The Butterfly Button
זוגיות וחיפוש דרך

שאלה מקטגוריה:

אני בת 26 נשואה ואם ל –4

קצת רקע:
באתי ממשפחה מאד מגוונת ולא משוייכת לקהילה כלשהיא, אחיותי הגדולות נשאו לחסידים, כשהייתי בשידוכים נחשבתי בחורה מאד טובה וגם רציתי אדם רציני ולא הולל. לא הכרתי לעומק את הזרמים אצלינו. למדתי בסמינר חסידי כללי.

כשהציעו לי את בעלי הייתי מאד מבולבלת. מצד אחד אמרו לי עליו שהוא אדם מיוחד והכי טוב בחסידות שלו וראיתי שהוא מאד מוערך (ידעתי בוודאות מאנשים שקרובים אלי). מצד שני פחדתי כי הוא היה נראה לי מאד צדיק ומה שנקרא:
לא בדיוק נמצא ‘כאן’,
כל מי שהתיעצתי איתו הסביר לי שהוא לא כזה והרבה פעמים הבחורים מאד מבוהלים בפגישות ואח”כ משתחררים.
קיבלתי את ההסבר ובפחד גדול התארסתי.

כשהתחתנתי גיליתי שהחסידות שהוא נמצא בה מאד מחייבת, מחנכים בה שאתה לא יודע כלום וכל דבר הכי קטן אתה צריך לשאול . חוץ מזה חיי הקהילה בחסידות מאד מחייבים . בתחילה מאד לא היה נעים לו שיראו אותנו ביחד וכל פעם שנראה חבר בקצה האופק פתאום מצאתי את עצמי מדברת לעצמי והוא נמצא אי שם. (התרגל בתור בחור שאישה זה ‘מוקצה’ ולא נעים להלך עימה ברחוב) וזה רק דוגמא אחת לקיצוניות שהייתה. בעייני – גיליתי אדם שכל הזמן צריך להצדיק את התואר שלו שהוא בחור/אברך כל כך חשוב והרבה פעמים מאבד את הרציונל (לא רואה את המציאות אלא כל הזמן רואה מול העיניים שהוא בחור חשוב ובחסידות חשובה ואיך אני יכול לעשות כך וכך).

היה ביננו הרבה מריבות ואיכשהוא הסתדרנו.
החוויה הזאת גרמה לי לאבד את כל האמון שלי ברבנים שלו ובהמשך ברבנים בכלל,
כעסתי איך סוגרים כל כך בחורים והרבה מהתפיסות שלו (מה שלימדו אותו) היו עיוות של המציאות.

היום אני מרגישה שהאמונה שלי ב’ממסד’ החרדי לא קימת, והאמונה ביהדות מעורערת.
אם הייתי יכולה לחזור אחורה הייתי מחפשת את דרכי ולא מגיעה למקום כ”כ סגור.

מצד שני, עם השנים מצאתי שבעלי הוא אדם בעל לב זהב, מסירות, סבלנות, שמחה, יושר, נאמנות .
ראיתי שהוא אדם מאד טוב ואני אוהבת אותו.
אבל הפערים ההשקפתיים שנוצרו בינינו מאד מפריעים לנו. (מפריע לו שאני לא מחוברת לחסידות ושיש לי גישה לאינטרנט, טלפון דמוי כשר ועוד. זה יוצר ביננו הרבה ויכוחים שהרבה פעמים נגמרים בריחוק גדול ועצבות גדולה) .
כלפי חוץ אני מתאימה את עצמי פחות או יותר למקום בו אני נמצאת.

בינתיים אנחנו ‘סוחבים’ בגלל האמונה שלנו אחד בשני שכל אחד מאיתנו ביסודו אדם טוב. אבל יש המון רגעי משבר ולא יודעת איך אפשר להמשיך ככה.
אני צריכה עזרה דחופה ברמה האישית (אני תלושה וכועסת על המקום שאני נמצאת בו) וברמה הזוגית (בכל אופן אנחנו צריכים להסתדר).
תודה רבה.

תשובה:

שואלת יקרה

א. קראתי את שאלתך, ולא בלי כאב. מולי עמדה דמות רצינית ואחראית. חפצת חיי יושר ואמת. כשמנגד סוגרים עליה, ועל הסובבים, תכתיבי חברה, הצדקת תארים כלשהם, שלא בהכרח עולים בקנה אחד עם המציאות הישרה. והשאלה העולה היא “למה” ? “אם כן, למה זה אנוכי” ?

אם לומר את האמת, ובכך לפתוח את התשובה – זה תהליך מצוי בעת האחרונה, בחברה החרדית. ואפרט מעט. באורחות חיי החברה החרדית, של ימינו, מאוד כדאי לברר ולהבדיל בין חיי יהדות טהורים, לבין נגזרות תרבות חברה שונים. החברה החרדית, שהייתה בעמדת מיעוט בשנים שלאחר מלחמת העולם, התגדרה ושימרה את עצמה באמצעות חברה שבנויה על יסודות קולקטיביים. והקימה קבוצה גדולה שטיפחה אתוס ציבורי משותף של שמירת תורה ומצוות בהידור, והעמדת לימוד התורה במרכז. כשחיי הפרט מובלעים ונכללים ברוח השאיפה הכללית. מאז עברו שנים, הציבור גדל לממדים עצומים, התקשורת התפתחה ללא היכר. וכבר קשה יותר לאחד ציבור גדול תחת שאיפה ברוח אחת, כשמנגד, הפרט מודע יותר לעצמו, והאינדיבידואליות שלו מבקשת למצות את עצמה. כך אנו עדים, יותר ויותר לתופעות של יציאה מקהילות, או מעברים ביניהם. פחות התחשבות ב”מקובל” הציבורי הממסדי, ויותר ב”רצוי” האישי. כללי הנורמות החברתיות פחות מחייבים ונשמרים, בשלל נושאים שונים.

 

ב. ומה זה אומר לנו ? ראשית, חשוב מאוד להבדיל בין עיקר לתוספת. היהדות אוצרת בקרבה, אוצרות רוח נפלאים של אמונה, יושר, משמעות, ומבט נעלה על מטרת החיים ותפקידנו עלי אדמות. תורת חיים לחיי אמת. אך היא לא מוכרחת להתקיים בתנאי תרבות מסוימת דווקא. אדרבה, היא גדולה מכדי שתהיה מוגבלת לצורת חיים ספציפית. אם נסקור את תנאי החיים היהודיים מאז מעמד הר סיני, נגלה שפע של סגנונות, תרבות, לבוש, שהתחלפו עם הדורות מחד, ומאידך שמרו תמיד על רוח היהדות הצרופה. גם אם נביט אל הדור הקודם שלפני המלחמה לעומת דורנו, נראה שינויים רבים בסגנון החיים. כמו למשל, פניית רוב בני הנוער לעבודה עם קביעת עתים לתורה כשמועטים לומדים בישיבות – לעומת דורנו שמתאפיין במסלול חיי תורה לכל נער. או אם נסקור את תולדות ימיה של תנועת החסידות, הרי שתנועה זו נוסדה וקמה בשביל להבעיר את הנקודה הפנימית שבלב. שלא תהיה שמירת תומ”צ כ”מצוות אנשים מלומדה”. קהילות החסידות התאפיינו, ביחס וקשר נפשי בין רבי לחסידיו ובין החסידים לבין עצמם – עם השנים בעיקר בשנים האחרונות שלפני מלחמת העולם השנייה, נוסדו מוסדות ומפלגות, לצורך הצלת הדור. עד כי בימינו, המיסוד הפך לעיקר. בכל דור, נוצר הדפוס שהתאים לרוח היהדות שלו.

