שלום לך בחורה יקרה מאוד!

השאלה שלך, ועוד יותר מזה, התיאור שלך על הקשיים בעולם השידוכים הם כל-כך מהותיים ונכנסים עמוק ללב. אין ספק שזו אכן תקופה לא קלה בכלל, מציבה אתגרים רבים ובראשם – הבדידות….

אז דבר ראשון רוצה לומר לך: יהיה טוב. כמו שכתבת, הקב”ה מכין משהו טוב בשבילך ובעזרת ד’ בקרוב תמצאי את המיועד לך. שמחה שכתבת לנו כדי לקבל כוחות. מוזמנת לעשות את זה תמיד!! לאקשיבה או למייל שלי שלמטה…

ועכשיו לתשובה –

סיפרת בשאלתך שבעבר לא שמרת נגיעה וכיום את שומרת.

הצעד הזה, שנקטת בו, הוא הרבה מעבר להתחזקות פשוטה. כי מאחורי כל ציווי-מצווה בתורה יש מהות פנימית שנבנית אצלנו כשאנחנו פועלים לפיה. מה שאומר, שכשאת החלטת לשמור נגיעה, את בעצם חיזקת בתוכך את הכבוד כלפי עצמך וכלפי צלם האלוקים שבך. בשל כבוד זה, הדרך לקשר קרוב ואינטימי איתך מורכבת משלבים הבנויים אחד על השני. רק בן זוגך לעתיד יפסע איתך בדרך זו ויגיע איתך יחד לרגעי השיא – חופה וקידושין – מהם מתחיל מסע החיים המשותף והמשמח שלכם…

אותו עיקרון עומד בכל שלב בהיכרות, גם בשיתוף על חלקים מהעולם הפנימי או מנתונים על העבר. אנחנו מכירים שלב אחרי שלב ובהדרגה משתפים בעוד ועוד חלקים מהעולם הפנימי שלנו. עוד יותר מזה, גם אחרי שנישאים, ממשיכה ההיכרות: עם כל יום שעובר בן הזוג שלנו נחשף לחולשות שלנו, לחלקים הפחות מלוטשים באופי שלנו ולמידות שעלינו לתקן. זה לא קורה בבת אחת, כי הדרך הנכונה לקשר היא אכן הדרגתית – ומתחילה מהצד החיצוני וה”יפה” לצד הפנימי והמורכב. ככה מפתחים אהבה….לכן, התהליך של שמירת נגיעה עליו סיפרת הינו פרט אחד ממכלול גדול של מי שאת, ולפעמים, כשאנחנו מרגישים צורך לספר “אמת” על עצמנו – זה כדי שמי שעומד מולנו יאשר לנו שאכן, למרות האמת שחשפנו אנחנו עדיין אהובים וטובים.

אבל האמת היא, שמי שנותן לנו את האישור להיותנו אהובים וטובים זה הקב”ה…

הוא היחיד שמכיר אותנו באמת, הוא היחיד שמוחק לנו את העבירות כשאנחנו עושים תשובה, הוא היחיד שאוהב אותנו גם לפני שעשינו תשובה, הוא היחיד שדואג לנו עם כל החסרונות שלנו והוא זה שממנו אנחנו מקבלים את האישור לעצם היותנו.

זה הבסיס עליו אנחנו נשענים שבונים קשר בהדרגתיות: אהבה עצמית שנשאבת מאהבת ד’ אלינו ונותנת לנו את המתינות והחוזק לדעת לשתף מתוך כבוד לעצמנו והתאמה נכונה לשלב בקשר.

אז לסיכום, את לא צריכה לספר שום דבר על עצמך. גם לא על התהליך שעברת עם שמירת נגיעה. זה בסדר לגמרי. אבל, אם את רוצה ומרגישה שזה יעשה טוב – אז אדרבה: תשתפי. שיתוף שנעשה נכון ובזמן המתאים תורם רבות. רק שימי לב, שכדאי לספר על התהליך הזה כחלק מהבניה העצמית, כחלק ממסע ההתבגרות וכמכלול של עבודה פנימית בחיים. כך הדברים נכנסים לפרופורציה ולא נתפסים ככתם על העבר.

ועכשיו – לקשיים שבשידוכים שתיארת כל-כך מדויק….

התיאור שלך מציג מאוד יפה את הסתירה המאוד גדולה בנושא הזה: מצד אחד, אנחנו יודעים שהקב”ה טוב ומכין לנו משהו טוב, ומהצד השני הוא מעמיד אותנו בקשיים כל-כך גדולים בדרך לטוב הזה שאנחנו פשוט מתייאשים….

ולמה זה ככה?

אז זה ככה, כי התפקיד שלנו פה בעולם זה להתקשר להקב”ה.

הוא רוצה שנתקשר אליו.

והוא מצידו, מתקשר אלינו.

אבל, היות והמהלך הטבעי של העולם מרחיק אותנו מהקשר הזה, הקב”ה מזמן לנו תקופות מסוימות, שבהן “אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים”.

לכן, מה שאני מאוד ממליצה לך לעשות, זה להקדיש זמן כל יום ולדבר איתו במילים שלך על כל נושא השידוכים, התהליכים, הפחדים והמשברים. ספרי לו בשפה שהכי קרובה אלייך מה את עוברת, כמה זה קשה וכמה את מחכה לגאולה. הדיבור הזה, יקרב אותך אליו ומיד תחושי הקלה, תמצאי תשובות, ותקבלי המון המון חוזק.

נסי את זה! הוא מחכה לך…. וזה הפעולה היחידה שאת, כבחורה, צריכה לנקוט על מנת למצוא את המיועד לך.

השאר – עליו :)

ועוד חיזוק אחרון: אם את מרגישה שאת כבר מוכנה לבנות בית – אז את ממש בסוף. כי היות והתשתית של הנישואין נמצאת אצל האישה, אז כשהתשתית מוכנה – כשבחורה רוצה ומוכנה להינשא – אז זה קורה…. ואיך? את עוד תראי.

ספרי לנו על זה!

מאחלת לך חג שמח והמון שמחה בחיים!

שתזכי בקרוב ממש לקריעת ים סוף הפרטית שלך ולמציאת המיועד לך לבניית בית נאמן ומלא אהבה בישראל!!

שלך,

חן.

chenrosenblum@gmil.ocm