The Butterfly Button
התחתנתי מוקדם מדי?

שאלה מקטגוריה:

אני עכשיו בגיל 23. התחתנתי לפני 4 שנים,  יש לי ילד אחד שנולד לי כשהייתי בן 20

בשנות הבחרות הייתי בישיבה, אהבתי מאוד ללמוד והצלחתי בתורה, ולא הלכתי כמעט לחופש או לבלות עם חברים, כי הייתי כל הזמן במסגרת הישיבה.

אחר שהתחתנתי – בגיל הצעיר של 19 שנה – נפל עלי עול הפרנסה, בפרט אחר שנה כשנולד לי הילד. הצטרכתי להתחיל לעבוד להביא כסף בבית, לפרנס את אשתי והילד. לא היה לי שום עזרה כספית מהורים ומשפחה.

אשתי לא עובדת רק כמה שעות ביום, וזה מביא הכנסה קטנה מאוד, אז אני בעצם חייב ליקח את עול הפרנסה עלי, אני עובד הרבה שעות ביום, כי אין לי ברירה.

אני מרגיש לחוץ מאוד. יש לי עול גדול על צווארי. אני נורא לחוץ. אין לי פנאי אף רגע לעצמי.

חוץ מעניין זה של עול הפרנסה, אני בכלל מרגיש לחוץ נורא בחיים. חיי הנשואין מלחיץ אותי מאוד ומכביד עלי נורא.

אני לא יכול לסלוח את עצמי על שהתחתנתי בגיל צעיר כזה. אני מרגיש שהרסתי לי את החיים. חיי הנישואין הוא עול גדול, ואני לקחתי אותו בגיל נורא צעיר כשלא הייתי מוכן לזה עדיין. הלוואי שהייתי עדיין רווק, חופשי ללא שום עול.

הייתי מחלק את הבעייה לשני דברים, יש בעצם שני בעיות עיקריות בעניין זה:

1) אני פשוט לחוץ מאוד ואין לי פנאי ליהנות מהחיים. אני פוגש כל הזמן בחורים בגיל שלי ואפילו יותר מבוגרים, שפשוט אין להם שום עול בחיים, רווקים חופשיים, עושים מה שבא להם. קמים בבוקר בשעה שהם רוצים, הולכים איפה שרוצים, משוחחים כל היום ומבלים עם חברים, כיף כיף כל היום. אני סגור וכלוא בחיי הנשואין, חייב לעבוד קשה כל היום לפרנס את אשתי והילד, אני שב הביתה מאוחר בלילה עייף מאוד, אין לי רגע פנוי לבלות עם חברים, וזה קשה לי מאוד.

אלוקים, אני עדיין ילד קטן בן 23, ולמה זה מגיע לי שלא אהנה מהחיים כמו כל בחורים הרווקים בגיל שלי!!! עד החתונה לא היה לי הזדמנות לבלות ולעשות חיים, כי הייתי במסגרת הישיבה, ועכשיו כשהתחתנתי גם אין לי רגע ליהנות, אני לחוץ נורא!!!

2) בעייה השניה היא, כי בגלל שבישיבה נצלתי כל הזמן רק ללימוד תורה, אז חסרים לי עוד הרבה ידע והמון דברים שאני צריך לידע וללמוד בחיים. ועכשיו כשיצאתי מישיבה אני כל כך עסוק, וממש אין לי רגע פנוי להשלים הפערים. אני רוצה ללמוד נהיגת רכב, ללמוד מחשבים, ללמוד קצת מתמטיקה, קצת היסטוריה, ועוד הרבה דברים שחשובים לי ולא למדתי אותם עד עכשיו, ופשוט אין לי רגע להשלים פערים.

בישיבה למדתי כל הזמן רק תורה, ועכשיו העת להשלים וללמוד את מה שאני רוצה לידע וללמוד בחיים. אבל אני עסוק וטרוד, אין לי פנאי. הלוואי שהייתי עכשיו רווק פנוי, ואוכל להשלים פערים וללמוד מה שאני רוצה.

אשמח לתשובה.

תודה

תשובה:

שלום לך, שואל יקר!

הייתי זקוק להרבה מחשבה לפני שניגשתי למלאכת כתיבת התשובה הזו, כי שאלתך – שאלה לא פשוטה היא, כלל וכלל! בתוך הסחרחורת שאתה נמצא, חשוב שתמצא מרווח קטן של זמן ותקרא את התשובה ביישוב הדעת. ולפני שניגש לגופם של דברים, אני חייב לומר לך משהו אחד: אני מעריץ!

אני מוצא את עצמי קורא את שאלתך שוב ושוב, וממש מתמלא הערצה כנה, לאדם שחי מהבוקר עד הלילה בשביל להשפיע על הזולת, על אשתו, על בנו, על הסביבה, עד שבקושי נותר לו זמן לדאוג לעצמו. אתה נמצא בתוך מציאות חיים מסחררת, ברמה שלא מותירה לך לשאול את עצמך: כמה אני שווה?

אך דע לך, שאני המביט בך מבחוץ – מתמלא הערצה והתפעלות, כי אתה שווה! אוהו! אינני אומר זאת ‘על ריק’, אלא מתוך נימוק הגיוני וצלול, שאכתוב מיד. אך לפני כן, הרשה לי רק לפרק את שאלתך לכמה גורמים.

מה קשה לך?

השאלה שלך נכתבה מהלב, לא רק מהשכל. היא מכילה רגש טהור, אמיתי, מילים המבטאות את תחושות הקושי האופפות אותך. ועם זאת, בסוף שאלתך חילקת את הקושי שלך לשני מוקדים: א. תחושת הלחץ והמחנק, ב. החסר בהשכלה פורמלית שתסייע לך במישור האישי, ואולי גם בפרנסת הבית.

הרשה לי לנסות ולהציג חלוקה נוספת של הקשיים שסובבים אותך, והיה אם טעיתי – אשמח אם תתקן אותי.

  • לחץ כלכלי – אינך מרגיש בטחון כלכלי, אתה חש שההוצאות רודפות אותך, ואתה חייב לעבוד ללא הפסקה כדי לא להיקלע לחובות ומשברים כספיים.
  • חוסר סיפוק רוחני – בישיבה היית לומד, עושה שטייגען, חש בעלייה ובעבודת ה’. כיום אתה חש שאתה עוסק רק בענייני חולין ותו לא, והחסר הזה משפיע על הרגשתך.
  • השאיפה לחופש – חבריך חוגגים סביבך, חיים את החופש האולטימטיבי ועושים מה שבא להם, ואתה לעומתם כפוף לסדר יום, לחיי משפחה ונישואין, לעבודה ולבית, מה שיוצר בך חשק להרחיב את החומות או לצאת מהן, ולחוש ברוח החופש והחירות שחסרה לך.
  • הנאות – יש כמה וכמה דברים שהיית שמח לפרגן לעצמך, פינוקים כאלו ואחרים שהיו יכולים לסייע לחייך להיראות טוב יותר. חלקם פירטת וחלקם לא. אך כיום אין לך זמן לכל אלו, כי כל מחשבה על אלו גורמת למירוץ החיים לנעוץ בך עיניים מאיימות.
  • תדמית – כל אדם נורמלי ואנושי, חש צורך שיעריצו אותו ואת מעשיו. בעוד בישיבה היית בחור טוב ומקובל, כיום אינך מרוצה ממעמדך, והתדמית שלך לא נוצצת בעיניך ובעיני אחרים כבעבר.
  • זוגיות – החיים עם אשתך גורמים לך (גם) לתחושות לא נעימות, ללחץ, לעול, לחוסר מנוחה, לתחושת מחנק. אינך מרגיש שיש לך שותף אמיתי לחיים, לחלוק עמו את שאיפותיך ורצונותיך האישיים. אינך מרגיש בחיבור שבונה ומסייע לך, אלא בעיקר מכביד ומקשה.

תוצאה: כל זה מתנקז אצלך לשני נקודות שורש עיקריות, שאותן ציינת בשאלתך.

קשה ללמוד על אדם מתוך כמה שורות שהוא כתב (הקליד), אך מתוך דבריך – אלו הן הנקודות שהצלחתי לדלות. האם היטבתי להגדיר את תחושותיך? האם אתה מזדהה עם הדברים או לפחות עם חלקם? מקווה שכן, ואשמח אם תעדכן.

אנסה כעת לגשת יחד אתך לחיפוש אחר הפתרונות.

ואהבת לרעך כמוך

ברשותך, בא נעבור נושא לרגע, לנושא חשוב ויסודי מאין כמותו, אך לא כל כך מדובר.

מהי העבודה המרכזית של כל אדם כאן בעולם?

מהי מהות הדת ומטרתה? מה המטרה בשמירת התורה? מה המטרה בקיום המצוות? לשם מה אנו מתמודדים כאן בעולם עם הקשיים הרבים שלו? תכל’ס, שורה אחרונה: למה באנו? לאן אנו הולכים?

אם נחפש בדברי חז”ל תשובה לשאלה הזו, נמצא את דברי רבי עקיבא שאמר כי:  “ואהבת לרעך כמוך” זה כלל גדול בתורה, וכך גם מצינו שאמר הלל לאותו גר שרצה ללמוד את התורה כולה על רגל אחת: “דעלך סני לחברך לא תעביד”. לכאורה – מה הקשר? האם זה חשוב יותר מכל המצוות כולן? תשובה – כן. בהחלט שכן.

מבלי להכביד ולהיכנס לעומק הנושא, עבודת האדם כאן בעולם הזה היא להפוך ממקבל למשפיע. מתינוק השואף למלא את צרכיו וסיפוקיו האישיים והאינסופיים, לאדם המחפש למלא את צרכי האחר (בין אדם לחברו) ולעשות נחת רוח ליוצרו (בין אדם למקום), כאשר למצוות שבין האדם לחברו ישנה חשיבות רבה יותר. מתוך הנחה כי אתה נמנה על המגזר החסידי, סביר להניח ששמעת דברים כגון אלו בעבר, אך גם אם לא, תוכל למצוא את ההסברים המפורטים וההגיוניים לכך בכתבי ובדברי רבנו בעל הסולם זיע”א, ובעיקר ב’הקדמה לספר הזוהר’. הדברים הללו אינם ‘מהלך’ או ‘ווארט’, אלא תמצית שכלית, הגיונית ומנומקת של הדת והיהדות.

להפוך את הרצון לקבל לעצמך, לרצון להשפיע על סביבתך. זהו הגו’ב המרכזי שלנו כאן, אם נרצה ואם לא.

ואם זוהי עבודת האדם המרכזית, הבט רגע במראה ותשאל את עצמך: הצעיר הזה שנשקף למולך בראי, העייף, המותש, החנוק, ממה הוא חי? למה הוא קם בבוקר?

הלוא ענית את התשובה בשאלתך: לפרנס את האשה והילד! ליקח את עול הפרנסה!

בשאלתך אתה ‘מנגן’ זאת בכאב, מתוך תחושת הקושי הכרוך בכך, אך מהי האמת? שעליך לומר זאת בשמחה עצומה! הלוא מדי יום אתה קם לעבודת ה’ בדרגה מאין כמותה, אתה במשך שעות כה רבות ביום עוסק בהשפעה, בעבודת כפיים קשה שמטרתה להשפיע טוב על אחרים! על אשתך, על בנך!

משאלתך משמע שאתה אדם ערכי, תורני ומוסרי, שאכפת לו מלימוד תורה ומעבודת ה’. הבט סביבך על העולם שלנו, והשב: למה אנשים עובדים? במה הם משקיעים את הונם ואונם? באחרים? הלוא רוב רובם של האנשים עוסקים במילוי סיפוקים אישי, ברמה כזו או אחרת. ואתה, לעומתם, עוסק בעבודה קשה שעות כה רבות ביום, וכל זאת כדי להשפיע  על אנשים אחרים.

לאור זאת, אין לי אלא להעריץ אותך!

אינני אומר זאת כדי לעודד אותך, אינני כותב זאת כדי לעשות לך טוב על הנשמה אלא כי כך אני חושב ומרגיש! אני – מעריץ – אותך! ולפני הכל, חשוב מאוד מאוד שתתחיל גם אתה להעריץ קצת את עצמך.

נתקדם.

התמודדות רוחנית

דיברנו על כמה קשיים שאתה חווה, וננסה לעמוד על כולם במסגרת זו. נתחיל עם הקושי הרוחני שבסוף – הוא הרי החשוב מכולם. לאור הדברים שאמרנו, מובן שאין מקום להרגשתך ביחס לקושי הרוחני! נכון, בישיבה היית לומד תורה, היית שקוע בעולמה של תורה, ובכך קנית לך חיי נצח, וגם עוצמה רוחנית ואישיות תורנית שתמשיך אתך כל חייך. אך כיום – הרי אין זה התפקיד שלך!

אם הקב”ה היה רוצה שכולם ישבו מול הסטנדר ויעסקו בתורה מבוקר עד ליל, הוא היה מצמיח עץ גדול של גפן ותאנה מעל ראשו של כל אחד, וחוסך מכולם את קשיי הפרנסה והטרדות הרבות. ומדוע אין זה כך? כי הקב”ה רוצה שנעבוד אותו כפי שהוא רוצה, ולא כפי שאנחנו רוצים. הקב”ה העמיד אותך במצב שבו אתה חייב לצאת ולפרנס את ביתך, משמע – זה מה שנדרש ממך כעת. זוהי עבודת ה’ שלך, וכל עוד אתה עומד בה ואין לך אלטרנטיבות, הרי שאתה מבצע את תפקידך כראוי!

אמנם, עדיין יתכן שיש מקום לחפש אחר שינויים, שיאפשרו לך לשלב בסדר יום גם זמן קצר של לימוד תורה, משהו שלבך חפץ בו. לא ציינת במה אתה עובד, אך אולי תוכל תוך כדי עבודה לשמוע שיעור תורה ממישהו שאתה אוהב להקשיב לו, ברדיו, בקול הלשון וכדו’. זה יכול להיות שעה של דף היומי כל ערב, זו יכולה להיות הרצאה או שיחת מוסר של רב שאהוב עליך, בזמן העבודה, בהפסקה או בבית, ואולי בכלל טוב יותר לקבוע חברותא עם מישהו, בבוקר או בזמן אחר.

אתה אדם אחראי, מעשי ופרקטי, ובטוח שאם תחפש את הדרך להשחיל משהו כזה ללו”ז – תמצא אותה, במיוחד אם תנקוט בצעדים מעשיים נוספים כפי שיופיע בהמשך.

בנוסף אני יכול להמליץ לך על הספר הנפלא “תורתו ואומנותו” של הרב יעקב בוצקובסקי, שעוסק בעבודת ה’ בעולם המעשה ומקיף את הנושא בצורה מופלאה (ניתן להשיג בחנויות, ובאתר ההוצאה לאור).

התמודדות כלכלית

בדבריך אתה מציין שבכדי לפרנס את ביתך אתה חייב לעבוד קשה מאוד. וכאן המקום לשאול שתי שאלות:

  • האם יש לך אפשרות להתקדם בעבודה?

זוהי שאלת מפתח משמעותית. ישנם פרויקטים ומיזמים רבים שיכולים לסייע לך להשלים לימודים, לרכוש מקצוע ולמצוא פרנסה טובה יותר, עמם תוכל להתייעץ ולבחון מה האפשרויות שלך, כדי להתקדם ולפרנס את ביתך בפחות מאמץ וברווחה. אם תרצה פרטים נוספים – פנה אלי למייל בסוף התשובה, ואתן לך.

עליך להבין, את התורה והיסודות הרוחניים שלמדת בישיבה – לא היית יכול ללמוד ולקבל בשום מקום אחר, וערכם לא יסולא בפז! חלילה לך מלהתחרט על כך שלא למדת דברים אחרים. אלא מה, שעכשיו חסר לך ידע כדי לרכוש מקצוע מכובד? בסדר גמור. ידע של חולין תמיד אפשר להשלים. אנשים בעולם כולו לומדים עד גילאים מאוחרים, ומשלימים מקצועות ותארים גם כשהם מוקפים בילדים סביבם ובעבודות נוספות.

הדרישה שלך היא לגיטימית, ואכן – הארגונים הנ”ל יוכלו לסייע לך גם בזה, ולהסביר לך כיצד תוכל לשלב עבודה עם לימודים, בצורה שתאפשר לך זמן גם לקבוע עיתים לתורה בע”ה.

  • האם ההתנהלות הכלכלית שלך נכונה?

השאלה הזו עשויה להישמע מעליבה, אך היא ממש לא כזאת.

ישנם אנשים רבים מאוד שאינם מנהלים את הכספים שלהם בצורה נכונה, לא מתוך פזרנות או קמצנות, אלא פשוט מחוסר ידע. ביניהם גם אנשים המכניסים משכורות שמנות מאוד, אנשים מחושבים ומסודרים ועוד.

מניסיוני (גם האישי!) ראיתי שכדאי מאוד להשקיע סכום קטן, וללכת לפגישה עם מומחה לניהול תקציב משפחתי, להציג בפניו את כל הנתונים הכספיים (מי עובד, כמה מכניס, מה ההוצאות, כמה, על מה וכו’ וכו’), ולקבל ממנו הדרכה כלכלית מפורטת, וכן שלל טיפים ועצות כיצד להגדיל הכנסות, כיצד להקטין הוצאות ואיך ליצור בטחון כלכלי.

אדם עצלן שאין לו כוח לעבוד, לא יוכל להיעזר במומחה כזה. אך אתה אדם חרוץ מאוד, שמוכן להשקיע מאמץ ועמל כדי לפרנס את הבית כראוי. לכן, כדאי לך מאוד ללכת למומחה כזה, שיוכל להדריך אותך גם כיצד להתקדם בעבודתך, ולסייע לך להתפרנס ביותר רווח ובפחות עמל. יש ארגונים המציעים שירותי ייעוץ כלכלי בסבסוד חלקי, כגון ‘מסילה‘, ‘פעמונים‘ ועוד. אם תרצה פרטים – תפנה אלי ואתן לך.

כדאי מאוד לבדוק זאת, כי כך תוכל להרוויח מעט אוויר לנשימה, שישנה לך את החיים מהותית.

היעדר החופש

קושי נוסף שאתה חווה הוא הצורך בחופש.

אעלה שאלה מוכרת שנידונה בספרי פסיכולוגיה רבים מאוד: האם החופש הוא דבר טוב או לא?

מצד אחד – הרי אינספור אנשים ברחבי העולם, טומנים בקרבם חשק כמוס למעט חופש.

מצד שני – כל ילד יוכל לספר לך שאין עונש גדול יותר מאשר חופשה משעממת, וכל רווק יוכל לספר לך שאין קושי גדול יותר מלילה ‘חופשי’, ריק, וחסר תוכן ומהות.

אם כן, מה ההבדל? מה קובע האם חופש או טוב או לא?

