לשואל היקר שלום רב,

התרגשתי מאד בקריאת השאלה שלך! ניכר מתוך ניסוח הדברים שיש בך הרבה איכויות מיוחדות ויקרות, בעיקר עדינות נפש, רגישות גבוה לזולת ורצון פנימי ואמיתי לחיפוש האמת. מעבר לכך ניכר שאתה עוסק הרבה בעבודת ה' והתפתחות רוחנית ומונח היטב בספרי העבודה. אשריך ואשרי חלקך!

ומתוך המקום הנפלא שלך בעבודת ה' ותכונות הנפש המיוחדות, אתה שואל שאלות טובות ועדינות: אם צריך רק להודות על כל צרה וצרה אז מה העניין של התפילה והבקשה לה' שיסיר ממני את הצרה הזאת והזאת או שיתן לי ישועה כזאת וכזאת? וגם, אם כל מקרה רע הוא בעצמו בשורש שלו טוב, אז למה להתפלל שיסור אותו מקרה רע?

[ברשותך אני רוצה קצת להרחיב ולהסביר יותר נקודה אחת. אכן, כפי שציינת, באמת כל מקרה רע בשורשו הוא טוב כיוון שבאמת אין רע יורד מהשמים, אבל בהופעתו בעולם הזה, בחיצוניותו הוא נתפס כרע כיוון שהוא גורם לנו צער וכאב, כמו ניתוח כואב שמטרתו להביא אותנו לבריאות טובה יותר. ואכן מבואר בספרים (רמח"ל, כללי התחלת החכמה ועוד) ששורש ההנהגה של הבורא דרך הספירות הוא בסדר של חסד, גבורה, תפארת, וכו', כלומר חסד הוא השורש לכל ההנהגה, אלא שבהמשך ירידת ההשפעה היא מתלבשת גם בגבורה וכד'. ונמצא שכל הנהגת הצער כאן בעולם היא "תוכחה מגולה עם אהבה נסתרת", כלומר אך ורק לטובתנו].

ועכשיו לעצם השאלות שלך.

בהקדמה לספר דרך ה' מניח בפנינו הרמח"ל את דרכי החקירה ביסודות היהדות. בכל נושא ישנם הרבה פרטים. חקירת כל פרט בפני עצמו הוא תהליך מייגע שאינו מביא לתשובות מספקות. לכן, מסביר הרמח"ל, בכל חקירה צריך לדעת את הכללים של הנושא. כאשר יודעים את הכללים ממילא יודעם את כל הפרטים עד לעומקם. ידיעת הכללים היא כמו ראיית הגן המסודר לפי שורות וערוגות, לעומת העיסוק בפרטים הדומה לראיית החורשה מבפנים, המון עצים בערבוביה גדולה.

לכן, אני רוצה קצת להרחיב את הנושא ולגעת בשאלה היסודית – מה אנחנו עשים כאן בעולם? מהי תכלית הבריאה ומהו יעוד האדם? ומתוך הבנת תכלית החיים נוכל להתייחס לשאלה שלך. [אני מצרף את המקורות כדי לאפשר לך לעיין בפנים ולהרחיב כפי חפץ הלב שלך].

א] תכלית הבריאה

מבואר בספרים (באריכות בדרך ה' לרמח"ל) שתכלית הבריאה ותפקיד האדם הוא להגיע לקשר וחיבור לבורא עולם. התוצאה של הקשר והדביקות היא הנאה עצומה של חיבור הנברא לשורשו הרוחני.

כך כותב הרמח"ל ( דרך ה', חלק א פרק ד): "והנה שרש כל ענין העבודה הוא, היות האדם פונה תמיד לבוראו. והוא שידע ויבין שהוא לא נברא אלא להיות מתדבק בבוראו".

כלומר, המטרה והתכלית של כל העבודה שלנו היא קשר, חיבור ודבקות בבורא עולם.

ב] מסלול אישי

ואמנם, בתוך התכלית הכללית יש לכל אדם מסלול אישי שלו.

