שואלת יקרה ואהובה,

וואו, נשארתי בשקט וללא תנועה כמה דקות אחרי קריאת שאלתך. כמה עברת! כל כך הרבה נסיונות, כל כך הרבה כאב ועצב, כל כך הרבה בדידות זועקת. ראשית רוצה לשלוח לך חיבוק חם, וללחוש לך שאת גיבורה!! גיבורה שאת ממשיכה לתפקד, להאמין, לטפל בילדים, לתת להם חום ואהבה, להתמודד, להשתתף במעגלי תמיכה, לקוות ולראות תוך כדי גם למה זכית בשנה זו ולהודות! וואו! אשריך!

אני קוראת שוב את התיאור המורכב שכתבת, ומנסה לדייק את שאלתך. בעיקר אני מוצאת בשאלה נוכחות זועקת של אשמה כואבת ומעיקה, כפי שכתבת: " וכל כך הרבה פעמים אני חושבת לעצמי- אולי אם לא הייתי ישנה בראש השנה היתה שנה טובה יותר? אם הייתי מתפללת טוב יותר היתה שנה לא כל כך רעה? אולי זה היה בידיים שלי והחמצתי את ההזדמנות ושרטטתי לעצמי במו ידיי את החיים הקשים האלו?"

והאשמה הזו היא קשה! ומכבידה! וחוסמת את דרכי האויר מנשימה.

ואני רוצה לשאול אותך האם את חושבת שאכן גם אם כביכול "פשעת", ולא נהגת אולי כראוי, האם מגיע לך עונש חמור כמו שתיארת?

האם יש איזשהו קול שמנקר ומטיל ספק באישה הטובה שאת, ומעלה לך את כל הפעמים שאולי לא נהגת כראוי?

והאם מצטייר לך כפי שקורה לפעמים חלילה, שאביך שבשמים נדמה כאורב לך בפינה כדי לתפוס סוף סוף את הטעות שעשית ולהשיב לך בכפל כפליים?

ומה את כאישה מדהימה כמוך בכל זאת יכולה לענות לאותו קול ולאותו ספק טורדני?

נראה לי שהתחלת לענות על כך בתיאורך את תפילות ר"ה של אישה מטופלת בילדים: "התפללתי בבית את כל התפילות, כי שתינו עם ילדים קטנים, והלכנו לשמוע שופר…. ואני זוכרת שביום השני הייתי כל כך עייפה ונחתי אחרי הצהריים לפני הסעודה….. גם התפילות היו כמיטב יכולתי כאמא לילדים.."

שימי לב שאת מתארת שהתפללת את כל התפילות! זכית גם להתאמץ, לצאת, ללכת כנראה עם כל החבורה ולשמוע שופר!

נכון היית עייפה, את אמא במשרה מלאה, בלי מישהו שעמד לימינך בר"ה, שחררת את בעלך לזכות בזכות עצומה עבורכם, וניצבת לבד במציאות שהייתה. והתפילות שהיו, היו תפילות של אמא. תפילות שכבר מעצם טבען טעמו מעט מטעם החיים והן ספוגות באנחה, בשבר הלב, בענווה ובבקשה אמיתית מול בורא עולם, שמקבלן בחיבה ובאהבה.

שאלה לי, האם נראה לך שציפו ממך לתפילה של בחורה ללא עול על שכמה, שיכולה לקום מוקדם ולשהות בבית הכנסת כל היום? וכי התפילות של בעלך במקום כל כך מקודש כאומן על קברו של ר' נחמן לא היו גם הן עליך ועל ילדיכם ועל ביתכם המשותף? מדוע אינך תוהה למה התפילות הללו לא נענו ואם היו כראוי? ומדוע נבחר דווקא בעלך שנסע להתפלל באומן והתאמץ כ"כ, להתמודד עם הקשיים הללו?

בתפילות הימים הנוראים אנו אומרים "הנסתרות להשם אלוקינו". מדוע יש תפילה שנענית ותפילה שאינה נענית, זה נסתר מעינינו. אך מלשאת אשמה יש צורך להיזהר.

במידה ואת חושבת שיש לך אפשרות להוסיף עוד אנחה קטנה, עוד דמעה , עוד בקשה ספונטנית תוך כדי טיפול בילדים או עוד פרק תהילים, מה טוב. וזה, ורק זה, נדרש ממך, וכבר פועל גדולות ונצורות.

אני זוכרת שמדי פרוש השנה החדשה, לפני ר"ה, שולחים במייל בתפוצה נרחבת את דברי ר' אליהו לופיאן זצ"ל: "יש לי בקבלה, שהנשים שנמצאות בבית בימים נוראים, ומטפלים בילדים, הם אינם זקוקים לכל התפילות וכל האוירה שיש בבית הכנסת בשביל שהתפילות שלהם יעלו למעלה, להם יש צינור ישיר למעלה עד לכיסא הכבוד, ובכמה מילים שיש להם אפשרות לומר ולהתפלל, הם מתקרבים לכסא הכבוד עם כל הציבור שעומד שעות ארוכות ומכתיר ומבקש ומתחנן מאת המלך הקדוש היושב על כסא רם ונישא".

כל שמתבקש ממך הוא "כמה מילים" שברגע שאת מוציאה, כבר מגיעות עד כסא הכבוד.

האם את חושבת ש"כמה מילים" הצלחת לומר בר"ה ההוא? במידה וכן, זכית ועשית את חובתך….

בנוסף, עולה בשאלתך הנושא של מקום התפילה בחיינו וגבולות השפעתה.

איני באה לחדש או להוסיף דברים חדשים, אלא רק להציב כמה אימרות וסיפורים שיורונו את הדרך וירפדו במעט את הקושי הגדול.

הרב פינקוס זצ"ל היה תמיד מביא את מאמרו של דוד המלך בתהילים: "כי טוב חסדך – מחיים". התפילה, היוצרת קשר ישיר בין האדם לבוראו, היא חסד גדול ועצום יותר מהחיים או מההשפעות הנובעות ממנה.

בראש ובראשונה התפילה אינה כלי עבור שאיבת צרכנו משמים, כביכול סוג של כספומט צרכים, אלא כלי ליצירת קשר, אהבה, דיבור ושיח עם אבינו שבשמים. קבלת צרכנו היא מענה משני.

ברגע שמגיעים לשיח ולהרגשת קשר עם רבש"ע, התפילה כבר השיגה את מטרתה! זה רצון השם הראשוני מאיתנו. קשר.

אם נזכה לראות גם את צרכנו מתגשמים כפי רצוננו, זהו בונוס נוסף.

ואני בטוחה ושומעת לפי דבריך ותיאורך שאת זוכה ליצור את הקשר העמוק הזה עם בוראך, ובזה כבר הגעת למטרה החשובה מכל.

הרב שמואל פולק, מוציא עלוני "אז נדברו" על פרשיות השבוע, ותלמידו של הרב עזריאל טאובר זצ"ל, מספר שכתב ספר בשם "אהבתי", על שם הפסוק בתהילים "אהבתי כי ישמע ה' את קולי" ובו הוא מפרט את כח התפילה ועומד על היסוד שככל שאדם יתעקש בתפילתו שוב ושוב בתחנונים יקבל את מה שמבקש.

הרב טאובר שקרא את ספרו בקש ממנו להתלוות אליו ולקבל ממנו את משנתו החינוכית. לאחר כמה שנים בצילו של הרב טאובר, הוציא הרב פולק ספר נוסף בשם "ואהבת", על שם הפסוק "ואהבת את השם אלוקיך", וסיפר כי דרכו היתה בראשונה לאחוז בדרך של "ואהבתי" ולהתחזק בכח לקבל את משאלתו מהשם, לאחר שספג מדרכו של הרב טאובר הבין כי יש גם "ואהבת", לא תמיד האדם יענה בדרך ובצורה ובאופן בה ביקש, אבל יענה לטובתו ואז נבחן הוא ב"ואהבת את השם אלוקיך" ובקבלת רצון השם.

זה גם מה שאמר הרב יהודה וקסמן, אביו של נחשון וקסמן הי"ד, חייל צה"ל שנחטף ב1994, הוחזק במשך שישה ימים בשבי החמאס, ונהרג בעת ניסיון לחלצו. במשך שישה ימים אלו עם ישראל התפלל להצלתו בכל דרך אפשרית, נאמרו אלפי פרקי תהילים ונישאו תפילות נרגשות לשלומו. לאחר רציחתו של נחשון הי"ד, נשאל אביו מדוע לא נענו התפילות הרבות הללו, ומדוע לא השפיעו? הרב יהודה וקסמן ענה תשובה פשוטה וחודרת לב: "אנחנו ביקשנו, אבל לאבא מותר לומר גם לא….".

שואלת יקרה, את ביקשת, עשית את מה שיכלת בנקודת הזמן שנמצאת בה, ואבא בחר להגיד לא….

לא באשמתך.

לא כעונש.

ולא כנקמה.

קיבלת מסע לעבור, שלא ביקשת אותו, ושאת עוברת אותו בגבורה עילאית, בשביל איזושהי מטרה שנסתרת כרגע מעיניך.

לפני כמה שנים התייעצנו בעניין משפחתי עם רב פיקח מאד. בסיום ההתייעצות אמר הרב: "הדבר הכי חשוב בכל מצב הוא, שלא מסתכלים אחור ושואלים מה היה יכול להיות אילו… אלא מפנים את המבט קדימה".

מקובלנו לומר מפי גדולים: מה שיהיה בעתיד תלוי בבחירה חופשית, אבל מה שהיה בעבר קרה בהשגחה פרטית, שגלגלה את דרכנו ומעשינו כפי יכולתנו בנקודת הזמן ההיא.

השנה החדשה פתוחה בפניך ומזמינה אותך לשאת תפילה חדשה.

תפילה ממקום של קשר, חיבור ואהבה,

ואפילו אולי ממקום של הודיה על הצמיחה שלך השנה, אם תוכלי.

וכל מה שקרה, קרה בהשגחה פרטית מדוייקת, לפי הדרוש לתיקון ולהצמחת כל מי שנוגע בדבר.

שאפו ענק לך, שלמרות התיאור הקשה של הבדידות בה את מצויה, את מוצאת את מי לשתף, במי להיעזר, יוצאת לקבוצת תמיכה ודואגת לעצמך. את מדהימה!

תמשיכי לתת לעצמך יד, ולהיות בעדך בלי פקפוק של האם אני בסדר או לא, כי זה הכח האמיתי שלך ואלו היכולות שיש לך כעת. ונסי אולי להגדיל את מעגלי התמיכה שלך עד כמה שניתן על מנת לקבל עוד כח שכל כך נצרך בשעה הזו.

אסיים בברכה שלמדתי מחברתי, חסידת חב"ד, כפי המקובל לברך בחב"ד:

"שיתן לך השי"ת שנה טובה ומתוקה, בטוב הנראה והנגלה",

כלומר, שהטוב בשנה הזו יהיה גלוי ונראה לעיניים הגשמיות שלנו בלי צורך רק להאמין בו שהוא קיים ונעשה לטובתנו. כי את כל כך ראויה מעצם היותך נשמה אלוקית, ביתו של בורא עולם.

שולחת חיבוק אמיץ,

ומקווה שתוכלי תמיד לספר ולבשר בשורות טובות עד כמה השנה ושאר השנים הבאות האירו אליך פניהם.

גיטי