שלום לך. יקרה.

את כותבת מכתב כל כך נוגע ללב וכל כך כואב! את מספרת על חיים במחיצת גג אחת, עם איש שאינו שותף לחייך, וזהו כאב עצום, עצום יותר ממי שכלל אין לה איש, שכן לך – כאילו יש, ובעצם אין.

כואב מאד לכתוב את זה, אבל את מציינת שהוא מקפיד מאד בשמירת הלכות והתורה חשובה לו. קצת קשה לי עם ההגדרה הזו, שכן ההלכות והתורה כולה מצווים על אהבת אשתו, על החיוב לשמחה ולכבדה, על הקשר, על הזהירות העצומה מלצער.

מכל אלו עולה שאלה גדולה – איך ייתכן שאיש שאמור להיות אמן על התורה והמצוות, ירא אלוקים, "שוכח" או מדלג על מצוות חשובה כזו של שלמות הבית, של הברכה הגדולה בחיי משפחה יהודית – אהבה ואחווה ושלום ורעות?

אני חושבת שבשורות הבאות של השאלה שלך, רמוזה התשובה.

כמובן, אינני מכירה לא אותך ולא אותו, אבל אין לי אלא מה שעיני רואות וליבי מרגיש, ואת, בכוחך, תבדקי האם המילים שלי נכונות לך ומדוייקות לכם:

את כותבת שגם מצד המשפחה שלו אין קשר, אין חיבה, אין שייכות.

אולי – בעלך פשוט אינו מכיר. אינו יודע מהו פרוש קשר. מהי אהבה, מהי משפחתיות חמימה וזוגיות מאושרת. אולי הוא פשוט "תינוק שנשבה" בחווית הקשר, האינטימיות, הקירבה וה'יחד'.

בנישואין, יש שני כוחות שפועלים במקביל. כח האהבה וכח התאהבות. הם קשורים אלו באלו. האהבה היא הביתיות, החמימות, הקשר היציב והחזק, הביטחון והשלווה. האהבה קשורה לילדים ולדור ההמשך, בעיקר, ולתחושת הבית.

ההתאהבות, לעומת זאת, קשורה לזוגיות. לקשר יותר 'רומנטי', עז, מפתיע, מרגש, כזה שיודע עליות וירידות ולא רק תחושת ביטחון.

התאהבות אמיתית יכולה להחזיק מעמד רק אם יש אהבה וביטחון אהבה וביטחון עלולים להיות משעממים קצת, ועבורם נדרשת מידת התאהבות.

ואצלכם, נשמע שאת מכירה ורוצה ומתגעגעת לקשרים שכאלו, בעלי אהבה ומשיכה, ואילו הוא – נסוג ומתרחק… אם יורשה לי לנחש – אז גם שלא באשמתו, אולי הוא פשוט לא מכיר ולא יודע. מי שלא קיבל הזנה ריגשית חמה וקרובה בילדותו, הלב שלו קופא, והוא לא מסוגל ולא יודע לתת את זה…

וכאן מגיעה שאלה, ש- שימי לב, אבל המענה אליה אינו מוחלט לכאן או לכאן. יש לך בתוכו אפשרות אמיתית לבחירה. אלא שמשבחרת, תהיי מחוייבת לכל מה שבחרת, חיוב עצום.

את יכולה לבחור ולומר – קשה לי. לא בשבילי. אני נסוגה מהעבודה המפרכת הזו. אני רוצה ללכת. לחיות את חיי בעצמי.

יהיה לבחירה הזו מחירים. של בדידות וכאב, אבל יש בה שיחרור וחופשיות.

את יכולה לבחור גם אחרת בדיוק – לבחור להתחייב לקשר. להאמין באמונה שלמה שאם השם הטוב שם אותך בתוך קשר שכזה, ויש בך את הכמיהה והגעגוע לקשר אמיתי, אז יש לך גם את היכולת, בסייעתא דשמייא, לתקן, לייצר משהו חדש ומופלא.

להמיס את הלב של אישך, שקפא לו שם.

איך? ראשית מתוך חמלה גדולה ומודעות למה שקרה לו. למה שעבר עליו. לעובדה שאת בעלת יכולת ריגשית גבוהה ומפותחת יותר ושהוא לא זכה לכך.

אחר כך מתחילה הדרך. והיא לא תמיד קלה, גם לה יש מחירים, אבל היא עשויה להיות קסומה מאדו מתגמלת מאד.

איך ממיסים לב שקפא? בהמון המון חום, ללא לאות.

לפעמים לב שקפא דוחה תא החום, מתנגד, תצטרכי להיות שם חכמה במיוחד ואולי גם לקבל עצות, הכוונה ותמיכה ספציפיים יותר בעבורך – בעבורכם.

אבל קודם כל ושלב ראשון, יהיה להחליט לבחור. לקחת על כתפייך את העול הזה של הבחירה, את המשא הזה של המסע.

להחליט ולבחור לאיזו דרך את יוצאת, ועם כל הכוחות המופלאים שהשם הטוב צייד אותך בהם ומשתקפים כל כך במכתב שלך, שממלא מודעות, רגישות, טוב פנימי וכמיהה לאהבה.

מה שאנחנו כמהים אליו, מה שאנחנו מתגעגעים אליו, מה שאנחנו רוצים ונכספים – כבר נמצא בתכינו, בדרך כלל. נשאר לנו להוציא אותו אל הפועל.

מחזקת את ידייך ומאמצת את ליבך.

המשיכי לאהוב, המשיכי לקוות, המשיכי להתפלל.

ואם תרצי, אני כאן.

תמר ע.

[email protected]