דלג לתוכן
שלום, אני בחורה בת 23 רווקה. יש לי בית מדהים והורים מקסימים. הבעיה שמהיום הראשון שהם יחד הם לא הסתדרו. אבא הגיע מרקע מאוד קשה ולכן יש לו דפוסי התנהגות קשים גם לאשה וגם לילדים ואני מדגישה שהוא אדם טוב. רק כיוון שחייו לא היו קלים הוא לא יודע לנהל ולהתנהל. מה שקרה זה שאמא אשה מיוחדת וטובה אך גם חלשה. היא לא פנתה לבקש עזרה וכך עברו השנים והיא צברה תסכולים וכמובן שמי שסבל מהכל חוץ מהם זה הילדים.
כשאני אומרת סבל זה סבל בלי לפרט. מה שקרה שהילדים גדלו בסדר איכשהו ועכשיו כשבגרנו אנו לא מוכנים שהמצב ימשיך בצורה הזאת או שהם מתגרשים או מטפלים בעצמם. הבעיה ההכי גדולה זה שאבא שלי לא מודע שיש לו בעיה. ויותר מכך אמא שלי מודעת אך אין לה כוחות להתמודד.
ניסינו ללחוץ, להתחנן, להסביר ואפילו לאיים שנצא מהבית וכו אם המצב ימשיך ולא יטפלו בעצמם- הדיבור רק מול האמא.
כרגע המצב כך- הם לא מסתדרים כל העול של הבית על האמא בלבד הוא מרגיש שמגיע לו הכל. אנחנו הילדים לא בדיוק בקשר איתו. עם אמא יש קשר מאוד טוב.קשה לנו לראות שהיא נותנת את כל כולה ולא מקבלת שום הערכה אלא להפך…
השאלה מה אנו כילדים יכולים/ מותר לעשות ולהגיד? והאים להמשיך ללחוץ שילכו לטפל בעצמם או לתת להם להמשיך את החיים בצורה הזו שחיו עד עכשיו? מצד שני האוירה בבית מאוד קשה ולא נעימה למרות שאנחנו משפחה טובה וכו… אבל בפנים בפנים ממש לא טוב לנו הילדים. גם כי אנחנו רואים את אמא ממש מתמודדת והכי קשה שאין לה את הכח לעזור לעצמה.
אני מציינת שיש גם אחים נשואים בסיפור וכולם מנסים לעזור אך זה המצב ולכן גם נמנעים כמעט מלבוא.
מה עושים??????????