התשובה פשוטה מאוד. החופש, הוא חמדת נפשם של העמלים. אדם שעובד, שיוצר ופועל – חש צורך במנוחה ובחופש. מתוקה שנת העמל. אך גם אדם כזה, כשיצא לחופשה יחוש די מהר צורך לשוב לשגרת העבודה. לעומת זאת, הבטלן שאין לו בעולמו דבר – רע לו עם החופש, חסר לו, דפוק לו ובמילה אחת: מ-ש-ע-מ-ם-!

מובן ומתבקש כל כך, שאדם שעמל ועובד כה קשה כמותך, יחוש בצורך עז בחופש. זה אנושי, זה הגיוני וזה בסדר גמור. השאלה היא – מה ימלא את הצורך הזה? הצורך החזק שלך בחופש, גורם לך לרצות לבעוט בהכל, לצאת לחופש ללא שום גבול ומידה. אינך היחיד שחש כך, ולא מעט אנשים קמו ביום בהיר, עזבו הכל, וברחו להם למקום בו יהיה להם חופש אמיתי. אמנם, כעבור תקופה כזו או אחרת, רוב אלו שיכלו (ולא שרפו את הגשרים עם סביבתם הקודמת) חזרו בהם ושבו לחייהם הקודמים.

מה קרה? פשוט מאוד.

בתחילת החופש רווח להם מאוד מתחושת הפורקן, מהיעדר העול, מהרוח הקלילה שייבשה את זיעת עמלם. אך כחלוף כמה ימים, הם התרגלו לחופש, הצורך במנוחה התמלא, ולפתע הם גילו את החבר הרע של החופש: השיעמום…

והשיעמום הזה קשה, ורע, ומנקר ומאכל את הלב מבפנים. ויעידו על כך מאות מיליוני אנשים היוצאים לפנסיה מדי שנה, ויעידו על כך מיליארדי ילדים היוצאים לחופש הגדול, וכן… יעידו גם אלפי בני ישיבות, רווקים מתבגרים, שלא ממש מרגישים את הכיף הגדול בחיי החופש והרווקות, אלא הרבה יותר – את הריקנות, את השיעמום, את החשש מהתשובה לשאלה “מתי אני?…”

ידידי היקר, שאלת את עצמך פעם כיצד מרגישים חבריך הרווקים והחפשיים, כשהם רואים אותך עם אשה? עם עגלה? עם תינוק ביד? חשבת פעם כיצד מרגיש חברך, כששניכם עוזבים חתונה של חבר שלישי, אתה הולך לבית חם, לאשה, לסלון ומטבח, והוא – למיטות הברזל של הפנימייה הקרה והמשעממת?

מזווית הראייה שלך זה מובן והגיוני שאתה רואה את הקושי הכרוך בעבודה, וחושק במעט חופש. אך במבט מהצד השני – הדשא שלך הרבה יותר ירוק!

אז מה כן? לוותר על הרצון לחופש? לא ולא. אתה צריך מנוחה, וזקוק לחופש. אבל לא לחופש נצחי, לא לפורקן מוחלט מכל מסגרת החיים, אלא למנוחה זמנית, מוגדרת, כזו שתתן לך מעט לנשום לפני שתמשיך. כמובן שסוג העבודה שלך והתנאים בה עשויים להשפיע על כך, אך אתה זקוק למעט אוויר. אם לקנות ארטיק ולנוח על הספה בבית, או לשכור צימר בשוויץ עם ציוד גלישה באלפים – את זה אתה כבר יודע, וזה תלוי בהרגלי החיים ובמושגים שלך, אך איך שלא יהיה – תארגן לעצמך חופש קטן. אתה מוכרח!

