שלום לך אישה יקרה!

אני מעריכה מאוד את זה שגם אחרי חמש עשרה שנים לא נכנסת לאוטומציה, ואת מנסה לדייק את עצמך, לטובתך ולטובת בעלך.

מלחמה על בסיס קבוע גם מתישה וגם נכשלת

את רוצה להקשיב וזה קשה לך ואת מחפשת דרך להשתפר. שיפור לא יכול לקרות בעניין הזה מתוך השתדלות או התגברות. למה? כי זה לא משהו חד פעמי, אלא דבר קבוע. אי אפשר להתגבר באורח קבע. אנחנו יכולים להיות על טורבו לזמן קצר, אבל זה לא יכול להיות בשגרה שלנו.

בנוסף, הקשבה מלאכותית פוגעת בשניכם. כל מה שבעלך רוצה לראות כאן זה התעניינות אמיתית ולא הקשבה מאולצת ומתגברת. לכן, ככל שאת מתאמצת, הוא יותר מאוכזב; וככל שהנטל גדול עלייך, הוא מנסה לבחון אותך עוד ועוד כדי לראות אולי בכל זאת זה כן יעניין אותך. למרבה המזל הוא עוד לא התייאש, ויש לך הזדמנות לפתור את זה לפני שהוא יזנח את החלום.

איך להתעניין במה שלא מעניין אותי?

על פניו הבעיה נראית בלתי פתירה: מצד אחד את 'רוצה לרצות' לשמוע את התובנות ואת הרעיונות שלו, אבל כרגע את 'לא רוצה'. מה עושים?

נתחיל בעניין העיתוי. בתוך המולת היומיום את לא רוצה לשמוע. אין טעם להתווכח עם המציאות הזו. לא רק שאינך יכולה, אלא שהקושי הזה באמת מוציא ממך את הטעם וההנאה מלהקשיב. כשאת מתחילה להקשיב באמצע הבלגן, את מטעה את שניכם שאת רוצה להקשיב עכשיו, ואז בשבילך זה חופר ובשבילו זה פוגע. וכתוצאה מכך, אותך זה מטריד ומתסכל, ובו זה עוד יותר פוגע… כל התנסות כזו משאירה טעם חמוץ אצל שניכם. אולי הגיע הזמן לא לנסות שוב ושוב את מה שלא הצליח, ולקוות שהתוצאה תשתנה:)

עד עכשיו ניסית להשקיע בזה רבות, עד שהרגשת שבאיזשהו מקום את מאבדת את עצמך. את מותשת מהמאמץ האינסופי להקשיב למשהו שאת לא מעוניינת באותו רגע, ואז מתוסכלת מכך שכנראה זה נראה בדיוק כמו שזה – שאת לא רוצה לשמוע.

אני מעריכה את המאמץ. השקעת מתוך הבנה שההקשבה הזאת חשובה לבעלך, ומהווה בשבילו ביטוי לאהבה. זו הבנה עמוקה ומאמץ ראוי להערכה רבה, ובמקביל, אני יכולה להבין כמה מטריד להילחם בעצמי ולהקשיב בכוח ועוד להראות שאני נהנית מזה… ההשקעה הזו לא כל כך עובדת משתי הסיבות. את לא מרוצה והוא לא מרוצה.

השקעה ביצירת התנאים

אולי הגיע הזמן למצוא דרך אחרת, שאינה מלחמה בחוסר הרצון שלך, אלא דווקא על ידי מציאת מקום אמיתי בתוכך שבו את כן רוצה לשמוע אותו, בכנות, באותנטיות, לא בכוח. לפי הדרך האחרת, ההשקעה מתחילה לפני הסיטואציה עצמה, לפני השיחה ביניכם. השקעה ביצירת הרקע המתאים לשיחה כזו. יש הבדל עצום בין השקעה מסוג התגברות, שזו הדרך שבה ניסית ללכת עד היום, שבה בתוך אותה סיטואציה שבה בעלך מתחיל לדבר, את מנסה לגייס יותר כוחות להקשיב למרות שאת לא רוצה, לבין השקעה ביצירת התנאים.

השקעה ביצירת התנאים היא גם עבודה, גם היא לא מתפרצת בטבעיות מושלמת, ובספונטניות מופלאה. גם בה יש עמל ומאמץ, אבל התוצאה היא לא "מתאמצת" למה? כי כאן המאמץ מושקע ברקע. ביצירת הסיטואציה שבה את כן תרצי לשמוע, לא תסכימי אלא תהיי מעוניינת.

לחפש האם יש מקום וזמן שבו את ממש שמחה ונהנית לשמוע את דבריו? לא "עושה טובה" ולא "מתמסרת". רוצה! כדאי לחפש בנרות האם יש מקום כזה.

האם יכול להיות שבטיילת על חוף הים כשהילדים לא איתכם, את כן תרצי לשמוע? אולי בהליכה בערב? בנסיעה ארוכה בין-עירונית? במסעדה שקטה? אולי אפילו באמצע היום כשאת מגיעה למקום שהוא נמצא בו (בכולל / בעבודה) או להיפך?

האם יש מקום גאוגרפי שיכול ליצור סיטואציה שבה תהני משיחה כזו?

האם יש זמן על פני היממה והשבוע?

מה צריך לקרות באותו יום או יום קודם כדי שתהיה לך את הפניות הזו? איזה תשומת לב את צריכה לקבל, כדי שליבך ומוחך יפתחו מעצמם וירצו לשמוע את התובנות העמוקות של בעלך?

כל החשיבה הזו והמאמץ ליצור סיטואציה יכולים להיות קשים, אבל המטרה היא שכשתיווצר הסיטואציה לשיחה, היא תהיה כזו שהשיחה וההקשבה יהיו בה קלים, נעימים ורצויים.

המאמץ בהכנת הקרקע הוא מאמץ מתגמל

אם מישהו מקשיב לי כשהעיניים שלו הולכות להיעצם, והוא נורא מתאמץ, זה מעליב אותי. "אם קשה לך, אל תקשיב לי, אני רוצה שזה יעניין אותך!", אבל אם הוא מוכן לקום מוקדם בבוקר בשביל שיחה איתי, להשקיע זמן, מאמץ, משאבים, המאמץ רק מחמיא לי ומשמח אותי.

גם מצידך, המקשיבה, המאמץ מפסיק להיות מתסכל. הוא לא מלחמת התשה, את לוקחת בייביסיטר, מוציאה כסף, מוותרת על גיהוצים, אבל את עושה את זה בשביל שיחה שתהיה נעימה בשבילך. שבה את מוצאת את המקום שבו החכמה שלו והגיגיו העמוקים באמת מעשירים אותך ונותנים לך, ואת נפתחת לקבל את השפע הזה ומתמלאת ממנו.

החכמה כפינוק

כתבת שהצורך שלו בהקשבה הוא גם האופן שבו הוא חש אהוב. הרצון הכי בסיסי של גבר הוא להשפיע אהבה. לתת, להרעיף, לפנק.

אצל אנשים חכמים, פעמים רבות חכמה והגיגים הם דרך להשפיע ולתת, אם האישה שמחה בזה ומתפנקת מזה. יכול להיות שאת יכולה לבקש תחומים מסויימים שבהם את רוצה לשמוע. מה מעניין אותך מתוך החכמה שהוא יכול לתת? יש תובנות מסוימות שממש נוגעות בך ואת רוצה לשמוע אותן? תשאלי אותו אותן. תביאי מעצמך שאלות שמעניינות אותך. יהיה טוב מאוד אם תתכווננו לתובנות שרלוונטיות עבורך. את לא חייבת לשמוע הכל, בעלך לא צריך שתהיי כלי קיבול לכל מחשבה שלו. יש עוד אנשים בעולם שאפשר לדבר איתם. מה שהוא רוצה ממך, ולא מעוניין בתחליף זה התחושה שאת זקוקה ומעוניינת בנתינה שלו, כי החכמה היא ערוץ נתינה משמעותי עבורו, והוא היה רוצה שתהני לקבל ממנו את השפע הזה.

אם תצליחי אפילו פעם ב, ליצור רגע כזה שבו הוא "מפנק" אותך בחכמה שלו, ואת באמת מתפנקת, פתאום תביני למה הוא חווה אהבה כשאת מקשיבה לו בעניין ובסקרנות ורוצה להחכים ממנו, אולי אפילו תוכלי גם את להרגיש אהבה בדרך הזו. תרגישי כמה אינטימי ורומנטי יכולה להיות שיחה שבה הגבר משפיע מחכמתו לאישה שרוצה לקבל מכל הלב, מתוך תחושה שהיא לגמרי שם, נמצאת עם כל רבדי נפשה ורגשותיה. ושוב עם הרבה מאמץ לפני, אבל עם שמחה וזרימה בשיחה עצמה. אני בטוחה שאפילו מעט רגעים כאלו ישנו את התמונה לחלוטין. הוא יפסיק לבחון אותך אם את מקשיבה באמצע ארוחת ערב והשכבה, ואת תפסיקי להרגיש אשמה שאת לא מקשיבה. שניכם תנסו לתכנן יחד את הפעם הבאה שבה תצליחו להסתנכרן זה מול זה בערוץ ההשפעה – קבלה הזה, ולהנות ממנו.

מעריכה את ההתבוננות ומאחלת לך רק טוב

ציפי