בת ישראל יקרה.
מרגש לקרוא על ההכנות שאת עושה לקראת הקמת ביתך. אכן, הקמת בית יהודי אינה פעולה שניתן לעשותה כלאחר יד. בית יהודי משמש משכן לשכינה. בכדי לדעת עד היכן הדברים מגיעים, אצטט קטע מפירושו של הרמב”ן לתורה, שניתן ללמוד ממנו על השכינה שחופפת את הבית היהודי.
הרמב”ן בהקדמת חומש שמות מתקשה מדוע חומש שמות – חומש הגאולה – מסתיים בבניית המשכן, והלא היה ניתן לסיימו ביציאת מצרים, ואת עשיית המשכן לחבר לחומש ויקרא העוסק בענין זה בהרחבה. הרמב”ן מתרץ שעשיית המשכן הינה חלק מהגאולה, “וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם שהיה סוד אלוה עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה’ מלא אותו תמיד”.
כלומר, עשיית המשכן והשראת השכינה, החזיר את עם ישראל לאותה השראת השכינה שהיתה בבתי האבות. אם נשים לב הרמב”ן מציב את בתי האבות, כסמל להשראת השכינה שמה שהיה במשכן השתווה אליו. ניתן ללמוד מדבריו עד כמה גדולה מעלת הבית היהודי, שדרכו זוכים להיות שותפים עם הקב”ה בבריאת העולם, על ידי הילדים שנולדים בקדושה.
לפני שהתחתנתי שמעתי רעיון מפי הפני מנחם זצ”ל, ואשמח לשתף אותך בו. מעשה בראש הטבחים בבית המלך, שכל חייו נעו סביב אושרו וטובתו של המלך. כל יום ויום היה הטבח טורח ועמל להכין מאכלים מיוחדים שינעמו לחכו המעודן של המלך. עם השנים הזקין הטבח, כדרכו של עולם, וכוחותיו נחלשו. למרות זאת, המשיך הטבח ללא לאות, וטרח ועמל עבור המלך במסירות. יום אחד נפל הטבח למשכב, ורופא הארמון הודיע בצער שימיו ספורים. הטריח המלך את עצמו ובא לבקר את הטבח המסור. שאל המלך את הטבח: “איזו בקשה תרצה ממני תמורת עבודתך הנאמנה והמסורה רבות בשנים?”. ענה לו הטבח כשדמעות בעיניו: “אדוני המלך. הייתי רוצה להמשיך ולשרת אותך עוד ועוד, אך אין ביכולתי, אנא מנה את בני שימשיך את עבודתי, ובכך אוכל למות בלב שקט, ביודעי שאני ממשיך ומשמח אותך אף לאחר מותי”. התרגש המלך מרצונו הנאצל של הטבח, והסכים לבקשתו.
משל זה בא ללמד על מטרת הנישואין. אנחנו עובדים את הקב”ה, ומשתדלים לעשות את רצונו. אולם למרבה הצער, אנחנו לא חיים לנצח. יבוא היום שאנחנו לא נהיה כאן. מה נוכל לעשות כדי שעבודת ה’ תימשך גם לאחר שנלך מהעולם? נבנה בית יהודי, ונגדל בו את דור ההמשך שיעשה את רצון ה’. זוהי מטרת הנישואין הנאצלת! לבנות משכן לשכינה.
אסור להתעלם מהצורך הנפשי הקיים בנישואין. אולם מטרת העל של בניית הבית הינה יצירת משכן לשכינה.
בגמרא במספר מקומות כתוב שאין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו. קריאה ראשונית יכולה לעורר את החשש שאת מעלה. אדם בגיל הנערות מטבעו אינו מושלם, היכן הצדק ל”לתקוע” אותו עד סוף ימיו עם בן זוג שהתאים למעשיו בימי הנערות?
אולם קריאה מעמיקה יותר, מלמדת אותנו מסר שונה בתכלית. מטרת הנישואין הינה לרומם את שתי בני הזוג, ולגרום להם להיות טובים יותר. אבל מטבע הדברים, קשה מאוד לבנות בית כאשר קיים פער רוחני בין שתי בני הזוג. הגמרא (קידושין מט, א) כותבת שאם אדם מטעה אשה בשעת הקידושין, ומתברר שהוא מיוחס יותר ממה שהיא חשבה, אין האשה מקודשת. הטעם לכך הוא משום שהאשה אומרת, “מסאנא דרב מכרעאי לא בעינא [=מנעל גדול ממידת רגלי איני חפצה בו שאיני יכולה להלך בו ומשל הוא. רש”י]”.
אדרבה, המצב הטוב ביותר הוא למצוא בן זוג שנמצא ברמה רוחנית מעט גבוהה יותר, המכיר את ההתמודדויות העוברות עלייך, ועל ידי כך שתי בני הזוג נבנים זה מזה, ונתרמים זה מזה.
רק הערת אגב, מתוך השאלה נראה שאת מפרשת את המושג “צדיק”, כאדם שאין לו ניסיונות, והוא כבר לא מתמודד מול אתגרים בקדושה וכדומה. קשה לי להאמין ששייך למצוא אדם צעיר שניתן לומר עליו את זה. כולנו מתמודדים מול אתגרים, לעיתים מנצחים ולעיתים לא. זה חלק מעבודת ה’. עבודת ה’ אינה רק ניצחונות! עבודת ה’ הינה עצם המלחמה!
כך שלפי התיאור שלך נשמע שאת יכולה לקרוא לעצמך צדיקה. את נלחמת מול היצר הרע. את מנסה לבנות את האישיות שלך. כל הכבוד! מצוין! זה בדיוק מה שצריך לעשות. אין לך מה להיבהל מכישלונות.
אני מאחל לך שתמצאי בקלות את הזיווג המתאים שלך, שיהיה שותף לרצונות הטהורים והנאצלים שלך, וגם להתמודדות שלך. שתצליחו ביחד לבנות נווה לשכינה, ותשרה שכינה במעשה ידיכם.
אשמח לענות לך על כל התלבטות נוספת, ואקווה שדבריי חיזקו את רוחך.
חזקי ואמצי.
בניהו.
[email protected]>