שלום לך
שאלתך מעולה ומצוינת ופותחת הזדמנות לראות את הנושא מנקודת מבט שונה,
בעצם מי גילה לך רז זה שהלוחמים הללו נהנים מדרגה גבוהה? כוונתך היא שהם נחשבים לקדושים, והדבר נכון, כך אנו מתייחסים אליהם, הסיבה היא משום שהם מתו כקרבנות עבור קיומו של עם ישראל ומשום שהם נהרגו בשל היותם יהודים.
וכאן תבוא השאלה שלך, מה בכך , הרי בחייהם לא עשו הם, לפחות חלקם את רצון ה' ולא הלכו בפועל בדרך ה' שהורה לנו בתורה ומה ערך לכך שנהרגו בשל היותם יהודים?
התשובה לכך היא שקדושה אינה רק דבר שנקנה על ידי מעשינו, התורה מלמדת אותנו שהקב"ה בחר בעם ישראל ומפורש לא בשל מעשינו, " כי עם קדוש אתה ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה", הקב"ה בחר בנו להיות נושאי שמו בעולם ולפיכך, מעצם היותנו קדושים הננו.
אמנם כי, הקב"ה רוצה שנלך בדרכו, והוא מצוה אותנו על כך, ומזהיר שזה הדבר שיצדיק את קיומנו, ובלעדיו נסבול ונגורש מארצנו, אך מאידך, אפילו בקללות החמורות אומר ה' "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם", הקב"ה אינו עוזב את עם ישראל בשום מחיר והייעוד של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם הוא נצחי.
למה הדבר דומה? לזוג אוהבים שכרתו ברית נישואין, אין ספק שיש מטרה לחיים וגם לקשר, אין ספק שהאחד רוצה מהשניה צורה מסוימת של חיים משותפים, שהרי בסופו של דבר תכלית הקשר היא החיים, אבל זה לא אומר שהתנהגות שאינה הולמת את הציפיה תגבר על הקשר. הבחירה אינה תלויה בדבר, זו טיבה של אהבת אמת, היא בטבעה עמוקה מהבחירה, מהמעשים המסוימים שבסופו של דבר מכוננים בפועל את היחס, ועם זאת יש בה ציפייה עמוקה לשותפות ולדרך חיים שתצא מתוכה, אך המעשים שייעשו בפועל יהיו מימושו של הקשר ולא הבסיס אליו.
זו הסיבה שאדם שמת על קיומו של עם ישראל או אף נרצח בשל עצם זהותו היהודית הוא קדוש, ובפרט מי שנלחם עבור קיום עמנו, שכן מותו נושא את הערך של עצם קיומו של עם ישראל, חייו הפרטיים הוקרבו על מזבח האומה שבעצם היותה קדושה היא, שנושאת היא שם ה' בעולם בעצם קיומה.
אם הקב"ה היה חפץ בצדיקים רבים היו לו גם דרכים אחרות לעשות זאת, אך הוא חפץ בעם שיהיה שלו, שינכיח בעצם היותו ובעצם זהותו את נוכחותו של ה' בעולם. זו מהותה של ברית, הקב"ה אינו מבקש רק שנעשה מעשים טובים אלא שנחקוק את שמו בחיינו באופן פיזי בתפילין ובמזוזה, בגופנו, למה בגופנו? כי זהו אות ברית של שייכות עצמית, ממשית, לקב"ה, לא רק עניין של רעיונות, לא רק "היכי תימצי" למעשים שנעשה בפועל.
איך זה מסתדר עם העיקרון של שכר ועונש התלוי בבחירה לדעת הרמב"ם כפי שהבאת בסוף? זו שאלה עמוקה שלנסח עליה תשובה צריך להעמיק עוד הרבה יותר מעבר לפלטפורמה הזו, אבל אומר לך על כך כמה דברים;
א. איננו יודעים חשבונות שמים, אנו מאמינים שאדם נשפט על מעשיו, אך אין זה סותר לעצם היותו קדוש ושייכותו לעוה"ב, זו גם משמעות דברי המשנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ואיך הקב"ה בא בחשבון עם אותו אדם בפרטיותו וביחידיתו אין זה חשבון שלנו, עבורנו הוא קדוש.
ב. זהו באמת מהדברים הנוגעים לעומק שאלת ידיעה ובחירה, שאין אדם יכול לעמוד על חקרה כדברי הרמב"ם, אנו יודעים שהקבה שופט אדם על מעשיו ואינו מוותר, אך לעולם איננו יודעים מה באמת חשבונו של ה' עם האדם, מה המקום של האדם מול ה' וכמה הוא עשה רצון ה' או לא. גם על עצמנו איננו יודעים באמת מאומה, הרי כך אמר ר' יוחנן שאינו יודע לאיזו דרך מוליכים אותו. הידיעה העקרונית שיש לנו על שכר ועונש איננה אומרת דבר מוחלט על עמידתו של האדם למול ה' ובעולם הבא עליונים למטה ותחתונים למעלה. לעולם נהיה צנועים כשהננו מדברים על מידת צדקותו של אדם אחר, שכן איננו יודעים באמת דבר. אנו רק יודעים את הדרך הישר והטוב ולכוון עצמנו לרצון ה' ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, אולם לדיין הגדול, הבה לא ננסה להיכנס לנעליו.
אשרינו שזכינו להיות בני עמו של הקב"ה, ועמך כולם צדיקים והלואי ונזכה לראות את המאחד בינינו ולא את המפריד
בברכה
אריה מ.
2 תגובות
ויש בהחלט להוסיף את מה שהרמח"ל מדבר באריכות בספר דעת תבונות שישנן שתי הנהגות בבריאה: הנהגת המשפט – שכר ועונש, והנהגת הייחוד – שאינה תלויה במעשי האדם וכפי שנכתב בתשובה המצויינת של הרב אריה בבהירות רבה . שתי ההנהגות פועלות במקביל והם חלק מעומק מורכבות דרכי ההשגחה.
אמן!!!!