שואלת יקרה כל כך,

קראתי את שאלתך וחשבתי עליה רבות. בעיקר חשבתי עלייך רבות. חשבתי על ההתמודדות שלך כאשה צעירה שמקימה את ביתה ורוקמת חלומות ואז נפגשת עם המציאות שמטיחה בפניה כזה אתגר. האמת שהשאלה שלך היא שאלה גדולה וראוי שמישהו עם כתפיים רחבות מאד ילווה אותך ויכוון אותך מתוך היכרות אישית איתך ומתוך היכרות מקרוב עם ההתמודדות שלך (בדיוק מהסיבה הזו לקח לי זמן לגבש את התשובה. התלבטתי לא מעט לפני כל פסקה, ובררתי היטב את מה שהחלטתי להעלות על הכתב. ליבי יוצא אלייך ואני מקווה שהתשובה אכן תהיה לך לתועלת). מכיוון שפנית דווקא ל"אקשיבה" אני מפשילה שרוולים ומנסה לעשות את המעט שיש בכוחי לעשות: להאיר את הסיטואציה מנקודות מבט שונות ומגוונות, כך שכאשר הן תהיינה פרושות בפנייך, ייוצר אצלך מרחב בחירה גדול יותר, אולי מרווח ומאוורר יותר ממה שנדמה לך שיש לך כעת. פחות צפוף, מאיים וסוגר… הבחירה שלך חשובה. לפעמים כל הסיפור זה לבחור מחדש. תיכף ארחיב ותביני למה כוונתי.

על פניו המצב שאת מתארת בכלל לא פשוט. זה מצריך הרבה תבונה ולב מרגיש ובעיקר נכונות לעבודה עצמית וזוגית כדי לממש חיי נישואין שיש בהם משיכה הדדית, אולם מנגד, יש לכם כזוג – אוצר מדהים! דבר שכל כך הרבה אנשים מייחלים לו – פוטנציאל אדיר של זוגיות טובה, שפה משותפת, חברות יציבה ומצע בטוח להתפתחות אישית לך ולאיש שלך. הלוואי ותשכילו להתנהל בתבונה ובלב פתוח וחומל.

אני מתחילה להתייחס לנקודות שונות שהעלית. התנועה תהיה מן החוץ אל הפנים. אני מזמינה אותך לראות את מה שקורה לך דרך פריזמה של זמן. קחי בחשבון שהכל קרה לך בפרק זמן יחסית קצר. שתי פגישות, אירוסין, חתונה, חודש נישואין ומיד הריון, לידה, תינוק ואולי הנקה? את יודעת איזו סופה הורמונלית עברה עלייך ואולי עדיין עוברת? את קולטת כמה שינויים עברת בפרק זמן כל כך קצר? הנפש שלך צריכה טיפה'לה זמן כדי לעכל את כל המעברים החדים האלה בחייך. אולי את מדי עמוסה ולא פנויה רגשית עכשיו לאיש שלך? זה קורה לא מעט אחרי לידה ראשונה. אל תיבהלי. הכי קל והכי טבעי זה להתאהב בתינוק החדש ולהתמסר אליו / להישאב לטיפול בו ובמצבים כאלה הקשר עם בן הזוג נזנח בקלות. ייתכן שעם הזמן מציאות חייך תתייצב ואת תרגישי קרובה יותר ומחוברת יותר אל עצמך, תפנימי את השינויים בחייך ומתוך השקט הזה תוכלי להתפנות רגשית ולבנות קשר זוגי בריא ויפה עם האיש שלך כמו שאת כל כך רוצה. אני חושבת שבתור נשים אנחנו עוברות כל כך הרבה שינויים ולא תמיד יש הלימה מלאה בין מה שקורה בחוץ לבין מה שקורה לנו בפנים. לא סתם אומרים שללב יש את הקצב שלו, אולי זה שהלב שלך אטום עכשיו אל האיש שלך זה בסך הכל ניסיון של "הבפנים" שלך לסגור את הדלת שפונה אל העולם שבחוץ (הבחוץ זה האיש שלך שהוא עדיין קצת זר לך, כי עדיין לא התקרבתם מספיק) כדי לעכל את מה שקורה לך בינך לבין עצמך לפני שתוכלי "לצאת החוצה" ולהעניק לו מעצמך?