כל תנאי החיים של האדם בגשמיות וברוחניות, הטובים והרעים, כולם ניתנו לו כפי השייך לתיקון עולמו, שרק ע"י תנאים אלו יוכל להגיע לייעודו, ובלעדיהם לא יוכל לתקן את אשר תפקידו לתקן. וכיוון שלכל אחד יש תפקיד וייעוד מיוחד, לכן שונים תנאי החיים של כל אחד, לזה חייו קלים ולשני החיים קשים יותר. ובאופן כללי, הרי גם כפי הנראה לעיניים, יש לכל אדם את ייחודו של מהלך חייו שאין להשוותו למהלך חייהם של אחרים. וזאת, כיוון שלכל אחד יש תפקיד מיוחד לכן נותנים לו את כל התנאים המתאימים בכדי שיוכל למלאותו. ואף המצבים הקשים בחיי האדם, הם גם כן אמצעים שנותנים לו בכדי שיגיע אל תיקונו, שאין רע יורד מן השמים, והכל הוא לטובת האדם כדי שיתקן בזה את השייך אליו, שע"י זה ישיג ייעודו ותפקידו בעולמו.

וזהו ג"כ ענינם של כל נסיונות החיים העוברים על האדם, שיש שמן השמים מנהיגים את האדם בנסיונות קשים… אך האמת היא שכל נסיונות חיים העוברים על איש יהודי, הרי כולם הם להנאתך ולטובתך, שמובילים אותו להשיג תכליתן, שע"י שיתגבר על הנסיונות יוכל להגיע לתיקונו וייעודו בעולמו.

וזהו פירוש 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך', לך לך, היינו אל ייעודך, אל תיקון נשמתך מה שאתה צריך לתקן בעולם הזה, שזהו עיקר תפקידו של יהודי… וזה הוא דבר ה' אל אברהם, שנכלל בזה גם הוראה לכלל ישראל זרעו של אברהם, לך לך, פירוש, כדי להגיע אל תיקון הנשמה השייך אליך ולתכלית המיועדת אליך, עליך לצאת מארצך וממולדתך ומבית אביך, היינו, מכל והתכונות הטבעיות שלך… [האדמו"ר מסלונים, נתיבות שלום, פרשת לך לך].

ולכן נאמר "איזהו עשיר – השמח בחלקו", כלומר שמח בחלק שלו, היינו, תיקון החלק המיוחד שלו בעולם, תיקון נשמתו. [החפץ חיים, מחנה ישראל, פרק יג].

נמצא, שכל מה שעובר על האדם בעולם מטרתו להביא את האדם לתכלית הבריאה – קשר וחיבור לבורא עולם, אך כל אחד יש לו את המסלול האישי שלו, עם נסיונות החיים המיוחדים שלו, שרק באמצעותם הוא יכול להגיע לקשר וחיבור להשי"ת.

ג] מטרת התפילה

בענין התפילה כתב הרמח"ל (דרך ה', חלק ד פרק ה):

"ענין התפילה הוא, כי הנה מן הסדרים שסידרה החכמה העליונה הוא, שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו ית', צריך שיתעוררו הם אליו ויתקרבו לו ויבקשו פניו, וכפי התעוררותם לו כן ימשך אליהם שפע". כלומר, כדי לקבל שפע צריך לבקש זאת מה' ".

ממשיך הרמח"ל: "והנה היה מחסדו ית' לתת לאדם מקום שיתקרב אליו ית', אע"פ שכפי מצבו הטבעי נמצא רחוק מן האור ומשוקע בחשך. והיינו שנתן לו רשות שיעמוד לפניו ויקרא בשמו, ואז יתעלה מן השפלות אשר לו בחוקו, לפי שעה, וימצא מקורב לפניו ומשליך עליו יהבו כמ"ש". כלומר, ע"י הבקשה והדיבור עם הבורא והתפיסה שהכל מגיע ממנו, האדם מגיע לקשר וחיבור עם הקב"ה".

בהתאם לכך, הקב"ה משפיע לנבראים רק דרך הבקשה שלהם, שהרי הבקשה יוצרת חיבור, קשר ודבקות בין האדם לבין הקב"ה. וסוד הענין הזה נתבאר בפסוק (תהלים, קמה, טו): 'עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו' (ע"פ דרוש הקיווי לרמח"ל).

נמצא שמטרת התפילה היא יצירת קשר וחיבור בין האדם לבין בורא עולם, כחלק מתכלית הבריאה.

ברשותך, אני מרחיב עוד קצת בענין התפילה כי הכל נצרך לענות על השאלות העמוקות שלך בצורה ברורה.

הענין של בקשת הצרכים כאמצעי לקשר עם ה' מבואר עוד בדברי המהר"ל. שואל המהר"ל (נתיב העבודה, פ"ב): "אם ראוי האדם שיתן ה‘ יתברך אליו הדבר שהוא מתפלל עליו, למה לא יתן לו בלא תפילה, ואם אינו ראוי מה תועיל התפילה. ועוד, למה צריך להתפלל בדיבור, והרי ה‘ יתברך יודע מחשבות האדם". ותירץ (שם, פרקים א-ב): שענין בקשת הצרכים הוא כמו עבד שמתפלל לפני האדון על צרכיו אשר הוא מבקש, ועל יד כך העבד מרגיש שהוא תלוי לחלוטין באדון. באותו אופן האדם שמתפלל על צרכיו מגיע להכרה ולהרגשה שהוא תלוי לחלוטין בבורא בכל מהלך חייו ואין לו קיום זולתו. הכרה והרגשה זו מביאה לידי חיזוק הקשר והדבקות בבורא עולם, ובלשון המהר"ל: "כי התפילה היא התדבקות בו יתברך, והתפילה היא הדרך הישרה שהאדם עולה בה אל ה‘ יתברך". וכאשר האדם דבוק בבורא, אז הוא במצב הראוי לקבלת שפע משמים. ולכן התפילה כנגד הקרבנות, כי קרבן לשון קירבה כידוע.

נמצא שבקשת הצרכים הם האמצעי המניע את האדם להתפלל ואילו התלות והדבקות בה' היא המטרה היסודית של התפילה. ולכן אבותינו היו עקרים כי הקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים (יבמות סד.), כלומר החסרון ובקשת הצרכים היו אמצעי לחיזוק הקשר והדבקות באמצעות התפילה (מהר"ל חידושי אגדות, מכתב מאליהו, ח"ד, עמ‘ 63).

כלומר, מטרת התפילה היא יצירת קשר וחיבור עם בורא עולם. התפילה אינה אמצעי להסיר את החסרונות. החסרונות הם אמצעי כדי להביא את האדם לתפילה – לקשר וחיבור עם בורא עולם. ובכך מתקיימת תכלית הבריאה ותפקיד האדם בעולם.

תיאור קצר ומרגש מובא בכתבי האדמו"ר מסלונים (נתיבות שלום ח"א, עמ‘ קפ): "יש עוד מעלה יתרה לתפילה – פתיחת לב יהודי שיאיר בו אורו יתברך, וחז"ל קבעו שלוש תפילות ביום, ששלוש פעמים ביום צריך לעבוד על פיתוח הלב, ושלוש פעמים ביום יתדבק עם קונו, באופן שישמור על קשר תמידי בינו לבין אביו שבשמים".

לכן מבואר בספרים שהתפילה מחזקת את האמונה, והאמונה מחזקת את התפילה, שיסוד האמונה ויסוד התפילה בנפש אחד הוא – הכרה וודאית וברורה במציאות ה‘, כאילו עומד כנגדו. ההרגשה והחוויה באמונה ובתפילה אחת היא – קשר ודבקות בבורא עולם.

ד] הודיה ותפילה

עכשיו אפשר לגשת לשאלות שלך: אם הודיה – אז למה תפילה, ואם תפילה – אז למה הודיה? ובפרט שהכל לטובה.

באמת, כפי שמבואר בחז"ל ובספרי המוסר והעבודה, צריך להודות על כל מה שקורה לנו בעולם, כיוון שאין רע יורד מהשמים, וכל מה שקורה לנו הוא חלק מהמסלול האישי שלנו לתיקון הנשמה שלנו וליצירת הקשר והחיבור האישי שלנו עם בורא עולם (כפי שהתבאר לעיל), שרק באופן הזה אנחנו יכולים להגיע ליעוד האישי שלנו. ולכן באמת, צריך להודות על הכל, כי הכל לטובה, לטובת תכלית הבריאה – יצירת קשר עם השי"ת. (חשוב מאד לדעת, שזאת דרגה רוחנית גבוה מאד ומיוחדת, שלא מתאימה לכל אחד).

אבל, בתוך המסלול הזה שצריך להודות על כל מה שקורה, כי כל מה שקורה הוא לטובה, ורק באופן הזה אנחנו נתקרב להשי"ת, עדיין יש שאלה גדולה מאד: איך? איך מה שקורה לנו יקרב אותנו לבורא עולם?

וכאן יש כמה אפשרויות:

א. מבואר בחז"ל (ברכות ה.) שאם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו, יתקן את דרכיו ויחזור בתשובה. כלומר, תפקידם של היסורים הם לעורר אותנו לשפר את דרכינו ולחזור בתשובה. וזאת דרך אחת להתקרב לבורא עולם. ולכן צריך להודות על היסורים שגרמו לנו להתעורר בתשובה.

ב. להתפלל לבורא עולם שיסיר את הצרה מאתנו, שהרי הצרות הם אמצעי כדי להביא אותנו להתפלל להשי"ת (כפי שהתבאר לעיל ובדברי חז"ל למה היו אבותינו עקרים כיוון שהקב"ה מתאווה לתפילתם), והתפילה מקרבת ומחברת אותנו לבורא עולם. כלומר, גם זאת דרך אחת להתקרב לבורא עולם. ונמצא שבאמת צריך להודות על הצרה, שכן הצרה הייתה לטובה, כיוון שהיא גרמה לנו להתפלל ולהתקרב לבורא עולם.

ג. מבואר בחז"ל (מועד קטן כח. ובתוספות שם) שלפעמים הצרות שעוברות על האדם הם חלק מהנהגה של גזירה, כלומר חלק מתפקידו של האדם בעולם (כמו עם רבי אלעזר בן פדת בגמרא תענית דף כה.) שאין אפשרות לשנות. במקרה כזה צריך לקבל את מה שקורה לנו בהכנעה והתבטלות מוחלטת לבורא עולם, מתוך הבנה עמוקה שהכל בשורש הוא אך טוב מאד, וגם זאת דרך אחת לתיקון הנשמה שלנו ולהתקרב לבורא עולם.

נמצא שאין סתירה בין הודיה לתפילה, אלא שאנחנו מודים על כל צרה שבאמצעותה אפשר להתקרב להשי"ת.

תוך כדי כתיבת התשובה, חזרתי ועיינתי בספרי הרב ארוש ואכן מצאתי שגם הוא מבאר כך את הנושא. אני מביא בפניך תקציר מדבריו (ספר שערי תודה, עמ' 80-84, ספר בגן האמונה, עמ' 142-152):

האמונה בבורא עולם, כלומר, הכרה במציאות ה' והשגחתו על כל מאורעות החיים, היא הבסיס להכל. לכן, ההודאה להשי"ת על כל דבר שקורה לנו, היא הביטוי הגבוה ביותר לאמונה. כל מה שקורה לנו בחיים מטרתו לקרב אותנו לקשר עם בורא עולם, כלומר, הקב"ה עושה הכל כדי לקרב אותנו אליו.

אדם שבאים עליו יסורים נמצא במבחן של אמונה וצריך לנהוג ע"פ שלושה כללים: א] לדעת שהכל מאת הבורא ולא מסיבות טבעיות. ב] להודות לבורא כיוון שזה לטובתו. עצם ההודאה לבורא יכולה להסיר את הצרה כיוון שבאמצעות ההודאה האדם מתקרב לבורא. ג] לפשפש במעשיו, לתקן ולחזור בתשובה על מעשיו שאינם טובים, ואח"כ להתפלל לבורא עולם שיסיר ממנו את הצרה. גם מהלך זה יכול להסיר את הצרה כיוון שע"י תשובה ותפילה האדם מתקרב לבורא עולם.

ה] סיכום

תכלית החיים שלנו היא קשר וחיבור להשי"ת. אפשר להתקרב לבורא עולם ע"י הודאה, וגם ע"י תפילה כדי לסלק את הצרות, שכן הצרות הם אמצעי כדי שהאדם יתפלל ויתקרב לה'. לכן אין סתירה בין הודאה על הצרות לבין תפילה שיסורו הצרות, כיוון ששניהם דרכים לקרב את האדם לבורא עולם (ובפרט שהודאה על הצרות היא דרגה גבוה בעבודת ה').

אנחנו יכולים להודות על הטובות ועל הרעות, כיוון שהכל אך לטובתנו, כדי לקרב אותנו להשי"ת, ואח"כ לחפש כיצד הצרות יכולות לקרב אותנו לקשר עם בורא עולם: קבלת הצרות תוך הכנעה וביטול לרצון הבורא, או תיקון המעשים, או תפילה לה' שיסיר את הצרה.

אחרי כל המסע שעברנו ביחד, מרתק לקרוא את דברי בעל ספר חובת הלבבות (שער חשבון הנפש, פרק ג) המביא את דברי החסיד שאחר תפילתו פתח ואמר: "רבונו של עולם, זה עתה שטחתי בקשותי בפניך והתפללתי בעד צרכי, ברם עשיתי כל זאת רק מחמת שצוית על תפילה ולא בכדי להודיעך את אשר אחפץ, בהיות ואתה הוא היודע מה שטוב עבורי, על כן פונה אני אליך בבקשה, אם רצונך הוא אחרת ממה שביקשתי, אל נא תשעה אל דברי כי אם עשה רצונך".

בצלחה ורוב סייעתא דשמיא,

ישראל ל.

[email protected]