לצערנו, רבים שלא מוצאים את עצמם בתוך סגנון החברה החרדית העכשווית, נוטים לנטוש לא רק אותה, אלא לערער על כל חיי יהדותם ואמונתם. דבר זה בהחלט מצער. הרי אפשר להמשיך לחיות חיי אמונה טהורים – שבדרך כלל גם לא הייתה כוונה לנטוש אותן – גם מבלי לאמץ את כל הקודים של החברה. גם בימינו יש מגוון חברות דתיות בסגנונות שונים. על כן, ראשית דבר, שואלת יקרה, הערעור על הממסדיות וצורת החיים הקרובה אלייך, מתייחס לתוספת סגנון שאימצה אותה קבוצה, בשביל לשפר ולחזק התאחדות סביב זרם כלשהוא ביהדות וחסידות. אך לא יהיה זה נכון לכרוך בו בחבילה אחת את כל יסודות היהדות.

 

ג. א”א להתעלם מההתפתחות המובילה לערעור הכוללני הזה, וחשוב לדבר עליו. הקולקטיביות האמורה, כוללת ממסדיות חינוכית גם כן. יש ויסודות היהדות טופחו ונבנו אצלנו, פחות בצורה ישירה ופנימית, ויותר כמוסכמה חברתית. לפעמים קשה לומר, שחונכנו לחיי אמונה ותורה בצורה של שיח בוגר ומעמיק. אלא קבלנו את הדבר כאקסיומה העומדת בבסיס כל מסלול החיים שלנו, מהגן, בית ספר, מוסד לימודים, ועד שידוכים כמובן, והמשך החיים הקהילתיים. כאשר מתערערת – בשל סיבה שלא תהיה – מרותה של הממסדיות המקובלת, לפעמים, יתערערו עמה כל המוסכמות שלה גם הן. כמו אפקט דומינו מושלם. פתאום החלנו להעיז לשאול, “מי אמר”, וכששואלים, הכל נפתח. תיבות פנדורה מודחקות, של שאלות שבקושי העזנו להרהר בהן, פתאום נפתחות לרווחה. הכול לפתע לא מוסכם וברור.

אז, ראשית, כאמור, אם איננו מסכימים עם הממסדיות הקרובה אלינו, אותה ביקורת לא מופנית מאליה אל כל יסודות ודרכי היהדות. זו תוספת על העיקר. שנית. לא צריך לפחד לשאול. היהדות לא בנויה על מוסכמות חברה. מאברהם אבינו שיצא לחפש את בעל הבירה ועד ימינו, פתוחה הדרך לכל שואל ומבקש. לדון ולדרוש ביסודות האמונה והתורה. כדברי דוד לשלמה בנו (דברי הימים א’ כ”ח) “בני, דע את אלוקי אביך ועבדהו בלב שלם … אם תדרשנו ימצא לך” עלינו להעמיק בדעתנו ולשוטט בלבבנו לדעת את ה’, אם נדרשנו באמת – יימצא לנו. אדרבה, זו הזדמנות לבסס את בניין החיים שלנו על בירור מחדש, בוגר ואמתי יותר.

 

ד. אז לאחר בקשת סליחה על ה”הקדמה” הארוכה, אך הנצרכת לעניות דעתי, ניגש לשאלתך ב”רמה האישית” – כן, בשלב ראשון, את מוזמנת לצאת למסע הלא כ”כ קל אך המשמעותי מאוד. בבירור ובניית יסודות אמונתך. ובדגש, על החיבור האינדיבידואלי שלך, למה את מתחברת. מה חשוב ומהו עיקר. אין זה מן הקלות, אך כאשה בוגרת ואחראית, שגם פנתה לעזרה, תוכלי להבין כי זהו שלב שאי אפשר לדלג עליו. כמובן, זו לא בושה, וגם ראוי, להיעזר באחרים שיבינו לנפשך ויוכלו להחכים אותך בדרכך. לאחר מכן, ורק לאחר מכן, בשלב שני. לאור החיבור האישי שלך ליהדות, תצטרכי לבחון, באיזה סגנון חיים את בוחרת. כאמור, הממסדיות הקהילתית, אינה עיקר ביהדות. אך היא הונהגה כאמצעי לצורך חיזוק בשמירת תורה ומצוות. אמנם במקורה – ההשתייכות לחסידות, ההסתופפות בצל צדיק, וחיי החברה המשותפים החסידיים. היו תנועות נפש אוטנטיות, של חיבור אמתי לזרם שנסך חיות בקיום התורה והמצוות בצורה הייחודית שלו, שאליו נקשרו המשתייכים לו. כיום, גם אם זה שונה, והדבר נעשה יותר ממקום ממסדי וקבוצתי, שלפעמים גם מקצין כפי שתיארת. אבל עדיין יש בו יתרונות שלצורך כך הוא נוסד. כמו טיפוח אתוס משותף לעבודת ה’ בסגנון מסוים, חיי חברה קרובים, סיוע הדדי, ועוד דברים שלאחר חשיבה תוכלי לראות בהם כמי שיכולים בהחלט לתרום הרבה, למי שבחר בהם.

כאשר תעמדי על מקומך בחיי היהדות שלך, לאחר בירור עם עצמך כמדובר. תעמדי בפני בחירה, האם את מעוניינת בתועלות שבהשתייכות לחסידות בו את ובעלך נמצאים כיום, למרות המחיר הממסדי שתצטרכי לשלם. או שהמחיר לא שווה את המוצר. כך בהשתייכות לחסידות הספציפית הזו, וכך ברמת הפתיחות שלך באופן כללי. לשימוש באינטרנט ועוד. כפי שאת מבינה, לאחר שנקודת המוצא שלך מבחינה יהודית יהיה מבורר, הרי שיתכן ותראי באמצעי סינון תקשורתיים ועוד מעלות שונות, שאולי תרצי בהן. זהו תהליך בירור שיש לך את ההזדמנות לעשות עם עצמך, ולבחור, כן, פשוט לבחור.

 

ה. וכאן, לסיום. בשלב שלישי. מגיע מקומה של השאלה הזוגית. ולא בחינם. לפני שתהיי במקום יותר ברור, בעצמך. יהיה קשה לך לפתור את הקונפליקט הזוגי. לאחר שעולם הנפש היהודי שלך, יעמוד על תיקונו. תוכלי להמשיך ולברר קודם עם עצמך, עד כמה את משלימה עם התועלות שנותנות לך השתייכותו של בעלך למקום בו הוא נמצא, ועד כמה את חשה שהדבר הוא חיצוני, פסול, ובלתי נסבל. לאחר מכן, תנסי לצרף את בעלך לתהליך הבירור שלך. זה אפשרי. בעדינות ורגישות, ממקום כנה ואמתי, תוכלי לפרוס בפניו, את הלבטים שלך, לשתף אותו, ולנסות להגיע להבנות משותפות. בהחלט יתכן שכדאי לך לצרף לכך עזרה וייעוץ מבחוץ, או אפילו לעשות את התהליך עצמו אצל יועץ זוגי. מה שחשוב זה כאמור, להקדים את תהליך הבירור האישי שלך. כי מבלעדי זאת הדיבור ביניכם מעלה קונפליקט לא ברור, בו כל אחד מושך לצד אחר, כשלאיש לא מובן לאן בדיוק. כאשר יהיה לך, לפחות, ברור לאן את רוצה להגיע, ולמה את מעוניינת להיות במקום הזה. הבירור ביניכם יישא אופי אמתי וענייני יותר. בכל מקרה, חשוב לנהל דיון מכבד, עקרוני, וכנה. ויכוחים והאשמות בדרך כלל לא יביאו למקום טוב יותר. ישנו סיכוי טוב, שבעלך ישתף פעולה, ויחוש בעצמו את הקריטיות של הבירור העצמי המדובר, כך תוכלו שניכם לדון בדברים בכובד ראש ולבנות את ביתכם מחדש, בשמחה ובאושר.

 

יתכן שהארכתי מעט בתיאור הכללי של המתח בין הממסד לפרט, בכל מקרה, תוכלי, כמובן להמשיך ולכתוב, באם תחושי בצורך לכך, בנושא המדובר או בשאלות נוספות. ישנם גם שאלות רבות אקטואליות בנושאי הבירור מול העולם החרדי בתקופתנו, כאן במאגר השאלות באתר. אני מאחל לך הצלחה בדרכך, ושלא תתייאשי ברגעים קשים שיתכן שיהיו. בחכמה, והרבה סבלנות, אפשר להגיע להמון, בסייעתא דשמיא.

בהערכה – שרוליק

sruly.kush@gmail.com

 

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מה המטרה שלי בחיי נישואין? למה זה שווה לי?
שלום ותודה על האופציה לשאול ולקבל תשובה מקצועית, אני בחורה חרדית מיינסטרים בת 20 ברוך ה’ חברות מתחילות להתארס, אני יודעת שבקרוב אתחיל לשמוע שידוכים ואני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפי זה… אני לא רוצה להתחתן “כי כולם מתחתנים, אז גם אני…” – זה הדבר הכי משמעותי בחיים-להתחתן- והייתי...
עבודה עם גברים שגורמת לי לחששות
אני מרגישה רגשות אשמה כלפי עצמי. לפני כחצי שנה התחלתי לעבוד בחברה חרדית שאומנם שומרת על כללי הצניעות אך בהחלט יש הרבה שיחות עבודה בין הגברים והנשים. אני לא עבדתי בעבר בעבודה שדרשה ממני שיחות עם גברים וכעת אני נדרשת לבצע לא מעט שיחות כאלה. לפעמים בצוות ופעמים בפגישות יחידניות...
פגועה מבעלי עד עמקי נשמתי
אני ובעלי נשואים 5 שנים עם שני ילדים . נישואים לא טובים . שנינו אנשים מאוד לא קלים . הדבר היחידי שטוב שיש לנו זה הילדים . מבחינתי זה גם הדבר היחידי שמחזיק אותנו יחד. יש בינינו פערי מנטליות . כמו כן בעלי הוא אדם כעסן. הכעס מתגלה בשבת כשאין...
אכזבה קשה מאישתי
לא מתבייש לשאול ולהכיר בעובדה שאני צריך עזרה…תמיד בחיי הייתי בצד החזק הקשוב והתומך וכדומה אבל הצרה של החזקים זה שכשהם נופלים אין מי שירים אותם…התחזקתי בשנות העשרה ישיבה תיכונית ישיבת הסדר ואז התחרדתי בישיבה טובה ….אחרי כמות נכבדת של שנות תורה ואושר בישיבה התחתנתי…בקיצור היה שם מקרה מסובך של...
ההתחזקות שלי היא אמיתית או שהיא רק בשביל למצוא אישה?
אני בן 27 חילוני, אני מגיע מרקע מסורתי בבית ושנות חיי המוקדמות קצת דתי אפילו. אמא שלי הגיעה מבית דתי ומאוחר יותר בחייה שחררה מעט מהקשר לדת, הכוונה שהיום אינה שומרת שבת אך עדיין אוכלת כשר צמה בכיפור מכשירה בפסח וכרגיל. לפני כחצי שנה טסתי להודו, ופגשתי שם המון אנשים...
למה לנשים אין את הזכות להכיר וללמוד את התורה?
יש לי שאלה שמציקה לי בתקופה האחרונה. התחנכתי תמיד לכך שהתורה היא כל החיים שלנו, ובלי לימוד תורה אין קיום לעולם. אבל אם ככה קשה לי מאוד להבין למה לנשים אין את הזכות להכיר וללמוד את התורה? אני מבינה שתפקיד הנשים שונה משל הגברים אבל עדיין, הרי כל כך מדגישים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן