שלום וברכה שואל יקר.

ראשית אני מתנצל מאד על העיכוב במענה.

מתוך הזעקה שלך אני מתרשם כי אתה אדם חושב ומעמיק שאכפת לו מעצמו. חשוב שתכיר במתנה שזכית ביכולת השיתוף ברגשות ובחוויות פנימיות. דרוש הרבה אומץ כדי להישיר מבט אל החיים ולהגדיר את נקודת הכאב שבהם ולמצוא את הכוחות לבקש לעצמך דרך התמודדות. יחד עם זאת הכאב שאתה משתף הוא באמת כלל לא פשוט, הן מצבך המשפחתי היום והעבר הלא קל שחווית כילד. הרגישות שלך לעצמך כרגע מאד מכבידה וסוגרת עליך אך חשוב שתראה ברגישות נקודת אור וחוזק עצומה שבעז”ה תאיר לך ולסביבה שלך את החיים.

בשורה הראשונה שלך אתה כותב בכאב כי ” לא האמנת אף פעם שיש מישהו שאתה יכול לסמוך עליו ושיוכל לעזור לך”, נראה לי כי בשורה הזאת טמון חלק משמעותי מהמקום שאתה נמצא כעת ויחד עם זאת גם הדרך לחזור לעצמך ל “אני האמיתי שלך”.

בהחלט מובן כי ילד שלא חש אהוב ויקר אלא ההפך הרגיש בצורך לגונן על עצמו ולפחד מהרגע הבא שאבא יפרוק עליו את תסכוליו. לחיות בסביבה שכולם עסוקים בהישרדות ברור שילד כזה ירגיש כי העולם הוא לא מקום בטוח שכדאי לחיות בו, יתכן ואביך סבל בעצמו מחסך רגשי קיצוני בילדות או כל הפרעה רגשית אחרת שלא אפשרה להיות אבא כפי שצריך להיות אבא לילדיו, כרגע אתה נמצא בשלב אחר בחיים, ברור לי שלא ניתן בקלות לדלג על הפצעים שגדלת עליהם אך אנחנו מאמינים באמונה שלימה בכוח הבחירה של האדם.

אתה כותב על החיפוש שלך לאהבה, משמע אתה יודע מהי אהבה, אדם מחפש רק משהו שאבד לו, אתה מחפש משהו שיקר מאד לליבך שאולי פעם חווית והרגשת אותו ואתה לא מתפשר על כאילו או דומה. הנשמה שלך בוודאי יודעת אהבה מהי כי הרי הנשמה אף פעם לא נפגעה, “אלוקי נשמה שנתתי בי טהורה היא…החלקים הפגועים שבנו נמצאים ברבדים נמוכים יותר של הנפש.

חשוב שתבין שאהבה היא ערך בסיסי וחיוני לכל אדם באשר הוא, בעולם תקין ומלכתחילה, כך הטביע בורא העולם בסדר הבריאה שההורים הם הראשונים שמעניקים ומגדלים את הילד בשני הקווים של אהבה ויראה, אם תרצה בשפת היהדות חסד וגבורה שהם שתי המידות העיקריות שאיתם ברא הקב”ה את העולם. חסד זה האהבה והיכולת להשפיע ולהעניק, גבורה זה הגבולות שגם יוצרים תחושה שיש מישהו חזק ממני ששומר ומגן עלי. בהמשך החיים הילד לומד לפתח את האהבה כלפי הזולת וכך מתפתחת אצלו היכולת לאהוב את הזולת וממילא גם את הקב”ה.

לשאלתך “האם להמשיך בדרך של לקבל את הרגע שהבורא נותן לי וכמה שאצליח אצליח ובסוף זה יעבוד ?”

התשובה היא כן ובגדול! זכית להפנים מתנה של ממש ואני מציע לחזק ולהרחיב וממש לרכוש את הכלי המופלא של לחיות את הרגע. ברשותך אני רוצה מעט להרחיב בעניין.

“לחיות את הרגע זה אומר לחיות כאן ועכשיו ולחוות את ההווה כמו שהוא, במקום לנסות לשפר או לשנות אותו”. ללמוד לשלוט במחשבותינו ולהיות ממוקדים לחלוטין בעכשיו, זו המתנה היקרה ביותר שאנו יכולים להעניק לעצמנו, אם אנו מבלים את זמננו בעבר או בעתיד, איננו עושים צדק עם העכשיו. יותר מכך כאשר אנחנו עסוקים בעבר או בעתיד אנחנו בעצם אומרים לבורא עולם שמהווה בכל רגע את העולם שאנחנו לא מתעניינים בהוויה הרגעית שלו אלא עסוקים במה שהיה וכעת איננו או מוטרדים בלתכנן את מה שיהיה. זה לא אומר שאין מקום ללמוד מהעבר או לתכנן את עתידנו, רק שעיקר המשאבים שלנו צרכים להתמקד בכאן ועכשיו ואחוזים בודדים בלבד צרכים להחזיק את חשבון העבר והעתיד.

בימים אלו אנו מצווים על מחיית עמלק, על עמלק התורה אומרת “ראשית גוים עמלק” ר”ת רגע, עמלק מבקש לגזול מאתנו את הרגע כי שם הכל נמצא. ברוח ימי הפורים ניתן לומר בהלצה כי “עבריין” מלשון עבר כלומר העבריין עסוק בעברו.

יחד עם חשיבותו האדירה של החיבור לרגע הנוכחי, חשוב לי להבהיר כי אני לא מתעלם מהכאב האדיר שלך ואין בכוונתי לצפות שהמשקעים הרבים שאיתם גדלת לא יהיו נוכחים בחייך. אדרבה כשאתה פוגש בכאב תן לו את מלוא תשומת הלב, תסכים לחוות אותו בכל העוצמה. לגוף הכאב פנים רבות הוא יכול להופיע בדמות של כעס, תסכול, שעמום, פחד, חיפוש אחר ריגוש ועוד.

לאנשים רבים גוף הכאב עשוי להדמות למפלצת שהם יחששו להתעמת אתה או להביט בה. אך כל מה שמחזיק את גוף הכאב זה החוסר מודעות ממנה או ההתנגדות להימצאותה.

ברגע שתסכים לחוות את הבדידות או הכאב שצף ולא תתנגד אליו ממילא היא כבר לא יצטרך להלחם על מקומו, תכיר בכל הרובדים שהכאב נוגע, במחשבות, ברגשות ובתחושות הגופניות, תזהה את כל החזיתות ותסכים לכך, רגע ההסכמה הוא הדלקת האור בתוך מקום חשוך ואפל. תן ‘מקום’ לכאב, לתחושת העוול, לניכור ולבדידות, לחוסר אונים, תן ביטוי לרגשות במלואם, אל תדחיק ואל תחנוק את הכאב, הרשה לעצמך להתאבל ולבכות במיוחד על החום והחיבוק שהיו חסרים כל כך בעבר.

מדבריך אני מבין כי אתה נמצא היום בפחות אינטראקציה עם סביבה, אפשר להיות בודד מאד גם כשמוקפים עם חברים, ואפשר לחוש משמעותי וחשוב גם בחדר לבד. הבדידות היא קודם כל בראש, בחוויה הסובייקטיבית של האדם עצמו, אני רוצה להציע כמה נקודות שיכולות להאיר לך את המשך הדרך שאתה נמצא כעת.

כשאנו חיים בתוך תוכנו ללא קשר עם הסביבה מקורות אנרגיית החיים שלנו מוגבלים. אך קשרים אנושיים חמים ורגשיים הם נקודת העוצמה של החיים, אני רוצה להציע שתנסה לחשוב על הרחבת המעגל הסביבתי שלך,

שמעתי פעם ווארט נפלא שאני רוצה לשתף אותך ולהציע לך מתוכו הוראה מעשית. כתוב בחז”ל “אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים”. גם כשאדם מרגיש שהחיים גומרים עליו והצרה שלו כל כך חזקה ממנו, אל ימנע עצמו ממידת הרחמים ועשיית חסד ורחמים עם הזולת, בעצם זה אולי הפתרון האידיאלי כשהאדם מרגיש שאין בו כוחות ממש כחרב על צווארו אומרים לו הריפוי שלך נמצא בכך שתתגייס למען האחר.

הנתינה לאחר מסייעת להרגשה של חיים וקיימות. כיוון ששוב זה מקום של הכנסת חיים של אחרים לחייך על ידי שימת לב לצרכים ומצוקות של אחרים. מה דעתך לנסות לדוגמה להתנדב במקום כלשהו שידרוש ממך להעניק לזולת? יתכן בהחלט שדווקא המציאות הזאת שאתה לא קבלת מספיק אהבה בילדות ואתה מכיר על בשרך את הצורך הבסיסי באהבה, אתה תעניק לאחר כי אתה הרי יודע ומבין היטב מה זה אומר לחיות ללא אהבה וככלי להתחדשות וזרימה טובה וחיונית אפשר לרתום את ההתנדבות.

אחד המעכבים הגדולים וההרסניים של האדם הוא הרחמים העצמיים שים לב לא לשקוע בנרטיב של האשמה את עצמך או את הזולת, המצב אותו אתה מתאר כשאתה מכונס בתוך עצמך לא מיטיב לך, חשוב שתיצור לך תחומי עניין משמעותיים מספיק שיתנו לך סיבה טובה לחזור לעצמך ולנשום חיים שמגיע וראוי לך לחוות, תשאל את עצמך מה אתה אוהב בחיים מה הדבר שתמיד רצית לעשות\ללמוד ולא מצאת לזה זמן. לא ספרת לי על תכונות בולטות שלך, תחביבים ותחומי עניין שלך, אני רוצה להציע לך להשקיע משאבים בתחומי עניין ובארגון סדר יום, תחומי עניין הם הרבה פעמים מקור פורה לקשרים ולחברויות, בעידן הוירטואלי הנוכחי שלנו פורחות הרבה אפשריות ללמידה או קבוצות עם תחום עניין משותף, אמנות, למודים, ועוד ועוד. אם יש לך תחום שמעניין אותך, אפשר לחשוב על קבוצה או סדנא בתחום.

חשוב לעשות סדר פנימי כדי להיפרד באמת לשלום ממערכת היחסים עם האבא, לא ספרת אם היית פעם בטיפול, יתכן וטיפול אצל איש מקצוע יעזור לך, אל תישאר לבד עם האתגר הזה.

אני מאמין באמת כי אחרי ההשקעה שלך בעצמך ובירור מקומך בעולמך עוד יבואו ימים אחרים. ימים של השלמה פנימית עמוקה. ימים של מחילה. ימים של תקווה וקשר יקר עם עצמך ואז תוכל לבנות חזרה בית איתן שמבין ומסוגל להעניק ולתת יותר מכל אדם אחר שלא חווה תלאות שכאלה.

ציינת בדבריך שהאמונה היא חלק מחייך. אשריך לגמרי שאתה זוכה לכתוב בהחלטיות שכזאת שהאמונה היא חלק ממך, וכאן אני מזמין אותך להמשיך ולפתח את האמונה שלך בבורא עולם ולחזק את האמונה שלך בעצמך.

מתפלל ומאחל שיפציע האור לתוך ליבך. אור של אהבה של שמחה ושל אמונה.

בברכה

אברימי פ.