שלום רב לך,

ניכרים בדבריך, שואל יקר, כי עוולות כואבות לך, אתה רוצה לחיות בעולם בו שורר יושר. יותר מכך אתה מרגיש מרומה כאשר לפי הבנתך ההתנהגות של כאלו שהערכת ומוערכים בעיני אחרים, אינם נראים מושלמים ואף גרוע מכך. אינך רוצה לחיות בעדריות ולהאמין בדברים רק בגלל שכולם כך חיים ומאמינים.

הרצון שלך לגדל את ילדיך ולחנכם להבחין בין טוב לרע מציבה בפניך את הקושיות שיש לך, במקום שכבר לא ניתן להדחיק.

חיפוש היושר והאמת הניכרים בך הם כלים חשובים וערכים שבהחלט אמורים להנחות את חיינו.

ברצוני לדייק את דבריך, אתה אומר שאינך מאמין באדמו”רים וברבנים. מהמשך דבריך אני מבין כי אין בכוונתך לשלול לחלוטין את המושג, אינך רואה בכל רב או אדמו”ר שרלטנים ואניח כי אתה אפילו מכיר בכך שישנם צדיקים בכל דור [נושא מעניין לכשעצמו].

אם הבנתי נכון, אתה לא “מאמין”, כלומר אינך מקבל בצורה גורפת כי כל מי שמונה לרב או לאדמו”ר הינו בדווקא אחד מאותם הצדיקים ששותל הקב”ה בכל דור. לפעמים, אתה גם רואה מעשים שנוגדים את ההתנהגות שהיית מצפה מאנשי מעלה ומכך אתה מחזק עוד יותר את אותה הספקנות.

הכאב העולה מדבריך נראה כנובע מכך שאתה נמצא בקהילה/ חסידות שבה אתה אמור לקבל כרב וכמנהיג מישהו שבעינך הוא רחוק מלהיות צדיק. חינוך ילדיך להישארות באותו מקום ולאמונה עיוורת באותו מנהיג, מציב בפניך את הסתירה הזו בצורה שלא ניתן להתעלם ממנה.

קראתי את הטענות שיש לך כלפי אותו מנהיג או מנהיגים ולמרות שנראה לי שלא זו עיקר הבעיה וכפי שאפרט אח”כ, אני חייב להעיר [ואולי יועיל לקוראים אחרים] שאישית, איני רואה את אותם מעשים, ככאלו שנוגדים את היושר והצדק.

אדמו”ר שמחזיק חסידות אינו “גונב” חשמל לצורך אישי. ביהמ”ד הוא שלו כמו להבדיל של כל בעל עסק, האדמו”ר אינו רק משמש את החסידים, שגם בכך די להבין כי טובת החסידים היא להחזיק אותו. יש לו גם זכויות.

כמו כן ה”טיש” שהוא בהגדרתו שולחן השבת של הרבי, שתלמידיו וחסידיו באים להצטרף אליו. לכן נכון, כאבי המשפחה, לתת את המקום הראשון למשפחתו. בכלל, נכון יהיה לנסות לראות גם את הצד השני. בני האדמו”ר, מתוקף מעמדם בקהילה משלמים מחיר גבוה. חשבת פעם על כמה דברים אתה יכול לעשות והם לא. עם החובות מגיעים גם זכויות. [גם המדרש מתאר את קרבתו של בן לעומת עבד כמי שיכול לגשת לאביו ולאוצרותיו תמיד].

לגבי זמן תפילה זה נראה ממש היתממות לקרוא לאדמו”ר “רשע” בשל כך שהוא מתפלל בשעה מאוחרת. הרי לא מדובר באיזו התנהגות נלוזה שבה “נתפס” האדמו”ר. זוהי מסורת בזרמים מסוימים, כנראה מאלו שאליה משתייך אותו אדמו”ר [וגם אתה], בתפיסת העולם של אותו אדמו”ר, זו אינה עבירה כלל [כמובן שאיני הולך לדון במניעים, בהצדקת או בהכפשת מנהגים כאלה].

