שואלת יקרה מאוד,

כמוך, בראשית דברי רוצה להאיר.

השאלה שלך, המורכבת והכואבת כ”כ, גרמה לי לחשוב עלייך רבות השבוע. היתה המון הערכה במחשבותיי. הערכה לכנות, ללקיחת האחריות, להבנה שלך והיכולת להביע אותה, יכולת לא פשוטה כלל, למה שעובר על בעלך במצב הנוכחי.

הערכה גם על האופן בו בחרת לבקש עזרה. הפניה למקום חרדי, והאמון כי לא ישפוט אותך ויתן עצה נכונה.

הדברים האלו כלל אינם פשוטים.

הפשטות בה הצגת את המתרחש, הניסוח הבהיר, וההבנה העמוקה, הם כלים נדירים וגדולים מאוד.

כלים בעזרתם תוכלי להמשיך להסתכל לאמת בעיניים, כפי שעשית עד עכשיו, ולקבל החלטות מושכלות ונכונות, שייקחו בחשבון את כל הסובבים אותך, ולחיות חיים של “לכתחילה” חיים שתתפלאי איך יכולת פעם לשקול לוותר עליהם…

את מתארת מצב של פערים גדולים בהשקפה הדתית, וחיכוכים גדולים בבית.

את מתארת מצב, בו למרות האהבה הגדולה שהיתה ביניכם, אתם חושבים ברצינות על “פירוק החבילה” ובעצם רק הילדים מונעים זאת מכם. את והעניין הכלכלי, ובעלך מן הפן החינוכי.

מובן ששניכם צודקים בשיקולים שלכם. אכן, להיות אישה גרושה זו מציאות לא פשוטה כלל. ההתמודדות היום-יומית לבד, ולא רק מבחינה כלכלית, אלא אף טכנית-תפעולית, היא קשה מאוד. ובעלך – מעבר לשיקול החינוכי שהוא עושה, גם לו יהיה קשה להסתדר לבד, להתגעגע ולחכות להסדרי ראיה וכו’

אך ברצוני לשאול שאלה יסודית יותר:

האם אתם בטוחים שאכן פערי דת בהכרח חייבים להוביל לגירושין?

אכן, זוגות שמתחתנים על רקע דתי אחיד, לרוב יחוו בגידה גדולה כשאחד מבני הזוג משנה את דעתו לפתע, או במהלך תקופה. זו תחושה קשה של נטישה שמצריכה המון אמפטיה והבנה של בן הזוג ה”נוטש”

דווקא הדור שלנו, הדור שהמבוגרים כה נהגו להשמיץ, הוא זה שלמד את הנוסחה הזו, והיא קיימת בבתים לא מעטים.

כיום דברים כאלה קיימים. קיימים זוגות שאחד מהם חזר בתשובה לפתע, זו חוויה לא פחות קשה לזה שנשאר בעמדתו ולא שינה אותה, יש זוגות שאחד מבני הזוג חזר בשאלה, ואיכזב עמוקות את מי שנשאר, וזוגות אלו חיים יחד.

אנו רואים אותם, מכירים, ומעריכים מאוד.

אז ראשית אשאל: האם אתם מכירים זוגות כאלו? זוגות מעורבים שחיים באהבה והערכה? אולי יש צורך לפגוש, לדבר, לשמוע חוויות?

זכיתי ואני מכירה משפחות מ2 צידי המטבע, ואם תרצי במידת הצורך אוכל לנסות ולהכיר ביניכם.

ושנית, ולא פחות חשובה – ההיכרות עם משפחות שאכן נתנו לפער בדת להפריד ביניהם. איפה הם כיום? ומה באמת, כפי ששניכם דואגים כ”כ, מה עלה בגורל הילדים?

אני מציעה לך לבדוק את הדברים לעומק וביסודיות. לא רק בגלל הפחד הכלכלי שלך, והחינוכי של בעלך, אלא מבחינת נפש הילדים.

ילדים שגדלו בחינוך חרדי, למרות שלפי מס’ שנות נישואיכם הם עדיין קטנים, חווים קריעה גדולה ואבדן זהות כשהם נחשפים לעולם החילוני. הם זקוקים לטיפולים, לתמיכה רבה, ומאבדים את כל עולמם.

