The Butterfly Button
יש לי אשה בעייתית!

שאלה מקטגוריה:

היי,
התחתנתי  לפני שנה. ומאז החתונה יש רק מריבות.
בהתחלה לי היה חלק גדול מהם, אך ב"ה עכשיו אני עובד על עצמי ועל מידותיי ולעניות דעתי חל שיפור עצום בהתנהגותי. מה שלצד השני לא קרה…
במבט לאחור אני יכול להגיד שרוב המריבות על:
א'. שלאשתי קשה להתנתק מהוריה. בצורה קיצונית ממש. היא מאד קשורה למשפחה שלה, אבל את המשפחה שלי לעומת זאת היא לא סובלת.
ב'.היא עקשנית מאד, מה שהיא מחליטה זה מה שיקרה, היא מחליטה לי אפילו בענינים שקשורים רק אלי כמו העבודה שלי וכו.
זה מתסכל מאוד!!! לא יודע מה לעשות!!! כולי תפילה לבורא שיעזור לנו ולכל עמ"י בע"ה.
יש המון מריבות, אין כמעט הכרת הטוב מצידה. אין השתדלות והקרבה כמעט בשבילי. מה עוד אני יכול לעשות?

תשובה:

לשואל היקר,

ראשית, אני מתנצל מעומק הלב על עיכוב התשובה שנגרם כתוצאה מטרדות החגים.

המכתב שלך ליווה אותי זמן רב. חשבתי עליך וחשבתי על כל הזוגות הצעירים שנכנסים לשנת הנישואין הראשונה עם הרבה תקוות וחלומות ורודים, ואיך פעמים רבות קשיי ההסתגלות, הבדלי האופי/תרבות/מנטליות או מחסומים אחרים – טכניים ורגשיים – מכניסים אותם למערבולת של חוסר הבנה ורגשות שליליים, בעוד כל אחד מהם רוצה בכל מאודו לעשות את הדבר הנכון, להעניק ולאהוב את בן הזוג, ולבנות אתו בית מושלם. במקום להיות עסוקים בנתינה ובבניית קשר נעים וטוב, נסחפים לזרם עכור של מריבות קטנות ו"מעגל-קסמים" של תגובות שליליות.

מדבריך הבנתי שגם אתם נכנסתם למעגל שלילי של מריבות וחוסר הבנה, אבל אין לי ספק שיש לכם גם רקע של היכרות נעימה, של מציאת חן ושל רצון להיות האחד עם השני. הרי אתה בחרת בה, והיא בחרה בך, והרי החלטתם להתחתן. מכאן אני משער שיש ביניכם גם הרבה מן המשותף. בנוסף לכך, אנחנו מאמינים שהקב"ה מזווג זיווגים, ואם כן – הוא זה שזימן אתכם וגרם לכם להיות יחד. כל זה אומר שיש כאן פוטנציאל לחיבור נכון וטוב ביניכם, אלא שצריך למצוא את הדרך החכמה והנכונה כיצד לעשות זאת. בפראפרזה על הפסוק "חכמת נשים בנתה ביתה", אפשר גם לומר ש"חכמת גברים" יכולה לבנות את הבית. אפילו אם רק אחד מן הצדדים מתחיל מהלך חיובי, יש בכך השפעה רבה גם על הצד השני. אם אחד מבני הזוג יפתח מודעות טובה, ויכיר ויבין היטב מה עובר עליו ומה עובר על בן/בת הזוג, ואיפה הדברים נתקעים, כבר יש סיכוי לשנות את הדברים ולעלות על דרך המלך.

שמחתי לקרוא שברמה מסוימת הצלחת להתנתק מהמעגל השלילי שנוצר ביניכם והחלטת שאתה רוצה להשקיע ולשפר ולשנות, ועל כך מגיעה לך הערכה גדולה. יחד עם זאת, לפי התחושה שלי מן הדברים שכתבת, תהיה חייב לפנות לעזרה וייעוץ מקצועיים על מנת לעשות את הדברים בצורה טובה ונכונה. באמצעות יועץ בעל ניסיון תוכל להבין היטב את מה שעובר עליך ומה שעובר על אשתך, את הציפיות שלה ממך ולהיפך, ואת הדרכים הנכונות להגיב בכל מצב. אדם חכם ובעל ניסיון יוכל לשקף לך מבחוץ את הדברים בצורה אובייקטיבית, וכך תוכל לראות תמונה שלמה ולהוביל את הדברים למקום טוב יותר. באם תהיה מעוניין – כתוב לי בחזרה, ואעזור לך במציאת כתובת מתאימה לכך.

בכל מקרה, אוסיף לך כמה מילים שחשבתי, ואולי יהיו לך לעזר בינתיים (אך לא כתחליף לעזרה מקצועית):

כתבת שאשתך קשורה מאד לבית הוריה וסביב זה נוצרים הרבה מהקשיים ביניכם. האמת, שזו תופעה מוכרת וגם טבעית. בדרך כלל – הגבר עצמאי יותר, ועל פי רוב – קשור פחות לבית הוריו, הוא מוכן יותר לעזוב את הכל בשביל בניית הבית (כולל חברים ומשפחה) [בפסוק כתוב "על יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו…", ולא כתוב להיפך]. לעומת זאת, אצל בנות הקשר האישי והמשפחתי הוא חזק יותר, ועל כן אך טבעי שהיא תרצה להיות קשורה לבית הוריה.

מובן שאתה רוצה שאשתך תהיה אתך, שתהיה "שלך" וקשורה אליך, אבל לצורך כך עליך לבנות אתה מערכת רגשית מתאימה. עליך לגרום לה לבטוח בך, וליצור ביניכם אמון. זהו תהליך שבו תהפוך לאט לאט בעצמך להיות ל"משפחה" של אשתך. חלק מבניית האמון הזה צריך לבוא דווקא בדרך של סבלנות, יתכן ותצטרך קצת "לשחרר" ולא להלחיץ. לתת לה לאט לאט להרגיש שאתה ה"בית" שלה (בדיוק כמו בית הוריה). הרי אדם מטבעו לא יעזוב את ביתו הבטוח והמוכר בלי שיודע שיש לו מקום בטוח אחר. לשם כך יש ליצור אוירה ואקלים מספיק נוח, טוב, וחם ומקבל. ואדרבה, אם יש בה אופי שנקשר רגשית אל ה"בית", אז אם תבנה את זה נכון, היא תהיה קשורה ל"בית" שתבנו יחד.

במקביל, כל אותו מעגל שלילי של חוסר הבנה, ציפיות ואכזבות, האשמות הדדיות ומחשבות ייאוש, גורם להתבוססות גדולה יותר בבוץ. התגובות השליליות של צד אחד גוררות תגובה תואמת מהצד האחר, ובעיקר משדרות לצד השני חוסר אמון, חוסר אהבה וחוסר תקווה. כך נוצרת חומה ביניכם. כאן חשוב לדעת שמה שאנו חווים בפועל הוא במידה רבה תוצר של החשיבה שלנו, ושל הפרשנות שלנו את המצב. בעקבות זה אנו מגיבים בצורה מסוימת ואז מקבלים תגובה מהצד השני שכביכול מוכיחה לנו את התיאוריה שלנו ושאכן "צדקנו" (הנה לנו "הוכחה" שהצד השני לא מכבד/אוהב אותנו). מה שאנחנו לא מודעים לו הוא שפעמים רבות אנו גרמנו לתגובה הזו בעצם הצורה שבה נגשנו אל השני.

בשביל לשבור את "מעגל האיבה" צריך להתחיל בצעדים קטנים חיוביים, מה שמכנים "צעדים בוני אמון". גם אם ישנם קשיים אובייקטיביים ואמתיים, צריך לחשוב עליהם בדרך יצירתית ובצורה שתעורר בנו אמפתיה כלפי הצד השני, שתעורר בנו מוטיבציה ורצון להשקיע, להבין ולפעול בדרך של שיתוף פעולה ושל אמון הדדי. אם הצד השני ירגיש שאנו באים עם רצון טוב, עם התחשבות בצרכיו, עם רגישות לקשייו, הוא יגיב בהתאם – בפחות חשש, בפחות התגוננות ונוקשות, פחות התבצרות בעמדות שלו, וכך נצליח לבנות יחסים טובים ונעימים, שיובילו בעז"ה לזוגיות טובה, יציבה ומאושרת.

לסיום, אני מחזק את ידיך על הפניה ועל היוזמה והרצון לשנות. אל תסתפק ב"חצי-עבודה". מגיע לכם יותר. פנה לייעוץ מקצועי כדי לעשות טוב לך ולאשתך. אפשר ללכת לייעץ כזה גם לבד – בלי אשתך: חשוב שיהיה לך מישהו שישקף לך בצורה ברורה את מה שעובר עליכם ויתן לך כיווני חשיבה ועצות כיצד להתקדם למקום טוב ומאושר.

אני מאחל לך את כל הטוב,

ואני כאן לכל שאלה.

אלי

[email protected]

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מבולבלת לקראת ארוסין
  אני בת 21, ואני נמצאת בזוגיות כבר כמה שנים. אנחנו מאוד קרובים לשלב של אירוסין, אבל בתקופה האחרונה עלו בי הרבה חששות ואני מרגישה מבולבלת. אחד הדברים שמטרידים אותי הוא הקשר עם אמא שלו. אני מרגישה שקשה לה לקבל את זה שהוא מבלה איתי הרבה, והיא הייתה רוצה שהוא...
רוצה להחזיר את הלב אליו
אני נשואה טריה, בהתחלה כמו כל הסיפורים היו ריגושים ולמרות שאני לא מאמינה שמה שצריך להיות זה "לפי הסיפורים" ובכל זאת חיים את החיים באמת היה לי ממש טוב והיו לי רגשות טובים כלפי בעלי ממש ואז קרה משהו שפגע לי באמון בו. פתחתי את זה איתו ודיברנו על זה...
איך לפתוח את הלב לבעלי?
תאמת לא יודעת מאיפה להתחיל. בגדול כלפי חוץ נראה שהחיים שלי מושלמים. תמיד היה לחברות מסביב סיבות לקנא (וקינאו) הייתי אהובה מאד גם בעיני הבנות -גם לא אלו שבגיל שלי וגם בעיני המורות . הצלחתי בלימודים. תמיד הייתי עטופה בהורים שדואגים ואוהבים ועוטפים , תמיד מאלה שבמקום לעבוד כל החופש...
לא מוצאת תחומי עניין משותפים עם בעלי
קראתי כמה תשובות באתר והתפעלתי. יישר כח על הפלטפורמה החשובה ועל הצוות המקצועי שעונה. יש לי שאלה שלא בטוח יש לה פתרון. אך מנסה.. יש לי ולבעלי קשר טוב שמבוסס על אהבה הערכה וכבוד הדדי אבל חסרה לי החברות. הוא אדם מיוחד רגיש ועמוק אבל כמעט לא מעניין אותו כלום...
מה הייעוד שלי כשאני נשוי למתמודדת נפש?
אני מנסה להבין מה הייעוד של אדם שנשוי למישהי עם מחלה נפשית חמורה. ברור לי שהיעוד של כאלו נישואין אחרת מהרגיל. אני יודעת שלדוד המלך היה שאלה על מה הייעוד של שיגעון, אני לא יודע מה התשובה. קשה לי מאד ואני מנסה למצוא עוגן של ייעוד שיעזור לי. כשזה חמור...
אני כל הזמן צריך לשמח את אשתי המדוכדכת
אנו נשואים 3 שנים הורים לתינוקת אשתי נמצאת המון פעמים במצב רוח מדוכדך, עצוב ומיואש. היא מתלוננת ממש על הרבה דברים, וכל דבר קטן שקורה מסביב מיד מפיל אותה . אני באמת אוהב אותה ומנסה בכל כוחי להיות בעל טוב ותומך. בכל יום מחדש, כשאני חוזר הביתה אחרי יום ארוך...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן