שלום לך שואלת יקרה

ראשית אתנצל ואצטער על כי התשובה מגיעה אליך אחרי פסח – וכבר לא תהיה רלוונטית להשנה – הסיבה שבכל מקרה בחרנו לענות על השאלה היא כפולה: גם כי בעז”ה פסח יחזור בעוד שנה שוב – וגם כי אני מאמינה שקונפליקטים זוגיים בכלל והלכתיים בפרט מופיעים בדר”כ לא רק בפסח וע”כ לעולם לא מאוחר לבחון אותם.

מהנ”ל תוכלי להבין עד כמה אני מעריכה את פנייתך והחיפוש אחר הדרך הנכונה והמדוייקת כי יכולת להמשיך הלאה בלי לעצור לברר איך להתמודד עם המצב נכון יותר – יכולת גם להאשים אחרים ובכך ‘לסגור את הסיפור’ ובכל אופן בחרת לקחת אחריות ולבדוק מה אפשר לעשות – וע”כ שאפו!

אומרים שלדעת את הבעיה – זה כבר חצי מהפתרון – וע”כ חצי מהפתרון כבר בידייך ב”ה. את בעצם כבר ישבת עם עצמך ודייקת לעצמך מה מפריע לך “ההקפדה הנוקשה על הגדרות מעלה לך את כל הרוגז” – ומאידך, את גם יודעת להגיד מה היית רוצה שיקרה “אם היה הולך איתי בעדינות ברור שהייתי מסכימה” – לפני שנתייחס לזה אני רוצה להאיר משהו מאוד מאוד חשוב שכתבת “בכללי בעלי הוא בנאדם שמאוד מתחשב בי” – וזה משהו שאם את מרגישה אותו הוא מאוד משמח, הוא לא ברור מאליו בכלל והוא רק מראה כמה הדרך לכך שתרגישי טוב גם לגבי החומרות – אפשרית. כי אם בדר”כ בעלך מתחשב בך – אין סיבה שזה לא יקרה גם פה – ובואי ננסה, בעז”ה, לראות איך נצליח לגרום לזה לקרות.

כתבת שישבת עם עצמך וניסית לחשוב מה מפריע לך וגילית שבגדרות הוא עושה את זה נוקשה והיית רוצה שהוא “יעשה את זה יותר בעדינות ובשפה מאפשרת”. אני מציעה לך להעמיק לחשוב מה הפרטים של ההגדרה “יותר בעדינות ובשפה מאפשרת” כי מאוד חשוב בשלב הראשון – לך יהיה ברור בדיוק מה היית רוצה שיקרה. – אני אתן לך מספר דוגמאות – לא בטוח שהן הנכונות רק אני רוצה שתראי כמה חלופות יכולות להיות להגדרה הזו: האם דרך עדינה ומאפשרת זה שהוא יסביר לך מה המהות בהקפדה על החומרה הזו או למה זה כ”כ חשוב לו (יש דברים שכשמבינים את הסיבה וההיגיון שלהם – אז יותר קל להקפיד עליהם) האם היית רוצה שמבחינה טכנית הוא יגיד את הדברים יותר בעדינות? אם כן איך בדיוק? האם אולי היית רוצה שהוא ינסה לשמוע אותך למה זה כ”כ מפריע לך ואולי איפה הוא יכול לבוא לקראתך במשהו כזה או אחר?

למה בעצם היה חשוב לי לתת את הדוגמאות האלה – בשביל להראות לך שלפעמים יש דברים שלא נח לנו עם איך שאחרים מתנהגים כלפינו – ויש לנו איזשהי תמונה כללית בראש לגבי “מה היינו רוצים שיקרה” – אבל התמונה, כאמור, היא כללית – ואנחנו צריכים לשבת עם עצמינו עוד קצת ולפרוט אותה לפרטי פרטים.

אז אם החלטת לקבל את עצתי, וישבת עם עצמך ואת כבר יודעת לפרטי פרטים מה בדיוק היית רוצה שיקרה – אני מציעה לך לגשת לשיחה נינוחה עם בעלך.

לשיחה כזו, בה אנו רוצים לבקש בקשה שחשובה לנו יש לגשת בכובד ראש – ויש כמה “פטנטים” וכללים חשובים שאם מקפידים אליהם ושמים לב אליהם – אז יש סיכויים גבוהים שהשיחה תהיה בנעימות ותתקדם למקום טוב ונצליח להגיע להבנה לגבי מבוקשינו.

אז דבר ראשון לפני כזו שיחה וכמובן בכלל – תפילה: תפילה אמיתית לרבש”ע שיעזור לך ולכם! ספרי לו במילים מהלב מה בדיוק היית רוצה שיקרה, מה את מאחלת לעצמך, מה מתסכל אותך מה משמח אותך – ספרי לו הכל. השיחה הישירה עם רבש”ע (בלי קשר לתפילה מהסידור) עושה גם לנו סדר בראש ובמחשבות ומפילה לנו אסימונים: להבדיל, כמו שיחה עם פסיכולוג טוב – רק הרבה הרבה יותר.

הטיפ הראשון – “שפת האני”

את מדברת רק על עצמך- מה את מרגישה, מה היית רוצה שיקרה ומה מפריע לך. נניח לדוגמא: “רציתי שנדבר על נושא החומרות ההלכתיות בפסח, קשה לי עם ההקפדה הנוקשה עליהן והייתי שמחה אם היית יכול להסביר לי קצת מה הטעם בחומרה הזו – אני חושבת שזה היה יכול לעזור לי שיהיה לי פחות מעצבן העניין הזה (או כמובן, כל תובנה אחרת שהגעת שאליה ושאת חושבת שיכולה להקל עליך את ההרגשה בעניין).

דברי רק על עצמך, מה את מרגישה והכי חשוב – מה היית רוצה שיקרה – כי כמו שאמרנו – כשאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים – יותר קל לנו להשיג את המטרה.

אגב, לגברים, מומלץ לדבר בצורה מאוד ממוקדת ועניינית ולהסביר להם בפשטות מה אנו רוצות. יש לנו כנשים נטייה רומנטית לרצות שהגבר ידע לבד מה אנחנו רוצות, מה אנחנו חושבות ומרגישות. וזה לא עובד ככה: גברים צריכים שידברו אליהם ברור וענייני ושנגיד להם בבירור מה נרצה – פשוט כי אין להם רוח הקודש

הטיפ השני – אין אשמים ואין טועים

בשיח מברר שמטרתו היא להגיע להבנה – אנחנו לא מחפשים להאשים את השני, ולא מחפשים מי טעה או מי היה צריך לנהוג אחרת. המטרה העומדת לנגד עיננו היא רק לדאוג שהמצב יהיה נעים וטוב יותר ולכן בשיח תנסי ככל האפשר להימנע מלהאשים (ולא תמיד זה קל, בכלל לא! אל תכעסי על עצמך אם בשיחות הראשונות בטעות הגעת לשם -זו מיומנות נרכשת).

הטיפ השלישי – לכל זמן ועת, וגם מקום 😊

הידברות עושים בזמן נינוח ורגוע ולא לחוץ ובודקים שזה מתאים לשניכם – כי אם מישהו לחוץ ומוטרד בשיחה – זה מפריע ליכולת ההקשבה. מציעה, אם נח לך, להגיד בשקיפות: יש לי נושא שחשוב לי לדבר עליו והייתי רוצה לדעת אם נח לך: הערב / מחר / או תאריך אחר. למי שלא רגיל זה אולי עלול להישמע נוגד ספונטאניות או מוזר… אבל זה כלל חשוב – לבדוק שלצד השני במפגש נח.

וגם, מקום פיזי. יש ייתרון גדול בלנהל שיחה מהסוג הזה לא בין כותלי הבית. פעם שמעתי מדריכת כלות אומרת שלכלות שלה היא מציעה את השיחות המורכבות יותר לעשות בגינה / ביציאה / בבית קפה – כי אלו מקומות שמטבע הדברים והסביבה השיח שם יותר מרוכך ונעים והאווירה החיצונית בדר”כ מיטיבה – אז מציעה לך גם לבחור מקום שהוא לא הבית והסביבה היומיומית.

ונקודה רביעית – וחשובה

לבוא לשיחה בהבנה שיש 3 סוגי מענה שייתכן שנקבל

1. הסכמה מלאה – ואז זה נחמד וטוב וכמה נחמד

2. אי הסכמה ואי הבנה – ואז להבין את עצמינו מבחינה רגשית שזה מתסכל וכואב ומעצבן ואחרי שנרגעים לברר עם עצמינו מה היה בשיחה – האם ניתן לדייק משהו בבקשה שלי או להגיע לעמק השווה או שאני מחליטה לוותר הפעם על הבקשה הזו

3. הגעה לפשרה – דרך אמצע – אף צד לא וויתר לגמרי – שזו גם אופציה שהרבה פעמים מניחה את הדעת.

כשמגיעים לשיח כזה ומבינים שהתשובה לא בהכרח חייבת להיות כן – מגיעים ממקום אחר: פתוח יותר ומאפשר יותר. וההבנה שאם אני אשמע “לא” או לא הבינו אותי מזמינה אותי לבירור עם עצמי מה היה שם… אבל לגמרי לגמרי לא אומר שבעלך לא אוהב אותך או שאת לא חשובה לו. פשוט יש פה משהו עקרוני שהוא הזמנה לסיבוב הידברות נוסף לאחר דיוקים עם עצמך.

מאחלת לך שאחרי שתעשי עם עצמך שיעורי בית מעמיקים ומדוייקים, תיזמי זמן ומקום נח לשיחה, תדברי בשפת האני ותשתדלי לא להאשים – תגיעי בעז”ה למקום שתרגישי בו מובנת ותמצאו ביחד את הדרך הנכונה לכם להתנהל מול העניין הזה של “חומרות בפסח” או בכלל כל קונפליקט זוגי אחר.

אני רוצה להציע עוד כיוון כללי ששווה לברר עם עצמך. הנקודה הזו היא עדינה ורגישה – ואני רוצה שאפילו את הקריאה שלה תעשי במנגינה רכה, מכילה ומאפשרת. במנגינה לא שיפוטית, תבחני את זה ממקום מקבל ומבין – כי לכולנו יש עבודה בנושא הזה – רק כדאי לדייק איפה לעבוד- ואז הדרך לגאולה קרובה.

אומרים שבמידה שאדם מודד – מודדין לו: הרבה פעמים ההתנהגות שאנו מקבלים מהסביבה היא שיקוף ובבואה וקריאה להתבוננות על התנהגותינו שלנו כלפי עצמינו: במקרה הזה ששיתפת בו לגבי החומרות של התבלינים – יש פה בעצם מישהו שמתנהג כלפייך בצורה מסויימת כשאת חווה את זה כ”ציווי נוקשה” ואפיזודה שהיית רוצה שיתייחסו אליך יותר בעדינות.

אני רוצה להזמין אותך לבדוק עד כמה את בינך לבין עצמך מרגישה שאת ראויה שיתייחסו אלייך בעדינות ובכבוד במקומות שרגישים לך? עד כמה ה’סנטר’ הפנימי שלך בנוי ככה שאת מרגישה זכאית וראויה לטוב ולשפע שהסביבה תעניק לך? עד כמה את ‘רואה’ את עצמך בצרכים שלך, בכוחות שלך, באתגרים שלך. האם את יודעת מהם הגבולות שלך עצמך ביחס לעצמך? לא להעמיס על עצמך יתר על המידה?

סיפרה לי חברה שהיא הלכה לעשות קניות לפני פסח לילדיה בחנות שמוכרים בה פיג’מות לכל המשפחה. החברה שלי היתה בחנות עם 2 מהילדים והם מדדו פיג’מות, ובחרו גרביים, וכפכפים תואמים ועוד ועוד. במקביל החברה דאגה לצייד גם את הילדים הנוספים שלא הצטרפו למסע הקניות ואף הוסיפה פיג’מה לבעלה וכו’. בסיום האירוע החברה ניגשה לקופה לעשיית החשבון. בקופה עמדה מוכרת חביבה מאוד בשנות ה 60 לחייה. המוכרת ערכה את החשבון ובסופו היא הסתכלה לחברה שלי בעיניים ואמרה לה “מיידלע, קנית ודאגת לכל המשפחה – ולעצמך לא לקחת כלום! ראיתי שהסתכלת לעצמך על הכתונת ההיא וההיא – למה את לא לוקחת לעצמך גם משהו חדש?!” החברה שלי סיפרה שבאותו רגע הגרון שלה נחנק ולקח לה מספר שניות להתעשת מעוצמת האמת המפלחת. נכון, היא דאגה לכולם – ורק על עצמה היא וויתרה. וזו חברה שמאוד מודעת לעצמה ויודעת לדאוג לעצמה בדר”כ – רק שפה היא שכחה.

לכן הבאתי את הסיפור הזה – כי כולנו נופלות לזה לפעמים (זה יותר מאפיין נשים) ולכן הצעתי לך לבחון את זה עם עצמך.

לבחון עד כמה את יודעת לעשות מה שאת יכולה ונכון לך ולא להתמוטט מעשייה.

תרגיל שעוזר לנו “לראות את עצמינו” הוא “תרגיל האני אני אני” – לעמוד מול המראה, להסתכל לעצמך בעיניים ובמשך דקה להגיד אני אני אני אני – זה נשמע לך אולי משונה – אבל זה תרגיל מעולה כי הוא בעצם משדר לתת מודע שלך שאת קיימת, ויש משמעות לך ולרצונות שלך ואי אפשר שאת בעצמך תוותרי על רצונותיך וזה ישפיע לטובה על היחס מהסביבה

מאחלת לך יקרה עוד שנים רבות של זוגיות טובה, איכותית, מכבדת ומעמיקה. שנים של מודעות עצמית גבוהה והצלחות בבריאות, אושר ויציאה לגאולה וחרות אמיתית!

רותי