שלום רב,
אני כותבת עכשיו מיד אחרי המריבה האחרונה עם בעלי… ששוב הגיעה לדמעות וחוסר הבנה ומבוי סתום, וכך עד שימאס לנו לריב, נעשה הפסקת אש, נמשיך את החיים מתוך חצי פיוס וחצי שיכחה, וחוזר חלילה עד המריבה הבאה…
אני נשואה כ 5 שנים
בתחילת דרכינו- בשנה הראשונה היה לנו כל כך טוב ביחד! היינו בטוחים שלא קיים זוג מתאים ומאושר מאיתנו. הסתדרנו טוב אחד עם השני, זרמנו, שמחנו. הכל היה ורוד.
אחר כך המצב החל לרדת , לא יודעת לשים את האצבע על הנקודות המדויקות מתי זה קרה ולמה ואיך.
אבל היום הזוגיות שלנו בינונית ומטה.
כמובן שיש זמנים טובים יותר ופחות, אבל גם הזמנים הטובים לא דומים בכלל למה שהיה פעם והצרה הגדולה יותר- שהם מועטים… הימים הרעים או האפורים- הם הרוב.
ודווקא בגלל שפעם היה הכי טוב שאפשר- זה מקשה הרבה יותר על ההוה…
אני מוצאת את עצמי מחכה לבעלי בסוף יום שיחזור כבר הביתה, וכשהוא חוזר אני לא יודעת למה חיכיתי.. וזה לא שכל הזמן רבים, אבל הכל יבש כזה, טכני.
שוב- אני לא יודעת לומר למה חלה הירידה. אבל יש מספר קשיים בינינו שאוכל לציין :
מצד בעלי – הוא אומר שאני פסימית
וכן שאני מופנמת, לא משתפת אותו בדברים .
אני די מסכימה איתו 🙁
בזמנים של מריבות באמת כל העולם נראה לי שחור ואני נוטה לשכוח את הזמנים הטובים ורק החסרונות צצים אז.
וזו באמת עבודת המידות שלי.
בנוגע למופנמות- אני גם מסכימה עם זה
אבל חושבת שחלק מהמופנמות הזו נובעת גם מחוסר ההבנה שלו, כי הרבה מהפעמים שאני נפתחת ומספרת על קושי שלי מולו- הוא לא מבין אותי או שולל את הקושי.
עוד משהו שאני בוחרת לציין לזכותי 🙂
שעשיתי הרבה שינויים באופי למען בעלי: הוא רצה אישה שתלויה בו ומתייעצת על כל דבר ואכן אפשר לומר שאני היום כזו. לא בצורה חולנית אבל כן שואלת רשות ונותנת לו להחליט הכל,
כל הנושא של הכספים שהיה חשוב מאוד לבעלי לנהל לבד- יצאתי מזה לגמרי.
ואני אף פעם לא מבקשת ממנו להשתנות במשהו (למרות שיש דברים מציקים…) כי אני לוקחת את זה כעבודה עצמית שלי להסתדר עם החסרונות שלו.
מהצד שלי- מפריע לי מאוד שאין הרבה מחמאות ומילים טובות, ביטויי אהבה.
זה מגיע משני הצדדים, אבל בגלל אופי הקשר שלנו (הוא החזק ואני הנתמכת) פחות מצופה ממני להחמיא לו (ולפעמים זה גם פוגע באגו הגברי שלו לקבל ממני מחמאה…)
בכל מקרה – לי זה חסר מאוד. במיוחד שאני עושה משהו ממש בשבילו ואח"כ אין שום התייחסות.
אתן דוגמה ממש מהימים האחרונים: קניתי חולצה שהוא רצה למרות שאני לא אהבתי אותה, אך כשלבשתי אותה אחרי כן בבית הוא בכלל לא התייחס לכך ולא הראה שהוא שם לב.
באופן כללי אני יודעת שחשוב לו מאוד המראה שלי ועושה המון מאמצים כדי שזה ישביע את רצונו אבל הוא כמעט לא מחמיא על כך, במקרה הפחות טוב הוא יעיר כשמשהו לא נראה לו.
זה רק כמה נקודות בטח לא צלחתי להבהיר את הכל.
ואחרי הכל (בעצם זה היה צריך להיות לפני הכל) יכול להיות שמהתיאורים שלי פה מצטיירת תמונה לא כל כך מחמיאה כלפי בעלי, אז חשוב לי להדגיש שהוא בנא' נהדר וטוב לב עם מידות טובות, איש שיחה מרתק ומבין לנפש האדם.
איפה זה ביומיום שלנו? אני לא יודעת.
אשמח לשמוע עיצה והכוונה מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את המצב. כדי לגרום לזוגיות שלנו להיות מעולה, לזמן שלי עם בעלי- החלק הטוב ביום, ובעצם- איך להשיב את המצב למה שהיה אי אז כשהיינו צעירים.
תודה מראש!
2 תגובות
שלום לך כותבת יקרה
קראתי את מכתבך וכ"כ הבנתי את המצב בו את נמצאת.
העבר הטוב, לעומת ההווה הטעון שיפור.
אולם נראה כי בנגיעות קלות , תוכלי להשיב את האושר לחייך.
כמובן שבלי להכיר אותכם ואת המקרה מקרוב , אף פעם אי אפשר לדעת בוודאות מדוע דברים מתרחשים, ותמיד התשובה הכי נכונה תהיה להפנות אותכם ליעוץ אצל בעל מקצוע, אולם למרות כל זאת אענה לך ואתייחס לדבריך לפי מה שהעלית על הכתב.
התשובה שלי אליך תתחלק ל2 חלקים:
1. המופנמות – נראה כי התגובות של בעלך לא ממש מעודדות אותך ל"פתוח את ליבך" בפניו.
אולם קחי בחשבון שהוא מבחינתו חושב כי הוא מגיב נכון.
בעולם הגברים התגובה הנכונה שונה לחלוטין מאשר בעולם הנשים.
הוא חושב כי ברגע שהוא "מבטל" את הבעיה שלך , הוא עוזר לך להתמודד, הוא הופך לך את הבעיה ללא קיימת, או כשהוא מציע פתרונות הוא חושב ש"עשה עבודה טובה". זכרי, כך זה מתנהל בין חבריו.
אולם עם אשה זה שונה. את רוצה שהוא יקשיב לך, יבין אותך, יכיל אותך, יתן לך כתף מזדהה.
הפתרון: ב2-3 שיעורים אצל מדריך טוב, הוא יוכל ללמוד ולהבין איך מצופה ממנו להגיב מול אשה.
מדובר על נושא שבהחלט אפשר ללמוד! (כמעט כל גבר נשוי שבא מעולם סטרילי ולא הכיר נשים קודם לכן, צריך ללמוד את השוני הזה – לבד או באמצעות הדרכה מתאימה)
ברגע שהתגובות שלו ישתנו, כנראה גם הרגשתך , השיחה והתקשורות בינכם ישתפרו.
(טיפ נוסף בנושא – בהמשך)
2. ההתייחסות הכללית שלו אליך.
לאורך כל המכתב, את כותבת כי את עשית ועושה המון ויתורים למענו.
לוותר זה יפה וטוב ואנו לומדים לא מעט על ערך הויתור ועל עבודות המידות. אולם במקרה שלך, נראה כי מרוב "ויתורים" התחלת קצת לאבד את האישיות הראשונית שלך.
לותר על עצמך !
"את" כבר לא באמת "את" של פעם.
וחבל!
זכרי, בעלך אהב והחמיא למה שהיית כשהתחתנתם, לפני שעשית את כל השינויים באישיות שלך למענו.
במקביל את גם לא מעירה לו כשמשהו מפריע לך אצלו, כך שנמנע כמעט כל סיכוי שהוא ישתפר.
גבר צריך להרגיש שיש מולו עוד אישיות, שיש לו אתגר מסוים, שיש לו צורך להעניק לך כדי שתהי מאושרת. (זה חלק מהגבריות שלו ..)
אולם אם לכל אורך המערכת, נשמע כי את מתבטלת לחלוטין – במילא הגיוני כי הוא כבר לא מרגיש שום צורך ל"צעוד " לקראתך, להחמיא , לרצות…
אומנם נכון אמרת שאת עושה את כל הדברים הנ"ל כי הוא רצה, אולם קחי בחשבון שסה"כ גם הוא בחור צעיר, לא מידי מנוסה בזוגיות. היה נראה לו כי אם יהיו לו מולך "חיים קלים" הוא יאהב אותך יותר ויהיה מאושר. אך זו לא האמת.
אם יהיו לו מולך חיים נכונים – אז האהבה תוכל לחזור.
הפתרון:
את צריכה להחזיר לעצמך את עצמך!
בצורה עדינה ונעימה, ב"חכמת נשים" עליך לבקש את הצרכים שלך.
לדוגמא: את מעוניינת שהוא יחמיא לך – לגיטימי.
תאמרי לו נוסח בסגנון: "כמה היה משמח אותי לו היית מציין בפני שהבגד יפה בעיניך"
בלי תלונה, בלי תרעומת.
עם בקשה, עם הפעלת "המקום הגברי" שאוהב ורוצה לעשות טוב לאשה שאיתו.
יתכן ובפעמים הראשונות זה יראה לו מוזר ולא תקבלי על כך כל תגובה חוץ מהמהום סתמי. אל תתייאשי. תמשיכי לספר לו מה ישמח אותך..
את לא תאמיני כמה ש"הערות" בסגנון "מעודד" יכולות לתרום ולעשות שינויים בזוגיות שלכם.
הוא ילמד שיש מולו עוד אדם עם רצונות ומהווים והוא ישמח "לתת" לך ולהיות שם בשבילך.
(אגב: בקשר לסעיף 1 על מופנמות – טיפ נוסף כפי שהבטחתי: את פשוט יכולה להגיד לו במפורש!! מה היית רוצה ושמחה שהוא יגיב. בהתחלה זה אולי יראה לא טבעי, אבל הוא ילמד מאד מהר )
שימי לב, יש צורך להלך בין הטיפות בצורה זהירה ביותר. חשוב לשמור על האיזון העדין בין להיות אשה טובה ולוותר על פרטים בחיים, לבין לא לוותר על עצמך.
ולדעת כמובן להעיר בנועם, לא בדרישה, לא בכעס, לא בציפיה "חונקת". אלא פשוט לספר בפשטות מה ישמח אותך.
הקב"ה ברא את הגבר כנותן. גבר בטבעו שמח להפוך את האשה שלצידו למאושרת.
.. ואל תשכחי אח"כ להודות לו ולומר לו כמה ההתנהלות שלו במה שביקשת ועשה אכן שימחה אותך. זה יתן לו דלק להמשיך
המון הצלחה לך
וואו איזה תגובה בת שבע.
צודקת בהחלט. חכי לזמן שאתם רגועים צאו לטייל..ספרי לו שקצת קשה לך לשתף כי את מרגישה קצת מופנמת ( בלי להאשים, כאילו זה הבעיה שלך בלבד) ה' ברא את הגבר עם רצון לרצות את האישה, אל תבואי בכעס, חכי לזמן שגם את רגועה ונינוחה ותראי פלאים בעז" ה , בעצמך אמרת שהוא מבין בנפש האדם.. וגם הוא רוצה אישה שמחה. בדוק. ואולי תפרגני לעצמך ללכת לייעוץ זוגי, אפילו לבד. במקום לוותר על עצמך, תוותרי על כמה שקלים..