שלום אשה יקרה כל כך.

אני יושבת מול המילים שלך ומרגישה את הקריעה שבתוכך. החיבוטים והכאב. האהבה אל בעלך והרצון להיטיב עימו יחד עם ידיך הלפותות .

את יודעת, כשקראתי אותך עלתה בליבי תחושת הודיה עבורך. יש לך בעל שאוהב אותך אהבה עזה, את אוהבת אותו גם כן. הוא בוחר רק בך ואת בו. החיבור והקשר האמיץ בינכם ממש מעורר השתאות. את לא לבד בכאב ובקושי, וזה לכשעצמו מתנה גדולה מאוד שלא הרבה זוכים לזה.

את משתפת שעברת טיפוליים נפשיים ופסיכולוגים, אני מעריכה אותך על הפתיחות שלך לטיפול, זה מראה על אומץ ויכולת התבוננות פנימית ואמת.

אני מתפעלת מהרצון שלך למצוא את האור ולא להתיאש גם אחרי טיפולים רבים. זה מראה שיש בך כוחות חזקים שמניעים אותך להמשיך לחפש את הטוב שמחכה לך.

אני מאמינה שהתבוננת ועשית שם עבודה לא פשוטה, מקווה שאוכל לתת לך ולהוסיף כיווני חשיבה והסתכלות נוספת והלוואי והדרך תיהיה בהירה יותר.

הבנתי ממך שהקונפליקט שנוכח בך הוא הרצון שלבעלך יהיו ילדים ביולוגיים אבל את אינך יכולה בגלל חרדות קשות מהריון. וככל שאהבתך אליו גדולה יותר כך גדל הכאב שאת לא יכולה לאפשר לו את הדבר הנפלא ביותר-ילד.

כמה כואבת הקריעה הזו, קשה כל כך לחיות עימה ולהיות שמחה.

את כותבת שאת ובעלך שלמים עם ההחלטה הזו, אולם יחד עם זאת אני שומעת בין מילותיך הרבה יסורי מצפון וכאב גדול.

אני חושבת שבמקום שיש יסורי מצפון אין קבלה .

בואי נתבונן בזה קצת יותר לעומק.

כאשר יש לנו איזשהו דבר שמאוד קשה איתו בחיים ואנחנו רוצים לעבור תהליך של ריפוי, נעבור מולו כמה שלבים. אני מתיחסת לעיקריים:

שלב ראשון זה מלחמה. ננסה לסלק אותו מחיינו, נכעס על מי שאפשר או רק על עצמינו . יש גם הרבה מרמור כעס ותסכול שממלא אותנו ומעיק כמו גוש בגרון.

שלב הבא יהיה יאוש , תחושה כמו "זה החיים שלי ואין ברירה, אין לי מה לעשות או מה להפסיד"…

פעמים רבות זה יכול להרגיש לנו שהגענו להשלמה עם הקושי שהיה ואנחנו במקום טוב יותר, אבל זו טעות. אין פה השלמה מתוך בחירה אלא חוסר אונים וכניעה לקושי.

השלב הבא הוא אבל. להתאבל על החסר. לכאוב את מה שאין, מה שרצינו שיהיה, או מה שנלקח מאיתנו. לאפשר לעצמינו לכאוב עד הסוף,

אחרי שאפשרנו לעצמינו להתאבל ולכאוב את הקושי , יגיע השלב של הקבלה.

קבלה שונה מהשלמה במהותה.

השלמה הווי אומר החסר והכאב נוכח לי ואני משלים איתו.

קבלה – החסר לא מרגיש לי חסר כי הבנתי את הכאב שעומד מאחורי הקושי וגדלתי ממנו. האין נהפך ליש, הקושי נהפך לגאולה. שם יש קבלה.

אפשר בנוסף לבדוק איפה אנחנו עומדים לפי הרגש שבתוכינו. אם יש שם יאוש ועצבות סימן שאני בשלב ההשלמה , אולם, אם יש שם שלווה ורגיעה הגעתי לקבלה.

יש לי ידידה טובה מאוד שחיכתה הרבה מאוד שנים לילד אחרי בנה הראשון. לאחר מאמצים נולדה ביתה בעלת התסמונת דאון. ליוויתי אותה בשבועות הראשונים. היא כל כך כעסה על כולם , רצתה לישון כל הזמן ולא לקום בבוקר..זו היתה טרגדיה עבורה. חלום שנגדע בשניה. אח"כ הבינה שזהו זה, ואין מה לעשות ,היא אמרה שזה משמים, אבל הקול שלה היה מת.

עבר הרבה זמן ותהליך כואב ונוגע, היום היא אומרת שזו המתנה הגדולה ביותר שאלוקים העניק לה עלי אדמות. היא נולדה מחדש בזכות הילדה הנפלאה שלה. גם אם ניתנה לה האפשרות היא לא היתה מחליפה אותה בשום ילדה אחרת, בדיוק כך היא אוהבת אותה.

כששאלתי אותה איך היא מדברת אחרת, היא ענתה לי הילדה הזו לימדה אותי את סוד החיים, את משמעותם, הבנתי מה זה אהבה , קבלה, הכנעה , הרגשתי בזכותה מהי חמלה, היא לימדה אותי לחיות.

את מבינה, הקושי נהפך למתנה, יש שם שלווה ושמחה.

אישה יקרה , איפה את ממוקמת בתהליך האישי שלך?

עברת טיפולים וביקשת עזרה, אולי את באמת משלימה עם זה שלא תביאי ילדים. אבל את שומעת כמה כאב יש בין מילותייך?

אם היה ברור לך שזה מה שנכון עבורך וטוב לך היית מרגישה שקט מבפנים, אבל הוא איננו.

את רוצה שלבעלך יהיו ילדים משלו ואת מרגישה לא מסוגלת להרות , את נקרעת בגללו/בשבילו.

ואת עצמך, מרגישה כאב על עצמך שאת חרדה מלהרות או רק כואב לך עליו?

נכון שכשאוהבים מאוד כואב שאי אפשר למלא את הצרכים של האהובים לנו, אבל זה שאת מרגישה חצויה-

זה שלך, מעבר לכאב שיש לך על בעלך ואהבתך אותו.

אם היית מקבלת את ההחלטה שלך לא להרות, אמנם היה בך כאב שלא תוכלי לתת לבעלך ילדים משלו, אבל לא היית מרגישה כל כך חצויה.

הכאב העמוק הזה שיש בך הוא שלך בלי קשר לזה אם תוכלי לממש לו את הבאת ילד לעולם או לא,

בעיניי, מה שחשוב כעת זה שתרגישי שלווה ושקטה עם עצמך והבחירות שלך , מעבר להאם יהיו לך ילדים או לא. אולי זה נשמע קשה, אבל גם נשים שלא יכולות להרות ממלאות תפקיד בעולם, אם ממוש התפקיד היה רק בתנאי שנביא ילדים לעולם, אזי אין קיום לכל אלו שנמנע מהם היכולת להרות.

(ובנוסף, את אשה צעירה ואני מציעה לך לשים סימן שאלה על ההחלטה הזו שלא להרות . כרגע זה מה שנכון לך וחלק מהמסע של חייך, יכול להיות שבעתיד תעברי משם למקום אחר וההחלטה הזו לא תיהיה רלוונטית. אם כרגע נכון לך להחליט לאמץ- תלכי עם זה, ואם יום אחד תחליטי שלא-זה גם בסדר)

אני מרגישה שהחרדה שנמצאת בתוכך כל כך גדולה עד שהגעת להחלטה שאת לא יכולה להרות ילדים.

אני חוזרת שוב שאני יודעת שעברת טיפולים על החרדה שנוכחת בך ואולי לא אחדש דבר, אולם יהיה דבר אחד מכל הכתוב כאן שיועיל לך והיה זה שכרי.

בשביל להגיע לבהירות ושקט בתוכך כדאי להיכנס אל הפחד , להיות בו , לראות מה עומד מאחוריו , להקשיב לחוויה הכואבת ובעזרת השם גם לצאת משם. אני מאמינה בכל ליבי שאפשר לשחרר חרדות ופחדים גם אם עד עכשיו לא השגת את השקט המיוחל. אולי בדרך אחרת או טיפול אחר עם בן אדם אחר. במידה ותהיי מעונינת אשמח להפנות אותך באופן אישי, אני לא אוכל במסגרת מצומצמת זו לתת מענה לחרדה שבך, אבל  לחשוב ולתת כיוון נוכל לנסות יחד.

מסכימה שנלך יחד כמה צעדים אחורה?

לפני הפחד והחרדה המפלצתיים, לפני שזה היה משתק כל כך וקורע מבפנים. היה את הרצון הראשוני שלך.

כדי לעבור את הפחד ולפרק אותו כדאי להתחבר אל הרצון ההוא.

אחרי שנגלה אותו יהיה בהיר יותר ההמשך.

אני מנסה להציע כיוון כדי שנוכל להגיע למקום ברור יותר ושליו,

מוכנה לעבור אותו יחד?

אולי הוא יהיה גם כואב אבל להיות בכאב, זה מנקה מאוד.

מה הרצון האמיתי שלך? על מה את חולמת?

מה את מאחלת לעצמך? איך את רוצה לראות אותך ואת בעלך?

יש בך תשוקה לילד? לקול ענוג של תינוק ?

לצחוק מתגלגל של ילד? חולמת על ערסול של ילד שבא ממך?

נוגע בך מילה ראשונה של תינוק:  א מ א.. ?

תני לעצמך כמה דקות של שקט והרשי לכל השאלות האלו להיות בך.

תרגישי מה את באמת רוצה. מה את רוצה או רצית לפני שפחדת כל כך. אני מאמינה שהפחד יעלה כל הזמן, שימי אותו בצד. תגידי לו שכבר הוא יחזור למקומו הטבעי.. את רק רוצה להתיחד כמה דקות עם הרצון הפנימי שבך.

את יכולה אף לאמר את זה במילים: אני רוצה..  אני רוצה…

זה יכול להיות כואב. אבל הכאב הוא כח אדיר שמנקה את מה שיש בפנים ומאפשר לדבר אחר להיוולד. תני לזה..

אחרי שנתת לרצון להיות ולהרגיש בתוכך, אם ברור לך שזה רצון שאין סיכוי שהוא יקרה בחייך, תנסי לעבור מולו תהליך של אבל. להתאבל על החלום והרעיון שאולי אי פעם יהיה לך ילד משלך.

אני מרשה לעצמי לנחש שזה נשמע קשה מאוד ההצעה הזו להתאבל על החלום להביא ילד לעולם.

באותה נשימה אני גם מסופקת אם תוכלי באמת להתאבל על זה.

כל תהליך של אבל הוא קשה מנשוא. אבל אם מדובר בדבר שא"א לשנות, כמו לא עלינו  פטירה של אדם קרוב או כל דבר אחר שאין אפשרות טבעית לשינוי , התהליך הוא קשה אבל אפשרי. וזה מאותו רעיון של : גזרה על המת שישכח מהלב. מת זה ההפך מחי. כל דבר שיש בו חיבור הוא חי. החיות מתאפשרת ע"י חיבור אל החלק האלוקי שבכל דבר.

ההפך מחיבור זה ניתוק.

חיבור=חיים

ניתוק=מוות

לכן כל דבר שהתנתק מאיתנו ואין דרך להשיב אותו -אם נתאבל עליו בצורה נכונה נגיע למצב של קבלה ורגיעה פנימית. בהחלט יכול להיות שנפגוש גם כאב לאחר האבל אבל התחושה הפנימית תיהיה רוגע ושלווה. מה שאין כן אם ננסה להתאבל על דבר שהוא לא לגמרי מנותק מאיתנו או אפילו נשאר בו נקודה קטנה של חיות-תהליך האבל לא יוכל למצות את עצמו.

אם אין שום בעיה ממשית פיזיולוגית שאומרת שבוודאות לא תוכלי להביא ילדים לעולם, כנראה שלא תוכלי באמת להתאבל על האפשרות להביא ילד לעולם. כי מספיק שיש בך רצון נסתר והגוף שלך כשיר להביא ילדים, יקשה עליך להתאבל. יש עוד הרבה נקודות של חיות בתוכך .

אם את שואלת למה אני כל כך בטוחה בזה שיש לך רצון לילד ויקשה עליך להתאבל.. אומר לך שאני חושבת כך בגלל שאני שומעת מהמילים שלך כל כך הרבה כאב וחוסר השלמה ,, נסיונות להרגיש בסדר עם עצמך ולשנות את המצב. שזה אומר שבפנים בעומק את רוצה אחרת, שהחרדה מפריעה לך מלממש את הרצון הפנימי שלך.

אולי אני טועה, ואת כן מסוגלת להשלים עם הרעיון שלך לא יהיו ילדים לעולם. אם כן. מה שתוכלי לעשות זה תהליך של אבל ומשם תצאי נקיה ושלווה ותכווני את המסלול שנכון לך.

אבל אם את מזהה בתוכך רצון לילד משלך רק שהחרדה חונקת אותך ולא מאפשרת לזה להתממש , בואי יקרה ונמשיך עוד שלב להבין ממה את חרדה .

אני רוצה להציע לך תרגיל בדמיון מודרך, אולי הוא יאפשר לדברים להתבהר.

קחי פינה שקטה וזמן נינוח שלך.

עצמי עיניים. דמיני את עצמך נכנסת לחדר גדול ונעים.

אבזרי אותו בחפצים האהובים עליך כך שהשהות בו תהיה נעימה ומרגיעה.

דמיני שני מסכים עומדים במרכז החדר זה לצד זה

התקרבי אל המסך הראשון וכתבי בו את המועקה שנוכחת לך בחיים.

תתארי את החיים שלך עם המועקה. הרגשותיך, מעשייך, המוגבלות שלך בעיקבותיה.

לאחר שסימת למלא את המסך

עברי לשני וכתבי איך החיים שלך יראו בלי המועקה/ הקושי הזה

איך תרגישי, מה תעשי, איך תראה הזוגיות , העבודה

לאחר שתמלאי את המסך השני תשאלי את עצמך  מה לא מאפשר /מה מפריע שהחיים שלי לא יראו כמו המסך השני.

איזה פחד נמצא שם?

ממה אני מפחדת?

ממתי הפחד הזה נמצא בי?

מה יקרה לי אם הפחד הזה יתממש?

רק תהיי בתוך הפחד. אל תפחדי ממנו. כמה שתהיי בו יותר הוא יפחיד פחות.

בעיניי, כדאי לעבור תרגיל כזה בטיפול או עם אדם קרוב ותומך שיודע שמטרת התרגיל לעזור לך להיפגש עם החלקים שחוסמים אותך מלהיות משוחררת להביא ילד לעולם.

הרעיון של התרגיל הוא להבהיר לעצמך מה קורה כעת בחייך, מה היית רוצה שיהיה ומה מפריע לזה להתממש.

שלב מתקדם יותר זה העבודה מול הפחד עצמו שזה הייתי ממליצה לעשות בליווי מקצועי, ואשמח להפנות אותך אם תרצי.

המפגש עם הפחד ומה שעומד מאחוריו יכול לעזור להבין מה עומד מאחורי החרדה.

את עצמך התוודעת לכך שאת חרדה ברגע שעלה על הפרק הנושא של להביא ילדים לעולם, אבל הסיבה לחרדה נמצאת בתוכך עוד מקדם.

לרוב מאחורי חרדה גדולה, נמצא פחד קיומי ראשוני , אני מאמינה שגם אם עברת טיפוליים רבים אפשר בהחלט בעזרתו יתברך לרדת לעומק החרדה והכאב ולשחרר את זה.

זה אפשרי כי יש בך רצון. ורצון שווה חיים

מאחלת לך מכל ליבי חיים מלאי חיות ושמחה

שלווה ובהירות

אשמח מאוד לעזור במידה ותרצי.

איתך

אילה

[email protected]