דלג לתוכן
שלום וברכה
אני דתי לאומי לשעבר, היום חרדי, ובכל זאת אני שואל ואני חושב שלא צריך להיות דתי לאומי כדי לשאול את זה
אני יודע שזה יכול להראות לך טיפשי אבל אני חייב לשאול. השר אורי אורבך לא היה האיש הכי טוב לחרדים אולי, פה ושם אפילו שמענו אותו בהתבטאות פוגענית, אבל איך יכול להיות שיש כאלו שלא מתפללים בשבילו? עכשיו יהודי חולה ובאמת יש כאלו שחושבים שלא צריך להתפלל בשבילו? לא איכפת להם שהוא ימות?
שלום לך ידידי,
שאלתך אינה טפשית כלל וכלל! ואם אכן העובדות שהצגת נכונות, הרי שהיא צריכה להטריד את מנוחתו של כל יהודי.
תחושת האחווה והערבות ההדדית שלנו עם כל יהודי, אינה תלויה במעשיו. להבדיל, אפילו כשהוציאו להורג את זיס אופנהיים בן המאה ה-18 – שהצר והתנכר לאחיו היהודים, גם כשיכול היה לעזור להם – טיפסו יהודים על עצים סביב וזעקו איתו יחד שמע ישראל. כך שבודאי שאורי אורבך, יהודי יקר, שומר תורה ומצוות, שיתכן בהחלט שדעותינו חלוקות בנושאים שונים ואפילו חשובים, הוא אחינו בשרנו.
מצד שני, בוא איתי לכל בית חולים, ותראה כמה חולים אומללים וזקוקים לרפואה שלמה יש שם. רבים מדי. ובכל זאת איננו מתפללים עבור כולם.
מדוע? כי אנחנו לקויים באהבת הזולת, ועצלים מדי.
עצם העובדה שפלוני אינו מפורסם, אינה עושה אותו לפחות טוב או פחות זקוק לתפילותינו מאשר אלמוני המפורסם. ובכל זאת איננו מתפללים.
אין לכך הצדקה, ואכן תוכחתך במקומה.
ואם אכן, ישנם כאלה שמסרבים להתפלל על אורי שרגא בן פנינה, בגלל התבטאות אומללה כזו או אחרת, מוטב להם שיביטו בראי, וישאלו את עצמם אם חלילה הם היו באותו מצב, אם היו מסכימים שבגלל אמירה או פעולה שטותית שהם עשו או אמרו בעבר, הם הפכו ליהודים כאלה שאין להתפלל עליהם חלילה?!
ברם, לשמחתי, לא נתקלתי במקרים כאלה, ובבית הכנסת שלי, כשקרא הגבאי את שמות החולים, גם שמו של אורי הוקרא לרפואה שלמה במהרה, בתוך שאר חולי ישראל.
אך ברשותך, אעשה שימוש בשאלתך, כדי לגעת במשפט אחד, בשאלה רחבה יותר, הנוגעת ליחס המוענק במחוזותינו, ליריבים רעיוניים, פוליטיים ואחרים:
אני יכול ללמד זכות על הדינמיקה של 'תרבות הויכוח' הנהוגה בציבורים שלנו, בהינתן שהמאבק הוא על האמת. המוחלטת. האחת והיחידה. כי כשאדם חש שכל העולם כולו עומד על אמת זו, וכל קיומה של האמת הזו תלוי בנצחונו הנוכחי, ברגע זה, הרי שללא ספק ינקוט באמצעים קיצוניים להבטיח את נצחון האמת והצלת העולם כולו.
אלא שאני סבור, שהמבחן מהי האמת, צריך להיות מנותק מהיריבות הקונקרטית. לכל היותר, היריבות צריכה לנבוע מההגנה על האמת, אך לא להפוך לאמת עצמה.
משנבין את זאת, נראה שגם אם יש מקום לחילוקי דעות, וממילא אף ליריבויות, צריך לדעת לנהל את עוצמתן. לא כל המריבות תצלנה את העולם כולו בכל רגע נתון שלהן. לא הרי מריבה על מקום חניה, כהרי מריבה על קורת הגג הפרטית, ולא זו וזו כהרי הצלת חיי ציבור גדול.
ואף על פי כן, עינינו הרואות שמריבות בין אחים, הן העזות ביותר מבין כל המריבות, גם כשמדובר על פכים קטנים. כי כנראה כשנכנס הרגש, והכעס, השכל יוצא להפסקת צהריים.
ומכאן אחזור לעניין שפתחנו. אם אכן ישנם כאלה שסירבו להתפלל על השר אורי אורבך, אין לי ספק שזהו הכעס בין אחים. דוקא משום שחשים אליו קרוב יותר, כועסים עליו יותר. שוב, לטעמי זוהי תגובה החורגת הרבה הרבה ממתחם הלגיטימיות, אך אם אלה העובדות, כנראה שזו הסיבה.
ומשפט אחרון ביחס אליך: פעמים רבות, כשאדם פונה לדרך חדשה, הוא מתקשה להכיל בתוכו את הדרך הקודמת. העובדה שאתה חי טוב ובשלום עם ה'עצמך הקודם', מעוררת השראה. יישר כוח!
שהקב"ה ישלח לאורי שרגא בן פנינה רפואה שלמה במהרה, רפואת הנפש ורפואת הגוף, ויוכל מהר לשוב ולהצחיק אותנו ולהרגיז אותנו, העיקר שיהיה איתנו!
יחזקאל
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
