעולה היא השורה התחתונה שמסכמת התלבטויות והתחבטויות שמובילות (בדרך כלל אך לא תמיד) להחלטות מושכלות ומורגשות. מקור המילה "שידוך" בא מהארמית, ופירושו רגיעה. התרגום מתרגם את המילים "ותשקוט הארץ" – שדיך ארעא. להשתדך משמעותו לחוש הגשמה של רצון פנימי להשלים עצמך בבת זוג, ואתה עדיין לא שם, וזה בסדר גמור, לא קרה דבר. בשלותו של זה איננה בהכרח בשלותו של זה. כשהדברים יבשילו אצלך לכדי רצון פנימי עמוק בהשלמה – תמצא כבר את שלך בעז"ה. ואם לא יבשילו אז לא.

אני חש רוצה לסייע אך ידיי כבולות מחוסר ידע. לא פירטת ולא הדגשת בשאלה איזה חלק יותר מפריע; הקצר עם ההורים? העובדה שאתה בן 23? החוסר רצון להינשא? כולם גם יחד? אני מניח שאתה יודע שתשובה אינטרנטית תמיד תהיה לוקה בחסר. תשובה יותר מקיפה ויותר מעמיקה תוכל לקבל כאשר תפנה לאיש מקצוע ותגייס עצמך לבירור מקיף ולהעלאת המודעות שלך אודות עצמך. אך למצער אכתוב לך את הדברים הבאים ואקווה שבאיזשהו מקום הם יסייעו לך:

קצר עם ההורים הוא בדרך כלל לא נעים, מוסיף מתח ומאד מגביל, אך עליך לזכור שהוא לא "שלך". הוא לא באשמתך. זה שלהם. אפשר להבין אותם. הם רוצים לראות אותך מסודר בחיים. רוצים לראות נכדים ונחת ואתה מתמהמה, אך לא באשמתך. מה תוכל לעשות כאשר אתה לא שם, או עדיין לא שם? לכן חשוב שתשתדל 'לנקות' את מחשבותיך כלפי נישואין לפחות מההיבט הזה של רצון ההורים לראותך נשוי. אפשר ורצוי אמנם לחתור לשיחה ידידותית ופתוחה בינך לבינם בה תסביר שעמדתך לא נובעת מהתנגדות מהותית אלא מהתנגדות על בסיס חוסר רצון עכשווי שאין בו כדי להביע דעה מוצקה לכאן או לכאן.

גיל 23 הוא גיל לגיטימי לנישואין בדיוק כפי שגיל 20 או גיל 60 לגיטימי לנישואין. במילים אחרות, וכפי שכתבתי, נישואין זה עניין של בשלות והשלמה פנימית עם מעבר ממציאות אינדיווידואלית למציאות זוגית, ולא ראי בשלותו של זה כבשלותו של זה לפיכך כשאתה מדגיש את גילך בשאלה, בניסיון להסביר את הלחץ כביכול זה גיל מבוגר, חובה עליי לומר לך ידידי שאינך מבוגר. ממש לא.

כעת לחוסר רצון. אינך מפרט יותר מידיי. אתה חש שבא לך לעשות עוד דברים בחייך כרווק? אולי זה עניין של סידור כלכלי טוב יותר בטרם תקים בית? אולי נפגעת ממישהי שהכרת ואינך חפץ לנסות שנית? ואולי אינך נמשך לנשים, או אף חש משיכה חד מגדרית? מה שלא תהיה התשובה, עליך לזכור שלא לרצות זה לגיטימי ובסדר גמור. אתה לא חייב דבר לאיש מלבד חובותיך לעצמך ולאלוקים (כאדם דתי). הקב"ה אמנם מצווה אותנו בפריה ורבייה אך לא מתוך חיפזון, מתח ואילוץ. התורה היא טובה כי היא ממקור הטוב וכל שמוטל עלינו הוא לקיימה מתוך עבודה על אמונה פנימית איתנה. באם תוכל לפרט יותר על חוסר הרצון שלך אוכל לנסות לסייע יותר

בברכה

נתי

[email protected]