The Butterfly Button
לא מסתדרת עם אחותי

שאלה מקטגוריה:

אני בת 16 פלוס, לומדת בסמינר טוב בירושלים.
הבעיה שלי היא כמעט שולית לעומת מה שהולך פה באתר, אבל לי היא מאד חשובה ומאד מפריעה.
אני אוהבת את אחותי בת ה-7. משוגעת עליה. גם את אחי בן 10. נשמות טבות.
אוהבת את ההורים, הדודים, דודות, בני דודים בנות דודות. כולם, כמעט.
לאחותי, חברת החדר שלי, אני לא מרגישה אהבה. אולי אפילו קצת שנאה.
אני מרגישה שאני מפריעה לה בעצם קיומי בחדר המשותף, ושאין בינינו קשרי אחיות כמו שצריך להיות.
אני שומעת סיפורי אחווה מחברות ובא לי לבכות. כמה שהן אוהבות את אחיות שלהן וכו’ וכו’, ואני – יש לי אחות בת13 מתחתיי שאני גם אוהבת אותה, אבל את זאת שהכי קרובה אליי – שנה מעליי, שישנה איתי בחדר, שאנחנו לומדות באותו סמינר – אני מרגישה שפספסנו.
אני לא יודעת מה היא מרגישה. אבל לי זה נורא עצוב. במיוחד כשאני רואה איך היא יכולה להעביר שעות בשיחה עם חברה, או עם אחי הגדול, וכשזה איתי זה נתקע. אוף, אני לא ברורה מספיק.
זה לא שאנחנו לא מדברות, אנחנו מדברות המון – אנחנו אחרי הכל ישנות וגרות באותו חדר. אבל… זה לא זה.
אני מרגישה סוג של ברירת מחדל.
בדרך כלל זה לא כואב, כי לא מרגישים, אבל לאחרונה נהייתי מודעת לזה וזה הורס אותי.
למה אני לא מרגישה שאני אוהבת אותה כמו את שאר אחיי? למה אני מרגישה שהיא לא אוהבת אותי? יש סיכוי בכלל?
הקטע הוא שכלפי חוץ זה נראה כאילו אנחנו החברות הכי טובות בעולם, נראלי אפילו אמא שלי חושבת ככה, וכולם. אבל באמת…
אולי כן? אולי אני סתם מדומיינת?
אני באמת נורא מעורבבת עם עצמי, וקשה לי. אני ממש בוכה על זה לפעמים. אוף, זה הצרות שלי?

תשובה:

שלום לך.

ראשית אני רוצה להרגיע אותך ולומר שאין שאלה שאין לה מקום. מה שהולך או לא הולך באתר אינו מדד למשקלן של שאלות ראויות. והשאלה שלך באופן ספציפי יפה וראויה ואני שמחה שפנית.

ועכשיו לתשובה.

שאלתך היתה מנוסחת יפה וריגשה אותי גם כיוון שתיארת שיש לך כזו משפחה עם יחסי אחים טובים. גם כי יפה וטוב שאת יודעת לאהוב ולהעריך אותה. (המילים שלך ממש עשו לי שמח בלב.) וגם כי התיאור על כמה מפריעה לך מערכת היחסים עם אחותך המסוימת הזו היה רגיש מאוד.

אני מאמינה כי רוב בני האדם בעולם ירצו לאהוב או לפחות להסתדר עם אנשים אחרים. בתוך המשפחה זה אפילו יותר חיוני וחשוב (ואני חוזרת שוב- היה לי מאוד כיף לקרא מנערה בת 16 שכל כך מודעת לחשיבות של משפחה אוהבת). אבל… החיים לא בהזמנה. לא תמיד מקבלים מה שרוצים ואת לא קיבלת את אחות חלומותייך.

מה שכן, כל החיים עוד לפניכן והדברים יכולים להשתנות לטובה. אתן ישנות באותו חדר עכשיו וייתכן שזה קצת “יותר מדי” גם להיהפך לחברות הכי טובות ואתן צריכות גם מעט זמן בנפרד. לפעמים קרבה פיזית גדולה מדי לא מאפשרת קרבה רגשית מספיקה. יכול להיות שדווקא כשתגדלו ותיפרדו קצת אתן תגעגעו מאוד אחת לשניה ותפתחו מערכת יחסים יותר קרובה.

עכשיו, את חזרת והדגשת את זה שאת מרגישה שמשהו חסר ברגש בינכן- שהכל זורם כלפי חוץ אבל את לא אוהבת אותה ומרגישה שגם היא באותה סירה. אז מה עם האפשרות לדבר איתה על זה? פשוט לשאול אותה למה את מרגישה שהיא לא אוהבת אותך? אולי היא תענה לך תשובה פשוטה? אולי משהו בהתנהגות שלך מפריעה לה? ואולי יש לה פשוט מבנה רגשי שונה משלך והיא תוכל להסביר לך במה זה מתבטא? או שהיא פשוט לא תבין על מה את מדברת ואז תצטרכי לעבוד על השאלה רק מול עצמך.

בואי נאמר שגם אם מהשיחה הזו תצאי בידיעה ברורה שהיא לא כל כך אוהבת אותך, לפחות לא תחשבי שאת מדומיינת..

אחים למרבה המזל אינם בני זוג. גם כי לא בחרנו אותם וגם כי אין ציווי גורף לאהוב אותם. אסור להכאיב, להציק או לשנוא אבל אפשר לחיות חיים שלמים ונהדרים עם כל המשפחה גם אם יש אחות אחת שפחות נוח איתה.

אני רק מדגישה שברור שעדיף לברר את הדברים ואם היא לא משתפת פעולה עם שיחה כדאי אולי לשוחח על זה עם אחד ההורים ולהבין למה זה כך? לפעמים שיחה טובה מבהירה דברים רבים שיכולים להיות נורא מסובכים בתוך הראש.

אשמח לשמוע אם אכן דיברת איתה ואם זה השתפר

מבטיחה לענות מהר יותר פעם הבאה

שבוע טוב

נועם

noam.shnoor@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. את נתארת פה מצב שגם אני עברתי. אח שלי הגדול ממני בשנה. פשוט לא היינו מסוגלים לדבר חופשי ותמיד היה איזשהו מתח.
    ולדעתי הסיבה אצלי שגם עולה מדברייך, היא שאני למדתי איתו באותה ישיבה ולכן נוצר סוג של אי נעימות שלפעמים מתגבר.
    אבל, אחרי ששנינו התחתנו ברוך ה’, לאט לאט הכל עבר, כלומר האי נעימות הזו, והיום אני בקשר איתו יותר מכולם!
    אז אל תלחצי מזה! זה טבעי ומובן מאוד!
    תני לזמן לעשות את שלו!
    בהצלחה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חלוקת התפקידים בזוגיות לא נראית לי הוגנת
ראשית תודה על אתר שעונה בדיוק על מה שצריך הציבור החרדי ופותר הרבה ספקות פנימיים . ומכאן לשאלתי: חשוב לי להדגיש שאני מסתכלת על העולם בעיניים של צדק ושויון ולכן יש לי שאלה שלא ברורה לי . לפני דור או שניים היה ידוע שהתפקיד של האישה זה לבצע את צרכי...
אני ראויה להיות אמא אם אין לי כוח לילדים שלי?
אני נשואה ואמא ל4 ילדים בגילאי,2 8,6,4 . הנישואים שלנו ב”ה טובים אנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה והזוגיות שלנו טובה . אני הולכת לכתוב דברים קשים אז סליחה מראש. אני מרגישה לפעמים שאני מצטערת שהבאתי 4 ולא הסתפקתי ב2 לדוגמא . אני מרגישה שהם מעמסה מעליי ואני עוברת גם...
אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
עד מתי לגור אצל ההורים?
היי, אני בת 26 רווקה וגרה עדיין אצל ההורים. לאחרונה קשה לי שאמא שלי מביעה יותר מידי את דעתה על החיים שלי, שמכתיבה לי מטלות לי מה שנוח לה ולא תמיד מעניין אותה אם קשה/פחות נוח לי עכשיו. אני מודעת לזה שהיא אמא שלי או שזה הבית שלה ואני אמורה...
למה אין לי בחירה על עצמי כאישה?
שאלה חשובה לי: ילדתי לפני חצי שנה, הרב שלנו התיר לי רק שנה למנוע. האמת שמאד קשה לי ,המעבר, להיות לאמא , להיות רק סביב התינוק , בלי זמן לטפל בבית לבשל , לעבוד בעסק , כאחת שלפני עשתה, ופעלה , והרוויחה ,בבת אחת להיות בבית ,( כן , גם...
הערכה עצמית נמוכה מסביבה קרובה
אשמח לשתף ויותר מאשמח לתשובה שתיתן לי מעט מנוחה כי אני משקיעה הרבה במציאת פתרון להבין ולעזור לעצמי. מאז שאני ילדה הייתה לי הערכה לא חיובית לגבי עצמי הנובעת מטעויות שעשיתי בילדותי (לא דרמתי) וכתוצאה מאלו הסביבה הקרובה (המשפחה) גרמה לי לחשוב שאולי אני לא הכי.. לא הכי חכמה, לא...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן