אני מבינה למה כתוב “שלא עשני אישה” , אך למה לא יכלו לכתוב בחיוב? שעשני גבר…..
כדי שאף אחד לא יבין את זה לא נכון…..
דלג לתוכן
אני מבינה למה כתוב “שלא עשני אישה” , אך למה לא יכלו לכתוב בחיוב? שעשני גבר…..
כדי שאף אחד לא יבין את זה לא נכון…..
שלום וברכה שואלת נכבדת.
אני מתנצל על האיחור בתגובה, לצערינו הרב מה שהלב חושק הזמן עושק.
ברשותך, לפני שנעמוד על נוסח הברכה נצלול רגע להיגיון העומד בבסיסה.
התוספתא (ברכות,ו,יח) מביאה את דעתו של רבי יהודה אשר מציע שינוי בברכה אחת ואף פורט את טעמי הברכות, להלן דבריו:”ר’ יהודה אומר שלוש ברכות צריך אדם לברך בכל יום: ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני אשה, ברוך שלא עשני בור.
ברוך שלא עשני גוי שנאמר “כל הגויים כאין נגדו”, ברוך שלא עשני אשה – שאין אשה חייבת במצוות, ברוך שלא עשני בור – שאין בור ירא חטא.”
כלומר ההיגיון שהנחה את מנסחי הברכה הוא הדגשת הכרת התודה של היהודי על התחייבותו המלאה במצוות, עשה ולא תעשה כאחד.
עתה נפנה לשאלה מדוע רגש זה מנוסח באופן שלילי העלול להתפרש שלא כראוי ולא בפשטות באופן חיובי.
למיטב הבנתי הרגישות עליה הצבעת בשאלתך היא נגזרת של הזמן והמקום בו אנו חיים. בעקבות המהפכה הפמיניסטית השתנה מקומם של הנשים במערך החברתי והניסוח השלילי של הברכה עלול לצרום לבן זמננו, אולם בזמנם רגישות זו לא הייתה קיימת. למעשה סביר להניח שהברכות הללו היוו תגובת נגד להלך רוח שרווח בתרבות ההלניסטית שראתה את עצמה כנעלית על פני שאר התרבויות. מסורת המיוחסת לפילוסופים היוונים הגדולים מספרת כי היו מודים לאלת המזל על כך שנולדו “אדם ולא בהמה, איש ולא אשה, הלן ולא ברברוס (הלן ולא ברברוס כלומר מי שאינו הלני)” (דיוגנס לארטיוס, חייהם ודיעותיהם של פילוסופים מפורסמים, א, 33). תגובת הנגד של חכמינו מדגישה את תכלית החיים ואת המעלה האנושית האמתית פי האמונה היהודית – חיים ערכיים של לימוד תורה ועשיית מצוות.
בשולי הדברים חשוב לציין כי השוני בברכות הגבר והאישה (שלא עשני לעומת שעשני כרצונו) נגזר מתפקידה המיוחד של האישה וממעלתה. הרב קוק (עולת-ראיה, א,עא-עב) מסביר, שיש צדדים אקטיביים באיש שמאפשרים לו להגיע ליצירות מיוחדות, אבל מאידך, גם מקשים ואף מתנגדים, לעתים, לעבודת ה’ ולרצון ה’ בעולם. גם באישה ישנם כמובן צדדים אקטיביים, אבל מטבעה יש באישה יותר מידה של קבלה. מידה זו, מאפשרת לה להתחבר בצורה יותר טבעית לרצון ה’ בעולם. האישה בהתנהגותה הטבעית קרובה יותר לרצון ה’, ועל כך היא מודה בכל בוקר: “שעשני כרצונו”.
בלשונו הזהב: “היא עלולה (מסוגלת) להרשם ולהיפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלקים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם את התוכן החומרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר, ועל כן מברכת היא האשה בהודאה על חלקה הטוב “שעשני כרצונו”.
מקווה שתשובתי סייעה לך, האם יש לך צורך בהבהרות נוספות?
אשמח לשמוע ממך.
אליהו
eliyahu1009@gmail.com
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
תגובה אחת
התשובה שלך כתובה בצורה יפה ומכבדת, באמת.
גם כשרוב הרבנים מדברים על מקום האישה ביהדות אז הם מדברים בצורה יפה ומכובדת.
אבל אני אף פעם לא פגשתי רב שבאמת מבין את התחושות שיש לאישה דתייה, או רב שמבין את הנזק שהוא גורם כשהוא אומר כל מיני הכללות על נשים (כמו רכות, מקבלות, עדינות וכו)
אני מציעה לכם לנסות שבשאלות בנושא מעמד האישה נשים יענו, זה נראה לי יהיה יותר אפקטיבי 🙂