עתה אעבור לעיקר, אולי דבריי יהיו קשים מעט לעיכול.

אתה נמצא במקום אליו אתה לא מתחבר, מהמקום בו אתה נמצא נראה לך שהאדמו”ר שלך הוא “רשע מרושע”[!!], שאותה דמות שבביתך אתה מיחס לה כל כך הרבה, שאותו האדם שאתה מחנך את ילדיך ללכת בדרכו, אינו צדיק ואף גרוע מכך. מה אתה עושה שם? אתה צודק מאוד בכך שאינך רוצה לגדל את בניך לשקר, זהו באמת עוול שלא ניתן לשער, אך האם רק את בניך אתה לא רוצה לשקר, מה אתך?

אולי נכון שתמצא מקום שאתה מאמין בו, תחפש צדיק שאתה רואה אותו כדמות שתאיר את עינך ועיני משפחתך. או אפילו, אם אינך מוצא, תעבור למקום בו אין מחויבות לדמות מסוימת. שבו לפחות לא תצטרך לשקר לבניך ולעצמך.

אם אינך עוזב, מה זה אומר? האם הנוחות בהישארות או הקושי שבמעבר כזה אכן שווה שתחייה את חייך בדרך שאינך מאמין בה? שהדרך הרוחנית בה אתה נמצא ומחנך לה את הדורות הבאים אחריך, היא דרך זרה לך שאינך מסכים עמה?

אולי אתה באמת רואה במסגרת שלך מסגרת חברתית ולא רוחנית, מקום בו אתה “מסודר”, החברים שלך שם, הנוסח מוכר, המעמד שלך בטוח. אם כן מדוע אתה מחפש יותר ממה שכל עובד מחפש במקום עבודתו. אם החלטת שבכל זאת אתה נשאר שם כמסגרת חברתית תומכת, קח את מה שיש בתנאים הקיימים על מעלותיו וחסרונותיו, זו הרי החלטה שלך שזה הטוב ביותר עבורך, גם אם הבן של הצדיק אינו בהכרח צדיק.

אלא מה, למרות שאתה בוחר ב”חסידות” מטעמים כלליים, אתה עדיין רוצה שזה ייראה, לפחות בעיני ילדיך, כמשהו רוחני, שהאדמו”ר הוא דמות קדושה. כאן מתחילה הבעיה, לא ניתן להחזיק בחבל בשני ראשיו.

נכון, זה קשה, החברה שלנו מאוד התקבעה. מעבר מחסידות אחת לאחרת כבר אינה מקובלת. יש אנשים שזה טוב להם, שהברירות הזו נוחה להם ומטבעם קל להם יותר להתגמש ולכוון את דרכם לפי דרכו של מנהיג בלתי מעורער.

מצד שני, אתה לא לבד, יש רבים כמוך שהדברים לא מובנים מעצמם בעיניהם, שאינם חשים בטבעיות שייכות למקום בו הם נמצאים ועדיין הבחירה במעבר לא קלה להם, בחירה כזו עלולה להתפרש בצורה לא חיובית בעיני החברה והחברה הרי תופסת מקום חשוב בחיינו, לפעמים ישנם גם אילוצים משפחתיים ואחרים שמקשים מאוד על האפשרות לבחור.

יש כאלו שלבסוף מצליחים לשבור את החומה הזו, קמים, לעיתים בקול רעש גדול, ומחליפים מקום. יש אחרים שמוצאים לעצמם חיים רוחניים משמעותיים במקום אחר ומניחים את הקהילה כמשהו טכני יותר. ויש גם רבים שנתקעים, מנסים ליהנות מכל העולמות ומרגישים שהם משקרים לעצמם ולילדיהם. אישית, אני לא רואה אופציה זו כמועדפת.

מאחל לך למצוא את המקום הנכון שלך בתוך או מחוץ לקהילה בה אתה חי. מקום בו תוכל להישאר נאמן לעצמך ולילדך ושתזכה לגדלם לתורה ולעבודת ה’ באמת.

מנחם

mns10300@hotmail.com