The Butterfly Button
לא מסתדרת עם אחותי

שאלה מקטגוריה:

אני בת 16 פלוס, לומדת בסמינר טוב בירושלים.
הבעיה שלי היא כמעט שולית לעומת מה שהולך פה באתר, אבל לי היא מאד חשובה ומאד מפריעה.
אני אוהבת את אחותי בת ה-7. משוגעת עליה. גם את אחי בן 10. נשמות טבות.
אוהבת את ההורים, הדודים, דודות, בני דודים בנות דודות. כולם, כמעט.
לאחותי, חברת החדר שלי, אני לא מרגישה אהבה. אולי אפילו קצת שנאה.
אני מרגישה שאני מפריעה לה בעצם קיומי בחדר המשותף, ושאין בינינו קשרי אחיות כמו שצריך להיות.
אני שומעת סיפורי אחווה מחברות ובא לי לבכות. כמה שהן אוהבות את אחיות שלהן וכו’ וכו’, ואני – יש לי אחות בת13 מתחתיי שאני גם אוהבת אותה, אבל את זאת שהכי קרובה אליי – שנה מעליי, שישנה איתי בחדר, שאנחנו לומדות באותו סמינר – אני מרגישה שפספסנו.
אני לא יודעת מה היא מרגישה. אבל לי זה נורא עצוב. במיוחד כשאני רואה איך היא יכולה להעביר שעות בשיחה עם חברה, או עם אחי הגדול, וכשזה איתי זה נתקע. אוף, אני לא ברורה מספיק.
זה לא שאנחנו לא מדברות, אנחנו מדברות המון – אנחנו אחרי הכל ישנות וגרות באותו חדר. אבל… זה לא זה.
אני מרגישה סוג של ברירת מחדל.
בדרך כלל זה לא כואב, כי לא מרגישים, אבל לאחרונה נהייתי מודעת לזה וזה הורס אותי.
למה אני לא מרגישה שאני אוהבת אותה כמו את שאר אחיי? למה אני מרגישה שהיא לא אוהבת אותי? יש סיכוי בכלל?
הקטע הוא שכלפי חוץ זה נראה כאילו אנחנו החברות הכי טובות בעולם, נראלי אפילו אמא שלי חושבת ככה, וכולם. אבל באמת…
אולי כן? אולי אני סתם מדומיינת?
אני באמת נורא מעורבבת עם עצמי, וקשה לי. אני ממש בוכה על זה לפעמים. אוף, זה הצרות שלי?

תשובה:

שלום לך.

ראשית אני רוצה להרגיע אותך ולומר שאין שאלה שאין לה מקום. מה שהולך או לא הולך באתר אינו מדד למשקלן של שאלות ראויות. והשאלה שלך באופן ספציפי יפה וראויה ואני שמחה שפנית.

ועכשיו לתשובה.

שאלתך היתה מנוסחת יפה וריגשה אותי גם כיוון שתיארת שיש לך כזו משפחה עם יחסי אחים טובים. גם כי יפה וטוב שאת יודעת לאהוב ולהעריך אותה. (המילים שלך ממש עשו לי שמח בלב.) וגם כי התיאור על כמה מפריעה לך מערכת היחסים עם אחותך המסוימת הזו היה רגיש מאוד.

אני מאמינה כי רוב בני האדם בעולם ירצו לאהוב או לפחות להסתדר עם אנשים אחרים. בתוך המשפחה זה אפילו יותר חיוני וחשוב (ואני חוזרת שוב- היה לי מאוד כיף לקרא מנערה בת 16 שכל כך מודעת לחשיבות של משפחה אוהבת). אבל… החיים לא בהזמנה. לא תמיד מקבלים מה שרוצים ואת לא קיבלת את אחות חלומותייך.

מה שכן, כל החיים עוד לפניכן והדברים יכולים להשתנות לטובה. אתן ישנות באותו חדר עכשיו וייתכן שזה קצת “יותר מדי” גם להיהפך לחברות הכי טובות ואתן צריכות גם מעט זמן בנפרד. לפעמים קרבה פיזית גדולה מדי לא מאפשרת קרבה רגשית מספיקה. יכול להיות שדווקא כשתגדלו ותיפרדו קצת אתן תגעגעו מאוד אחת לשניה ותפתחו מערכת יחסים יותר קרובה.

עכשיו, את חזרת והדגשת את זה שאת מרגישה שמשהו חסר ברגש בינכן- שהכל זורם כלפי חוץ אבל את לא אוהבת אותה ומרגישה שגם היא באותה סירה. אז מה עם האפשרות לדבר איתה על זה? פשוט לשאול אותה למה את מרגישה שהיא לא אוהבת אותך? אולי היא תענה לך תשובה פשוטה? אולי משהו בהתנהגות שלך מפריעה לה? ואולי יש לה פשוט מבנה רגשי שונה משלך והיא תוכל להסביר לך במה זה מתבטא? או שהיא פשוט לא תבין על מה את מדברת ואז תצטרכי לעבוד על השאלה רק מול עצמך.

בואי נאמר שגם אם מהשיחה הזו תצאי בידיעה ברורה שהיא לא כל כך אוהבת אותך, לפחות לא תחשבי שאת מדומיינת..

אחים למרבה המזל אינם בני זוג. גם כי לא בחרנו אותם וגם כי אין ציווי גורף לאהוב אותם. אסור להכאיב, להציק או לשנוא אבל אפשר לחיות חיים שלמים ונהדרים עם כל המשפחה גם אם יש אחות אחת שפחות נוח איתה.

אני רק מדגישה שברור שעדיף לברר את הדברים ואם היא לא משתפת פעולה עם שיחה כדאי אולי לשוחח על זה עם אחד ההורים ולהבין למה זה כך? לפעמים שיחה טובה מבהירה דברים רבים שיכולים להיות נורא מסובכים בתוך הראש.

אשמח לשמוע אם אכן דיברת איתה ואם זה השתפר

מבטיחה לענות מהר יותר פעם הבאה

שבוע טוב

נועם

noam.shnoor@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

  1. את נתארת פה מצב שגם אני עברתי. אח שלי הגדול ממני בשנה. פשוט לא היינו מסוגלים לדבר חופשי ותמיד היה איזשהו מתח.
    ולדעתי הסיבה אצלי שגם עולה מדברייך, היא שאני למדתי איתו באותה ישיבה ולכן נוצר סוג של אי נעימות שלפעמים מתגבר.
    אבל, אחרי ששנינו התחתנו ברוך ה’, לאט לאט הכל עבר, כלומר האי נעימות הזו, והיום אני בקשר איתו יותר מכולם!
    אז אל תלחצי מזה! זה טבעי ומובן מאוד!
    תני לזמן לעשות את שלו!
    בהצלחה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

קושי גדול עם אמא שלי
אני גדלה בבית איכותי, עם ייחוס טוב וכו׳. בתכלס, השלום בית של הורי לא כל כך מוצלח- מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה קטנה היו ביניהם ריבים ומחלוקות. אני תמיד הייתי בצד של אבא, עודדתי אותו וחיזקתי את דבריו במריבות כי לדעתי אימי לא פעלה נכון. הורי עברו קשיים אמי...
אחרי לידה ראשונה
ילדתי לפני 4 חודשים. מאז הלידה מרגישה ירידה רוחנית. קשה לי להתפלל קשה לי עם הכיסוי ראש בבית וצניעות בבית תפילות ןברכות.. מרגישה שזה בגלל הקושי להתנהל עם תינוק. אני כאילו קצת כועסת על ה’ על האתגר למרות שיש לי הרבה על מה להודות. זה שונה מהחיים של לפני הלידה....
הבן הנשוי לא רוצה בקשר איתנו
הבן הנשוי שלנו בתקופה האחרונה הפסיק קשר איתנו ההורים נשוי כבר 3 שנים ומתחילת הנישואין התגלו קשיים עם כלתנו כשנולדה להם בת לא ניתנה לנו ההרגשה לגישה חופשית לנכדה- תמיד הגבילה אותנו אם זה בשעות ביקור וגם כשהיינו מגיעים היו התניות של זמן איכות איתו כי היא צריכה לישון (באמצע...
בעלי ואני רבים בצורה הרסנית
ראשית יישר כוח על הפלטפורמה החיובית הזאת. אתם עושים חיל וכיף שיש את האפשרות לפרוק ולקבל עצות אמיתיות מהלב. תודה. אתחיל ואומר שבעלי ואני ביחד כבר כ-16 שנים ואפשר לומר שגדלנו והתעצבנו מתקופת הנעורים ועד היום כאנשים בוגרים – ביחד. אני כבר כמעט ולא זוכרת את עצמי לפניו. עברנו המון...
אחות שממררת את חיי
תחילה, ברצוני להודות על הפלטפורמה הנפלאה הזו! מצוה ענקית! זמן רב מזה שברצוני לשאול על זה, אך היום קרה משהו שהביא זאת לראש סדר עדיפויותיי. בגדול השאלה שלי היא איך אני אמורה להתמודד במצב שה’ שלח אותי אליו והאם אני יכולה לגדול ממנו? אספר את הרקע, יש לי שני הורים...
המשפחה של בעלי חשובה לו יותר ממני!
אני ובעלי ביחד 4 וחצי שנים, התחתנו לפני שנה, אנחנו בזוגיות מאוד טובה, בריאה, חזקה ועם תקשורת פתוחה אך עדיין יש משהו מסוים שמאוד מפריע לי, בכל פעם שיש סיטואציה שקשורה במשפחה שלו, אני מרגישה שלא משנה במה מדובר הוא תופס את המקום שלהם ומגן עליהם בפניי שלא לצורך, זה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן