שואלת יקרה מאוד!

השאלה שלך דקה מאוד, את מתארת תחושות עדינות וניסחת אותן בחוכמה ובטוב טעם. חשבתי על השאלה שלך הרבה, והתאמצתי כדי שהתשובה שלי תתאים לשאלה נבונה כשאלתך. מקווה שהבנתי אותך והדברים שלי יתאימו לך.

אני שמחה כל כך לשמוע שהתחתנת! מי כמוך יודע על הבדידות, החרדות והסיוטים שליוו אותך ברווקות הארוכה… מאחלת לך שד' ימשיך ללוות אותך יד ביד ולהשפיע עלייך חסד!

אנשים רבים עושים את הבחירה הזו בגיל צעיר ואפילו לא מודעים מספיק למה שהיא כוללת. את, לעומת זאת, בחרת אותה מתוך מבט בוגר ומפוכח, ואני בטוחה שהיית צריכה הרבה כוח כדי לקבל את ההחלטה הזאת!

 עשית צעד אמיץ ומעורר הערצה, ואני רוצה לחזק את ידייך. החלטת לכרות ברית עם מישהו, לנהל את חייך בתוך קשר של נאמנות, של נתינה ושל אהבה. חיים עם ברית הם מתנה נפלאה והם גם בחירה שאיננה תמיד פשוטה. בפרט כשעושים אותה בגיל שהוא לא נערי, קליל וחסר דעת.

מזכיר לי במשהו את ברית המילה שאברהם כרת עם ה' בגיל 99. כשעושים ברית לתינוק, הוא גדל לתוך המציאות הזאת. אבל בגיל מבוגר צריך כל כך הרבה כח ואמונה בשביל לעשות זאת.

מעריכה את ההבנה שלך שחבר לחיות אתו את החיים זו מתנה כל כך חשובה, עד שהסכמת עבורה לקרוע את ים סוף הפרטי שלך.

ברווקות (ולפני כל החלטה בחיים) אנחנו יכולים כאילו להשיג הכל, בדמיון שלנו יכולים לחיות יחד כל הניגודים וכל המעלות שיש בבני אדם עלי אדמות. בבחירה להתחתן עם אדם ספציפי אחד, אנחנו תמיד נאלצים "להפסיד" חלק מהמעלות שחלמנו עליהם. אבל כדאי לנו לנסות לזכור שלפני ההחלטה, בדמיון היה לנו הכל אבל בעצם לא היה לנו כלום, ורק כשמוצאים בעצמנו את האומץ לוותר על חלק מן הדמיון, כל שאר החלום מתחיל להתגשם.

ועכשיו לשאלתך.

כתבת שרצית מאוד להתחתן עם בעל שתוכלי לשאת אליו עיניים ולהעריץ אותו. בואי ונדבר רגע על הערצה ונשיאת עיניים.

החוויה הנשית של לשאת עיניים היא חוויה טובה שגורמת לבעל לרצות להעניק ולהשפיע. לפני שנים, בעולם בו הגבר פרנס את אשתו ודאג לה לכל צרכיה, והיא הייתה זקוקה לו כדי שיגן עליה מאויבים ויתמצא עבורה בעולם הגדול, הדינמיקה של ההשפעה והקבלה לבשו צורה פשוטה וקיומית. לעומת זאת, היום, כשנשים הן משכילות ועצמאיות למדי, והשותפות הזוגית וההבדלים בין בעל לאשתו הם עדינים יותר, הדינמיקה הזו יכולה ללבוש צורה שונה, מופשטת ועדינה יותר.

על מנת לקיים את ההשפעה והקבלה, כל זוג צריך לבנות לעצמו קוקטייל מיוחד שעונה על הצרכים של שניהם. שני בני הזוג צריכים להתכוונן זה מול זה ולאתר יחד, בחיפוש חכם ורגיש את הערוצים ביניהם שבהם יש לנשיאת עיניים ולהערצה מקום. לפעמים ההשפעה והקבלה מתרחשים בתוך איזור הנוחות, בדיוק מה שדמיינתי ובאורח פלא מה שגם הוא דמיין. אך פעמים רבות הם דורשים התרחבות, שיכולה להפוך את ההשפעה והקבלה למהותיות יותר. כלומר, שהגבר משפיע עליה ממקום שהיא לא הכירה ומגדל אותה לכיוונים חדשים.

תשימי לב שהדינמיקה של השפעה וקבלה לא תלויה בכלל בשאלה מי יותר חכם או מי יותר מוצלח. יש נשים שלא מרגישות שהן יכולות לשאת עיניים אל הבעל שלהן, רק מפני שהוא רחפן ומפספס את האוטובוס, ולעומתן, נשים שמרגישות שהן כן נושאות עיניים כי הבעל שלהן, לדוגמה, יודע לקנות להן מתנות מהמותג שהן אוהבות, או למצוא את הקניות הכי בזול, או להצחיק אותן או כל דוגמה אחרת, הזויה ככל שתהיה. מה שאני מתכוונת לומר, שהדינמיקה של השפעה וקבלה, או בלשונך נשיאת עיניים היא ערוץ שמצריך חיפוש והתכווננות. זאת בחירה לייצר דינמיקה כזאת. לחפש איפה יש ערוץ שבו אני רוצה ויכולה לקבל ובעלי רוצה ויכול להשפיע.

ועכשיו לנושא העיקרי של שאלתך:

אהבה שלמה בלי לראות חסרונות

כתבת שאת רוצה לאהוב בלי לראות חסרונות.

האם יש דבר כזה לאהוב בלי לראות חסרונות? לא. אלא אם כן אדם הוא מאוד שטחי או חד ממדי. הרי אין אדם בלי חסרונות. ואף על פי כן, אני ממש מבינה את השאלה שלך, אני מזדהה איתך. אני גם רוצה לראות את בעלי כאדם מושלם, וגם רוצה שבעלי יראה אותי כאשה מושלמת.

קראתי את השאלה שלך שוב ושוב ושוב, והרגשתי שאני צריכה לחשוב, להתבונן ולמשמש ברגשות שלי, כדי לענות לך.

עלה בדעתי שאולי את חוששת ש"זה לא בסדר" שאת לא אוהבת את המראה שלו בשלמות. יכול להיות שהמחשבה שלך, שאת צריכה לאהוב אותו בלי לראות בו חסרונות, היא זאת שמציקה לך?

כלומר, אולי יותר ממה שמפריעים לך תווי הפנים המסוימים, מפריעה לך עצם התחושה שזה מפריע לך?

אם כן, בנוגע לחלק הזה אני רוצה לומר שאין טבעי מכך שמפריע לך משהו. אין איזו שהיא ציפייה מאשה שנותנת ומקבלת אהבה שלא תראה שום חסרון בבעלה.

אם את לא אוהבת חלק מסוים בתווי הפנים שלו ואת חושבת שבתחומים מסוימים את יותר מוצלחת ממנו. זה לגמרי בסדר. את בחרת ואת עדיין בוחרת להיות נשואה לו, בחרת להשקיע את המשאב הכי יקר שלך – את בעצמך, בקשר איתו. אתם יכולים להיות זוג נפלא גם אם עד גיל מאה תחשבי שיש לו אוזניים גדולות מדי, או שתביני דברים מסויימים הרבה יותר ממנו. תקבלי את זה שאת לא עפה על צורת האף שלו, תנשמי עמוק ותראי שהכל בסדר. אתם עדיין אוהבים, שמחים וזה לא מעיב על הקשר ביניכם. אתם רוצים זה את זה, מעריכים זה את זה, ושניכם מושקעים בקשר הזה, בברית הזו.

מה יקרה אם יהיה לך את הרוגע שמותר לך לראות בו חסרונות? האם תווי הפנים שלו ימשיכו לרדוף אותך בכל יום ויצערו אותך מאוד בכל מפגש ביניכם? או שמה שמטריד אותך הוא עצם העובדה שאת רואה בו חסרון? האם ייתכן שאם תרגישי שזה בסדר גמור שאת לא חושבת שהוא נראה מושלם, תוכלי בהחלט להמשיך את הקשר המקסים והנפלא ביניכם ויהיה לך טוב ונעים? האם יכול להיות שמה שמעיב עלייך זו דווקא החרדה והמחשבה שבקשר אוהב זה לא צריך להיות ככה. שהיית אמורה לחשוב שהוא מושלם?

אך אי אפשר להסתפק באמירה הזו. ואני רוצה להיכנס כאן להסבר דק יותר.

לא לחינם את מצפה מעצמך לאהוב בלי לראות חסרונות.  לכולנו יש פנטזיה כמוסה על אהבה מושלמת.

וכאן אבקש ממך להיכנס רגע לחשיבה מעניינת על מקומה של הפנטזיה בקשר הזוגי.

יש לנו פנטזיה כזאת שמישהו יראה אותנו כמושלמים, שמישהו יחשוב שאני מלכת יופי וחכמה כשלמה המלך. שאנחנו נחשוב שבן הזוג שלנו הוא אלוף העולם בכל תחום.

בדומה לזה, הייתי רוצה לשמוע מבעלי שהוא היה רוצה להיות איתי כל היום, והדבר היחיד שהוא חושב עליו זה רק כמה אני מיוחדת ונפלאה.

מה דינה של הפנטזיה הזאת? היא סתם חלומות בלילה? הרי בחיים האמיתיים בני זוג קמים בבוקר והולכים לעיסוקיהם, וחושבים על עוד דברים מלבד המחשבה זה על זו. וכן, הם גם רואים חסרונות זה בזו…

אז התשובה היא מורכבת: הפנטזיה היא ממש לא סתם, אבל היא כן חלומות בלילה…

מה הכוונה?

יש שני סוגים של אהבה. אם רוצים, אפשר לקרוא לזה אהבה של יום ואהבה של לילה. שתיהן אהבות חשובות, ובשתיהן אפשר להשקיע ולעבוד.

האהבה של הלילה, של הפנטזיה, מתקיימת במרחבים מסוימים, ברגע רומנטי, במכתבי אהבה, במבט מול השקיעה… הפנטזיה איננה דמיון מופרך שאין לו שום קיום אלא אמת עמוקה שמתאימה לרובד הנשמתי שבאדם, שבו הוא אכן נשמה נצחית ללא חסרונות.

היופי של הפנטזיה זה להיפגש מדי פעם באווירה רומנטית ולחשוב שהיה נפלא אם היינו יכולים להיות יחד כל הזמן…

אבל ביום יום, אנחנו חיים באהבה של יום, באהבה מהסוג השני שבו אנחנו שני בני אדם נפרדים, עם חסרונות, עם מריבות, עם טוב ורע מעורבים זה בזה.

יש זוגות שיש להם יותר רגעים של פנטזיה, ויש שפחות. אלו רגעים נעימים ויפים, אך הם לעולם לא יכולים להיות פניה של האהבה כולה.

לעומת הפנטזיה, האהבה הריאלית היא מציאות שבה שנינו משתדלים להכיל, לכבד ולשמוח זה בזה, שנינו נאמנים זה לזה, בוחרים להתייחס בסלחנות לחסרונות של השני, להדגיש כמה שיותר את המעלות שלו, ולייחס כמה שפחות חשיבות לדברים הפחות מלהיבים שלו.

ומנגד חשוב לדעת שבזוגיות טובה ואוהבת אפשר לראות חסרונות. ולהשתדל, מתוך נאמנות, להדגיש יותר את המעלות. (חייבת לציין שההדגשה של המעלות אכן בולטת מאוד במכתבך)

כשאני חושבת איך מתייחס בעלי לחסרונות שלי, עולים בי שני קולות.

קול אחד מהפנטזיה, מהאהבה של הלילה: אני רוצה שהוא יחשוב שאני מושלמת ואין בי שום חיסרון, אני אפילו כועסת מהמחשבה שהוא מבליג על איזשהו חיסרון…

ועוד קול עולה בי מהמציאות, מהאהבה של היום, ואומר לי את האמת הפשוטה שיש לי חסרונות. ואני מבינה (למרות שאני מודה שלא כיף לי להתעמק בזה) שהוא מן הסתם שם לב לכמה וכמה חסרונות שלי. אמנם, אני מצפה ממנו כאדם שאוהב אותי ומשקיע באהבה שלנו, לא להתעמק בחסרונות שלי, לנסות כמה שאפשר לראות את המעלות ולהדגיש אותן, ולייחס כמה שפחות חשיבות לחסרונות.

אני מבינה את הרצון שלך לא לראות חסרונות. ואני חושבת שהוא אמור ויכול להתקיים ברגעים מסויימים, אבל צריך איזשהו רוגע כדי שהחסרונות שיש לבן הזוג והקשיים בקשר בינינו לא יפריעו למחשבת השלמות המדומיינת חלקית, ברגעים הרומנטיים הללו, להתקיים.

ייתכן מאוד שהיכולת לשחרר ולהרגיש אהבה רומנטית שבה אנחנו מרגישים לזמן מה מושלמים זה בעיני זו, תלויה ברוגע שלנו ובידיעה שמותר לראות חסרונות, וזה נכון והגיוני שבן הזוג שלנו לא מושלם בעינינו.

בהערכה גדולה

מאחלת לך חיי אהבה ושמחה

ציפי