שואלת יקרה.

אני מעריך מאד את רצונך להעמיד דברים על דיוקם, ולברר עד הסוף את ענייני האמונה והדת. תכונה זו של חיפוש ובדיקה הינה חשובה מאד בכל תחום לימודי. וביותר כאשר הנושא הוא עניינים שברוח, שבהם קל יותר לטעות בהגדרת המושג.

אקדים ואומר, המאכלות האסורות והשפעותיהם על האדם, נידונו הרבה בספרי בעלי המחשבה וההגות. ישנם שסברו שהשפעת המאכלות הינה בטבע ועל כן הקב"ה אסר מאכלים מסוימים, מפני שטבעם להוליד טבע רע. וישנם שסברו שהאיסור מוליד את הטבע הרע שבהם. לא ניתן במסגרת זו לסקור את כל השיטות שנאמרו בענין. הייתי ממליץ לך לעיין בספר של הרב יהודה נחשוני על פרשיות השבוע, בפרשת שמיני, שהביא את שיטות הראשונים והאחרונים בענין זה.

הבה נלמד ביחד את המקור של שמועה זו. בגמרא (יומא לט, א) דרשו מלשון הפסוק "ונטמתם בם" שעבירה מטמטמת לבו של אדם.

כאשר נתבונן בלשון הגמרא נראה שאין מדובר על טמטום בשכל, המפריע לחשיבה. אלא מדובר על טמטום הלב, שפירושו שדברים רגישים המצריכים מלבד עיון שכלי גם חיבור רגשי, נהיים קשים יותר להשגה לאחר שעוברים על עבירות.

ישנו הבדל גדול מאד בין הבנה בשכל להבנה בלב, וחשוב לא להתבלבל ביניהם. הבנה בשכל הינה ידיעת המושג, ואילו הבנה בלב פירושה היכולת להרגיש את הדבר ולחיות אותו, ולהתנהג על פי אותה ידיעה.

לצורך המחשת המושג של טמטום הלב, ניתן לבחון בתוצאות הנגרמות מחשיפה לסרטים המראים סצינות אלימות. שניתן לומר שהם שוחקים את סף הרגישות לאלימות ולאכזריות. למרות שגם הצופה בסרט יודע בבירור שמעשים אלו הינם פסולים, אך בשביל הימנעות ממעשים שליליים לא די בידיעת השכל, אלא הדבר תלוי בעיקר בהרגשות הלב.

אבל הדבר ברור שגם אדם שאכל מאכלות אסורות אינו נהפך לאדם שאינו יכול לחשוב מחשבות קדושות ולהתחבר לערכי היהדות ולציווייה. אלא יהיה לו קשה יותר להרגיש את ערכי היהדות. כלומר שאת הדברים שמספיקה להם ידיעת השכל, הוא יבין היטב. אך בדברים הדורשים ידיעת הלב כמו אמונה, שאי אפשר לשייך אותה לתחום מדעי השכל, אלא לתחום מדעי הרגש. בתחום זה יקשה עליו להתבונן בקלות.

אקווה שעזרתי לך בתשובתי זו. ואשמח לענות על הבהרות נוספות אם יהיה בכך צורך.

בניהו