תשובה:
שלום רב שואל יקר!
מכיוון שאתם עדיין בשנתכם הראשונה לנשואיכם, אאחל לכם בחירה מלאה בלב מלא – בין אם לבנות או למצער לפרק, ושמחה משותפת גדולה במידה ותחליטו להמשיך את דרככם המשותפת.
על פי תיאורך אתם עומדים מול קונפליקט לא פשוט שבו כל אחד מנסה לשמור על גבולותיו: הגבולות שלך הם אינטרנט מסונן, ואילו הגבול שלה הוא לחיות חייה כפי שהיא רואה לנכון.
קונפליקט זה נדמה כלא פתיר, משום שהגבולות שלכם סותרים זה את זה, וחשוב לכל אחד מכם לשמור באדיקות על גבולותיו, דבר שהולם נישואין בראשית דרכם…
אולם לאמיתו של דבר אני קורא בדבריך נושא אחר שעומד למבחן ביניכם והוא האמון שלך באשתך. אינך יכול לתת בה אמון כל זמן שיש לה מכשיר עם גישה לא מסוננת לאינטרנט. אני תוהה מה הסיבה שאינך נותן בה אמון, מה אתה חושש שיתרחש, ומה הסיבה לכך שאתה חושש לכך?
אתה מוזמן להשיב לי כתגובה למענה שלי. עד אז אני משתף איתך כמה תובנות על אמון.
יש כאלו שחושבים שאמון הוא תלוי בן אדם או סיטואציה. שהוא מין נתון מתמטי שאו שהוא קיים או שאיננו. לאמיתו של דבר, אמון באופן כללי, ובמיוחד אמון בתוך מערכת יחסים קרובה, הינו דבר שנבנה באמצעות השקעה הדדית לאורך זמן.
תאר לעצמך שתפגוש אדם זר לחלוטין ברחוב שיציע לך להשקיע את מיטב כספך בהשקעה כלשהי. האם תמהר להעניק לו את כספך ולסמוך עליו? האם תצפה שהוא יסמוך עליך ויביא לך את כספו? האמון שאנו נדרשים לתת ולקבל בתוך מערכת יחסים זוגית רב לאין ערוך מהשקעה כספית. באים שם לידי ביטוי נפשנו, סודותינו הגדולים ביותר, היחסים האינטימיים ביותר, וכל מה שברית זוגית קדושה מהווה.
אנו משקיעים שם אפילו הרבה יותר: את האפשרות להביא חיים חדשים – ילד חדש לעולם, שהוא בדמותנו כצלמנו, ממש חלק מאיתנו, ונדרש עבורו הטיפול הכי עדין ומסור. כמה אמון צריך על מנת לכרות עם אדם אחר ברית שכזו!
אכן, שורש המילה "אמון" הינו ב"אומן" או "אומנת" (ספר הערוך, ערך אמן), ושורש המילה "אומן" הוא ב"אֵם", משום שהאמון הגדול ביותר שישנו הינו בין היונק לאמו. הוא תלוי בה לחלוטין ומוכרח לתת בה אמון מלא עבור עצם קיומו והישרדותו הבסיסית ביותר.
כיצד נבנה אמון? ראשית כל בניה של אמון הינה הדדית. זאת אומרת ששני הצדדים משקיעים בה. ומעבר להשקעה כללית בקשר שתורמת בכל מצב, יש כאן השקעה ספציפית של אמון, בשתי צורות הופכיות.
הצורה הראשונה היא לספק ולשדר אמון, כלומר, להיות נאמן לבן או בת הזוג, ולעזור לבן או לבת הזוג שלי לראות את זה. זה עובר קודם כל דרך נאמנות לברית ולהסכמות בינינו, ואז דרך שקיפות בפעולות ובהתנהגות שלי, תקשורת ברורה, סדר יום צפוי והתנהגות צפויה ועקבית.
הדרך השנייה היא מפתיעה יותר – לתת אמון. ממש כמו אצל ילדים, ככל שאנו נותנים בהם יותר אמון, כך הם מספקים יותר אמון. כאשר הזולת חש כי איננו נותנים בו אמון, הוא עלול להתייאש מלהיות נאמן או אפילו עלול להתאים את עצמו לציפיות שלנו ממנו, ובסופו של דבר – להיות בלתי נאמן. כך הדבר אצל ילדים, וכך זה גם אצל מבוגרים, כי כולנו קצת ילדים. לעומת זאת, כאשר אנו נעניק אמון, בדרך כלל נקבל חזרה נאמנות.
