שלום לך
כתבת בפנייתך שאתה זקוק לעזרה דחופה, ועזרה זו מגיעה כעת לצערי באיחור, ויתכן מאוד שכבר אינה רלוונטית, או מכיוון שמצבכם השתפר, או שחלילה נעשה גרוע יותר וכבר הדברים נמצאים במצב שאין ממנו חזרה.
האיחור בתשובה נובע בין השאר מהמחשבה על הנכון והלא נכון עבורכם בנקודת זמן זו, ואני מבקש את סליחתך שהדברים התעכבו עד עתה.
למרות זאת, יתכן ועדיין אתם נמצאים באיזה תהליך של עליות ומורדות המורכבים מהמאפיינים שכתבת בפנייתך, שעדיין אתם סובבים סביב אותה תסבוכת, והדברים שאכתוב לך יהיו לתועלת.
כשאני קורא את מכתבך הכואב הדבר הראשון ש"קופץ" לי מול העינים הוא אדם שעושה השתדלות עצומה עבור משפחתו. הולך לעבוד מבוקר ועד לילה, מנסה לחשוב על העתיד ועד דברים נוספים שיסייעו לבסס את המשפחה, וכן, גם דואג כיצד לסייע לקשר הזוגי שלמרות כל הקושי חשוב לו מאוד.
אדם כזה – אתה – ראוי להערכה גדולה. זה אינו דבר מובן מאליו, לעמוד מול קשיי החיים באומץ וברצון עז, לקחת אחריות ולעשות כל מה שנדרש על מנת למלא את החובות המשפחתיות, הזוגיות, והאישיות, בהתמדה ובמרץ. זוהי נקודת אופי משמעותית ביותר, ואשריך שזכית בכך!
בתיאור שכתבת אתה מספר על "מלחמת כוחות" מתמשכת. על כך שרעייתך אינה מעריכה את עבודתך, היא רואה בכך פחיתות כבוד הן מבחינת ההכנסה, והן בעבודה עצמה. מעבר לכך אתה מתאר שהיא צועקת הרבה, וישנה בכל הזדמנות.
בתיאור שלך אתה רומז לכך שאמנם היתה תקופה ש"נשברת" מהלחץ שלה בתחום העבודה ונכנסת לעסק שנפל, אבל בדרך כלל אתה לא ממש מגיב לצעקות שלה ואתה סבלני מאוד.
נקודת תורפה שהיא הצליחה למצוא בך זו הנקודה הדתית. בה ככל הנראה ההתנהגות האדישה שלה מוציאה אותך משלוותך ומעוררת גם מהצד שלך אמוציות ש"מוסיפות לחגיגה".
מתוך תיאור זה בלבד, ומתוך מכתב קצר ושמיעת צד אחד, כמובן שאין לי דרך לשפוט על "מי צודק", ו"מי הבעייתי", וכמובן גם לא לתת איזה "פתרונות קסם" שיעלימו את התופעות שהזכרת. טיפול במשבר מתמשך הוא דבר שדורש זמן, מאמץ, ובעיקר הכרות עמוקה ויסודית עם כל המעורבים, אבל אנסה אולי לפתוח חלון, שיתכן ויתן לך רעיונות וכיווני חשיבה שאיתם בכח הרצון שלך להציל את המשפחה, ואולי בסיוע של מטפל/משפחה/חברה תוכל להתחיל בתהליך שיוביל אתכם למקום טוב יותר.
נסה לרגע לחוות איתי מבחוץ את המקרה שתיארת. להתנתק מהיותך אבא ובעל, ולשמוע על מקרה כזה, כמו שתיארת, ולהאזין לקולות מבחוץ.
מה אתה שומע?
אשתף אותך מה אני שומע.
מתוך דבריך, כשאני מאזין לאישה המתוארת במקרה שלפנינו, אני שומע זעקה. זעקה קשה של מישהי במצוקה. מישהי שמחפשת משהו שאין לה כעת, איזה חלל, איזה עוגן, איזה משהו, והיא מפנה את הזעקה לבעלה – האיש הקרוב ביותר אליה, אבי ילדיה.
איני שומע רק את הצעקות שלה בבית, או את הלחץ שלה מהעתיד ומהמצב הכלכלי, וגם לא את האדישות שלה פתאום מהקשר עם אלוקים. אלא איזה זעקה פנימית שפורצת ומנסה לנענע את הקרוב ביותר אליה – את בעלה. אותך.
מה היא רוצה לומר בזעקה הזו? קשה לי לומר. לא תיארת אם היא עובדת או עקרת בית. במה היא ממלאת את יומה? מה מעניין אותה? מה התחביבים שלה? האם יש לה חברות? האם הילדים מקשים עליה או להפך? ועוד ועוד שאלות שמן הסתם יכלו להכווין אותנו בזיהוי החלל הפנימי שמביא אותה לצעוק ולבקר אותך.
אבל זעקה יש כאן.
כשהיא פונה אליך בתביעה להביא עוד כסף, לשנות עבודה, למרות שהיא רואה שאתה עובד מהבוקר ועד הלילה, למרות שהיא רואה שנסיון שלך להיות עצמאי רק מוביל להפסד, למרות זאת היא באה באיזו תביעה מתסכלת, לא הגיונית, תהיה מישהו אחר – תעשה משהו אחר. מה עומד מאחורי הקריאה הזו?
אני משער שכשהתחתנתם ובמהלך הנישואין היא היתה אישה שומרת מצוות, אכפת לה משבת , מכיסוי ראש, ומהאוירה הדתית בבית. וכעת, כשהיא מנסה לזעזע אותך בהפגנת חוסר אכפתיות כלפי אלוקים – מה היא מנסה לומר? מה הזעקה שהיא מנסה לזעוק? למה כל כך חשוב לה להוציא אותך מהשלווה ומהסבלנות שלך?
וכעת, כשכל זה לא עזר היא משתמשת ב"נשק יום הדין" – באיום על גירושין. אולי זה יזעזע אותו. אולי סוף סוף הוא יבין מה אני זועקת כל הזמן. האם היא רוצה גירושין? קשה לי להאמין. היא רוצה לזעוק שמישהו ישמע ויבין, את אותו הדבר שנעלם מאיתנו, משנינו כצופים, שאינם מבינים למה היא צועקת? מה כואב לה? מה מביא אותה על סף פירוק הבית, על סף הנטישה של מי שהביאה איתו לעולם נשמות, על סף אדישות לאלוקים שליווה אותה עד היום? מה גורם לה להתפרקות הזו? קשיי פרנסה? קשה לי להאמין.
המשימה שלפניך אינה רק להצליח לשמור על שפיות וקור רוח, אינה רק לשמור על סבלנות וסובלנות, אלו דברים חשובים ביותר שבוודאי תשמור עליהם מכל משמר, אבל הם לא מספיקים.
המשימה שלפניך היא להאזין לכאב, לנסות לפנות את הכל ולשמוע אותו, לחפור מתחת למילים, מתחת לטענות, מתחת לאדישות, ולנסות לגעת שם בעומק – במה שבאמת מציק לה לרעייתך, זאת שבנתה איתך בית.
זאת חתיכת משימה, לא תמיד אנחנו יודעים איך לעשות זאת, לא תמיד מצליחים, וכמובן יש עליות ומורדות, וכאבים שנחשפים, ורצונות, ובעיות, והרבה מאוד מוגלה שיוצאת מהחיטוט בפצע, ועל כן עדיף לעשות זאת בהדרכה ובלווי של איש מקצוע מבין, אבל בין אם בהדרכה ובין אם לאו, זה הכלי שיכול להוביל אותך ואת רעייתך לאיזה הבנה חדשה "מה קרה כאן בינינו", לפינוי כל הפסולת ולהבנה מה נדרש לבנות, ואיך לעשות זאת בצורה נכונה ויציבה. כיצד למלא את החלל שמביא לכאב.
איני מכיר אתכם ואת הדרכים, המקומות, הצורה בהם אתם אוהבים לדבר ולשוחח, ועל כן קשה לי לתאר לך איזו שיטה ספציפית כדי לפתוח את העניין, אבל אולי נסיון לתאר אופציה כזו יוביל אותך לרעיון שמתאים לכם (!) שתוכל ליישם בסגנון ובדרך שמתאימה עבורכם.
כדי לתאר זאת נחזור לנקודת התצפית, כשני צופים חיצוניים שעומדים ומנתחים מקרה שהגיע לפנינו. וכאן שנינו צופים בבעל העושה נסיון ראשון לגעת במה שלא נגעו זוג זה בעבר – לנסות לחשוף את מקורות הכאב של אישתו.
באותו היום מגיע הבעל מוקדם מהעבודה, דואג מראש להכין איזו ביביסיטר שתהיה זמינה, ונגש לאישתו ואומר לה: "אני יודע שיש בנינו הרבה מרירות, ושעלו דברים קשים מאוד. הייתי רוצה לדבר איתך במקום שקט. ככה כמה שעות בנינו, רק לדבר, לשוחח, לנסות להבין מה קרה לנו. לא יחייב אותך לכלום. האם נוכל לצאת בשעות הקרובות למקום שקט כזה?". האישה מן הסתם תופתע. יתכן שאפילו תתכנס לאותו הרגל מוכר של צעקות או האשמה או אדישות, אבל הבעל יודע מראש שזה לא מתקפה עליו, זו זעקה פנימית שהוא במסע לפענח, והוא יכיל ויאמר "אני מבין שזה קשה, אבל אני מתחנן, בואי נקבע, אם לא כעת אז בעוד כמה שעות, ואם לא היום – נקבע למחר. אני ממש מבקש ממך שנצא ונשב ונשוחח".
בתסריט שלפנינו, לאחר נסיון אחד, שתים, שלוש, שבאים ממקום כנה ורך, האישה הסכימה.
וכעת, ברוגע ובנחת, במקום שבו לא יהיו הפרעות, מנסה הבעל ליצור את החוט הראשון שיקשר אותו לתהומות הכאב שמשדרת אישתו.
שם באותו המקום אסור לו לשפוט, אסור לו להפגע, אסור לו לקחת ללב, אלא להיות איתה, עם הכאב שלה. רק להבין. רק לשמוע. רק להיות מוכן להכיל.
יתכן שמשימה זו קשה עבורכם לבד. יתכן שרק עם סיוע של יועץ או יועצת זוגית תצליחו לעלות על הכאב שתיארת ולקשור את קשר האהבה והיציבות לבית שלכם. אל תהסס – תמצא אחד או אחת כזו שיסייעו ותעשו את המאמץ (נוכל להמליץ באזור שבו אתה גר – אם צריך). זה שווה את זה. אתם שווים את זה. הבית שווה את זה, וכן גם הילדים שלכם – שעומדים מהצד ומתפללים במודע או שלא במודע שביתם לא יחרב.
עם כח הרצון שלך, עם הסבלנות שלך, עם המוכנות שלך למאמץ אל המטרה, אני בטוח שתצליח,
להקשיב לזעקה,
ואני כאן לכל בירור ושאלה
בהערכה רבה ובברכת הצלחה!
מיכאל
דלג לתוכן
