The Butterfly Button
התמודדות בשידוכים עם העבר שלי

שאלה מקטגוריה:

קודם כל תודה על האוזן הקשבת והכלה של השאלות ותהיות ..
היו לי בעבר קשרים לא ארוכים שבהם לא שמרתי נגיעה  ועל כך יש לי חרטה וממש רוצה להקפיד על לשמור ולא ליפול שוב ..
שאני שוב יצא לפגישות אני יצטרך לספר על כך או שלהסתיר ? (זה בעיני קושי שלי שלא לספר את האמת)
אני יודעת שבחורים ממש קשה להם שבחורה לא שמרה נגיעה .
ועוד דבר שמקשה עלי זה הקושי להשאר לבד
שלפעמים אין הצעות או שידוכים שלא צלחו והיה לי ממש קשה אם זה ואני די מתפרקת מזה ושוב פעם לאגור כוחות להתחיל מחדש.
אני מרגישה מוכנה להקים את הבית שלי ולפגוש את המיועד לי
אבל למה זה כל כך קשה וצריך לעבור כל כך הרבה
אני יודעת שהשם מכין לי משהו טוב בשבילי אבל עדיין קשה לי
ומאיפה אני יכולה להכיר בחורים טובים ואיכותים
שאין אנשים או משפחה שמציעים לי
אני מרגישה אבודה בכל העולם הזה של השידוכים והכרויות

תשובה:

משיב/ה:חן|

שלום לך בחורה יקרה מאוד!

השאלה שלך, ועוד יותר מזה, התיאור שלך על הקשיים בעולם השידוכים הם כל-כך מהותיים ונכנסים עמוק ללב. אין ספק שזו אכן תקופה לא קלה בכלל, מציבה אתגרים רבים ובראשם – הבדידות….

אז דבר ראשון רוצה לומר לך: יהיה טוב. כמו שכתבת, הקב”ה מכין משהו טוב בשבילך ובעזרת ד’ בקרוב תמצאי את המיועד לך. שמחה שכתבת לנו כדי לקבל כוחות. מוזמנת לעשות את זה תמיד!! לאקשיבה או למייל שלי שלמטה…

ועכשיו לתשובה –

סיפרת בשאלתך שבעבר לא שמרת נגיעה וכיום את שומרת.

הצעד הזה, שנקטת בו, הוא הרבה מעבר להתחזקות פשוטה. כי מאחורי כל ציווי-מצווה בתורה יש מהות פנימית שנבנית אצלנו כשאנחנו פועלים לפיה. מה שאומר, שכשאת החלטת לשמור נגיעה, את בעצם חיזקת בתוכך את הכבוד כלפי עצמך וכלפי צלם האלוקים שבך. בשל כבוד זה, הדרך לקשר קרוב ואינטימי איתך מורכבת משלבים הבנויים אחד על השני. רק בן זוגך לעתיד יפסע איתך בדרך זו ויגיע איתך יחד לרגעי השיא – חופה וקידושין – מהם מתחיל מסע החיים המשותף והמשמח שלכם…

אותו עיקרון עומד בכל שלב בהיכרות, גם בשיתוף על חלקים מהעולם הפנימי או מנתונים על העבר. אנחנו מכירים שלב אחרי שלב ובהדרגה משתפים בעוד ועוד חלקים מהעולם הפנימי שלנו. עוד יותר מזה, גם אחרי שנישאים, ממשיכה ההיכרות: עם כל יום שעובר בן הזוג שלנו נחשף לחולשות שלנו, לחלקים הפחות מלוטשים באופי שלנו ולמידות שעלינו לתקן. זה לא קורה בבת אחת, כי הדרך הנכונה לקשר היא אכן הדרגתית – ומתחילה מהצד החיצוני וה”יפה” לצד הפנימי והמורכב. ככה מפתחים אהבה….לכן, התהליך של שמירת נגיעה עליו סיפרת הינו פרט אחד ממכלול גדול של מי שאת, ולפעמים, כשאנחנו מרגישים צורך לספר “אמת” על עצמנו – זה כדי שמי שעומד מולנו יאשר לנו שאכן, למרות האמת שחשפנו אנחנו עדיין אהובים וטובים.

אבל האמת היא, שמי שנותן לנו את האישור להיותנו אהובים וטובים זה הקב”ה…

הוא היחיד שמכיר אותנו באמת, הוא היחיד שמוחק לנו את העבירות כשאנחנו עושים תשובה, הוא היחיד שאוהב אותנו גם לפני שעשינו תשובה, הוא היחיד שדואג לנו עם כל החסרונות שלנו והוא זה שממנו אנחנו מקבלים את האישור לעצם היותנו.

זה הבסיס עליו אנחנו נשענים שבונים קשר בהדרגתיות: אהבה עצמית שנשאבת מאהבת ד’ אלינו ונותנת לנו את המתינות והחוזק לדעת לשתף מתוך כבוד לעצמנו והתאמה נכונה לשלב בקשר.

אז לסיכום, את לא צריכה לספר שום דבר על עצמך. גם לא על התהליך שעברת עם שמירת נגיעה. זה בסדר לגמרי. אבל, אם את רוצה ומרגישה שזה יעשה טוב – אז אדרבה: תשתפי. שיתוף שנעשה נכון ובזמן המתאים תורם רבות. רק שימי לב, שכדאי לספר על התהליך הזה כחלק מהבניה העצמית, כחלק ממסע ההתבגרות וכמכלול של עבודה פנימית בחיים. כך הדברים נכנסים לפרופורציה ולא נתפסים ככתם על העבר.

