שלום לך,

השאלה שלך הצטמצמה לארבע מילים. האם עלי לברוח מהבית?

ניסיתי לקרא ולהבין את מה שרוחש מתחת למילים שממהרות לחפש פתח מילוט. לא כל כך מצאתי. לא ציינת גיל, אבל אני משערת שמדובר בנערה שנטועה אי שם באמצעו של גיל העשרה. אין לי מושג לגבי אישיותך, אופייך, ואף לא לגבי הסביבה המשפחתית.

הזכרת שאת גרה במקום שאינו אוהד חרדים, ושהורייך אינם מאמינים בבורא, אולם לא נתת כל פרט נוסף.

אני רוצה לפרק איתך את העניין ביחד. מסכימה?

כשאדם מוצא משהו שטוב בעבורו, משהו שהוא רוצה בו- הוא מוכן לוותר למענו על מצב קיים, למרות שיתכן שהתנאים טובים לו גם כן. הדוגמא הכי בסיסית היא חיי נישואין. כשמישהי מרגישה טוב ונח עם גבר- היא תעדיף להינשא לו, למרות הקשיים שבדרך. ולמרות שבמצב הקיים גם כן טוב לה. אמה מכבסת לה את הבגדים, מכינה לה ארוחת צהריים, יש לה חדר משלה ותנאים פיזיים מעולים. שווה לה לעזוב את הנוחות הזו, ולעבור לגור עם בעלה, הגם שזה יצריך ממנה מאמצים רבים וקשיים לא פשוטים. היא תיאלץ לדאוג לעצמה ולבעלה, לא תמיד הוא יבין אותה, ואם היא לא תכבס- לא יהיה לה מה ללבוש. היא בוחרת לעזוב מצב קל ולעבור למצב אחר, כי שם יהיה לה טוב יותר רגשית.

ישנו מצב נוסף שאדם נאלץ לעבור פאזה. כשאין לו ברירה. אדם שהסתבך כלכלית הוא יוצא מהארץ. לא מרצון, אלא מהצורך לברוח. אם ישאר בארץ מצבו יהיה עגום יותר, ולכן הברירה שנותרה לו זה להתנתק מכולם ולברוח.

איפה את מוצאת את עצמך? לפי השאלה שניסחת- את מחפשת לאן לברוח. אני לא יודעת למה וממי, אבל את לא מחפשת את מאה שערים כאופציה להתקדם למקום שיהיה טוב יותר בעבורך, אלא כתירוץ שיאפשר לך לברוח מהמצב הקיים. 

כל המילים שמסביב מכסות על הרבה ריק ונסיונות תירוץ. אמונה היא לא משהו חיצוני. זו הרגשה פנימית עמוקה שמלווה אותנו בכל מקום, חרדי כחילוני, אוהב כעויין. אין לה אלמנטים חיצוניים, בוודאי שלא בשלב הראשון. אמת, כשאדם חוזר בתשובה ומקיים את מצוות הבורא- הדבר מתבטא גם חיצונית: בהנהגות, בלבוש, ובעצם בכל ההתנהלות. את לא דיברת על זה. דיברת על אמונה, שאין ספק שהיא הצעד הראשון להכרה בבורא.

גם אם בעקבותיה את מחליטה לשמור על מצוות הבורא, עדיין צריך לדעת ואיך. זהו תהליך ארוך ולא קל, שמומלץ להתייעץ עם רבנים בתחום שישמחו להנחות אותך. תופתעי אולי לשמוע, אבל הם יורו לך לשמור על קשר עם הורייך ככל שהדבר מתאפשר (למעט מצבים חריגים, אבל זה לא העניין כרגע), תוך שמירה על כבודם. 

ההחלטה לחזור בתשובה אינה יכולה להיות מתוך גחמה של רגע. היא פשוט לא תחזיק מעמד. זהו תהליך שמצריך עבודת עומק פנימית, בחינה של כל הנתונים, והחלטה שמתפתחת אחרי מחשבה מעמיקה. התבוננות בתמונות, ותהיינה מדהימות ככל שתהיינה, עדיין לא נותנות את המבט הרחב על קבלת ההחלטה.

אל תשכחי, שהבריחה לתוככי מאה שערים לא תפטור את הבעיה. גם שם תיתקלי בקשיים ובנסיונות, ואז מה? תברחי גם משם? לאן? הבעיות לא נעלמות כשבורחים מהם, אלא רק מתעצמות. הדרך למגר בעיות היא רק לעמוד מולן באומץ, להתבונן בהן ולנסות לפתור אותן, למרות שזה קשה. אין קיצורי דרך, ואפילו מאה שערים לא יעזור לך בכך…

במקום לברוח, תיעצרי ותנסי לחשוב ממה את בורחת, ומה את מרגישה שיש במאה שערים שאין לך כרגע. התשובה על כך תיתן לך את הבסיס לפתרון.

ותזכרי שה' איתך. הוא נמצא ומחכה שתבואי אליו. אבל מרצון להגיע אליו, לא מבריחה מפני משהו אחר.

הצלחות רבות, 

תמי

‫[email protected]