אישה יקרה ואהובה.

תודה על פנייתך. קראתי את מילותייך והרגשתי ממש את ההערכה שאת רוחשת לבעלך (הוא איש יקר, עדין, רגיש, ירא שמים, בעל לב טוב) לצד הכאב העמוק שתיארת. כתבת שיש לכם רגעי שיא יחד עם זאת, את כותבת שאת מרגישה חוסר תקשורת. היית רוצה שבעלך יציע לך 'מחוות'. את רוצה שיראה אותך, שיראה את ההשקעה הרבה, שיתעניין בתחושותייך, שיכין כוס קפה, שיכתוב מכתב, שיקדיש שיר.

הרשי לי לשתף אותך בשני רעיונות שאולי יעניקו לך נקודת מבט חדשה בקשר.

מערכת יחסים בין איש לאישה היא דינמיקה. היא תנועתית ומשתנה. מפנייתך אני מבינה שאת מבקשת לשנות את הדינמיקה בינכם. להכניס יותר רגישות ואולי אפילו רומנטיקה למרחב. זו המטרה שלך. אולם בואי נתבונן יחד איך קידמת את אותה מטרה (חשובה והכרחית) עד היום? עשית מה שראית בבית הספר, ואולי גם מה שעשו לך כילדה. לימדת אותו. באת בגישה בה את יודעת איך ראוי ונכון לנהוג עם אישה, ומה ישמח אותך, והנחית אותו מה נכון עבורך (כתבת שהרבה פעמים את אומרת לו בפרוטרוט מה את רוצה ומה יעשה לך טוב). הפנייה שלך המתוקה והכנה כל כך מלמדת שזה פשוט לא עובד. ההנחיה המפורטת הזו לא עובדת. לא גורמת לו "להיטיב את מעשיו".

אז מה עושים?

אני רוצה לשתף אותך בשלושה סוגים של דינמיקות שמתקיימות בקשר.

שתי הדינמיקות הראשונות הן למעשה סוגים של אוטומטים שהרבה זוגות מוסללים אליהם, והן מתקיימות הרבה בזוגיות שאנו רואים סביבנו. ואם לא שמים לב ועושים עבודה, נשאבים אליהם בקלות. הדינמיקות האלו הן דינמיקות שאינן שוויוניות. בדינמיקות אלו, לאחד מבני הזוג יש תפיסה של עליונות (ואולי אולי אפילו התנשאות) מסויימת בתוך מערכת היחסים.

ואסביר.

הדינמיקה הראשונה, היא דינמיקה של אמא וילד. במערכת יחסים כזו האישה תופסת איזושהי עמדה של עליונות על האיש שלה, ומבקשת "לתקן" את ה"ילד הסורר" שבבעלה. זה יכול להיות גם בדמות מפקדת ופקוד, או אפילו אישה שתופסת את עמדת הרבנית: מעירה אותו לתפילות, גוערת בו על ניהול שולחן השבת, ובכללי, מסבירה לו איך נכון לנהוג.

מערכת יחסים כזו בה האישה נמצאת בעמדה של התנשאות על האיש – הופכת אותו באופן אוטומטי להיות ילד. ומה ילד עושה כשמורים לו איך להתנהג? האם הוא ממהר להיטיב את מעשיו? אני חושבת שהתשובה ברורה. ילד לא אוהב שמחנכים אותו, שמלמדים אותו, ואפילו לא אם משתמשים בכל מיני טכניקות או פדגוגיות מיטיבות לכת. כשאיש מרגיש שאשתו מנסה "לחנך" אותו, לרוב הוא יאטום את אוזניו, יאטום את ליבו, והתוצאה של זה, היא כמו שאת מתארת – הרבה בדידות וכאב.

ברגע שאישה נמצאת בעמדה של עליונות שמבקשת "לתקן" את האיש שלה – האיש, כמו ילד, מתחמק, נעלם או נאלם. האישה שלו, בחוויה שלו, הופכת להיות "אמא" או "מורה" וזהו, לא יעזרו כל המילים וההרצאות שיאָמרו – הוא כבר לא שם.

(דינמיקה נוספת היא של אבא וילדה, אישה שפועלת מתוך 'נידיות' (מלשון המילה need), כל הזמן מחכה לאישורים, מחכה שיבוא, מחכה שיפעל, מחכה שינהל, שיעשה, כמו ילדה שנתלית על אבא שלה, בדינמיקה כזו נראה את הגבר נמנע ונעלם. בתנועה שמבקשת להשתחרר מ"הילדה הזו שעל צווארו", אני לא אאריך בגרסה הזו של הזוגיות, כי אני חושבת שהיא פחות רלוונטית אלייך).

הדינמיקה השלישית – וזו הדינמיקה הרצויה, היא דינמיקה שוויונית. של איש ואישה, זכר ונקבה. במערכת יחסים כזו יש הדדיות. אף אחד לא נמצא בעליונות על השני. אין פה אמא וילד, או אבא וילדה, אלא איש ואישה במערכת יחסים מזינה.

תזכרי בתקופת האירוסין, בתקופה שאחרי נישואיכם, האם את זוכרת את המחוות בהן הוא ביקש "לכבוש את ליבך"? מה היה שם?

אינני מכירה אתכם, אבל אצל רוב הזוגות הבריאים (אני מדברת על מערכת יחסים נורמטיבית ובריאה, שממה שכתבת נדמה שזו המערכת היחסים שלכם) התקופה הראשונית של הקשר התאפיינה בהרבה ריגוש, שמחה וחיזור.

איך חוזרים לזה? מתמקמים מחדש באותה עמדה. נפרדים מעמדת ה"מתקנת". תפקידך אינו לחנך את בעלך, וגם אם תגידי לו עוד מאה פעם מה ישמח אותך, באותה צורה של הנחיה ולימוד – זה לא יעבוד. פשוט לא. כשאת אומרת כך, השדר שעובר ממך אוטומטית הוא שדר של התמקמות מעליו 'אני אאלף אותך בינה', ובאותו הרגע – הוא הופך להיות ילד שרק מחכה שתסיימי את ה'שמועס' והוא יוכל לחזור לענייניו.

את כותבת על בעלך שהוא עדין (!) רגיש (!) ויש לו לב טוב (!) אלו תכונות אדירות! לכאורה זה גבר שרוצה לשמח את אשתו הכי בעולם! משהו התפקשש בדרך, וכמו שכתבתי קודם, אם לא מודעים לעבודה שנדרשת מאיתנו במרחב הזוגי, אוטומטית מאמצים דינמיקות שגויות בקשר, שמולידות בהתחלה בעיות קטנות, אולם עם השנים, נוצר ריחוק ואפילו ניכור קשה.

אז מה עושים עכשיו?

רוצה לשתף אותך בניסוי מעניין שערכת מכרה שלי. היא לקחה שלושה חתיכות של אורז והניחה אותן בשלושה צלוחיות נפרדות. לחתיכה הראשונה היתה מחייכת בכל יום ואומרת מילים טובות ומאירות. לאורז השני הייתה מזעיפה פנים בכל יום ואומרת הרבה ביקורת, ומחתיכת האורז השלישית – היא התעלמה.

כך במשך כמה ימים.

מה שקרה בסוף הוא מה שקל לדמיין שיקרה. החתיכה המוארת – נשארה במיטבה. החתיכה הנזעפת – התחילה להרקב, והתחיכה שממנה התעלמו – התעפשה לחלוטין.

אישה יקרה ואהובה.

מה שמואר צומח. את רוצה מחוות רומנטיות ומשמחות, תתחילי לחפש אותן בהתנהגות של בעלך. כתבת שהוא רגיש, עדין, טוב לב. משמע, את מקבלת מה שאת צריכה במרחב הזה, התחילי להאיר את המקומות האלו. תחזירי לו אור על הדברים הטובים שעושה עבורך. במקום לומר לו איך כדאי לו להתנהג, ולהתמקד במה שהוא עדיין לא, התחילי להתמקד במה הוא כן. חפשי מחוות טובות שהוא עושה, ועשי מהם עניין גדול. הרחיבי עליהן את הדיבור, התמקדי בהן ותפדבקי אותו כמה שמחת כשעשה כך וכך. חזרי להיות אישה נחשקת שרואה באיש שלה את מעלותיו ואת הדברים הטובים שהוא מביא לחייך.

מה שמואר – צומח. התמקדות ביש, בקיים, בטוב ובאור – תחזיר אתכם לדינמיקה של איש ואישה. וגבר כזה, כמו שאת מתארת שזכית, רק יחפש לשמח אותך עוד.

תְּפַטְּרִי את ה'אמא' שיוצאת ממך כשהוא 'לא' פועל כמו שנראה לך שנכון שיפעל, ותחליפי את ה'אמא' באישה שרואה באיש שלה את ה'כן', את החלקים הטובים שבו.

מקווה שמילותיי ימצאו מסילות ללבך,

בהצלחה רבה במסע החזרה לאישה המחוזרת והנאהבת, אישה שמגיע לך להיות.

רבקי