שואלת יקרה.

האירוע המזעזע שבו קיפחו את חייהם ארבעים וחמישה בני אדם, מעורר בלבבות כולנו רגשות רבים.

האירוע הזה המחיש בלי מילים עד כמה החיים שלנו כל כך שבריריים. עד כמה הסיום שלהם כל כך בלתי צפוי. רגע אחד האדם חי ומתפקד, ורגע לאחר מכן —

איך קורה שאנשים מסוימים "זוכים" למות בדרך כזו? על שאלות אלו אין לנו תשובות. אין אנו יכולים להבין את כל חישובי הבורא, שדעתו אינה ניתנת להשגת בן אנוש גדול ככל שיהיה. גם למשה רבינו אביר הנביאים שביקש להכיר את מסתורי ההשגחה, נאמר "כי לא יראני האדם וחי". מה יכול ילוד אשה, בעל חושים מוגבלים, לירד לסוף דעתו של הא-ל.

מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה להתפלל על עצמנו. כפי שנאמר בגמרא (ברכות ח, א): "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא (תהילים לב, ו), אמר רבי חנינא לעת מצא זו אשה וכו'. רבי נתן אומר לעת מצא זו תורה וכו'. רב נחמן בר יצחק אמר לעת מצא זו מיתה [=שימות במיתה יפה ונוחה. רש"י], שנאמר למות תוצאות. תניא נמי הכי תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם, שנאמר למות תוצאות – תוצאות בגימטריא הכי הוו. קשה שבכלן – אסכרא, ניחא שבכלן – נשיקה; אסכרא – דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא, ואיכא דאמרי כפיטורי בפי ושט. נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא. רבי יוחנן אמר לעת מצא זו קבורה. וכו'. אמר רבה בר רב שילא, היינו דאמרי אינשי: ליבעי אינש רחמי אפילו עד זיבולא בתרייתא שלמא".

במילים אחרות, בגמרא מבואר שהחסיד מתפלל על מיתתו שתהיה מיתה יפה ונוחה. מלבד זאת מבאר בספר "אמת ליעקב" לרבינו יעקב מליסא, שכוונת הגמרא היא על פי דברי המקובלים שאמרו "דסמוך למותו השטן וכת דיליה מפתים אותו, ולפעמים מחמת יסורין ח"ו יהיה מבעט ויקצוף באלקיו".

נמצינו למדים, שניתן וראוי להתפלל על כך, שנזכה למיתה יפה ונוחה. ראוי להתפלל גם על השגת קבר שזהו חלק מתיקוני הנשמה. ריקבון הגוף בעפר.

בתקווה שנזכה כולנו לאריכות ימים ולשיבה טובה.

בניהו