כתבת שאסתטיקה חשובה לך. אני מסכימה איתך שיש לזה חשיבות (איני מבטלת את הנושא אלא שבהמשך אציע לך לבחון את סדר העדיפות). ובהקשר הזה אומר לך שזוגיות היא קצת כמו ריקוד שבו כל פעם מישהו אחר מוביל ומכניס לתוך הריקוד את התנועות שמיוחדות לו. מכירה נשים ששינו את סגנון הלבוש שלהן ועוד מאפיינים חיצוניים אחרי החתונה כך שזה ימצא חן בעיני הבעל? באותה המידה גם נשים יכולות לכוון מצידן את בן הזוג. אולי תנסי לעזור לו לטפח סגנון אסתטי שמועדף עלייך? את יכולה בחוכמה נשית עדינה ועתיקה לכוון אותו בעוד תחומים כדי לעורר אצלך רגש נשי כלפיו. אני מקווה שאת מבינה רמזים…

בואי נעמיק מבט בהקשר של הבחירה שלך כי היא העיקר. אני נצמדת למה שכתבת: ההורים החכמים שלך לא כפו עלייך את רצונם. יכולת להוריד את ההצעה אבל למעשה את בחרת בבעלך. את ולא ההורים שלך. מה היה שם כשאמרת לו כן? מה ראית בו ומה הרגשת כלפיו שגרם לך להתמסר ולהינשא לו? הנקודה הזו אולי נראית לך שולית עכשיו אבל היא לא. מן הסתם את אומרת לעצמך שסמכת על מה שאמרו לך המנוסים בסביבתך, האהבה עוד תגיע…. ואת האמנת, והיא עדיין מבוששת להגיע למרבה הצער… חשוב שתדעי שרגש נולד בעקבות מחשבה. אם המחשבה שלך עסוקה ברצון שלך להעניק ולתת לו מעצמך, כמו גם בחלקים הטובים שראית בו ושדיברו אלייך (כתבת אחלה בנאדם, אוהב את החיים, רומנטיקן ועוד), ואם בו זמנית תשתדלי להמעיט בדיבור פנימי ובמחשבות שמתעמקות במה הוא לא, אז יש סיכוי גדול יותר שתרגישי כלפיו רגשות חיוביים ותוכלי לעורר בתוכך את ההערכה ואת המשיכה אליו. לשנות את אופן המחשבה יכול להיות מאתגר בהתחלה אבל שווה לנסות… אני מקווה שאת מודעת לכך שלמחשבות שלך עליו יש השפעה גדולה עלייך בעצמך ועל מה את מרגישה כלפיו. לפעמים השכל שלנו עלול לפתות אותנו לחשוב מחשבות שמנתחות את המצב ולכאורה מנסות לעשות סדר פנימי. זה דבר חשוב במצבים מסוימים. במצב הנוכחי שלך אני חוששת שהמחשבות האלה מזינות מעין הקטנה של בעלך ומרחיקות אותך ממנו, וזה בוודאי לא עוזר לך לייקר אותו, להעריך אותו, וכל שכן לאהוב אותו ולהתאהב בו.