אין ספק שתמיד יש מעידות קטנות "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ). אולם כמו כל דבר בחיים, התמונה הגדולה מחפה על הפרטים. לכן, כאשר נהיה נאמנים באופן כללי ונדאג לשדר את זה, וכאשר ניתן מרחב אמון – גם אם תהיינה מעידות קטנות פה ושם – אנו נקבל חזרה גם נאמנות של הזולת לנו וגם אמון של הזולת בנו.
ואם תשאל – הרי זה פרדוקסלי! איך אני יכול לתת אמון בזולת כל זמן שלא הוכחה לי נאמנות הזולת?! התשובה הקשה ועם זאת המשחררת היא שזהו טבעו של עולם. עלינו להחליט שלאדם שמולנו ישנו פוטנציאל להיות נאמן, ואז להשקיע את הנאמנות והאמון שלנו, ורק כך נוכל לקבל אותה חזרה.
עד כאן הדברים אמורים בנוגע לאמון. כפי שכתבתי, אינני יודע מה הסיבה המסוימת שאינך נותן אמון באשתך הטריה, אולם באופן כללי, משום שאני מניח שקיבלת כבר את ההחלטה העקרונית שהיא ראויה לאמון שלך בטרם נישאתם, דרך טובה לקבל נאמנות שלה אליך היא להעניק לה נאמנות, וגם לתת בה אמון שהיא תהיה נאמנה לך. במקרה זה מדובר באמון בבחירותיה האישיות והרוחניות ובכך שהן לא תפגַענה בקשר ובברית הזוגיים שלכם.
לסיום, אשתף איתך כמה תובנות בנוגע לגבולות. תיארת שאין ביניכם גבולות טובים משום שהיא חוצה את הגבול שלך בכך שיש לה מכשיר ללא סינון לאינטרנט.
לאמיתו של דבר, גבולות שייכים לאזורים האישיים והפרטיים שלנו.
וממש בדומה לאמון, אם אנו מצפים שבן הזוג יכבד את הגבול שלנו, עלינו לכבד את הגבול שלו.
משל למה הדבר דומה? לגבולות של מדינה: הגבול שלי הוא בקצה השטח שלי, ועל מנת שהמדינה השכנה לא תפלוש לתוך גבולותיי, עליי לא לפלוש אל גבולותיה.
המעורבות הגדולה שלך בבחירות האישיות של אשתך, המובנת לאור אי האמון השורר ביניכם כעת, הינה כשלעצמה פריצת גבולות, ובוודאי מזמינה פריצת גבולות.
וכאן אני רוצה להגיד משהו עמוק ואמתי הרבה יותר. הגבולות מתחילים מבפנים.
כאשר אני מבין שאני ריבון על עצמי, כלומר, שאני אחראי למעשיי ובוחר אותם ולא נגרר אחרי שום דבר – לא נותן לדברים מבחוץ לערער את הגבולות האישיים שלי, וכאשר אני מתחיל לחיות על פי העיקרון הזה, אז אני יכול להציב גבולות אמיתיים.
ואז אני יכול להתחיל לראות ולהבין שכל אדם אחראי על גבולותיו שלו, כפי שאשתך אחראית על גבולותיה האישיים והרוחניים, ובאמת אין בכלל מה להתערב בגבולותיו של אחר, כמאמר חז"ל אודות היחס הראוי בין הקבוצות השונות בעם ישראל: "כשם שהוא אינו מתגדר [=פורץ גדר] במלאכתי, כך אני איני מתגדר במלאכתו" (ברכות יז ע"א).
אמון בריא, יחד עם גבולות פנימיים וזוגיים בריאים, הינם המתכון הטוב ביותר לאהבה ולנתינה שופעת ולקשר קרוב ואינטימי.
בברכת אהבה ורעות,
חיים ב.
דלג לתוכן
8 תגובות
סליחה מכבוד המשיב,
לא הבנתי כלל את תשובתך כתבת "כפי שכתבתי, אינני יודע מה הסיבה המסוימת שאינך נותן אמון באשתך הטריה".
מה זאת אומרת, היא משתמשת באינטרנט פרוץ, ושאני אאמין לה, שהיא עומדת בגבורה,. אין אפוטרופוס לאינטרנט.
וכן אתה כותב- ואז אני יכול להתחיל לראות ולהבין שכל אדם אחראי על גבולותיו שלו, כפי שאשתך אחראית על גבולותיה האישיים והרוחניים, ובאמת אין בכלל מה להתערב בגבולותיו של אחר, כמאמר חז"ל אודות היחס הראוי בין הקבוצות השונות בעם ישראל: "כשם שהוא אינו מתגדר [=פורץ גדר] במלאכתי, כך אני איני מתגדר במלאכתו" (ברכות יז ע"א)..
