אברך יקר, שלום וברכה!

קשה לך וזה ד-ח-ו-ף, ולי יש ה-מ-ו-ן מה לכתוב לך ולעודד אותך. כתבת בקצרה, ואף אני אענה בקצרה. אגע בכמה נקודות למחשבה שתוכל בעזרת השם יתברך לעבוד איתן.

כתבת “אני אמנם מרוצה מאשתי ואוהבים והכול אבל הלב חומד עוד ועוד”. במילים אחרות, אתה יוצא מנקודת הנחה שאשתך הייתה אמורה “לפתור” את הבעיות שלך. אני חושב שזו טעות. בחור שמתחתן שכולו מלא תאווה גדולה לנשים (כדרכם של בחורים), וחושב שהוא יוכל לפרוק את הלחצים שלו על ידי אשתו (כדרכם של חלק מן הבחורים), אינו אלא טועה. כלל גדול: אישה אינה פתרון לבעיות של בעלה.

אמרו חז”ל (סוכה נב, ב): “אמר רבי יוחנן: אבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו – שבע, משביעו – רעב”. אם אתה משביע שוב ושוב את תאוותך בעזרת אשתך, התאווה רק נעשית רעבה יותר ויותר.

ואם תשאל, אם כן מדוע אמרו חכמים (יומא עב, ב): ” ‘יִרְאַת ה’ טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד’ (תהילים יט, י), אמר רבי חנינא: זה הלומד תורה בטהרה. מאי היא – נושא אשה ואחר כך לומד תורה”. וכמובן לא יתכן שמסלול החיים הכולל נישואין, יוביל אותנו לתאווה מרובה יותר מזו שהייתה לנו קודם.

התשובה היא שאסור לו לאדם לגשת אל אשתו לשם תאווה. עליו להתקרב אליה לשם מצווה, לשם אהבה, לשם חיבור בין איש לאשתו, שהוא הדבר היפה ביותר בעולם הזה; אך לא לשם תאווה. כלומר, הדרך להגיע אל החיבור השלם עם אשתך הוא תוך שימוש בכוח הזה אך זו לא המטרה. זהו כלי, וכשמשתמשים בכלי בדרך נכונה הוא כלי קדוש וטהור. כלי שרת למצווה נפלאה. אבל כשעושים מהכלי עיקר ומהאור שבכלי טפל – זה מתכון להתדרדרות ורדיפה אחר כלים מכלים שונים.

נעשה סדר.

עליך לתקן את כוח התאווה שיש לך, וזו עבודה שאורכת זמן ודורשת השקעה (ויכולת לשאת כשלונות). לא יתכן שהתאווה תופסת כל כך הרבה מחייך. יש לך אותה, ומקומה הוא בצד, מנומנמת ומחכה שתעיר אותה בעת הצורך, כפי שכתב הרמ”ק “ולצורך אשתו יעורר יצרו בנחת”. אם היא בוערת בקרבך מבוקר עד ליל, זה סימן ואות שיש לה מקום אצלך בנפש. הנפש שלך אינה מלאה כבר בדברים אחרים? בתוכן רוחני? בתוכן איכותי? זכית להיות אברך העוסק בתורה שעות רבות ביום. עליך לשקוע בלימוד התורה בשמחה ובהנאה גדולה. זה המתכון הבטוח והמוצלח ביותר כדי לדחוק את היצר הצידה. כשאתה מלא וגדוש בתורה, אין מקום לתאוות זולות.

כמו כן, האם יש לך תחביבים? מושג שכמעט אינו קיים בעולמם של החרדים מעל גיל 18. אם יש דברים שאתה אוהב לעשות, ובטח יש כאלה, תעשה אותם. זה ימלא אותך בתוכן ובשמחה. זה יכול להיות ספורט (שחייה, נסיעה באופניים, כדורסל וכו’), זה יכול להיות ציור, נגינה וכל דבר אחר ש”עושה לך את זה”.

חשוב על כך, תאוותו של האיש מבוססת על הכוח הזכרי, כוח של השפעה. ברגע שהגבר נמשך לנשים, רודף אחרי מראה של אישה ומתענג על חסדיה, הוא נחלש. בעצם אתה הופך ממשפיע למקבל, וזה לא מקום בריא לגבר. זה מדכא. אין כל ספק שאחרי כל התעוררות תאווה שאינה ממומשת אתה חש חולשה גדולה. מקורה באבחנה זו. תאווה בריאה מביאה את האיש לחיבור אל אשתו. תאווה שאינה בריאה גורמת לאיש לרצות לקבל מהנשים, באופן שהוא מאבד את כוחו הגברי.

זהו גם היבט נוסף לסיבה שאשתך אינה מספקת אותך. אם אתה ניגש אליה מעמדת מקבל, היא לא תתן לך את מה שאתה צריך. אם אתה ניגש אליה מעמדת משפיע, אתה מתענג באמת, מתחבר באמת, ומסופק באמת. תבדוק. זה נוגע למכלול היחסים בין איש לאישה. וכמובן, כשאישה מקבלת מבעלה השפעה חיובית במכלול היחסים ביניהם, הן הפיזיים והן הרגשיים, היא משפיעה על בעלה בכפליים, היא בונה לו בית, כמו שרק אישה יודעת לבנות.

עליך לתקן את תאוות הנשים שלך. לא לבטל אותה, לא לזלזל בה, לתקן. לשנות אותה מתאוות נשים לתאוות אישה, אשתך.

נקודה נוספת: עליך לראות את יחסי האישות ביניכם כחלק ממכלול של קשר, ולא כפעולה פיזית העומדת בפני עצמה. כל פעם עשויה להיות מפגש מרגש של גוף ונפש. תתעניין בה באמת, תרגיש את רגשותיה, תקשיב ללבה, ורק אחר כך תקרב אליה. תגיע למצב שהקשר ביניכם הוא עמוק ומיוחד. הרב וולבה ז”ל כתב (במכתבי הדרכה לחתן, מכתב ד): “הזיווג צריך להיות חוויה כזאת, שיהא בה כדי שביעה למשך השבועות של ההרחקה. ואין הדברים אמורים בכמות הפעמים שפוקד את אשתו אלא באיכות הזיווג”. ובהמשך דבריו כתב: “הרי דבזיווג צריך להיות חוויה כזאת עד שכל הנשים שבעולם תהיינה בעיניו כתרנגולות. ואין לו שום ענין להביט בהן. וידוע מה שאמרו חז”ל בשכר שצדיקים משהין עצמן על הבטן וכו’. יראה, איפא להעמיק חווית הזיווג, שלא יהיה רק לצאת ידי חובה וכדומה ובטוחני שעל ידי זה יוצא כל כך סיפוק ואושר ואף התעלות שלא ירעב יצרו בשעת ההרחקה”.

כל זאת מלבד העצה הפשוטה: שמור על עיניך. דרכם של נשואים טריים שהם חושבים שכיוון שהפת מצויה בסלם שוב אינם צריכים לשמור על עיניהם. וכמובן טעות מרה בידם, כפי שעיניך תחזינה. אדרבה, לנשוי נוספה סיבה יתירה להזהר בדבר, מלבד ציווי התורה: נאמנות לאשת בריתו, ודרך ארץ קדמה לתורה.

בהצלחה גדולה ידידי היקר!

אם הנך זקוק לעצה נוספת, אני כאן.

בברכה,

אביאל

Aviel2626@gmail.com