עכשיו בואי נדבר קצת עלייך. איני מכירה אותך ואני מסתמכת אך ורק על דברים שכתבת. אני מראש מבקשת את סליחתך אם הדברים בפסקה הנוכחית חוטאים אל האמת או שהם לא רלוונטיים (כמו שכבר כתבתי המעט שאפשר לעשות בכתיבה זה לעזור לך לבחון את המציאות שלך מנקודות מבט נוספות). בכל אופן אשתף אותך בתהיות שעלו לי כאשר כתבת על עצמך. את מתארת את עצמך כבת אדם שנתונה בקונפליקט כאילו "בילד אין" (מובנה) באישיות שלך. מצד אחד עסוקה מאד בחיצוניות, באסתטיקה, מתפעלת מ"שואו" ומצד שני חכמה, מעמיקה ועם נטיה לפילוסופיה. את כותבת שתמיד הרשימו אותך גברים נאים, מדברים בביטחון ואפילו קצת שחצנים (מעריכה את היכולת שלך לכתוב בכנות כזו על עצמך). המשפטים האלה שלך עוררו אותי לשאול אותך – האם את יודעת מהי החפצה? מציאת חן ומשיכה הדדית אכן חשובים לקיומו של קשר זוגי טוב, אלא שמציאת חן היא ההיפך מהחפצה. למה אני מעלה את הנושא הזה? התעוררה לי השאלה הזו מפני שתיארת את אותה משיכה חיצונית כשהיית צעירה יותר. בגילאים צעירים זה מאד נפוץ שאנו בוחנים את בני המין השני במבט שטחי ואפילו מתוך עולם רגשי שטחי. עם השנים אנו אמורים לפתח מיומנות רגשית שאמורה לחלץ אותנו מהבור הזה שנקרא החפצה. מה זו החפצה? – החפצה זה להסתכל במבט חיצוני על דמות אדם ולהתמקד בצורה, בצבעים, בסממנים של המעמד החברתי או הסטטוס הדתי ולחפש ריגוש מהתמונה שניצבת לפני המתבונן. מה תמונה? כן, כן, החפצה זה להשטיח ולרדד את האדם שמולי לכדי תמונה חיצונית ולצפות שהתמונה הזו תעורר תחושה של משיכה מינית. המושג החפצה בא מהמילה חפץ, עצם, דומם. במילים פשוטות זה להיות עסוקה במה במקום במי. לפעמים "התמונה" מוצאת חן בעיני המחפיץ ולפעמים היא לא. עד כמה שזה נשמע מוזר זה יכול לקרות גם בין בני זוג כאשר המחפיץ סובל מרדידות רגשית, ומחוסר יכולת או קושי להתחבר רגשית ולפתח אינטימיות וקירוב דעת משמעותי. בעצם אדם שמחפיץ סובל בעצמו מחסימה רגשית ולכן הוא מתקשה לראות את החן הפנימי שקורן מהאישיות של האדם שמולו. לפעמים זו מיומנות חסרה שצריך ללמוד אותה בסבלנות כמו הרבה דברים שאדם בוגר צריך ללמוד ולפעמים ההחפצה עצמה היא בריחה מהתמודדות עם הצורך להשקיע משאבים רגשיים כדי לבנות התקשרות רגשית ואינטימיות בריאה. ייתכן שכל הפסקה הזו לא רלוונטית אלייך, אבל נראה לי שחשוב להעלות את העניין לבירור אישי שלך מול עצמך. מדברייך את מצטיירת לי אשה כנה וחכמה. אני כותבת לך דברים על מנת שיסייעו לך לבנות ולהיבנות. בבקשה ממך, עשי בהם שימוש לטובה. אל תשתמשי בהם לביקורת עצמית קטלנית, וכל שכן, אל תחפשי בעצמך פגמים לא לך. קחי את זה כנקודה למחשבה.

נקודה נוספת למחשבה היא המשקל שאנו נותנים למראה חיצוני בגיל צעיר כשאנו בתחילת ההתפתחות שלנו כבני אדם. דבר ידוע הוא שעם השנים קווי המתאר החיצוניים שלנו (גברים ונשים כאחד) הולכים ונשחקים, הולכים ומתבלים, זיו הנעורים וברק הבחרות עוברים תהליך טבעי שנקרא התבגרות ובהמשך אף הזדקנות. גם הגבר המרשים ביותר עובר שינויים עם השנים וכבר לא נראה עלם חמודות כמו בגיל 20. בכל אופן, מה שמיוחד בתהליך הזה הוא העובדה שהוא מתוכנן מראש. אפשר להסתכל על כל היופי וה"שואו" החיצוני כעל משרתים שמכניסים אדם לארמון של איש חשוב. בשלב מסוים המשרתים האלה יוצאים החוצה ומשאירים אותנו עם האישיות החשובה שאנו אמורים לפגוש (האישיות החשובה היא אנחנו או בני הזוג שלנו). כך או כך, החיצוניות היא כלי שרת במטרה להגיע אל הפנימיות. גדולי החסידות מסבירים שאמנם בשנים הראשונות של אדם בוגר יש ממשלה רצינית לכוחות הגוף אולם תוקף זה הולך ונחלש ורק כך מתפנה מקום לגילוי רחב יותר של כוחות הנפש והמידות שלה שהם עיקר האדם. אני לא מזלזלת כלל בעניין של מציאת חן, אבל במקרה שלך קרה דבר מאד מעניין. מה שבלט לכתחילה וגרם לך לבחור באיש שלך היו הדברים החשובים באמת, ואת לא נזקקת לאותם משרתים שיוליכו אותך פנימה. המידות הטובות שלו והחוכמה שלו ניצבו ועדיין ניצבים בקדמת הבמה של האישיות שלו כבר עכשיו בגיל צעיר (מעניין לאן כל כוחות הטוב ושאר החוזקות שלו יכולים עוד להגיע בעתיד… ). האם ייתכן שאת עדיין מחפשת את היופי החיצוני, ומסיבה זו את מתקשה להתחבר אל היופי הפנימי שלו?