אני מנסה לכתוב בזהירות כדי לא להיחשד בהפחדה…. מקווה שאת קוראת את דבריי באמון והבנה.

ואם אכן האופציה הזו של גירושין יורדת לעת עתה מן הפרק, גם שלך וגם של בעלך, מסיבותיכם שלכם, או גם מסיבות נוספות—

מה עושים?

האם ממשיכים לחיות לכודים, מיואשים, מתווכחים וחסרי תקווה?

האם אלו החיים שנכונו לכם?

תשובתי הברורה מאוד היא-

לא.

אם נלך צעד צעד אחרי אלו שכן השכילו לעשות את זה, ולחיות יחד מתוך אהבה, נגלה שמידת המפתח היא – כבוד.

את כותבת הרבה על הפגיעה שבעלך חש מהזלזול שלך בערכים בהם הוא כ”כ מאמין, ומבין השורות אני קוראת גם על תחושת חוסר הערכה כלפייך. הוא מתבייש במצב, לא רוצה להיחשף וכו’.

אני בטוחה שאם תנסי, תמצאי דברים רבים בהם את מעריכה את בעלך. גם אם התרחקת מהערכים שלו, גם אם את כבר אינך מאמינה בהם, את יכולה להעריך אותו על הדבקות במטרה, על האמונה שהוא מוכן להקריב בשבילה כ”כ הרבה וכו’

בטוחה שאם תשבי עם עצמך, תביני את בעלך, תיזכרי בתקופות היפות שהיו לכם יחד ובאהבה הגדולה שהיתה, תמצאי דברים רבים אותם את מעריכה בו.

ממקום כזה, מקום של כבוד והערכה, נסי לדבר ולפעול.

לדבר – לומר לו כמה את מעריכה אותו. ולפעול – לנסות לגשת לליווי מקצועי.

התוצאה של תהליך ליווי כזה הוא חיים משותפים מתוך כבוד הדדי. לחיות במקום בו את מעריכה את בעלך, שבו את משדרת כלפי הילדים את ההערכה הזו גורמת להם להתקרב ולאהוב אותו, מקום בו את מכבדת את מה שהוא מאמין בו ושומרת בשבילו על הלכות הנחוצות לחיים משותפים. ואת, במקביל, חיה במקום שהוא מעריך אותך בנושאים שאינם קשורים לדת. מעריך את האופי, היכולות, האישיות, מעריך אותך ויודע שאת החלק השני של נשמתו, ושלמרות שחייו השתנו שלא בבחירתו, זה המקום המדויק בו ה’ רוצה שיעבוד אותו. מכבד את בחירתך ולא מנסה לשנות אותה בלי הרף.

הבית הוא המקום בו מתגלה אישיותו האמיתית של האדם, ובו הוא מביא לידי בטוי את ייחודיותו כמו שאומר הרב הירש בפירושו לפרשה שנקראה השבוע – פרשת ויצא: “יעקב יוצא כדי לבנות בית יהודי, ולשם כך אין הוא זקוק אלא לאוצרות הטמונים באישיותו”

ייתכן ותוכלו לעשות תהליך כזה בעצמכם מתוך הידברות כנה ופתוחה, אך זה מצריך כוחות נפש גדולים מאוד. האפשרות הקלה והאפשרית יותר היא פניה לייעוץ מקצועי. המצב שלכם הוא לא מצב נדיר וראשוני, ולא אחד כזה שיש להתבייש בו.

אם בעלך חושש, נסי ללכת ראשית בעצמך, ובמידת הצורך להביא גם אותו.

“חכמת נשים בנתה ביתה”… אני בטוחה שעם החכמה, הכנות, והתכונות הנפלאות שלך, תוכלי להצליח ולהעלות את משפחתך על דרך המלך.

אם תרצי להכיר משפחות שעברו תהליך כמו שלכם, או לקבל המלצות על מטפלים לליווי מקצועי, פני אלי בשמחה במייל ואתן לך המלצות בהתאם למיקומכם בארץ.

בהצלחה גדולה

תרצה

tirzadar@gmail.com