The Butterfly Button
כמים הפנים לפנים?

שאלה מקטגוריה:

שלום רב.
אני נשוי כשנה ואני אוהב את אשתי אהבת נפש! ברוך ה’!
אבל אשתי אומרת לי שהיא לא תמיד מרגישה את זה.
מה יכולה להיות הסיבה לזה? לפעמים אולי אני מתרגז עליה על איזה דבר, אבל באופן נורמלי ורגיל, כמו כל אדם, והסברתי לה פעם שאין שום קשר בין אהבה לכעס. יתכן שאב כועס על בנו והוא עדיין אוהב אותו עד כלות. כנראה שדבריי לא בדיוק מועילים…
מה יכולה להיות הסיבה לכך?

תשובה:

שלום לך איש יקר!

כ”כ מרענן ונפלא לקרוא את השורה שבה פתחת את דבריך: “אני אוהב את אשתי אהבת נפש! ברוך ה’!”. אהבה בין בני זוג היא אחת התופעות המופלאות והמדהימות ביותר, אם לא הגדולה שבהן. היכולת האנושית לפרוץ את חומות הקונכיה העצמית של ה’אני’ המצומצם ולחלוק עם אדם נוסף את המקומות הפרטיים ביותר בנפש, את החוויות העמוקות ואת הרגשות העדינים – זוהי תופעה שקשה להפריז בעוצמתה. די לנו אם נאמר שהנביאים ממשילים את היחסים בין הקב”ה ועם ישראל לאהבת איש ואישה – אין משל עוצמתי יותר!

אני מאמין לך! אשריך שזכית לאהוב את אשתך. שמור על אהבה זו, טפח אותה, השקע בה, השקה אותה. אין גבול לאהבה. לעולם לא יהיה רגע שבו תאמר לעצמך “אני אוהב אותה מספיק”.

ודווקא בגלל שאני מאמין לך, אני מזדהה עם התיסכול העמוק של הפידבק השלילי. אדם אומר לעצמו: אני כ”כ אוהב את אשתי – איך זה שהיא לא מכירה בזה? איך זה שהיא לא משיבה לי אהבה באותה מידה?

למה באמת זה קורה? יכולות להיות סיבות רבות, אך אני אבקש ברשותך להתמקד בסיבה הנפוצה: בעיית תקשורת. כשמדברים על בעיית תקשורת, לפעמים חושבים שהכוונה לאנשים מופנמים שמתקשים לבטא רגשות וכדומה. אך התקשורת הבין-אישית היא תחום רחב בהרבה מהבעה מילולית. אנו מתקשרים עם הזולת לא רק באמצעות דיבורים מפורשים, אלא באמצעות מעשים, הבעות פנים, מצבי רוח ועוד ועוד.

וכאן ישנה בעיה בסיסית שכל זוג נתקל בה, מי יותר ומי פחות, וחייב להתמודד איתה. כל אדם הוא עולם לעצמו, האופי, ההרגלים, התרבות, יוצרים תמונת מציאות מסוימת שמביאה אותנו לפרשת את מה שמתרחש סביבנו באופנים שונים. אביא לכך דוגמא בנאלית, אבל כזו שמשקפת היטב את האפשרות לפרש כל מעשה בדרכים שונות.

סיפור א: גבר נכנס הביתה בערב, ומבחין שהכיור גדוש בכלים מלוכלכים. הוא משער שעבר על אשתו יום עמוס, וכגבר אוהב ומסור הוא מפשיל שרוולים ושוטף במרץ ובחדווה את הכלים שבכיור. לאחר זמן מה האישה מגלה את מעשיו של בעלה ואומרת לו: איזה יופי, ממש תודה, היה לי יום משוגע לגמרי…

סיפור ב: גבר נכנס הביתה בערב, ומבחין שהכיור גדוש בכלים מלוכלכים. הוא משער שעבר על אשתו יום עמוס, וכגבר אוהב ומסור הוא מפשיל שרוולים ושוטף במרץ ובחדווה את הכלים שבכיור. לאחר זמן מה האישה מגלה את מעשיו של בעלה והוא מבחין שמצב הרוח שלה משתנה לרעה. מה קרה? הוא שואל (במקרה הטוב התשובה תגיע מייד, במקרה הפחות טוב זה ייקח זמן), והיא עונה: “אתה לא סומך עלי שאני יודעת לתפקד בבית?”…

מה ההבדל בין שני הסיפורים? בהנחה שהגבר אכן עשה את מעשיו מתוך אהבה ומסירות ולא מתוך זלזול וחוסר אמון, ההבדל הוא באישיות של אשתו, בציפיות שלה, במה שחשוב לה, בתרבות שבתוכה היא חיה ועוד ועוד. בסופו של דבר, תהיינה נשים שתקבלנה את המעשה בצורה כזו ותהיינה אחרות שתקבלנה את המעשה בצורה הפוכה.

מישהו אשם בסיפור הזה? ודאי שלא. בני זוג הם אנשים שונים, עם תפיסות שונות וציפיות שונות, והם צריכים “ללמוד” אחד את השני, להכיר את הנקודות הרגישות שיש לכל אחד מבני הזוג, את האופי המיוחד שלו ושלה, ולהתנהל בהתאם.

הלימוד הזה לא נעשה בשנה. הוא אורך זמן, ואנשים מגלים דברים חדשים גם אחרי שנים!

אז מה עושים? איך לומדים את זה? הדרך הטובה ביותר היא לשוחח, לשתף, להביע את הרגשות בצורה גלויה וישירה. אם יש לכם את היכולת לדבר גלויות, לשאול “האם את אוהבת שאני עושה כך וכך?” – אין דבר טוב מזה. אם אתה מרגיש שאין לכם את היכולת לעשות את זה, כדאי ומומלץ בחום להשקיע בנקודה הזו, גם בשביל הבעיה שאתה מעלה וגם בשביל איכות הקשר הזוגי באופן כללי.

מעבר לשיחה ישירה, התבוננות במה שקורה ביניכם תספק לך תובנות רבות. אם עשית משהו, אם אמרת משהו, ואתה מבחין שאשתך מגיבה בצורה חיובית, היא נהנית ושמחה ממה שעשית או שאמרת – לכוד את הרגע הזה! נסה להבין מה קרה ביניכם, מה הביא אותה לרגע של אושר, והנה, הרווחת עוד דרך להראות לאשתך את אהבתך כלפיה. אם קרה להיפך, שאמרת או עשית משהו, ואתה מבחין שהתגובה שלה שלילית, היא מתכנסת או כועסת – לא פחות חשוב להתבונן מה התרחש ביניכם ומה אתה יכול להפיק מכך כתובנה לחיים הזוגיים. בדרך הזו תלמד להכיר טוב יותר את אשתך, ולא פחות מכך – את עצמך, ולהתנהל נכון בצורה שתבטא בצורה טובה יותר ומדויקת יותר את אהבתך כלפיה.

בנוסף, וזה מומלץ לכל זוג, לייצר “זמן איכות” זוגי שתורם בצורה נפלאה לקשר הזוגי ולחיבור הנפשי ביניכם. בכל יום, עשו לכם קביעות של 20 עד 40 דקות שבהן אתם משוחחים ביחד, וממוקדים בשיחה הזוגית. פעם בשבוע, אם זה מתאפשר, צאו לערב של חוויה משותפת. זה לא חייב להיות בילוי במסעדה יוקרתית… לפעמים גם סיבוב רגלי בגינה השכונתית עושה את זה. לבני אדם יש תכונה שההימצאות מחוץ לבית פותחת את הלב ומאפשרת לשתף רגעים עמוקים במיוחד. שווה לנסות. פעם בחצי שנה או שנה – מומלץ לצאת לנופש זוגי. גם זה לא חייב להיות במלון יוקרתי, ואפשר לעשות זאת בכל דרך שאתם אוהבים, ובלבד שתחליפו אווירה ותאפשרו לעצמכם להשתחרר, לחוות יחד רגעים שמחים ולהתקשר זה בזו בצורה הטובה ביותר.

יש דרך נוספת שלא מתאימה לכל אחד, אבל לפעמים כדאי לנקוט בה בזהירות המתבקשת: עשית משהו בשביל אשתך? ספר לה על זה! אני לא מתכוון שתדרוש ממנה תמורה או יחס מיוחד, אלא שתגלה לה שעשית משהו שאיננו מובן מאליו – עבורה (ובכלל, שום דבר איננו מובן מאליו. חשוב לזכור זאת גם ביחס למה שאשתך עושה עבורך). פעמים רבות בני זוג כלל לא מבחינים שהבעל/האישה עשו משהו עבור האישה/הבעל, והגילוי הזה – אם איננו בא כדרישה לתמורה או ליחס – פשוט מניח על השולחן את מה שמוסתר תחתיו. שווה לנסות בעדינות…

הזכרת את הנקודה של הכעס. נכון, כעס איננו מנוגד לאהבה. אבל כעס לפעמים מוציא מאיתנו דיבורים ומעשים שלא תורמים לתחושה של האהבה. אז קודם כל, חבל לכעוס. זה באמת לא תורם לקשר הזוגי, אלא רק מקלקל. זה גם לא מועיל אף פעם למה שחשוב לך ואתה רוצה להשיג! אתה רוצה שאשתך תעשה את מה שאתה רוצה/חושב מתוך פחד? חלילה! וגם אם מגיעים רגעים של כעס, חובה לשמור על גבולות יציבים של “מה אני לא אומר/עושה גם כשאני כועס”! אל תאבד את הקשר שאתה כל-כך מעוניין בו, בגלל רגעים של חוסר שליטה. אל תעשה את זה לעצמך! אל תעשה את זה לאשתך שאתה כל-כך אוהב!

הכלל העיקרי והחשוב הוא: אתה אוהב את אשתך? עשה זאת בצורה שבה היא מקבלת את האהבה, ולא בצורה שבה אתה חושב שהיא הביטוי הטוב ביותר של אהבתך. זאת גם אם אתה משוכנע שאתה עמדת על הסוד הנכון ביותר כיצד מבטאים אהבה… זה כלל לא משנה איך אתה היית רוצה שיאהבו אותך. הדבר החשוב הוא: כיצד היא יכולה לקבל את אהבתך?

לסיום אני רוצה לאחל לכם חיים מאושרים ושמחים, מלאים באהבה ובחברות אמיצה, בנחת ובשלווה. שתמיד תביטו אחד בעיני השני ותאמרו לעצמכם: איזה נס שיש לי אותה/אותו!

בהצלחה

חנוך

Gcr521@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מה המטרה שלי בחיי נישואין? למה זה שווה לי?
שלום ותודה על האופציה לשאול ולקבל תשובה מקצועית, אני בחורה חרדית מיינסטרים בת 20 ברוך ה’ חברות מתחילות להתארס, אני יודעת שבקרוב אתחיל לשמוע שידוכים ואני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפי זה… אני לא רוצה להתחתן “כי כולם מתחתנים, אז גם אני…” – זה הדבר הכי משמעותי בחיים-להתחתן- והייתי...
עבודה עם גברים שגורמת לי לחששות
אני מרגישה רגשות אשמה כלפי עצמי. לפני כחצי שנה התחלתי לעבוד בחברה חרדית שאומנם שומרת על כללי הצניעות אך בהחלט יש הרבה שיחות עבודה בין הגברים והנשים. אני לא עבדתי בעבר בעבודה שדרשה ממני שיחות עם גברים וכעת אני נדרשת לבצע לא מעט שיחות כאלה. לפעמים בצוות ופעמים בפגישות יחידניות...
פגועה מבעלי עד עמקי נשמתי
אני ובעלי נשואים 5 שנים עם שני ילדים . נישואים לא טובים . שנינו אנשים מאוד לא קלים . הדבר היחידי שטוב שיש לנו זה הילדים . מבחינתי זה גם הדבר היחידי שמחזיק אותנו יחד. יש בינינו פערי מנטליות . כמו כן בעלי הוא אדם כעסן. הכעס מתגלה בשבת כשאין...
אכזבה קשה מאישתי
לא מתבייש לשאול ולהכיר בעובדה שאני צריך עזרה…תמיד בחיי הייתי בצד החזק הקשוב והתומך וכדומה אבל הצרה של החזקים זה שכשהם נופלים אין מי שירים אותם…התחזקתי בשנות העשרה ישיבה תיכונית ישיבת הסדר ואז התחרדתי בישיבה טובה ….אחרי כמות נכבדת של שנות תורה ואושר בישיבה התחתנתי…בקיצור היה שם מקרה מסובך של...
ההתחזקות שלי היא אמיתית או שהיא רק בשביל למצוא אישה?
אני בן 27 חילוני, אני מגיע מרקע מסורתי בבית ושנות חיי המוקדמות קצת דתי אפילו. אמא שלי הגיעה מבית דתי ומאוחר יותר בחייה שחררה מעט מהקשר לדת, הכוונה שהיום אינה שומרת שבת אך עדיין אוכלת כשר צמה בכיפור מכשירה בפסח וכרגיל. לפני כחצי שנה טסתי להודו, ופגשתי שם המון אנשים...
בעלי מאיים שיום אחד הוא יעזוב
אני נשואה 18 שנה יש עלויות ומורדות אני ב3 שנים אחרונות לומדת לימודים אקדמאים ויש תקופות של מבחנים ומאוד קשה לי לתפקד אבל משתדלת אבל הוא לא רואה את זה לאחרונה המצב החריף זה היה יום שלמדתי והוא פשוט אמר לי שנמאס לו ויום אחד יזרוק אותי לכלבים אז אמרתי...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן