הי אהובה יקרה

קראתי את שאלתך ואני מתפללת להיות שליחה טובה לענות עליה ולהציע כיווני מחשבה שיוכלו לעזור לך להתמודד עם הסיטואציה בה את נמצאת.

לפני שאתחיל – אפתח במילתא דבדיחותא עם מסר מאוד חשוב ומשמעותי: כשלמדתי הדרכת כלות אצל הגב' רובינשטיין מבני ברק היא אמרה שכידוע, "הכל הולך אחר הראשית". השידוך הראשון בעולם נעשה בהרדמה, בעצימת עיניים. הקב"ה הרי הפיל תרדמה על אדם הראשון, לקח מצלעו ו"שידך" לו את חווה אשתו. מאז, בכל שידוך בעולם יש ממד של הרדמה ועצימת עיניים. נראה לנו שאנו יודעים, מבררים, הופכים כל אבן ועושים השתדלות בשביל לדעת את המקסימום על הצד שני וברוב ככל המקרים – אחרי החתונה מתגלים דברים שלא ידענו. טוב לדעת ולזכור שכך שידוכים מתנהלים: לא הכל ידוע מראש וברור ונהיר ודווקא בגלל ובזכות זה יכול להיות לנו נכון וטוב כל כך. כשיוצאים מאזור הנוחות המוכר והרגוע משתפשפים, מתחזקים, מתחשלים ונהפכים בעז"ה להיות אנשים הרבה יותר טובים. כמאמינים אנחנו יודעים שלכל דבר יש תכלית וסיבה ותוכנית אלוקית סדורה ולא סתם שידוך וחתונה יוצאים מהכח אל הפועל.

אפתח בכמה מושגים שחיוני לדעת לגבי זוגיות ומערכות יחסים ואח"כ נתייחס למשפטים נבחרים מהשאלה בהתאם לנ"ל.

ניפרדות

ניפרדות הוא מושג בפסיכולוגיה שמתאר את היכולת (והצורך) של כל אדם להרגיש נפרד מהאחר. ההתייחסות היא בעיקר בהקשרים של אינטראקציה בין אנשים שמתבטאת ביכולת של הפרט לחשוב ולנהוג אחרת ממי שלא חושב או מתנהג כמוהו. תתפלאי, אבל למרות שזה נתפס כאילו "הפוך" בכל מערכות היחסים בחיים וגם בנישואין חשוב מאוד לשמור על ניפרדות ועל העמוד שידרה הפנימי שלך. כי אם לא תהיי "את" בעצמך בתוך מערכת היחסים החברית או הזוגית הרי שהצד השני בעצם לא חווה אותך כמו שאת ואת עלולה לוותר על עצמך ולהיות ממורמרת ועצובה והצד השני מפסיד פעמיים: גם הוא לא מכיר אותך באמת וגם הוא חווה מולו דמות עצובה ומתוסכלת.

יש כאלו שלא מבינים את החשיבות הגדולה בנפרדות דווקא במערכות יחסים קרובות כמו זוגיות או משפחה. זה עלול מהצד להיראות כאילו אם אנו לא חושבים בדיוק אותו הדבר אז הזוגיות שלנו פגומה. כאילו אנחנו לא מספיק אוהבים את הצד השני אם אנחנו לא מתנהגים בדיוק כמו שהוא רגיל או אולי חלילה אנחנו מזלזלים בשני. ההפך הוא הנכון! ככל שאדם נמצא בנפרדות בריאה מהסביבה ויש לו את ה"אני מאמין" הפנימי שלו הוא מצליח להיות בקשר נכון, כנה ובריא יותר עם הסובבים שלו כי הוא לא עסוק בתהיותיו הפנימיות ובפחדיו האישיים לו אלא פנוי מספיק לשמוע ולהקשיב למה שיש לאחרים לומר, להציע או להגיד. להתנהג בנפרדות כלפי בן זוג או משפחה אין פירושו חלילה לזלזל, לבטל או לעשות בדווקא. להיפך, אדם שיש לו את הסנטר (CENTER) הפנימי שלו בנוי ואיתן יוכל באהבה ובשמחה להקשיב לדעות ולרצונות של הסובבים אותו ולהיענות למה שמתאים ונכון לו ולסרב באסטרטיביות למה שנוגד את עולם הערכים שלו.

מימוש הניפרדות בא לידי ביטוי בעיקר כשמתנהגים לידינו או בסביבתנו אחרת ממה שאנחנו רגילים או רוצים. אם נתייחס למקרה שלך אז מה שאני מציעה הוא שתהיי בניפרדות ובטוחה בעצמך כשאומרים במשפחה של בעלך משהו שאת לא מסכימה איתו או לא מכירה אותו. גם אם מדברים על דברים שאין דעתך נוחה מהם ב 100% זה בסדר גמור להישאר עם האמת של עצמך במקביל לזה שאת ממשיכה להיות נחמדה וחייכנית. אני רוצה לתת לך דוגמא: נניח ואת לא אוהבת עוגת גבינה מאז שאת ילדה, וגם בבית של ההורים שלך לא אוכלים עוגות גבינה ואפילו בשבועות זו לא אופציה. אם המשפחה של בעלך מאוד אוהבת עוגות גבינה ואוכלת מהן תדיר השכם והערב – האם זה אומר עליך משהו? – כלום ושום דבר.

גם כשהמשפחה שלבעלך מדברת על סרטים או מתנהגת בצורה שאת לא מכירה זה לא אומר עליך דבר. אני קוראת שזה מאוד מטלטל אותך עד כדי דמעות ותיסכול עצום – תשאלי את עצמך "מה יש שם שכל כך מפריע לי?"

למה אני כל כך מטולטלת ממה שקורה? מה אני חושבת שזה אומר עלי?

במקום הזה אני מציעה לך לעשות עם עצמך עבודה. אני יכולה להבין שהעניין של הנושאים הרוחניים לא דומה לעוגת גבינה שאוהבים או לא. אבל עדיין, לבסס את המקום של מה שהסביבה שלי אומרת לא באמת יכול להשפיע עלי – זה מאוד מבורך.

אסרטיביות

באינטראקציה בין אנשים נוכל לזהות 3 סוגים של התנהגויות – וברשותך אפרט כל אחד מהם ממש בקצרה:

1. פסיביות – להיות "מתבטל", לא להביע דעה או רצון אישי, להיות נגרר ולוותר על הרצונות שלך. זה גם אנשים שמרצים – דואגים לרצונותיהם של אחרים ומבטלים את הרצון שלהם

2. אסרטיביות – דרך האמצע – לשמור על אדיבות ונחמדות לצד עמידה על העקרונות החשובים לך. לשלב בין להיות קשוב לצד השני ויחד עם זאת לוותר על הרצונות שלך

3. אגרסיביות – זו אסרטיביות קיצונית. לא לראות את השני ואת צרכיו. אדם שמסתכל בעיקר על עצמו ודואג לרצונותיו בלי רגישות ויחסים בינאישיים תקינים.

חל לפעמים בלבול בין אסרטיביות לבין שמירה על כבוד של "בן אדם לחברו". בחסות הגלות והיצר הרע איבדנו את ההבנה שאנחנו מצווים לשמור על מה שחשוב לנו ועל הערכים היקרים לנו באופן נעים ככל ונוכל. כל זה לצד פיתוח יכולת ההקשבה לסובבים אותנו ולראות איך נוכל לבוא לקראתם. הרי המצווה הבסיסית עליה עומדת התורה היא "ואהבת לרעך כמוך" ואם לא נאהב את עצמינו ולא נעמוד על העקרונות שלנו איך נוכל לאהוב את זולתינו?

לנהוג באסרטיביות נכונה זו הדרך לשמור על הגבולות שלך ועל מה שמתאים ונכון לך. נכון שאם יגיע קבצן אליך הביתה וידפוק בדלת ויגיד לך שאין לו כסף ללחם וחלב את מאוד תצטערי בצערו ותשתדלי לתת את המקסימום שאת יכולה לצדקה אך לא יעלה על הדעת שתצאי מהדירה שלך ותתני לו לגור בה או שתעבירי על שמו את חשבון הבנק שלך – כי יש לך גבול מסוים מה את יכולה ומוכנה לתת ומה נכון שתתני. (גם בהלכה אגב יש גבולות לצדקה שלא יותר מחומש ובמידה נכונה).

משהו אחד נוסף לפני שנעבור להתייחסות קונקרטית מהשאלה הוא ההכרה שלך במיוחדות של בעלך ובכך שהוא טוב וירא שמים ועשה עליך כבר מההתחלה רושם טוב מבחינה רוחנית. אני שמחה בשבילך שזכית ועוד יותר שאת מוקירה ומעריכה את זה – זה לא מובן מאליו בעיני. אני חושבת שמה שכתבת על בעלך בסוף השאלה זה בעיני אחת הנקודות הכי חשובות שיכולות לתרום לך משמעותית בחיים: את כותבת "חשוב לציין שבעלי לא מסתבך ולא מתבלבל כלל וכלל, בחיים לא נכנס לויכוחים בשום נושא, מרגיש בנח עם כל מה שהוא עושה" זה ג'וקר משמעותי. זה משהו מאוד ראוי להערכה והייתי מציעה לך ליזום על זה שיחה ממקום מאוד מכבד ולא ביקורתי – ארחיב על כך בהמשך.

מה תכלס?

1. להיות בניפרדות מול המשפחה שלו

ולבסס את האני הפנימי שלך במה נכון לך, מהן באמת הדעות שלך, מה את חושבת באמת על הדברים (ולא רק מה דיקלמו לך בבית או במקום הלימודים). כמו שכתבתי קודם אני חושבת שבעלך יכול להיות פרטנר נהדר גם בללמוד ממנו איך הוא רואה את הדברים ומתייחס אליהם ואיך את יכולה, בדיוק כמוהו, להישאר שליווה ורגועה מול דברים מנוגדים להשקפת עולמך שהמשפחה החדשה שלך עושה.

חשוב לציין שזה בסדר שמתעוררות קושיות: זה לא אומר שאת חלילה לא טובה, או לא צדיקה, או ירדת מהדרך. אם פתאום את מרגישה שינוי מהותי ומפחיד בהשקפות שלך אז מוזמנת ללבן אותן עם דמות ערכית שאת סומכת עליה. יש דברים שממרום הגיל מגלים שהם לא בדיוק שחור לבן או שיש יותר מאמת אחת לכל התנהגות.

2. לזהות מאיזה נקודת מבט את מתבוננת על הדברים

בשאלה שלך אני קוראת הרבה תיסכול וניתוח של ההתנהגות של המשפחה של בעלך. מרגיש כאילו כמעט בהכל הם לא נוהגים כדין וכשורה. אני רוצה להזמין אותך לנסות לבדוק מה כן הם עושים נהדר?

מה אפשר ללמוד מהם וליהנות איתם? אני לא חושבת שיש 100% בשום סיטואציה ולכן אני מקווה בשבילך שתצליחי למצוא נקודות חיוביות בהם שישנו את נקודת מבטך עליהם ויגרמו לך להתחיל להעריך אותם ולרצות להיות חלק – בדיוק כמו שבעלך מצליח להישאר ערכי ושליו מולם.

יש כלל ידוע ש"מה שמתמקדים בו גדל" ואני רוצה שתשימי את הפוקוס על הדברים הטובים שבהם. אולי הם מכניסי אורחים ברמה מעוררת התפעלות? אולי היחסים שם בין בני המשפחה קרובים ואוהבים מאוד? אני די בטוחה שיש מה ללמוד מהם. אני מאמינה שאם הפוקוס שלך יהיה על "מה שכן" ולא על מה שהם לא – את תראי איך כל הגישה וההרגשה והחוויה המטלטלת שאת עוברת – נכנסת לפרופורציה פחות סוערת.

3. לקחת את האתגר כמניע לקרבה בזוגיות

כמו שכבר כתבנו. בעלך הוא מישהו ללמוד ממנו. אני חושבת שזו הזדמנות מרגשת ומקסימה לשיח שיקרב בינכם – ללמוד ממנו איך הוא עושה את זה.

את יכולה לפתוח על זה שיחה או שיחות איתו ולשתף אותו בקשיים שלך עם השוני בין המשפחות (חלילה חלילה לא ממקום ביקורתי או משמיץ. אלא באמת ממקום שרוצה ללמוד ולהיעזר). בעלים כל כך אוהבים לעזור לנשים שלהם ולהעניק להן. שיחות איכותיות כאלה ממקום מקשיב ולומד וחלילה לא ביקורתי יכולות לפתח את הזוגיות שלכם ולהביא אתכם למקומות נהדרים.

4. קחי בחשבון שיכולות להיות השלכות

אני לא נאיבית ואני מאוד לא אוהבת שמטייחים דברים. בסיטואציה שאת מתארת יכול להיות שיהיו מחירים מסוימים לשמירה על עקרונות – וזה בסדר. תשתדלי לעשות את הכל בנועם ולהשתמש ב"חכמת נשים בנתה ביתה". את נשמעת לי אישה חכמה ונבונה ולכן אני מאמינה שלאור ההיכרות שלך עם המשפחה את כבר יודעת לאיזה פינות לא להיכנס ואיך את יכולה להמעיט ולצמצם את איזורי החיכוך. עם כל זה יכול להיות שיווצר ריחוק מסויים לאור הנסיבות בין המשפחה של בעלך אליך. זה לא אומר שאת לא אוהבת אותם. זה אומר שאת שומרת ומקפידה על הערכים שלך גם במחיר של קרבה לא הדוקה מידי למשפחה שלו. את תמשיכי לכבד ולאהוב יחד עם שמירה על הגבולות והערכים שלך. אני רוצה להוסיף גם מעבר: יש משפחות שכן רמת הדת דומה מאוד ויש הרבה קווים משותפים ועדיין הקשרים לא הדוקים מידי. לא בטוח שזה רק בגלל זה. זה יכול לקרות באמת במשפחות הכי טובות

אני מתפעלת מזה שאת יודעת איזה בית יקר ושמור את רוצה להקים ועושה עם עצמך את הבירור כעת ולא רק לאחר מעשה. את נשמעת לי נבונה ואני מאמינה שאת יכולה לגמרי להקים את בית חלומותיך עם בעלך שנשמע איש יקרה ואיכותי גם הוא.

חושבת שהסיטואציה הזו יכולה מאוד להעמיק את הקשר בינך לבעלך על ידי שיחות וע"י שתהיו זה לצד זה ושהוא ממש ישמור עליך (ממקום בריא ובוגר) כשאתם מגיעים למקומות שאת יודעת שיכולים להיות רגישים לך. כמו שאמרנו כדאי לך לנסות לשמוע ממנו איך הוא נשאר שליו ומה העמדה הפנימית שלו מול כל מה שקורה.

מאחלת לך אהובה עוד שנים רבות ובריאות של זוגיות איתנה, של קרבה אמיתית ושמחה לרבש"ע וגאולה רחומה, קרובה ושלימה במהרה בימינו אמן!

רותי.