המצב הזוגי

אינני מכיר אותך, אינני מכיר את הרקע שגדלת בו, ואינני יודע דבר עליך ועל זוגתך, מלבד כמה מילים שכתבת בשאלתך: “אני בכלל מרגיש לחוץ נורא בחיים. חיי הנשואין מלחיץ אותי מאוד ומכביד עלי נורא… חיי הנשואין הוא עול גדול… אני לקחתי אותו בגיל נורא צעיר כשלא הייתי מוכן לזה עדיין”. ממשפטים אלו עולה קושי נוסף שאינו קשור לקושי הכלכלי, והוא חיי הנישואין.

נראה כי בכל מערכת הקושי וההתמודדות הזו אתה לבד, אשתך אינה חווה זאת יחד אתך ולפחות בתחום זה אתה מנותק ממנה. וחבל. חבל מאוד! זה לא אמור להיות כך!

אינני יועץ נישואין ואין לי סמכות להתבטא בנושא, אך יתכן מאוד שחיזוק או בניית הקשר בינך לבין אשתך, בצורה שתיצור הווי והרמוניה משותפת, תתרום לכם מאוד בכל המישורים, להפוך את הנישואין לחוויה מהנה, להעמיד את אשתך במקום שכיף לך שהיא שם. אין זה הנושא המרכזי שלנו, אך שתי המלצות קטנות יש לי עבורך:

א. חפש לך מישהו שמבין בתחום, רב (שמבין בנושא), יועץ זוגי וכדו’, והצג בפניו את מכלול הנתונים על תחום ספציפי זה. במידה ויש מקום לשיפור ברמת הקשר והזוגיות שלכם, הוא יוכל לסייע לך רבות בפרקטיקה ובעיקר בהרגשה!

ב. אם אין לך אדם כזה, ואין לך פנאי לחפש ולברר, תוכל פשוט לשלוח שאלה חדשה ל’אקשיבה’, עם תיאור מפורט של טיב הקשר ביניכם, נקודות הקושי וכו’, ומשיבים מומחים לנושאי בניין הבית יוכלו לסייע לך להתקדם.

סיכום

ובכן, מה יצא לנו? כמה צעדים שעליך לעשות, וככל שזה יהיה מוקדם יותר – יהיה יותר טוב.

  • עליך להתחיל להעריך את עצמך! אתה עובד ה’, אתה עמל להיטיב עם משפחתך, ואין לך שום סיבה לא להעריך את מה שאתה עושה. כשתתחיל להעריך את עצמך, זה ישפיע לטובה גם על סביבתך, מה שיגרום שאתה עצמך תרגיש טוב יותר, וחוזר חלילה. תרים קצת את האף שלך.
  • תנסה להוסיף תוכן רוחני לחייך, שיעור קטן, חברותא, שיחה מוקלטת, משהו.
  • תפנה לארגון המסייע במציאת עבודה או בלימודי מקצוע (אברטק למשל).
  • תפנה לייעוץ כלכלי כדי לבדוק האם אתם מתנהלים נכון (מסילה למשל).
  • תעשה לעצמך חופשה קטנה ותנשום קצת אוויר. דחוף!
  • תחפש דרכים לבנות קשר עמוק ואיכותי יותר עם אשתך, עד שקשר הנישואין יהפוך ממשהו מעיק למשהו כיפי. תפנה ליועץ, ארגון או אולי שוב – לאקשיבה (ותפרט את כל התחושות וכל הנתונים…)

באם תרצה פרטים, מידע או סיוע טכני על כל הנ”ל – פנה באופן אישי דרך כתובת המייל המופיעה למטה, ואשתדל לעזור במה שאוכל. אינני נביא ולא בן נביא, ואינני מכיר אותך כלל מעבר לשורות שכתבת. אך כתבתי דברים היוצאים מן הלב ותקוותי שהם אכן נכונים וקרובים ללבך שלך. אדרבה – תשקול אתה האם הם יהיו תועלתיים עבורך, ואשמח גם להתעדכן.

תפילתי שצעדים אלו יוכלו לסייע לך להתרענן, להעלות חיוך מרוצה על פניך ולהביט לעתיד טוב יותר. סך הכל זכית באשה, בבית, בילד, בעבודה, בבריאות, בלב טהור, בחריצות, ועוד הרבה מעלות שיש רבים שחולמים ומתפללים עליהן (תעשה סיבוב קצר באתר…). בע”ה אם תשכיל לנצל נכונה את השפע והיכולות שניתנו לך – תוכל להתייצב על מסלול חיובי ושמח, להמשיך בבניין הבית שלך, ולהקים דור של עובדי ה’ ויראי אלוקים מתוך הרחבת הדעת.

בהצלחה, חבר.

ישראל כ.

ic93335@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

מה התכלית של זה הכאב?
שאלה לי והיא מטרידתני. אפשר ותראה כמתריסה, או שמא כנודניקית ספקנית. אך, במטותא מנכון, העבירו על מידותיכם, והשתדלו לתת לה מקום של כבוד באימיילכם. החיים ריקניים הם, חסרי תוחלת הנאה ומשמעות. אינם אלא כבועת סבון אדירה ונוצצת שכיון ובאת לעמוד על טיבה מתנדפת היא בקול רחש חרישי. אשרי מי שזכה...
מפחדת מביקורת ומלהרגיש מותקפת
מאז שאני זוכרת את עצמי אני נמצאת במצב שאני לא מרוצה ממנו. במשפחה שלי תמיד הייתי מותקפת, בעיקר מאחותי, שבכל הזדמנות הייתה חייבת להוריד אותי ולציין שאני גרועה בהכל, גדלתי לשנוא את עצמי ולהיות כל הזמן במצב מגננה. והעניין הוא שאפילו לר הייתי מודעת לזה. בשנתיים האחרונות נפל לי האסימון...
נפילות בעניינים שבקדושה-יש מה לעשות עם זה?
אני בחור ישיבה בתקופת שידוכים לא קצרה ולא קלה, הכל אצלי רגיל, אני ברוך ה’ יושב ולומד ויחסית שמור, אבל יש בעיה אחת שמעיקה עליי ולא נותנת לי מנוחה – שוב ושוב אני נופל בעניינים שבקדושה שוב ושוב כך שכל החלטה שאני מקבל בנושא הזה וכל גדר שאני מציב לעצמי...
איזה קושי הוא בידי ומה בידי שמיים?
ממה שהצלחתי להבין כל קושי ואתגר, שהאדם עובר בחיים הוא מאת הקב”ה. עוד דבר שאני מקווה שהבנתי נכון הוא שדרך התורה הוא בכיבוד האחר,בעזרה לאחר ובכללי בעשיית טוב לאחר בין אם זה חברים קרובים משפחה וכו. השאלה אם יש גבול מסוים או שפשוט לקבל שכל דבר מאת הה’ יתברך? האם...
מותר גם סתם להנות ולהתבטל מבלי שנחשוש לבזבוז זמן?
אשמח לקבל הבהרה תמיד יש שאלה מציקה שאולי אנחנו אמורים ללמוד עד המקסימום ולהיות ממש מחושב על הדקה וגם על כל מילה של דברים בטלים צריך פיקוח וכן סתם הנאות העולם הזה מעבר למה שנצרך תמיד יש את התשובה שצריך להיות נורמלי אבל החרדה שוב עולה שאולי אפשר להיות במינימום...
האם אפשר שתהיה תכלית לחיים בלי חיבור לקב"ה?
כחרדים ויהודים מאמינים אנו יודעים שיש תכלית לאדם בעולמו , שיש עולם הבא , שכר ועונש וכו.. השאלה שלי היא למה בעצם אומרים שלחילונים אין תכלית בחיים? להתחתן זה לא תכלית? להביא ילדים? להקים משפחה, למה לכאורה זה לא נחשב לסיבה מספיק טובה לתכלית האדם בעולם, הרי זה המשכיות זאת...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן