בס"ד
שלום לך
קראתי את דבריך ובליבי תחושת הערכה גדולה כלפיכם. כלפי רעייתך, ובעיקר כלפיך.
אין זה פשוט לנסות ולהתייצב כאשר הקושי הכלכלי דוחק, ובפרט שכפי שאתה מעיד על עצמך "אתה משתדל כל הזמן- שאשתך לא תרגיש חסר- ואפי' כאשר קשה לכם, אתה כל הזמן לוקח את העול על עצמך". תעצומות נפש גדולות דרושות כדי לכבד את רעייתך ולהיות מוכן לקחת על עצמך עול ברמה כזו שהיא לא תחוש מחסור. אינני מכיר אנשים רבים שהיו מתבטאים בדרך זו, ואין ספק כי לבך הרחב ומידותיך התרומיות הבאות כאן לידי ביטוי, עשויות להוות משאב רציני בהתמודדותכם עם אתגרי הזוגיות הפוקדים אתכם.
כפי שמפעל ואף מדינה אינם יכולים לשרוד כאשר הוצאותיהם גדולות מהכנסותיהם, כך גם משפחה לא תחזיק מעמד אם לא תיכנס לאיזון כלכלי. לעיתים בני זוג צעירים מביאים עמם למשפחתם החדשה דפוסי חיים והרגלים הנהוגים אצל הוריהם, חבריהם או שהם נהגו כך בעבר, ואינם לוקחים בחשבון שבחיי המשפחה (ובפרט כאשר מתברך הבית בילדים רכים) גדלות ההוצאות ויש לייצב את ההכנסות בהתאם. פעולת איזון ההוצאות לעומת ההכנסות עלולה להיות תובענית, ולדרוש מבני הזוג הסתפקות במועט ואימוץ אורחות חיים חדשות, גם בדברים חשובים בעבורם אותם היו רגילים לעשות בעבר.
נראה שאתם מודעים לכך ואף מנסים בכל כוחכם למצוא את הדרך לאיזון המיוחל, אך כמו שישנם מגוון דרכים לנהל את הבית בתחומים אחרים, כך קיימים גם מגוון דרכים להגיע לאיזון כלכלי. לעיתים ניסיון אחד המודרך על ידי מקצוענים בתחום, שווה יותר מהרבה ניסיונות עצמאיים להתאזן. כיום ישנם ארגונים כמו "פעמונים" או "מסילה" שבמספר מועט של מפגשים יעזרו לכם להוכיח לעצמכם שבקלות ניתן להגיע לאיזון כלכלי בביתכם, בלי כאבים מיותרים.
אך מעבר לכך, ישנה עוד נקודה חשובה שעליכם לזכור:
כל משבר אינו נעים ועלול להביא לקושי ומכאוב, אך בה בעת הוא גם הזדמנות לצמיחה חדשה ולהתמודדות עם אתגרים המביאה לגדילה והתפתחות.
כלפי מה הדברים אמורים?
הקושי הכלכלי דורש מכם התמודדות לא פשוטה, הן בתחום הכלכלי והן בתוך הבית פנימה. קשיים ומאוויים שבעיתות רגילות ניתן היה לחפות עליהם בהתנהלות היומיומית, צצים ועולים ביניכם ומעיבים על שגרת היומיום. פתיחה של חסכונות שנצברו בגין עבודה קודמת, יכולה להיות מעשה חכם ויעיל אך בה בעת בנסיבות אחרות עלולה היא להיות מעשה קל-דעת שיפגע בכם בעתיד. מעבר לכך שכדאי להתייעץ עם מומחים בתחום, חשובה כאן ההתמודדות שלכם עם הסוגיה יחד במשותף. שבו ושוחחו יחד והסבירו זה לזו מדוע אתה חושב כי זהו המעשה הנכון לעשות בזמן הנוכחי, והיא תסביר מדוע היא כה מתנגדת לכך. אמנם כעת אתה מסביר את התנגדותה בפמיניזם, אך שים לב כי התנגדות זו יכולה לנבוע מסיבות רבות, ענייניות וחשובות, שחלקן מן הסתם נועדו להגן על ממונכם המשותף ועל כן שווה לך להקשיב להן.
בזוגיות המאחדת את שניכם בניהול הבית והמשפחה, טמונים כוח ועוצמה לא מעטים. כשם שפרצופיהם אינם שווים כך דעותיהם אינם שוות, ומגוון הדעות והגישות הוא המחזק אתכם ואת דרככם, ומאפשר לביתכם לשרוד את משברי היומיום. כבני זוג הנכם זקוקים להקשבה הדדית מתוך כבוד והערכה זו לדעתו של זה, ורק כך תוכלו להגיע לעמק השווה ולכלכל את צעדיכם בתבונה.
כשנמצאים בעמק הבכא קשה להתרומם ולהסתכל מעבר לחשיכה. כפי שלשבוי קשה להתיר עצמו מבית האסורים, כך גם לכם קשה בעת הזאת להסתכל נכוחה ולראות את הפוטנציאל הגדול הטמון בשותפות שבניתם. הנכם נמצאים תחת לחץ וקושי ובמצב כזה קשה לראות קדימה ולהרגיש איזה יהלום יש לכם ביד. מאידך גיסא, תקופת המשבר היא ההזדמנות הגדולה להתפתחות ולצמיחה. אם תשכילו בעת הזאת להתעלות מעבר להסתכלות העכשווית, ולממש את השותפות במלואה בהקשבה הדדית ובכבוד הדדי, תוכלו לפתח יחד מנגנון קבלת החלטות משותף, שלא רק יעזור לכם לצאת מתוך המצב הנוכחי אלא אף יהיה בעבורכם נכס צאן ברזל להמשך חייכם המשותפים.
ושוב כפי שכתבתי לעיל, ארגונים המסייעים בבניית כלכלה נכונה של בית, אינם רק עוזרים לבנות חישובים כלכליים נכונים, אלא גם לפתח מנגנון קבלת החלטות נכון ויעיל שיעזור לכם בהמשך במגוון תחומים בחיים. לכן בהחלט מומלץ לפנות לאחד הארגונים שהזכרתי. זה לא אמור להיות יקר אך שווה כל שקל של השקעה.
בהצלחה רבה בהתמודדות ובפתרון
דניאל
[email protected]
3 תגובות
אפשר לשאול שאלה קטנה?
נניח שלפני החתונה אשתך היתה מודיעה לך שהיא רוצה ללכת לפי ההלכה, שמאפשרת לה להגיד 'איני ניזונת ואיני עושה'.
היא לא מבקשת ממך לפרנס אותה, והיא גם לא חולקת איתך את משכורתה.
כלכלית (כלכלית בלבד) – מי היה מרוויח, מי היה מפסיד?
כתבת שאשתך היתה בשוק העבודה שלוש שנים לפני שנישאתם. על עצמך לא ציינת עובדה דומה…
מותר לי לנחש שהיא היתה (ואולי עדיין) המפרנסת העיקרית?
תחשוב רגע על עצמך במקומה.
על מצב שבו אתה בעל הכנסה נחמדה, שהיא כולה שלך, ופתאום ביום בהיר הכסף הזה שייך למישהו אחר.
ואתה לא אומר לו כלום, למישהו האחר, בהנחה שהוא יגן על זכויותיך מתוך אכפתיות והבנה.
ואז ביום מבחן – – –
אופס.
פתאום המישהו הזה רוצה לנכס לא רק את הכסף שנתת בלי להגיד מילה, אלא גם את המעט ששמרת בצד, וחשבת שזה 'מחוץ למשחק'.
ולא רק זה, החוק לצידו.
הוא יכול לכפות עליך, ולך אין מילה.
זהו.
רק תחשוב.
אני בטוחה שהמסקנות כבר יגיעו לבד…
המסקנות שלָך כבר הגיעו.
אבל חושבני שהקצנת מידי.
יש בזה הרבה שיקולים טכניים וריגשיים. ואין כאן משהו חותך.
אמנם, אם התכוונת לומר שמצד האשה, בודאי שאמורים לעלות קשיים ומחשבות על כביכול עוול שרוצים לגרום לה.
זה דבר נכון. כלומר, שכאלו מחשבות יעלו… אבל. . . זה לא אומר שאלו מחשבות צודקות.
נ"ב. בכוונה לא כתבתי מה הצדדים ואזורי הפולמוס בעצמם, בשביל זה צריך לשבת כמה ימים ואולי גם לחבר ספק.
רק נגעתי בנקודה של ההבנה לצד שכנגד.
דבורה,
קודם כל-עובדות- היה לי יותר קל-
אם הייתה אומרת איני ניזונת ואיני עושה-
וכרגע עול הכלכלה הוא בעיקר עלי-
[אותה זה לא כ"כ מעניין]
ומה שכתבת זה עצמו חלק מהעניין-
שהיות ואני לא רגיל לעבוד-
ונזרקתי לזה- הייתי מצפה לקצת תמיכה והערכה-
ולא לאדישות וזלזול,
ואם יש חובות-
ואני מנסה לחשוב על הפתרון הזה-
שהתגובה האינטסטינקטיבית-לא תהיה-
זה שלי-
אלא מקסימום-אני מבינה את הצורך-
אבל אני הייתי שמחה- אם זה כן היה נשאר בשבילי.
מה אני אמור להרגיש- כש-"הכנסה נחמדה"-כלשונך-
מעניינית יותר מבעל הכורע תחת משא החובות-
כדי לממן את פינוקה של אשתו?