ביקשת בסוף השאלה שלך עצה איך לאהוב אותו מחדש? את שואלת שאלה נפלאה ואני הייתי מזמינה אותך למסע של התבוננות ולימוד מחודש על המושג "אהבה". מה זאת אהבה בכלל? לצערנו הרב מושגים זרים וחיצוניים חדרו אל תוך חדרי הלב הכי כמוסים ואישיים שלנו והם משבשים לנו את תפיסת העולם. אפילו למקומות שמורים במגזר החסידי הגיעו סרטים דמיוניים שמבלבלים את הלב ואת התודעה, כך שבאמת כדאי שתשאלי את עצמך מהי אהבת אמת?

ולסיום, בואי נדבר קצת אמונה. אני מניחה שאת מכירה את הפסוק "מהשם אישה לאיש…" יש מגוון רחב של פירושים לפסוק הזה אבל לעיניננו, אני מקווה שאת מודעת לכך שמסבב הסיבות הוא זה שרקם את השידוך שלך. השם יתברך הוא זה שהאיר מול עינייך את כל הטוב שראית בבעלך והוא זה שגרם לך לרצות ולהסכים לשידוך הזה. גם עכשיו זה השם יתברך בכבודו ובעצמו שמראה לך באופן בהיר וממוקד שיש פה עבודה. אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאת אישה מאמינה שמודעת לכך שהקב"ה לא בא בטרוניה עם בריותיו. השם יתברך לא מחפש אותנו בסיבוב ועושה לנו "בדווקא". השם יתברך לא מכניס אותנו לפלונטרים ומחכה לראות איך נצא מהם או אם נצא מהם בכלל. השם יתברך רחום וחנון, מיום שנקרע ים סוף כתוב שהוא מזווג זיווגים וגם את זה הוא עושה בדחילו ורחימו. בשפה שלנו הכוונה היא שהוא יתברך עושה את זה ביראה וברחמים גדולים כלפינו על מנת לתקן אותנו. המצב שלך כרגע הוא מצב נתון. יש מציאות מורכבת בחייך ואיתה אי אפשר להתווכח. מה שכן אפשר לעשות זה להתבונן היטב במציאות ולבחור לה את הפרשנות המתאימה. הכל פתוח בפנייך: את יכולה לומר לעצמך שטעית ובגדול, ואז לגזור על עצמך חיי צער, אבל באותה נשימה את גם יכולה להיעתר להזמנה הגדולה שמציעים לך החיים ולחפש אפשרות לצמיחה מחודשת, לגדילה ולקרבת אלוקים. אולי זה יהיה קשה בהתחלה אבל זה ניסיון שאין מה להפסיד ממנו. נדמה לי שיש מה להרוויח. את יכולה להחליט בינך לבין עצמך שאת לא במציאות של דיעבד אלא במציאות שהיא לכתחילה, את לא קורבן של בחירה נמהרת שאין ממנה דרך חזרה, אלא את מול המתנה הכי גדולה שתוכלי לקבל מהתמודדות עם הניסיון הזה אלא שצריך לעבוד ולהתאזר בסבלנות. אני לא רוצה להישמע לך כמישהי שמטיפה לך מוסר בעקבות כמה משפטים שכתבת, אבל זה לא מקרי שלמרות הנטייה האישית שלך להתפעל מדברים חיצוניים, בחרת באיש שהעיקר בו זה הפנימיות שלו, ובדרך לא דרך גם הקב"ה מזמין אותך דרך האיש שלך לתת יותר מקום ויותר משקל בתוכך לפנימיות. זה נראה לך מקרי?

ודבר אחרון חביב, אני מאמינה ששערי אהבה בין איש לאישה עוברים דרך שערי תפילה, ואין לי ספק שתפילה של אישה צעירה שרוצה זוגיות טובה עם בעלה היא תפילה חשובה, רצויה ומקובלת אצל השם יתברך. מאחלת לך שיפתחו לכם ביחד כל השערים ותזכו לאהבת אמת וקירוב דעת שהם עיקר העיקרים של בית יהודי מלא חיים ושמחה!

שירה