דלג לתוכן
אני אישה חרדית בת כ 40 אם לכמה ילדים, בהם בני עשרה ,וילדים קטנים. אני מחזיקה מעצמי אישה משכילה, עם תארים אקדמיים ועבודה מכובדת. ראיתי עולם ואני לא חשה שאני תמימה.
לפני מספר ימים נחשפתי לפרשה הנוראית של "המשגיח המתעלל", לצערי הרב קראתי במספר מקומות פרטים מזעזעים של סיפורי הפגיעה. ומאז אני נסערת ומרגישה מרוסקת. מרגישה שהעולם שלי לפני החשיפה לפרטים הללו ואחרי החשיפה- אינו אותו עולם.
רוצה לשכוח הכל, הלוואי ולא ידעתי מכלום…
מליון שאלות מתרוצצות במוחי ואין מענה. אני חשה שהתרחש "ארוע רב נפגעים". הנפגעות אנוש הן הבנות ומשפחתן הקרובה. וכן בוודאי בני משפחת המשגיח בעצמו. פצועים קשה הם בני משפחה וחברים של הבנות מדרגה שניה כמו גם קרובי המשגיח. פצועים קל הם מכרים, תלמידים שכנים ועוד. ואני חשה, כקוראת שאינה מכירה אישית את הפוגע או הנפגעות, כפגועת הלם וחרדה. כצופה מן הצד במגה פיגוע- שלא נפגעה פיזית, אני חשה פגיעה שלא קיבלה שום מענה וטיפול.
הרשת הקיאה לתוך הציבור את הסיפור, כל מי שקרא את כתב האישום, נחשף לרמה של פרים אישיים ממקומות פרטיים, פורנוגרפיים ממש. התאורים המפורטים שקראתי משגעים אותי. אני חשה בושה ואשמה שנחשפתי לכך, ותוהה כיצד חשים בחורים צעירים, בחורות, וגברים ונשים שנחשפו לפרטים? הנה הם קיבלו מדריך מפורט ליחסי אישות סוטים.
הרשת הטילה עלי פצצה ופצעה אותי, אך הרשת אינה מציעה אף מענה או תרופה למכה שספגתי. אני מחפשת בכל בוקר צהריים וערב, באותה רשת ובאותם בלוגים איזשהו הסבר. ואין.
ואינני יודעת כיצד הבנות הללו ממשיכות לחיות, כאשר כל מי שאכן מכיר אותן, מכיר גם את פרטיהם האינטימיים ביותר ואת הפגיעות הזוועתיות שעברו. בילדות ובבגרות.
אני גם לא מבינה, כיצד המשגיח הזה לא ריחם על הבנות, פעם אחר פעם אחר פעם, השתמש בגופן כמו בחפץ שאין בו נשמה. כיצד יצור אנוש יכול להתנהג כך? ללא קשר לעובדה שהוא נושא באיצטלה רבנית חשובה. כיצד אדם יכול להתנהג כך? שמעתי מישהו אמר שהוא פסיכופת. אבל מה זה בכלל פסיכופת? האם פוגע חייב להיות פסיכופת? האם אדם נורמטיבי יכול לפגוע?
מילא כשהיו ילדות קטנות. אך כיצד הסכימו בבגרותן?
כיצד הסכימו לאחר הנישואים?
ברור לי שהן היו כלי משחק בידיו, ואין כאן שום אשמה עליהן. אבל אני לא יכולה להבין כיצד?
איך יכול אדם לשלוט כך במשך 20 שנה על בחורה, ואישה?
מדוע הבנות לא סיפרו? לאחים? להורים? לחברה? למורה? למדריכה?
כיצד ההורים והאחים שלה חשים?
כיצד אשתו של הפוגע חשה? בניו? בנותיו? חתניו כלותיו מחותניו ותלמידיו?
ומהצד ההלכתי- התורני
ברור לי שאין זה רצונו של הקב"ה. אך מדוע יש חיפוי רבני על סיפורים של מתעללים? אולי ההנהגה הרבנית חשה שאין כאן ממש "עבירה" אלא התנהגות לא נורמלית וכו'. ולכן מחפים על הסיפורים.
והאם עשו נכון שפנו למשטרה?
האם פנייה למשטרה הינה בגדר "מויסר"? במקרה הזה ברור שלא.
אבל האם צריך לרוץ למשטרה בכל מקרה של פגיעה מינית? אולי צודקים הרבנים שמשתיקים את הסיפורים, הנה ראו מה קרה.
ובכמה עוד פגע המשגיח הזה, וכמה עוד נפגעים יש אשר אינם בקנה מידה שכזה? ומה הם עוברים ומרגישים.
וכמובן הדאגה האישית שלי למשפחתי:
האם עלי לחשוד בכל גבר שקרוב אלי , כולל אחי, גיסיי, דודיי ושכניי?
כיצד עלי להדריך את הילדים שלי? כאשר אני בטוחה שגם את הבנות הללו לימדו להיזהר מאנשים זרים ומפחידים, אך לא מהדוד החשוב והצדיק.
האם עלי להזהירם לפחד מכל גבר? גם לא זר?
אני חשה מצוקה וזועקת!
אני חשה פצועה ומדממת, וצריכה שיעצרו לי את הדם. חייבת עזרה ראשונה
אקשיבה! הצילו!
7 תגובות
לכבוד כותבת השאלה ועונה התשובה,
כן, גם אני הייתי כמעט במקום הזה, לראות, לבדוק, לקרוא, להזדעזע, להיקרע בפנים, להרגיש הצילו ולפנות לעזרה.
הייתי ממש שם, אבל פסיעה לפני.
הרשת סערה מהסיפור הזה, וכל האתרים הציעו את מרכולתם הגועלית בהבאת כתב האישום ובפרטים נוספים.
ברגע אחד של מחשבה, קור רוח, ויראת שמים, הרגשתי כאילו אני עומדת לפני כביש סואן, יש לי אפשרות לקפוץ להיכנס ולהידרס ויש אפשרות לעצור רגע ולהתאפק.
כותבת השאלה כתבה בצער רב כי היא קראה ללא כוונה את הדברים, אך בעצם היא לא התאפקה, היצר השתלט גם עליה, היצר שלא עוצר לרגע ומנסה בכל דרך אפשרית להכניס לנו את מה שאנו לא אמורים להיחשף אליו,
אכן אמורים להיזהר מאד, להישמר, להכיר את התופעות ולהימנע ממה שצריך.
אבל החיטוט הלא הגיוני הזה בכתב האישום, גרם לה, ולעוד נשים חשובות ביותר ואיכותיות ביותר שסיפרו שהן קראו את כתב האישום.
ואני שואלת, אתן תוהות איך לא התאפק, איך נכשל, איך לא ידע להתמודד עם היצר.
ואתן?? התאפקתן? ידעתן להתמודד?
עם בחברה החרדית האיכותית שלנו, לא יכולנו לשים מחסום מינימלי, לעצור שניה אחת, ולא לקרוא את הדברים המצמררים שהופיעו שם, זה בעצם מה שנדרש מאיתנו, לא יותר. שליטה עצמית, מינימלית……!!!!!
אני כותבת בכאב גדול, כי אני חשה שהחברה שלנו פגועה, פגועה מינית קשה ביותר, אם נשים כמונו לא יכולות להתגבר על היצר ומוצאות קיט תירוצים כדי לקרוא את כתב האישום, אז גם אנו באיזו שהיא מערבולת הרסנית. ואם לא נעצור את עצמינו בזמן. כמה שיותר מהר, ונדע להימנע מחומר שאל לנו לקרוא. כי הוא לא יוסיף לנו לא בריאות ולא יראת שמים וגם לא זהירות.
ממילא החיים שלנו יהיו פשוטים יותר וטהורים יותר
ברכת הצלחה, לפני הסיפור הבא שיחשף חס ושלום, שנדע לעצור ברגע לפני… להתפלל לבורא עולם שלא נחשף למה שאנו לא אמורים, ונדע להתגבר על היצר הגרוע הזה, אותו יצר רע שהביא גם את המשגיח למעשיו הנלוזים.
לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי, אל תשליכנו מלפניך, ורוח קדשך אל תיקח ממני!!!!
את נוקטת פה בדיוק בגישה שבה נוקטים כבר שנים בציבור החרדי. גישת הבת יענה. מה שלא קראתי ולא שמעתי כביכול לא קיים. אין מה לעשות. חייבים להתעורר ולעורר גם את התמימות שבחבורה כי הדברים הנוראים הללו קרו דוקא לבנות תמימות שלא ידעו כלום מהחיים שלהן ולא היה להן מושג להבחין בין טוב לרע וכנראה גם להורים שלהם. אם הן לא העזו לספר ככ הרבה שנים, זה אומר שלא היה להן למי לספר. כי זה דברים שכדברייך לא צריך לקרוא ולא צריך לדבר עליהם. וצריך להתאפק. אז נכון. התאורים קשים ופורנוגרפיים והורסים את התמימות אך לדעתי זאת המטרה!! להפסיק עם התמימות וההתממות שיש בציבור שלנו. מכאן ועד להשוות מי שקראה את כתב האישום למשגיח המתעלל הדרך ארוכה מאד ואוי ואבוי אם זאת ההשוואה שעולה לך בראש. זה מראה שאת באמת לא מודעת למה שהוא עשה, אחרת היית נזהרת בלשונך/מקלדתך!!!
אני מצטטת דבריו של יועץ חכם שמעורב בכל מיני מקרים:
מפחיד השימוש הלא אחראי של הציבור שלנו במדיה החזותית: ברשתות החברתיות ובקבוצות הווטסאפ שהפכו להיות ביצות טובעניות של רכילות שנדחפת לך לתוך הכיס, לתוך הפנים אם אתה רוצה ואם לא. כל אחד עושה העתק הדבק מכל הבא ליד מבלי להקדיש שנייה של מחשבה האם זה מעניין את מי שאתה שולח לו, האם מותר לפרסם האם זה יגרום לתועלת או לנזק, זה לא מעניין איש העיקר להביא את הסקופ, העיקר להיות בעניינים.
השוטר או מתנדב המשטרה העבריין שפרסם לראשונה כי האיש מבוקש שבועיים אחרי שהוא כבר נעצר, למה הוא עשה את זה?!
והפרסום של כתב האשום.
למה?! מה אנשים חושבים?!
אין לי מידע אמפירי אבל אני חושב שההתמכרות של אנשים בציבור שלנו לקבוצות הווטסאפ אין לה אח ורע בחברה הישראלית.
זה מפחיד אותי, כי רואים במרחב הזה המון דברים לא אחראיים, ואנו מתרגלים לרדידות מחד גיסא ולצורך תמידי ברמות גבוהות של גירוי מאידך גיסא.
אולי במקום להתמקד ב"למה קראתם את כתב האישום?" עדיף להתמקד באיך להתמודד עם ההשלכות של זה כמו שעשו כאן אקשיבה בהצלחה מרובה. לא תצמח שום תועלת בהאשמה עצמית וציבורית חוץ מעוד יסורי מצפון ועוגמת נפש מעבר למה שחש כל מי שנחשף לסיפורי הזוועה הללו. בטוחני שכל מי שמתמודד עכשיו עם הטראומה שלאחר החשיפה לסיפור למד על בשרו היטב את הלקח המר ולעולם לא יתן לעצמו ליפול שוב. אנחנו כציבור חרדי שומר תורה ומצוות ב"ה חסרי מודעות להליך תיעוד עבירות בכתבי אישום ולא יודעים שחקירת מאשים כוללת היכנסות לכל פרטי הפרטים של המעשה והעלאתה על גבי כתב האישום קבל עם ועולם. לכן לא ידענו להיות זהירים מספיק וכדור השלג הזה התגלגל במשך זמן עד שעצרו אותו. ובזמן הזה נפגעו מאות אם לא אלפי חרדים וחרדיות שלא במתכוון.
זה נכון שההתמודדות עם זה היא לא פשוטה כי אין את מי לשתף ולא נעים לשתף ב"חוויה" הזו ובהשלכותיה. אך כשמסיחים דעת ולא ממשיכים לחפור ולהתעסק עם סיפורים מהסוג הנ"ל הזמן עושה את שלו ומצליחים לחזור לחיים התקינים שהיו לנו לפני שהתפוצץ הסיפור הנ"ל. נקודה נוספת שכדאי לשים אליה לב היא הנטיה להאשים את הקורבנות. לאחר שפג הזעם הראשוני על המתעלל מגיע באופן טבעי כעס על המאשימות כיצד שיתפו פעולה וכו'… וזה לא הוגן ולא ראוי. אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. אף אחד מאיתנו לא רוצה להגיע למקומן בכדי להבין אותן. אז בואו ממקומינו שלנו לא נוסיף כאב על כאבן. מדובר בבנות צדיקות צנועות וחסידות שחטאן היחיד הוא תמימותן הטהורה וציותן המוחלט לכל הוראה של גדולי הדור. את התמימות הזו ניצל המתעלל בחולניות לטובתו כשהוא מותיר בנפשן צלקות איומות והן מחויבות לשתוק. אם כל פעם שיתגלה סיפור כזה התגובה תהיה האשמת הקורבנות זה יהיה נצחון למתעללים למינהם כיון שהם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שלא יתלוננו עליהם בגלל הסיבה שאף אחת לא רוצה להיחשב כנאשמת ומשתפת פעולה. ילדים וילדות, בנות ונשים יעדיפו לשתוק ולסבול ולא להיחשב כחוטאים. תחשבו על זה… אולי בידנו למנוע את המקרה הבא שלא יקרה!
יישר כח על האתר המיוחד והנצרך כל כך.
התרגלנו לחשוב שבציבור 'שלנו' לא יתכנו דברים כאלה, באשר הוא הציבור 'הטוב' לעומת פורקי העול.
אולם יש לדעת שמאז ומעולם היו אנשים שנכשלו ועברו עבירות, וכמו שכתב הרמב"ם בסוף הל' איסורי ביאה "ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהן פרוצין בעריות וביאות אסורות", כלומר מעולם היו אנשים כאלו, וכדברי הגמ' 'מיעוט בעריות'.
אם כן, אין כאן תופעה חדשה ולכן גם אין צורך להבהל ממנה, מאידך גיסא אין לחשוש שהתופעה גדולה שהרי לעולם זהו מיעוט שולי. רוב בני האדם טובים ורוצים בטוב ומתמודדים בעוז גם כשיש להם יצרים, ומלבד זאת בד"כ לרוב האנשים היצרים לא מגיעים לכלל נסיון שכזה.
עבריינות מין היא לא סיפוק יצרים היא מחלה !!!
לשיטתך כולנו יכולים להיות עברייני מין כי יש לנו יצרים …..
לצוות האתר, במקרה הגעתי לאתר, בכלל, ולעמוד זה- בפרט.
תשובה יפהפיה, כנה ורגישה.
שאפו לכותב/ת!
מסכים עם כל מילה.
בסופו של דבר צריך תפילה, תפילה, ותפילה.
על כל דבר ודבר, ושום דבר לא מובן מאליו.
שבוע טוב.