The Butterfly Button
חוסר עניין רוחני של הבעל

שאלה מקטגוריה:

ראיתי באתר תשובה לשואלת בעניין פער רוחני בין בעל לאישה.
השואלת סיפרה על מצב רוחני ירוד של בעלה.המשיבה הסבירה שצריך להניח לבעל ולאפשר לו את ההתבגרות הרוחנית שלו, לא להתערב ולתת לו בית חם תוך לתהליך הזה.

אני מאוד מזדהה עם הקושי והכאב הזה, אני נשואה שנה וחצי עם ילד ב”ה ומתמודדת עם אותה בעיה.
העניין הוא שאצל בעלי הירידה הרוחנית נובעת כנראה מעצלנות ורצון לחיים קלים.
ולכן אני אשמח לשמוע מה עליי לעשות במקרה כזה, כי גם אני חשבתי בתחילת חיי הנישואין לאפשר לבעלי את המרחב שלו, להכיל אותו ואת התנהגויותיו, את הירידה בתפילות ובלימוד, את השימוש ההולך וגובר במחשב. אבל מתברר שהיחס הזה רק אפשר לו לרדת יותר ויותר.
היחס המכיל שלי רק גרם לו לבדוק עוד ועוד גבולות ולהרחיב אותם למקומות שמבחינתי הם קווים אדומים. כיום אינו קובע עיתים לתורה בכלל. אינו יוצא להתפלל במניין בכלל. וזאת שהיה מדובר בבחור ישיבה בן למשפחה חרדית לכל דבר.
כלפי חוץ הוא נשאר אותו דבר אבל בבית הוא נראה מנותק רוחנית לגמרי.
הוא בעל טוב, אוהב ומתחשב אבל אני חושבת שהוא מצפה ממני להיות אמא שלו. להיות כמו משגיחה שלו. הוא צריך מישהו שיעמוד לו על הראש, שיעיר אותו בבוקר שוב ושוב ולא יוותר לו, שידחק בו ללכת ללמוד. אפילו אמר לי בעצמו דברים בסגנון.
ואני ככ לא מתחברת לזה. איך אפשר לדחוק בבן אדם שיילך להתפלל? תפילה זה דבר ככ אישי בינך לבורא עולם. אני מרגישה רע עם זה. לו זה לא חסר, הוא מבחינתו טוב לו ככה. הוא אוהב חיים קלים, חופש וחוסר מחויבויות.
לכן אני שואלת האם זה התפקיד שלי? האם באמת עליי להיות המשגיחה שלו? מה הגבול?
לדוגמה בעניין ברכת המזון, אם לא אזכיר לו שוב ושוב לברך. הוא לא יברך. זה מאוד מאוד עצוב לי. כמה פעמים עליי להזכיר לו? האם האחריות לכך מוטלת עליי?
סך הכל הוא עושה טובה ומברך בשבילי. אם אני לא מזכירה שוב ושוב הוא שוכח. לא בכוונה אלא מדחיינות חוסר עניין רוחני. לא מחובר בכלל.
אודה לתשובתכם.

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה

ראשית מזל טוב! הרבה שינויים מבורכים בחייך בשנה וחצי האחרונים. גם חתונה, גם לידה. כל אירוע כזה בפני עצמו הוא שינוי משמעותי , ואולי זה מה שכ”כ יפה בחיים. השינוי התמידי והדינאמי שלהם המאפשר לנו לגדול ולצמוח יחד איתם.

יש פה 2 הנחות שהצגת שאינני יודעת האם הינן אכן עובדות בשטח או תחושות בטן שלך .

דבר ראשון אמרת כי הירידה של בעלך ברוחניות לעומת אחרים ”נובעת כנראה” מעצלות ורצון לחיים קלים . והשנייה שהוא מצפה ממך להיות המשגיחה שלו.

הוא אמר לך ? הוא ציין זאת מפורשות, הוא בא ושיתף אותך? מינה אותך למשגיחה שלו?

כדאי להתבונן על הנקודה הזו.

קראתי את השאלה שלך וכאב לי.

כאב על בעלך, שלמרות היותו בעל טוב ומתחשב הוא אינו זוכה למלוא ההערכה והכבוד מאשת נעוריו, שאשתו מייחסת לו עצלות וחוסר חיבור טוטאלי. אלו האשמות קשות שלרובנו גורמות עוד יותר להתחפר בתוך השריון של עצמנו ולא להתרומם.