לא הבנתי שום מילה, זה ברור לי מאוד שאם אני חי עם מישהו, (וכן כשאני מחנך את ילדיי), הדבר הכי נכון הוא לעשות גבולות, אם אני לא רוצה לצאת ממצב שולט לנשלט, אז אף פעם לא אעשה את הטעות הזאת ולוותר על העקרונות שלי. זה. נראה לי ברור מידי, אז בגלל זה תקפתי, סליחה,.
מרנן ורבנן ציוו שאסור להיות אינטרנט פתוח בתוך הבית, וכמו שלא אסכים לחיות עם אשה המחללת שבת בתואנה, ש'אל לי להתפרץ לתוך הגבולות שלה, ורק היא האחראית על הגבולות שלה', הרי שמכרתי את משפחתי, ואת יהדותי, ואותי בעצמי, בגלל השקפה לא נכונה, ובלתי אחראית לנזק שייגרם.
מקווה שהיסברתי את עצמי, מעניין אותי מאוד התגובה שלך.
סליחה באמת על התוקפנות חסרת הפשרות
אני דווקא הבנתי מעולה מה הוא התכוון לומר
אני אישית נפלתי באינטרנט במקום העבודה שלי וזה מאוד מאוד סחף אותי
ובעלי כל הזמן אמר לי, אני סומך עליך שתדעי לצאת מזה אני לא מתערב לך,
את אישה חכמה ואני מאמין בך!
ככה הוא אמר לי כל היום!
הסיפור הזה ממש טרי, לפני חודש, ועכשיו אני סוגרת כבר שבועיים שלא פתחתי את האינטרנט בכלל! אני לא רוצה לבגוד באמון שבעלי נותן בי
וכשאני רואה שהוא ככה מאמין בי שאני בן אדם טוב שלא רוצה לראות דברים לא טובים אלא רק נפלתי – אני פשוט יצאתי מזה לגמרי!
תודה למגיבה היקרה!
זכית בבעל טוב ואוהב באופן מעורר השתאות.
כל הכבוד על גבורתך. ככל שהאמון שלך בעצמך יבוא יותר מתוכך, כן תוכלי לבחור את בחירותייך ביתר חופשיות.
אני מוצא לנכון להעיר, שאם כי תיקון החירות הפנימית הוא העיקר, ראוי לעתים להתמקד גם בפן החיצוני של גדירת עצמנו ממה שסוחף אותנו למחוזות לא רצויים, ככל שהדבר אפשרי, (כמו שהגמרא אומרת על מי שהולך בדרך שיש בה מראות אסורות למרות שיש דרך אחרת, ראי בבא בתרא נז ע"ב).
סליחה על ההתערבות,
אבל הרגשתי צורך לשתף גם אני, כאישה שנמצאת במקום דומה לזה של אשתך.
האינטרנט עבורי הוא צורך רגשי ונפשי – כשאין לי גישה אליו, אני חשה בדידות ודכדוך. התרגלתי לכך שהוא חלק מהחיים שלי, והוא מעניק לי חיבור לעולם, לתוכן, ללימוד ולהתפתחות.
לכן, כשמשווים את השימוש באינטרנט לחילול שבת – זה מרגיש לי קיצוני ומרחיק. חשוב לי לומר: אינטרנט לנשים אינו בהכרח דבר שלילי או אסור, הכל תלוי בגישה, במסגרת ובמטרת השימוש.
אוסיף שבעלי הוא אברך ירא שמיים, אדם צדיק וטהור, ושהילדים שלנו גדלים לתוך בית חם, ערכי וטוב. בפועל – רק אני משתמשת באינטרנט בבית, ובעלי מקבל את זה באהבה, בהבנה ובכבוד. יש בינינו שלום בית, חברות אמיתית והכלה.
אני אישה שמורה וטובה, ושומרת על עצמי כראוי – פשוט יש לי קושי מסוים סביב העניין הזה.
מאחלת לכם שתצליחו לגשר ולהבין זה את זו – זה אפשרי, בעזרת הקשבה, אהבה ואמונה בדרך המשותפת.
שלום מגיב נכבד!
אין עליך לבקש סליחה, הלא תורה היא וללמוד אנו צריכים, לכל הפחות זוהי תורת החיים והזוגיות, אם כך אפשר וראוי לנהל דיון פתוח.
לגוף העניין, מכיוון שהנושא הוא כה שורשי בזוגיות ובחיים, אני מרשה לעצמי לכתוב ברמה מופשטת ותיאורטית יותר, ומציע לך לקרוא את דבריי מתוך סבלנות שהדברים יתבהרו ויקבלו צורה ומובן בחייך מיד או לאחר זמן, כך שתוכל להחליט האם לקחת אותם או להשליך.
כאשר החוויה עם בת הזוג או עם המשפחה דומה למה שתיארת שבה או שאני שולט או שאני נשלט, כאשר הגבולות שלי הם הגבולות של אחר, והגבולות שלו הם הגבולות שלי, אזי עליי לגונן עליהם בחירוף נפש כפי שאתה מתאר.
אגב, אני מוחה על השימוש הלא מדוייק במילה "גבולות" בהקשר של חוויית חיים כזו של שליטה, כיוון שהם מתארים מציאות הפוכה – מציאות של חוסר גבולות.
גבולות פירושן קבלת הממד בחיים שבו לכל אחד יש אוטונומיה אישית, שבתוכה הוא חי ופועל. זאת תובנה נפשית ורוחנית, אך גם אמונה ותפיסת עולם, שבה "לפיכך נברא אדם יחידי" – שלכל אדם שמורה ייחודיות של עולם מלא (סנהדרין פ"ד מ"ה).
אמונה ותפיסת עולם זו הן אלו שאולי יותר מכולן מאפשרת לחיות כזוג או כמשפחה, מבלי הצורך העז למחוץ את נפשו של בת הזוג או בן המשפחה בשביל קיומי ואמונותיי שלי.
כמובן שלכל דבר יש קצה, וגם לגבולות יש קצה.
אולם הנחת המוצא בעולם הגבולות היא, שעל פי רוב, התנהגויות יוצאות דופן מתעוררות כאשר הגבולות נחצים.
אני נדרש להגן על עצמאותי כאשר עצמאותי מאוימת. הדבר אמור כלפי בת זוג, וביתר שאת כלפי בן או בת, בייחוד בגילאים צעירים. ההורה הוא גם כך דמות דומיננטית בנפשנו, ונקל לו להפוך לדורסנית, כזו המאיימת על עצם אישיותי, ואשר אני עשוי לחשוב שאני נדרש לצעדים מרחיקי לכת על מנת להביע ולהפנים את עצמאותי מולו.
את מקום השליטה יכול לתפוס אמון – אמון ביכולתו של בת הזוג, הבן או הבת להמיר את אהבתי אליהם ללא סייג לכדי עוז נפש בחייהם וקבלת החלטות מושכלת לשמור על הטוב והיקר ולבחור בטוב. אמון הדומה לזה שה' נותן לנו בנותנו לפנינו את שני הדרכים ובדוחקו בנו "ובחרת בחיים למען תחיה" (דברים ל, יט).
במסגרת תפיסת עולם זו של "גבולות", את השאלה כיצד ישמור על הקדושה בחייו וכיצד יציית לדברי חכמים אני משאיר לזולת, כשם שהוא מארגן ובוחר את שאר איזוניו האישיים בחייו – כשינה והיקיצה וכדומה. אדרבה, את הקנאות אני מממש בהגנה על גבולותיו, ורק במקרי קצה שעליהם נאמר "איש איש כי תשטה אשתו" – למי שגבר את הוי כגבר (במדבר רבה ט, ב) – הריני מתנער להגן על הגבולות המשותפים.
לא פשוט להיות במקום זה של גבולות ואמון, ועם זאת הוא המקום המאפשר זוגיות אמתית, שבה יש שנים ולא רק איש וצילו.
תשובה יפה מאוד!
יישר כוח!
אוקי אתה אומר דברים נכונים בהקשר של חינוך ילדים. אבל התפקיד שלך הוא ממש לא לחנך את אשתך.
בחרת להתחתן עם אישה עם טלפון פרוץ, תתמודד!
חד משמעית הפיתרון הוא לא לאלץ אותה לשים הגנה אם היא לא מעוניינת בכך, זאת לא הדרך לגשר על פערים בן בני זוג!
זאת הדרך לאלץ את עצמכם להתעלם מפערים וצד אחד פשוט יתאים את עצמו לצד השני, זה לא גישור על פערים.
מחילה, אבל נראה שהשואל לא הבין את הדינמיקה בין בני זוג…
"אני מאוד אוהב אותה ומאוד קשה לי להציב לה גבולות"
זה משפט שאבא אומר על הבת המתבגרת, זה לא משפט שבעל אומר על אשתו…
בעל לא אמור להציב גבולות לאשתו.
זה התפקיד שלה.
קשה לך עם משהו שהיא עושה- אתה מוזמן להגיד לה
"אשתי האהובה קשה לי שאת עם אינטרנט פרוץ"
מפה זה שלה
היא צריכה לבחור אם לשים חסימה כי היא מכבדת אותך גם היא לא מרגישה צורך בזה או להגיד לך שכרגע זה לא ביכולות שלה