ועכשיו – לקשיים שבשידוכים שתיארת כל-כך מדויק….

התיאור שלך מציג מאוד יפה את הסתירה המאוד גדולה בנושא הזה: מצד אחד, אנחנו יודעים שהקב”ה טוב ומכין לנו משהו טוב, ומהצד השני הוא מעמיד אותנו בקשיים כל-כך גדולים בדרך לטוב הזה שאנחנו פשוט מתייאשים….

ולמה זה ככה?

אז זה ככה, כי התפקיד שלנו פה בעולם זה להתקשר להקב”ה.

הוא רוצה שנתקשר אליו.

והוא מצידו, מתקשר אלינו.

אבל, היות והמהלך הטבעי של העולם מרחיק אותנו מהקשר הזה, הקב”ה מזמן לנו תקופות מסוימות, שבהן “אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים”.

לכן, מה שאני מאוד ממליצה לך לעשות, זה להקדיש זמן כל יום ולדבר איתו במילים שלך על כל נושא השידוכים, התהליכים, הפחדים והמשברים. ספרי לו בשפה שהכי קרובה אלייך מה את עוברת, כמה זה קשה וכמה את מחכה לגאולה. הדיבור הזה, יקרב אותך אליו ומיד תחושי הקלה, תמצאי תשובות, ותקבלי המון המון חוזק.

נסי את זה! הוא מחכה לך…. וזה הפעולה היחידה שאת, כבחורה, צריכה לנקוט על מנת למצוא את המיועד לך.

השאר – עליו :)

ועוד חיזוק אחרון: אם את מרגישה שאת כבר מוכנה לבנות בית – אז את ממש בסוף. כי היות והתשתית של הנישואין נמצאת אצל האישה, אז כשהתשתית מוכנה – כשבחורה רוצה ומוכנה להינשא – אז זה קורה…. ואיך? את עוד תראי.

ספרי לנו על זה!

מאחלת לך חג שמח והמון שמחה בחיים!

שתזכי בקרוב ממש לקריעת ים סוף הפרטית שלך ולמציאת המיועד לך לבניית בית נאמן ומלא אהבה בישראל!!

שלך,

חן.

chenrosenblum@gmil.ocm

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני מחפשת דבר שלא קיים?....
אני בחורה חרדית, קצת פתוחה, בגיל השידוכים, שאמורה להתחיל לדעת איך היא רוצה שהבית שלה יהיה ויראה, איזה בעל היא רוצה.. הבעיה היא שאני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. בהתחלה היו לי הגדרות מאד ברורות מה אני רוצה, מה אני מחפשת ואיזה בית אני שואפת להקים. ואז שהתחלתי יותר...
מובחנות בזוגיות תעזור לי לא להיפגע מבעלי?
קראתי פעם דימוי, יפהפה בעיני, שנישואין זה בעצם להסכים להפקיד את הלב שלך בכף ידו של מישהו אחר, ולהיות בטוח שהוא ינהג בו בעדינות ולא ינפץ אותו לרסיסים. (כל הזכויות על הביטוי הנ”ל שמורות לאיה קרמרמן, בטור בעיתון “בשבע”) אחרי כמה וכמה שנות נישואין, אני יכולה לומר שאני מזדהה מאד...
חלוקת התפקידים בזוגיות לא נראית לי הוגנת
ראשית תודה על אתר שעונה בדיוק על מה שצריך הציבור החרדי ופותר הרבה ספקות פנימיים . ומכאן לשאלתי: חשוב לי להדגיש שאני מסתכלת על העולם בעיניים של צדק ושויון ולכן יש לי שאלה שלא ברורה לי . לפני דור או שניים היה ידוע שהתפקיד של האישה זה לבצע את צרכי...
מה המקום של התלבטויות אחרי האירוסין?
בן 29 ממשפחה דתית גדלתי כדתי לאומי ובשנים האחרונות התחזקתי בדת והתפיסה שלי יותר נוטה לכיוון החרדי או החרדלי,קובע עיתים ומבין את החשיבות של לימוד תורה וכן רוצה שהילדים ילמדו במסגרות יותר תורניות ולא דתיות לאומיות. מבחינת לבוש אני מתלבש בסיגנון הרגיל מכנסיים או גינסים וטי שירט סולידים כיפה שחורה...
אני לא מרגישה שאני רוצה להתחתן... יש לי בעיה?
אני בחורה דתיה חזקה, כך שבציבור שלנו כבר יחסית מקובל שבנות יתחתנו בגיל הזה(לצורך העניין כבר יותר מחצי מהכיתה שלי התחתנה…). הבעיה היא שתמיד הרגשתי שונה מאותן הבנות… כאשר כולן היו קושרות מטפחות, מקוות ומייחלות להקים משפחה זוגיות כבר מגיל קטן, אני לא הרגשתי את זה, הרגשתי שאני קטנה מידי,...
לשתף בזוגיות בסערות שעוברות עלי?
ממש תודה על התשובות באתר, ניכר שהצוות כאן מקצועי ומבין בתחומו! הקדמה שאולי פחות נצרכת: ב”ה ארוסתי ואני נתחתן עוד חודשיים. לא מזמן קרה שהיה לי יום עם תחושת תסכול גדולה מאוד מכל מיני דברים שהצטברו, דיברתי עם ארוסתי היא שאלה אותי מה שלומי ואז פשוט הבכי התפרץ… שיתפתי. יום...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן