דלג לתוכן
היי. אני בת 27 נשואה ואמא ל3 ילדים.
ילדתי לפני כשלושה שבועות את השלישית אני מרגישה שאני בכלל לא אוהבת את בעלי לא נמשכת אליו ובכללי חושבת שהיה עדיף לסיים את הנישואין האלו, אבל אני גם מאד פוחדת. לא רוצה להתגרש בטח לא כשיש לי 3 ילדים. מה מחכה לי בחוץ??
בעלי לא קל בכלל מתווכח על כל דבר הוא חופר ואין לי סבלנות להקשיב לו.. מה לעשות?
אובדת עצות.
שלום לך, אשה המשתוקקת לחיבור אוהב
את מתבוננת על מה שיש כרגע בחייך, וזה “לא זה”. אלו לא החיים שדמיינת ושאת רוצה להמשיך בהם,
פוזלת החוצה לרגע ונבהלת: מה מחכה לי אם אצא? האם זה יכול להיות טוב יותר?
מקווה שהדהדתי את פעימות ליבך.
אם לא, אנא הרגישי חפשיה לדייק אותי.
אך מכיון שזהו השדר שקלטתי, אמשיך בו.
את חשה ממולכדת, כי בכל כיוון – אין מזור.
יקירתי, חשוב מאד שתדעי שהתחושה הזו- של כבדות, חוסר סבלנות ושליליות, הינה תופעה מוכרת מאד לתקופה של אחרי לידה.
בתקופה הזו ההורמונים מסייעים לאם בהתכנסותה פנימה- סביב הטיפול בתינוק. כך שיש לה פחות אורך רוח ועניין בנעשה מסביב ובאנשים אחרים.
אינני יודעת אם את יכולה למקד ממתי את חשה כך. בכל מקרה, כעת את במצב רגיש ביותר של יולדת ואין זו תקופה להחלטות.
זה זמן לאפשר לעצמך להסתגל ולהתאהב בתינוק ובקשר ביניכם.
יחד עם זאת, על מנת להתקדם מכאן,
אזמין אותך להעמיק מבט פנימה.
השורות הבאות יכוונו אותך לנצל את הקושי והכאב ולמנף אותם להתפתחותך כאדם, כאם וכרעיה.
אפשרי לעצמך כמה דקות של שקט לעצום עיניים ולחשוב, או לכתוב.
את שמה לב לנשימות שלך, מודעת אל כח החיות שזורם בך.
וכל עוד את חיה, את בעולם של עבודה.
אין מנוס ממנו, ואין צורך לנוס.
העבודה היא לשם שלמותך הנצחית, העבודה היא משמעות.
אפשרי לדמיון שלך לצייר חיים שלמים
שבהם עבודה כלל
. אין ילדים ומשפחה, אין מחויבות לאף אחד. כך באופן תמידי, לילה ויום, שנה אחר שנה.
האם את באמת חושקת באמת בחיים שאין בהם מאמץ?
אשה ששוקלת לשלם אפילו מחיר של סבל לטובת ילדיה, הנה אשה שמכירה את מתיקות העמל.
אז המשיכי לדמיין, וראי את עצמך חייה חיים של משמעות
.
איזה טוב יש בהם?
איך את רואה את עצמך?
מה את מרגישה?
כעת,
קחי כל תשובה שענית לעצמך ושאלי:
מה זה אומר לי?
מה הצעד הקטן הבא שאני אוכל לעשות בכיוון הזה?
ייתכן וענית לעצמך תשובות שונות ממה שקראתי בשאלתך אך אני אתיחס לאלמנטים שהבעת
,
ואציע לך כיווני התפתחות:
1. סבלנות –
תיארת חסך בסבלנות הן של בעלך כלפייך, ולהפך.
סבלנות היא מלשון “סבלות”- לשאת את המשא.
כמו כל שינוי בין אנשים, אין לך שום (שום!) שליטה על השינוי שיתחולל אצלו.
יש לך שליטה על השינוי שלך,
ובאופן טבעי ממש, האנרגיה, השדר, והמעשים שלך- משפיעים על האחר.
עצרי לרגע ממרוץ השליליות ושאלי את עצמך:
– האם באמת אף פעם אין לו סבלנות אלי?
– האם ישנם זמנים שבהם אני מצליחה לשאת את הקשר שלנו?
– מה אני יכולה לתרום לבנית “משכן הסבלנות והאהבה” שבביתינו?
באיזה ארוע שוטף מתאים לי להתמקד?
מה אני עושה/לא עושה בזמן הזה?
באיזו מחשבה אני מתמקדת בזמן הזה?
איזה טון דיבור ויחס את תורמת?
זכרי שאינך עושה זאת כדי להשפיע על האחר או לקבל תמורה,
אלא לעשות את המירב שיש באפשרותך.
2. משיכה-
בתאורך, לא ציינת אלימות מכל סוג. גם היא פעמים רבות ניתנת לשינוי, אך לא התרשמתי שבכך מדובר.
מתוך כך יש לי ביטחון גדול לעודד אותך שהאוצר טמון בתוך ביתך!
אני מתארת לעצמי שהתחתנת מתוך חיבור כלשהו, נכון?
שחזרי את יום הכלולות, את רגעי האהבה הראשונים והמבטיחים הללו.
יקירתי, הם לא נעלמו. הם רק נאלמו.
תני להם מילים, אמרי אותם שוב ושוב לעצמך.
אפשרי לתחושות הספונות אצלך להתעורר מתרדמתם.
משיכה, כמו מגנט, קורית כאשר את יודעת שהמינוס שלך נשלם על ידי הפלוס שלו,
ולהיפך.
הוא לא מושלם כפי שאת אינך מושלמת.
ביחד, יש לכם פוטנציאל לשלמות. לא תהיו זהים, אלא משלימים.
להרחבת הקריאה על כך, מומלצת קריאה בספרי זוגיות טובים ומבוססי יהדות, כגון “שנים שהם אחד” מאת אברהמוב.
בנוסף, טיפול זוגי טוב יסייע בהעלאת ערך הנישואין, ובע”ה גם ירתום את בעלך לעבודה.
אשמח לנסות להפנות אותך אם תכתבי שוב ותצייני אזור מגורים.
3. להעניק את הטוב ביותר לילדי –
אהבתך לילדייך ממיסה ממש. את משלמת מחיר גבוה על מנת להשאר משפחה, עבורם.
אם אפשר, ברצוני להאיר לך פן נוסף:
ילדים לאמא שמחה
ולהורים שיש ביניהם אנרגיה חיובית בדרך כלל,
הם ילדים שגדלים בבריאות הנפש.
אמנם אין לך שליטה על מערכת היחסים עם בעלך.
יש לך שליטה מה את מכניסה לתוך המתכון ששמו “מערכת יחסים”.
מאז חטא “עץ הדעת טוב ורע” נתערבבו הטוב והרע, והם נמצאים בכל מקום.
הבחירה היא במה להתמקד.
האופן הפשוט והבדוק ביותר הוא בתודעה דרך החושים:
נסי למצוא רגעים שלי חיבור ליופי של החיים: שמיים כחולים, מגע מכחול וצבע, ריח תפוז.
את תגלי כמה התמלאות בטוב יש לך,
באופן בלתי תלוי באף אחד אחר.
פשוט מעצם החיים,
והבחירה שלך למה לשים לב.
(ובשקט בשקט- הרוגע והשמחה הבלתי תלויה שלך, מן הסתם ישפיעו גם על בעלך לטובה.
אבל בכל אופן הסיבה הראשונית היא: יישום הבחירה שלך להיות בטוב ולהעניק לילדייך אוירה חיובית)
4. שאלת “למה אני ככה?!”
והשאלה מהדהדת בליבי.
עם כל עצמת הכאב שבה, זו שאלה יפהפיה בעיני, משום שהתחושה הזו הינה מצפן שמכוון אותך לעבודת חייך נכון לעכשיו.
זוהי עבודה שלא תוכלי להמנע ממנה, כי התפקיד שלנו פוגש אותנו בכל מצב. בורא עולם לא מתיאש, ומזמן אותנו שוב ושוב לממש את יעודנו.
הכאב כעת מסמן לך לשאול: “האם אני חייבת להיות כך?”
אני מאמינה שבלקיחת אחריות על חלקים שבהם את יכולה לשנות, את תחיי את החיים במלואם בע”ה.
ובכל מקום שבו תפגוש אותך ההתמודדות, את תנפנפי לה לשלום, ותדעי שהיא ההזדמנות שלך לגדול.
חשבי על ילדייך, שיראו אותך כמודל לחיים של שמחה בלתי תלויה,
של הודיה והכרה בטוב, התמקדות בחלק שבו אני יכול/ה לפעול,
הכרה בכך שכאבים הם זמניים ומשמעותם גדילה,
וכך לחיות כל רגע במלואו.
אני תקווה שבשורות הללו מצאת לפחות קצה חוט לשינוי שבא מבפנים,
מתוך אמונה שאין שגיאות,
את ככה עכשיו
כי זו הזמנה לשינוי, לעליית קומה.
עשי זאת בגב זקוף וכתר על ראשך!
בהערכה ותפילה איתך למציאת אושר בכל מעגלי החיים,
בחרות לבחור את התמקדותך ואמונתך
בכל רגע מחדש.
חג שמח!
שפרה
smw.wohl@gmail.com
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
תגובה אחת
מאד מזדהה ויש לי פתרון מדהים!!
גם אני הרגשתי ממש אותו דבר לאחר לידתי השניה לפני תשעה חודשים.
אך אז קרה לי דבר מדהים – קיבלתי ספר במתנה שפשוט שינה לי את חיי הזוגיות וממש כמו שכתוב בגב הכריכה – החזיר לנו את הרומנטיות והאינטימיות לתוך חיי הנישואים!!
שם הספר נשמע אולי קצת מאיים, והוא נכתב על ידי אישה גויה, אך חכמה בגויים תאמין, והיא פשוט גילתה את כל מה שחז”ל מלמדים אותנו ממש על בשרה, חשה את ההצלחה והמתיקות, תיעדה, ערכה וסיכמה הכל כל כך יפה. לא הייתי מיישמת את חוקי הספר אם לא ראיתי עין בעין שזאת פשוט דעת תורה רק במילים של דורינו, מלווה בדוגמאות ומסוכם בצורה ברורה ומעשית ביותר.
שם הספר הוא “לדעת להיכנע” מאת לורה דויל.
הוא לא ספר לכל אחת כי צריך המון עומק והכלה, אבל נשמע שיתאים לך.
מומלץ ביותר!!