ויש בי גם כאב עלייך, אני יכולה לשמוע ולהרגיש את האכזבה והתסכול הגוברים שלך בין השורות, כי אם אכן מצופה ממך להיות המשגיחה שלו הרי את מועלת ונכשלת בתפקידך, ואיזה כישלון חמוץ ומהדהד זה, כמה לא הגונה המשימה הזאת, כמה מתישה ומעייפת, כמה עול ומעמסה זה מניח על כתפייך הצעירות והעייפות ממילא מגידול של בן אדם קטן בבית .

אני חושבת שבמצב כזה של תהייה מהדהדת: האם זה התפקיד שלי? אין ברירה אלא לצאת לבירור מעמיק, כי השאלה פה בעיניי היא הרבה יותר גדולה והיא צריכה להתחיל בכלל במה התפקיד של הזוגיות ומה התפקיד שלי כאישה בתוך זה? מה הייעוד שלה? מה החזון המשותף שלנו לגבי זוגיות?

אני אישית מאמינה שיש גם יש ייעוד רוחני ועבודת ד’ בתוך הזוגיות, בתוך המשכן הפרטי שלנו, אבל המהות שלו רחוקה מלהיות משגיח אחד של השני. הקשר בין גבר לאישה הוא קודם כל הבסיס לכל עבודת ד’ והקמת בית ומשפחה. החיבור ביניהם הוא הרבה יותר קדום ומהותי , כפי שמתואר בספר בראשית, האישה לוקחה ממש מתוך הגבר ועל כן תהיה קיימת כמיהה תמידית בין שניהם לשוב ולהיות אחד.

לא מצוין בשום מקום בתורה שהחיבור הזה מותנה במעשיהם /לימוד התורה / קיום המצוות של הגבר או האישה. כשגבר ואישה מסוכסכים ביניהם מזבח מוריד דמעות, ואילו השלום ביניהם מביא את השכינה. זה הבסיס של המשוואה.

שלום הבית וההרמוניה קודמים לכל דבר.

אמנם יש לכל זוג את המרחב הזוגי והביתי המשותף שלהם, בהם ההחלטות והנורמות נקבעות בשיח נעים ומכבד על ידי שני בני הזוג אבל מעבר לכך, כל דבר שקורה במרחב האישי בעבודת ד’ הוא אישי לחלוטין וזה ממש חילול הקודש לפרוץ למרחב האינטימי והקדוש הזה, בין אדם לבוראו ולהתערב.

זה תהליך מאד מאד רגיש והוא מסע של חיים שלמים. (אגב, רק בדרך אגב, הרבה מאד בחורים שנישאים חווים בתקופה הראשונה ”משבר” מסוים בעבודת ד’. כבחור נדרש ממנו הרבה, להצטיין בלימוד, בתפילה, בשמירת העיניים ובחסד. ודווקא החתונה, הבית , הפינה משלו גורמת לו לרצות להישען אחורה ולהיות לרגע אנושי. זה לא מעיד על ההמשך או על החיים כולם) . יתירה מזאת, התיקון של כל זוגיות הוא שכל אחד מתקן וצומח מתוך הזוגיות.

הרצון שלנו לשלוט בחיים ובהחלטות של בן הזוג לעולם לא מגיעים ממקום נכון ובריא אלא תמיד מרצון של שליטה לכוון ולעצב את הבעל כפי ראות עיניי וכפי שאני מאמינה ורואה לנכון.

ואז, איזה מין זוגיות זו?

הקשר הוא עם עצמך, בינך לבין הציפיות והחלומות שלך.

איפה בעלך בסיפור? איפה המקום לאישיות שלו, לנתינה שלו, לסגולות שלו לבוא לידי ביטוי בקשר, איפה הכבוד אליו כבנאדם בוגר ובעל זכות בחירה?

האם את באמת רוצה להיות נשואה למישהו שאת כה מזלזלת בו? לי זה נשמע כמו נישואים קצת אומללים ובטח ובטח רחוקים מאד מהאהבה, אחווה, שלום ורעות שאנחנו מבקשים שיהיו בכל בית יהודי.

דמייני לרגע שבעלך היה חושב שאת נראית לא טוב, וכל הזמן היה מזכיר לך בעדינות כמובן, לא לשכוח לרזות ולא לאכול מתוקים , וללכת לקוסמטיקאית ואולי אף לשקול ניתוח פלסטי ומשהיית מסרבת הוא היה מתאר אותך כעצלנית ובוחרת בחיים קלים: למה היא לא מתאפקת ואוכלת את העוגה הזאת? היא יודעת שזה משמין ויגרום לה להיראות לא טוב?

נשמע כואב, לא? לצערי זה שיקוף מדויק של התערבות ברוחניות.

את לא אשמה, הרבה פעמים בטעות יוצא שזה המסר שאנחנו מקבלים בשנותינו במוסדות הלימוד, אך זה טעות . הדבר הכי בסיסי בזוגיות היא אהבה בלי תנאים. שני בני הזוג, גם את וגם בעלך, כמהים לבית שבו אוהבים אותך איך שאתה, כמו שאתה בלי קשר למעשים שלך. בפרט ובמיוחד שמדובר בבעל טוב ואוהב. התחושה צריכה להיות: אתה רצוי ומקובל ומוערך בלי תנאים.

אני בטוחה שאילו גם רצונותייך וכמיהותייך. וזה בעצמו, אומר הרב דסלר זוהי עבודת ד’ המהודרת ביותר, זו עבודת המידות הנעלית ביותר. בתוך הבית פנימה.

אני ממליצה לך להתחיל להוציא את המחשבות אודות הרוחניות של בעלך מסדר היום.

להתחיל להתבונן בו במבט סקרן ומתפעל, מבט של לימוד מחדש, של ראיית הטוב והאור שבו , שוודאי קיים ובשפע.

ממליצה לך להתמקד ברוחניות שלך, בבניית הבניין והקשר שלך מול הבורא, להתחזק בברכות, בתפילה ובכל דבר שתרגישי לנכון .

אם את רוצה בית קדוש ומרומם, התחילי בעצמך, כי זהו המעגל היחיד שיש לך באמת שליטה עליו.

את השאר שחררי, ותרגישי איך אהבה גדולה נכנסת לביתך, איך השכינה חוזרת לשכון ביניכם ,ואם חוזרות המחשבות הישנות, הזכירי להם את רצון ד’, שלום בית לפני הכל! לפעמים היצר הרע המתוחכם מתחפש דווקא ליצר הטוב ובאצטלה של דאגה לבעל מתיר לנו להשפיל ולבייש אותו חלילה. ועוד משהו, בדרך כלל שאנחנו עושים משהו טוב אבל מתוך אינטרס זה לא עובד באמת. ציינת שניסית לא להתערב לו אבל זה לא היה מתוך שחרור אמיתי אלא מתוך כוונה שבסוף המציאות תתיישר לפי הרצון שלך . זכרי שכוונה זו מקורה בגאווה. במחשבה שאני ואין בלתי יודעת מה טוב ומה צריך לקרות וכביכול אני מטילה ספק בתוכניות של הקב”ה.

בעלך הוא זיווגך משורש נשמתך ומששת ימי בראשית. המחשבה שמא את יותר חכמה ומבינה ממנו או חלילה מהקב”ה מקורה בחולשה באמונה. חזקי את ליבך הטוב שהמציאות הנתונה לך היא המציאות המדויקת והנכונה ביותר עבורך, השקיעי בנתינה ואהבה לבעלך ובעז”ה תקבלי בכפל כפליים .

ולסיום, התפללי! אין כמו תפילה טובה לנקות את הלב. התפללי שהקב”ה יטע בתוכך אהבה, כבוד ושמחה בבעלך.

בהצלחה רבה צדיקה,

נועה.

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

11 תגובות

  1. כמה שהתשובה שלך נכונה.
    אני (הבעל) הייתי במצב זהה.
    אשתי תחמה את גבולות חיינו עם תום השבע ברכות, והודיע נחרצות שספרים קוראים רק בבין הזמנים, ושהעיקר בחיים זו הרצינות ובשביל זה הנישואין, ולא חס וחלילה בשביל ליהנות.
    הייתה משגיחה “מושלמת”.
    המבטים המאוכזבים כשחזרה הביתה ולא למדתי
    המבטים השמחים כשחזרה הביתה וכן למדתי.
    כמובן הוסיפה גם משטר תזונתי בריא
    ודאגה להזכיר לי את כל הרכיבים הרעילים בכל מיני מוצרים.
    כל זה
    גרם לי לפתח סוג של חיים כפולים
    חיכיתי בכל עת שתצא מהבית
    שתלך לקניון עם חברה לכמה שיותר שעות
    כדי שיהיו לי כמה שיותר שעות פנויות.
    כשלא הייתה בבית הייתי מסתער על החיים השפויים אחוז אמוק
    לפעמים לא יכולתי ללכת לבית הכנסת להתפלל מרוב רעב נפשי לחופש ושקט.
    כשהייתה חוזרת הביתה – מבחינתי המסך ירד עליי
    לפעמים הלכתי ללמוד
    ואז התעצבנה למה לא יכולתי ללמוד באותם שעות בהם הייתה בעבודה.
    ייחלתי למותה. במחילה שאני נאלץ לכתוב את זה.
    קשה לי לכתוב את זה, אך זו הייתה המציאות.

    בסוף זה התפוצץ. בענק.
    שנתיים תמימות בהם הייתי שופך על המקלדת לעצמי את כל תסכולי הרב, כותב וממלא קבצי וורד ואז מוחק.
    לא מאמין שיש אישה בעולם שהייתה רוצה שבעלה ישפוך עליה בינו לעצמו מילים קשות מאוד מאוד בזעם נוראי, בעצבים, בתסכול, בכאב נוראי.
    ההתעקשות שלה על עניינים רוחניים,
    הקטע בו היא מצנזרת לי את החיים,
    חוסמת לי את האינטרנט,
    מגיבה ב”צדקות” בכל פעם שאני אומר משהו קצת מידיי בשבילה
    הביא אותי לירידה רוחנית גדולה מאוד.
    יש לי כיום נטסטיק פתוח ללא כל חסימה, ללא ידיעתה. גם כשנטפרי בבית נתקע, אני לא מגלה לה שיש לי אמצעי תקשורת נוסף, גם כשזה גורם לה לטרחה מרובה.
    בשנים אלו הבנתי למה ילדים להורים מעיקים בועטים בדת.

    הלכנו לטיפול זוגי, המטפל הסביר לה ובעיקר לי שמותר לי לרבוץ על הספה ככה סתם כי בא לי.
    היא גם הלכה לטיפול רגשי כשנתיים לאחר מכן.
    המצב שלנו נוראי.
    מבחינתה סבבה.
    מבחינתי לא.
    אני נשוי 10 שנים.
    היא רוצה עוד ילדים
    אני לא מסכים בשום פנים ואופן.
    היא מאוד מאוד רוצה.
    אני בשום אופן לא מסכים.

    בכל פעם כשאני פוגש זוג שחיים באהבה והכלה, אני מתפוצץ, אני מקנא.
    אני נסגר. אני מפתח רגשות קשים כלפיה.
    שנה שעברה כש”חגגנו” 9 שנים לאירוסין, מבחינתה זה היה חגיגה. מבחינתי ט’ באב.
    התאבלתי במשך חודש שלם על אירוסי ונישואי אליה.
    אני מלא חרטה. מלא מלא חרטה.
    מאשים את עצמי, את הוריי, את כל העולם ואשתו…
    חיי במערבולת.
    יש לי ימים טובים מאוד.
    ויש ימים מוטרפים. מוטרפים.
    יש ימים שאני לא יכול להסתכל עליה.
    יש ימים שאני מחכה שתגיד לי מילה טובה.
    יש ימים בהם הבנתי שמהזוגיות הזו לא יפרחו לבבות אדומים.
    לפחות שיהיה טוב לילדים.

    מה שרציתי לומר לשואלת (חוץ מהוצאת תסכול)
    תדעי שלהכניס גורם דתי למשוואת הנישואין יביא עלייך ובעיקר על בעלך אומללות אינסופית וצער איום ונורא, בדידות, תסכול, מערבולות נפשיות, וגם ירידה רוחנית מטורפת
    תוציאי את הרוחניות לחלוטין מהזוגיות.
    גם כשבעלך מסיים מסכת (ואני ב 6 שנות נישואיי הראשונות סיימתי מסכת בקצב של 1 לחודש) תשמחי איתו, אך אל תתני לי תחושה “שעכשיו” הוא בעל טוב,
    כי זו אהבה על תנאי
    ואהבה על תנאי אינה אהבה.
    קבלי על עצמך לאהוב את בעלך ללא סייגים ותנאים, ואם הכיף שלו זה לרבוץ בערב ולראות סרטים, לכי וקני לו אוזניות משובחות כדי להעצים לו את ההנאה.
    בהצלחה.

    1. יעקב
      תסכים איתי שסיפור כשלך הוא מקרה קיצוני ובכל מקרה אני הקטן חושב שכדאי ורצוי לדבר עם האשה על איך אתה מרגיש
      לא רוצה חלילה להשוות
      יש לי אחות קרובה אליי בגיל שהיתה יושבת לי על הראש בכל נושא דתי ללבוש ציצית להתפלל במניין וכו׳
      עד שהבהרתי לה שזה לא נעים ומסכן מי שיהיה בעלה (וצדקתי גם לגיסי היא היתה מעירה)
      בסוף זה נגמר אחרי שהבהרתי לה שיחסיי מול אלוקים לא קשורים אליה
      בזוגיות כמובן זה שונה אבל לא לדבר ולחיות חיים כפולים זה הורס! הורס את הנפש שלך לפני הכל.
      מאחל לך שיהיה לך אומץ ומספיק פתיחות עם אשתך לדבר איתה על הכללל

      1. אתה צודק.
        כמה שדיברנו, כבר נגמר לי הכוח לדבר.
        היא כבר לא מעירה הערות דתיות,
        אך אהבה ללא תנאי, אולי קיימת אך אני לא מרגיש אותה.

        האמת, הייתי צריך לעבור דרך אישית ארוכה מאוד שעוד לא הגעתי לסיומה, כדי להשתחרר מתפיסות עולם שגויות, וממועקות ישנות,
        פתחתי את חיי אחורה, ובחנתי את יחסיי מול הוריי במבט חדש, קשה וכואב
        עם הרבה תחושת החמצה.
        (הורים טובים שדחפו אותי למצויינות בכל מחיר, ובמידה מסויימת הרגילו אותי לחיים כפולים)

    2. יעקב, אני רוצה להודות לך על פתיחות הלב.
      גרמת לי להתבונן על עצמי ולהבין את בעלי. אני בהחלט אעשה שינוי.
      מאחלת לך שתמצא את הדרך להבנה בינכם. בכל מקרה, לדעתי זכית במצוות קירוב לבבות.
      תודה לך

  2. “רעייתי, אני רוצה לעמוד מולך
    להאמין שאת אישה טובה
    רעייתי, אני צריך לדעת שאת אוהבת אותי
    ככה סתם אישה טובה

    רעייתי, אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי
    שלמסע הזה יהיה סוף טוב
    שכל מה שאני עובר בדרך
    יהפוך חולשה לעוצמה גדולה

    רעייתי, אני רוצה לחזור אלי
    למצוא אותך שם איתי
    במקור שלי אני טוב גמור,
    ושם אני מאמין בעצמי

    יונתי בחגווי הסלע
    השמיעיני את קולך
    תשירי לי שיר חדש, חדש
    שיאיר ליבי ואת מיתרי”
    (שינוי קל משירו “אבא” של אביתר בנאי)

  3. ואתה , יעקב, יש בך אהבה ללא תנאי לאשתך ???

    (מחילה על השאלה ואני בהחלט אבין אם מערכת אקשיבה תחליט לא לפרסם את התגובה )

    1. כן
      אהבתי אליה הייתה ללא תנאי
      עם רצון עז לקשר זוגי עמוק ורציני

  4. שלום נועה יקרה תודה רבה על התשובה המחזקת והמחכימה!
    אגיב לך כאן
    וגם אוסיף ואומר מה שלא פירטתי:
    אני מהחתונה שותפה מלאה לדרך השונה של בעלי. שונה מכל הציפיות והשאיפות שהיו לי מבעלי לעתיד ומביתנו המשותף. שונה מאוד מבית הורי. שונה מאוד מכל המקובל בציבור החרדי. שותפה מלאה, שמחה, מרוצה ואוהבת מאוד.
    הכאב והקושי שלי צפים בכל צעד נוסף שהוא מתרחק. בכל קו אדום שלא חשבתי שיש אדום ממנו, שנחצה.
    וגם כתבתי את השאלה לעיל בזמן כואב כזה.
    בעלי יוכל להעיד נאמנה כמה אני מכילה, אוהבת, מקבלת בלי תנאי. הוא אומר לי את זה שוב ושוב. הוא שמח שהוא לא צריך להסתיר ממני שום דבר.
    אני שותפה מלאה בכל עולמות התוכן של הצפייה והבידור שלו. בכל החיים הכפולים שלו מול החברה ומול ההורים משני הצדדים, גם בעזיבת הלימוד וכניסה לשוק העבודה אני תמכתי, עודדתי, עזרתי בפועל. מכל הלב.
    הקושי שלי הוא במחשבות על התפקיד שלי כאישה. במחשבות על מסרים שלמדתי וקראתי שקצת שונים ממה שאת כותבת.
    נכון שצריך לאהוב בכל תנאי אבל איך אפשר להתעלם מהבן אדם הקרוב לך ביותר שהולך ומדרדר?
    בצורה הדרגתית מפסיק לגמרי ללמוד ולהתפלל. מפסיק להניח תפילין וכו’ אם היה מזיק לעצמו גופנית גם עליי לשתוק עד למותו?
    אני באמת אוהבת אותו ובאמת אכפת לי ממנו.
    וכן, הוא אומר לי, בשיחות הבודדות שקיימנו בנושא רגיש זה, שזה קורה משילוב של עצלנות, דחיינות, הוא פשוט מאפשר לזה לקרות, עם חוסר עניין וחיבור לרוחניות. זה הוא אומר.
    אני קוראת את הספר ” משלום בית לשלמות הבית” ספר שכולן מתאר כמה על האישה לכבד את הבעל, לאהוב אותו כמו שהוא, ללכת בדרכו וכו’
    ועם זאת בפרק אחד בספר כתוב מאוד בזהירות על מצב כזה רוחני של הבעל, כמה שצריך להזהר ולא להתערב, לא להעיר אבל כמה שאסור לשתוק. שחייבים ללכת להתייעץ. שנשמת הבעל מונחת בכף ידה של האישה. עם הרבה ציטוטים והוכחות מדברי התורה שתפקיד האישה הוא גם לעמוד לימין בעלה ולרומם אותו.
    אני יודעת שזה לא יילך בצורה שהרבה נשים יורדות לחיים בעליהן ומנסות לחנך אותם. אני לא שם.
    רק מתלבטת ומתחבטת ביני לבין עצמי אם יש לי אחריות, אם יש לי דרך לדבר על ליבו, אם יש משהו שאני כן יכולה לעשות ולעזור לו. חוץ מלהתפלל כמובן.
    אני קוראת ומבינה שהנושא הזה מורכב ורגיש מאוד.
    אם הייתי לדוגמה אשתו של יעקב המגיבים כאן הייתי מבינה שאין מה להעיר אלא להיפך כמה שיותר להכיל.
    אבל במקרה שלי אני תוהה האם ההכלה שלי לא גורמת למצב הרוחני שלו לרדת, כפי שרשמתי, הוא בעצמו פלט לי את זה בעבר. בעצם הוא מפיל את כל האחריות עליי ואני עצובה מאוד ולא יודעת האם הדרך הזו של ההכלה מתאימה גם לאופי הספציפי של בעלי.

  5. אני כל כך מבינה אותך. בעלי לא במצב כזה עדיין, אבל הוא עם פלאפון כשר רק עם ווטצאפ, והוא עזב את הכולל. וזה כל כך כואב כשאת יודעת שכל מה שההתפללת וחלמת עליו נגוז פתאום. ברגע שהוא מסיים לעבוד (הנס שלי שהעבודה שלו מהבית) ישר לווטצאפ, ליד הילדים, ווטצאפ, מ9 בערב עד אחת בלילה ווטצאפ וזה כואב לי כי אין מקום לזוגיות בכלל, אין מקום לדיבור , לשיח. ואם כבר יש שיח אז זה שיח מגעיל ‘את אישה חופרת’ את חלאת אדם’ איזה טעות עשיתי שהתחתנתי איתך’ ואין לו בעיה גם לומר את זה ליד הילדים . ואני באמת טובה, לא עושה לו כלום, עושה את כל החלק הטכני של הבית בצורה הכי מושלמת, מפרנסת גם עצמאי וגם שכירה. באמת כל כך אישה לא רעה והוא לא סובל אותי, אני עושה פרצופים על הווטצאפ- לא אשקר לך- אין לי סבל יותר גדול מלראות אותו עם הפוזה של המכשיר ביד. ואני יודעת- בוודאות- שאם יבוא יום ונסיים את פרק הנישואין הוא ידרדר פנימית- לא יראה את זה בחוץ, למקומות הכי נמוכים שיש. אני יודעת את זה מהזדמנויות שהיה לו אינטרנט פתוח כמה פעמים בודדות וישר הוא הלך לדברים הכי נוראיים. בין הזמנים מבחינתו זה לשבת ולראות סרטים, ללכת לצימר ביחד זה מבחינתו ‘אני בנופש תעזבי אותי רק מול הטלוויזיה’ למה???? אני בנופש אני רוצה אותך, רוצה לצאת איתך, רוצה לישון מוקדם ולא לדעת שאני לא יכולה לעצום את העיניים כי יש לך שלט ביד שיכול לקחת את הנשמה ואת העיניים שלך למקומות הכי גרועים. ובשם ה’ אני שואלת אותך יעקב- אנחנו ציבור חרדי- למה אתה חושב שאישתך צריכה להשלים עם זה שאתה יושב כל ערב וצופה בסרטים שאל תשקר את עצמך- כי אין סרט נקי- מלא בבעיות צניעות ואתה מצפה שהיא אולי תכין לך פופקורן????? אל תנסה להבין רק את עצמך! כי כשאני הולכת לישון אחרי שאני יודעת שבעלי צפה משהו ואני יודעת שהוא בא אחר כך לקיים זוגיות עם מחשבות על מה שהוא ראה ולא עלי זה עושה לי בחילות!!!! זה מגעיל אותי ומרחיק אותי!!!!! למה הגברים תמיד בטוחים שהם הטובים!!! תעבוד על המידות שלך, על היראת שמיים, תתחזק בזה- זה קשה אני בטוחה, מי שנכנס לעולם הזה זה קשה מאד לצאת ממנו אבל תגיד לי אתה אם יש לך סיפוק אמיתי?לא. יש לך פשוט את תחושת הניצחון של ‘מים גנובים ימתקו’ ולא- אני לא באה להיות תוספת של משגיחה שלך, אני רק באה להסביר לך שגם לאשתך יש לב ולי כאישה חרדית מפריע מאדדדדדדד שבעלי רואה נשים לא צנועות, מפריע לי שהוא ממקד בהם את עיניו ברחוב. למה אני צריכה להשתנות ולהכיל ואתה לא יכול לעבוד על היצר הרע שלך????? לך לרלב, תשמע שיעורים, תתחזק- לא בבת אחת- לאט לאט. נכון זה לא אמור להיות קשור לאהבה- אבל זה כן ושאף אחד לא יספר סיפורים. קשה מאד להגיע לאהבה ללא תנאי כש’האהוב’ שלך עושה את כל הדברים שאתה סולד והם רעים בעיניך!
    ככה דעתי…..אני חושבת שאתה הבאת את זה דווקא ממקום שעכשיו את מבין נוער נושר, ואני חושבת ששאתה צריך דווקא להבין שאם היית הורה חרדי שהבן או הבת שלך נשרו איך היית מרגיש? איך?

  6. בהמשך לתגובתי הנ”ל, אולי קצת כתבתי בסערת רגשות כי הייתי אחרי מריבה עם בעלי וככה הגעתי לאתר. קראתי שוב את ההודעה שלך יעקב והבנתי שאצלכם זה קצת שונה. ברור שזה חריג וכואב שאישה ישר אחרי השבע ברכות מחליטה החלטות כמו קריאת ספרים רק בבין הזמנים וכו. זה חונק ומגביל ולא נכון ורע מאד ועכשיו שאני רגועה אני גם מבינה את הכאב ואת החיפוש אחרי החופש. אבל עדיין…. נראה לי שצריך היה לאפס אותה בזמנו ולהעמיד אותה במקום. אך יחד עם זאת המצב שלך היום הוא גם לא בריא בכלל. ולא כדאי לפעמים להציד את הטעויות שלנו בגלל טעויות של מישהו אחר. אז סליחה אם הייתי בוטה מידי אבל ניסיתי להביא גם את הצד השני והכואב, אולי יותר מהמקום של כותבת השאלה, שנמצאת במצב כאוב מאד.
    בשורות טובות לכולנו ושנזכה לעבוד את ה’ ולעשות את רצונו תמיד ולשמוח אחד בשני

    1. תגובתך הארוכה והכואבת רק מדגישה את מה שכתבתי בהתחלה.
      הכנסת מימד דתי-רוחני לתוך ליבת הזוגיות רק מדרדר את המצב עוד יותר.

      כשמישהו נחלש ברוחניות, הדרך שלו להפסיק לרדת ובוודאי לעלות – אפשרי רק בתמיכה מאוד חזקה ובלתי מסוייגת של סביבתו הקרובה.
      וכשהסביבה אומרת: אני אוהבת אותך בתנאי ש…
      וכשלא תמלא אחר הציפיות אכעס עליך ואתרחק ממך
      המצב רק מחמיר ולא משתפר.

      ולכן הצעתי ממבטי הסובייקטיבי והלא מקצועי – כשקרה ונכנסו לפינה הלא מוצלחת הזו – עלינו לשחרר ולברוח משם
      וכדי להוכיח שזו אהבה ללא תנאים
      שזו אהבה שאינה תלויה בדבר
      לא די בשתיקות, צריך גם מעשים.
      והכנת פופקורן כדוגמה באה להבהיר לכולם שהקשר האישי מעל הכל.
      איך ניתן לצפות ממישהו להתרומם מנקודת שפל כשסביבתו הקרובה כועסת עליו?
      בוודאי לא כשהדרישה היא לקיים מצוות בשביל האישה או ההורים.
      את התורה והמצוות מקיימים לקב”ה, ולא לבני אדם.

      נזיפות לא עזרו. ולא יעזרו.
      לא מכיר בנאדם אחד שנכנס לויכוח אישי מלא אמוציות ורגש והצליח להשתכנע מהפרטנר הכועס והפגוע שלו.

      ובכל מקרה, לכו יחד או לבד לטיפול זוגי.
      לי זה עזר למרות שאשתי חתכה החוצה אחרי כמה פגישות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני יודע את החומר בישיבה אבל אני לא מאמין בעצמי
אני לומד בישיבה קטנה שיעור ג יש לי עוד מעט מבחנים בישיבות גדולות ואני מרגיש שאני יודע את החומר אל לא מאמין בעצמי יש לי חששות מה יקרא אם אני יטעה בשאלות שישאלו אותי במבחן קבלה או שישראל אותי המשגיח שאלה שאני לא ידע מה לענות לו אני מפחד שאני...
לבעלי יש התפרצויות עצבים וזה איום ונורא!
עצוב לי. אני כותבת ובוכה מבפנים. אני נשואה כשנה וחצי לאדם מאוד מורכב. מצד אחד טוב לב, אוהב אותי מאוד , דואג לי, אבא נהדר, מרים אותי כל הזמן, אדם מאוד חביב, יש בינינו אהבה מאוד מאוד גדולה. כשאנחנו בטוב אנחנו בשיא. מצד שני הוא סובל מהתפרצויות עצבים. לא אלימות...
הצלחה בלימוד התורה באמת לא קשורה לכושר האינטלקטואלי?
רציתי לשאול בנוגע לאמירה נפוצה אצל רבותינו שהצלחה בלימוד התורה אינה קשורה ליכולת החשיבה אלא רק לרמת ההשקעה וההתמדה, בפועל ראיתי אנשים יחסית טיפשים ששנים מנסים ללמוד כראוי ובקושי רב מתקדמים, רציתי לשאול באיזה שלב כבר אפשר לראות את מה שדובר בו ושומעים בסיפורים על רבנים שונים? במציאות אני לא...
מה המטרה שלי בחיי נישואין? למה זה שווה לי?
שלום ותודה על האופציה לשאול ולקבל תשובה מקצועית, אני בחורה חרדית מיינסטרים בת 20 ברוך ה’ חברות מתחילות להתארס, אני יודעת שבקרוב אתחיל לשמוע שידוכים ואני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפי זה… אני לא רוצה להתחתן “כי כולם מתחתנים, אז גם אני…” – זה הדבר הכי משמעותי בחיים-להתחתן- והייתי...
עבודה עם גברים שגורמת לי לחששות
אני מרגישה רגשות אשמה כלפי עצמי. לפני כחצי שנה התחלתי לעבוד בחברה חרדית שאומנם שומרת על כללי הצניעות אך בהחלט יש הרבה שיחות עבודה בין הגברים והנשים. אני לא עבדתי בעבר בעבודה שדרשה ממני שיחות עם גברים וכעת אני נדרשת לבצע לא מעט שיחות כאלה. לפעמים בצוות ופעמים בפגישות יחידניות...
פגועה מבעלי עד עמקי נשמתי
אני ובעלי נשואים 5 שנים עם שני ילדים . נישואים לא טובים . שנינו אנשים מאוד לא קלים . הדבר היחידי שטוב שיש לנו זה הילדים . מבחינתי זה גם הדבר היחידי שמחזיק אותנו יחד. יש בינינו פערי מנטליות . כמו כן בעלי הוא אדם כעסן. הכעס מתגלה בשבת כשאין...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן