The Butterfly Button
בעלי שובניסט!

שאלה מקטגוריה:

שלום
אנחנו נשואים 9 שנים, עם 2 ילדים
מאז ומתמיד, בעלי לא היה עושה כלום בבית
גם כשנולדו הילדים, הוא לא החליף טיטול אחד בחיים שלו, לא קילח את הילדים
הוא גם לא עוזר בעבודות הבית, כלום, הכל עליי
הוא אומר שהוא כל היום בעבודה, ואין לו כח וזמן כשהוא חוזר, שזה קישקוש, כי גם בזמנים שלא עבד, או עבד קצת, הוא לא עשה כלום בבית, וזה לא שאני לא עובדת מחוץ לבית, אני יוצאת כל יום לעבודה, חוזרת הביתה, מוציאה את הילדים מהגן, מבלה איתם כל הצהריים, ובערב מנקה ומסדרת, ותכלס, אף פעם לא דרשתי ממנו לסדר ולנקות, אני לא מהנשים האלו, שדוגלות בשוויון , ובקביעת תפקידים, אבל היום שוב היתה לנו שיחה על העניין, והוא התחיל להגיד לי שאשה , התפקיד שלה זה להיות בבית, ולבשל ,ולנקות ולכבס ולשטוף, וזה המהות של האישה,
אני מרגישה שהוא ממש מדכא אותי, זהו? זה מה שאתה רואה בי? מישהי שמבשלת, מנקה ומכבסת? ככה אתה מתרץ את חוסר העשייה שלך בבית?, יש לו חשיבה שובינסטית שממש מגעילה אותי, זה דוחה אותי ברמות הזויות, לא יןדעת איפה הוא קיבל את החינוך המגעיל הזה, כי אבא שלו מתייחס לאמא שלו כמו למלכה , אז לא הגיע מדוגמא אישית
אה, וגם תמיד יש לו כל מני הערות, על דברים בבית שלא עשיתי כמו שצריך, הוא אלוף בביקורות, אתה לא עושה כלום בבית ועוד מתלונן??, מה נראה לך??
אני לא מוערכת על ידו בשום צורה, כל מה שאני עושה בבית מובן לו מאילו, אין “תודה ששטפת כלים”, או “וואוו איך הבית מסודר”, כלום!! רק, “איפה המכנסיים הכחולות שלי, למה לא כיבסת לי אותם?”, וכ”ו
ודיי, נמאס לי להיות מובנת מאליה נמאס ליי!!!

תשובה:

שלום לך אישה יקרה!

מבינה אותך, שהחיים עמוסים וקשים לך. ניהול בית הוא עבודה ממש קשה, אינטנסיבית ותובענית.

וגידול ילדים הוא גם כן עבודה סביב השעון. מה שמשותף לכביסות, ניקיון, בישול וילדים, שהם אף פעם לא מוותרים לנו… גם אם את עייפה או עצבנית, הם דורשים את שלהם. ואם את מנסה קצת לנוח הבלגן מצטבר והשעמום והתסכול של הילדים גם כן צוברים תאוצה.

אני חייבת להוריד בפנייך את הכובע על התפקוד הנפלא שלך בבית. מכל הלב, זה מרשים אותי ממש.

כשקראתי פעם ראשונה את השאלה שלך, טעיתי לחשוב שהדבר שהכי מציק לך זה הקושי בעבודות הבית.

אבל אחרי שאני קוראת עוד פעם ועוד פעמיים אני מבינה שעיקר הסיפור מבחינתך זה הסיפור הזוגי.

השאלות שמטרידה אותך היא: למה אתה לא מעריך את העבודה שלי? למה אתה חושב שזה מובן מאליו שאני אנקה, אטפל, אבשל ואסדר?

את רוצה את העזרה שלו, לא רק בשביל ההקלה הטכנית, אלא הרבה בשביל שתרגישי שהוא מבין ומעריך אותך, שהוא לא חושב שאת מובנת מאליה.

את רוצה לשמוע שהוא רואה בך אישה נפלאה שעושה את הבלתי ייאמן, דואגת לו ולבית כולו, בטרחה עצומה, בהשקעה שלא נגמרת. אמא מדהימה שמטפלת בילדים במסירות מיוחדת, שיעריך כל כביסה שאת מכניסה, כל מקלחת, כל החלפת טיטול, כל מזלג שטוף.

השינוי שאת רוצה הוא שינוי בבעלך.

שינוי מעשי, שיקח חלק מהמשא הכבד של עבודות הבית,

ובעיקר שינוי בחשיבה שלו – שיעריך, שיתפעל, שיכבד, שיאהב.

אם הייתי יכולה, לתפוס אותו ולנענע אותו עד שיעריך אותך מספיק, הלוואי. אבל בטח את כבר ניסית וראית שזה לא עובד. אין לנו דרך לשנות את האחר. הוא אדם שאחראי לעצמו, ואין לך שליטה עליו. התרגלנו להיות תלויים בהערכה ובכבוד של אחרים, ובפרט באלו של הקרובים אלינו. אך, אולי יש כאן טעות? האם היחס של האחרים הוא אכן זה שקובע כמה אנחנו שווים? הכבוד שהשני רוחש לנו קובע כמה נהיה מאושרים ושבעי רצון? הקשיבי רגע למשפט הבא: “אני לא אהיה מאושרת עד שבעלי ישתנה”. אמרי אותו לעצמך עשר פעמים. אני מניחה שבפעמים הראשונות, את תחשבי שהוא נכון, אח”כ תעלה בך תהייה עד כמה הוא נכון, ולקראת הסוף, כנראה יעלה בך רגש של כעס והתקוממות. האם אכן הוא זה שקובע האם את מאושרת???

היחיד שקובע האם את מאושרת, האם את שווה והאם את ראויה להערכה הוא את בעצמך. ובמקביל, התחום שאת שולטת בו, ויכולה להשפיע עליו הוא את בעצמך. וזאת כנראה הסיבה ששלחת את השאלה הזו, את מבינה את האמת הזו, ומעוניינת לשנות משהו בחשיבה ובהתנהלות של עצמך.

אני רוצה להציע לך שינוי שהוא עמוק ודק, והוא יכול לעזור לך לנצל את המצב להיות אדם ברמה נפשית יותר גבוהה. השינוי הזה הוא עבודה על חיזוק המובחנות שלך. שיפור היכולת שלך להיות אדם שמספק עבור עצמו את צרכיו הרגשיים. שאוהב את עצמו, מכבד את עצמו, יודע להיות בקשר קרוב עם השני ולא לאבד את האישיות של עצמו. במקרה שלך, גם אם בעלך לא מכבד ומעריך אותך על עבודתך בבית, את כן מעריכה, כן מכבדת, כן רואה בתפקוד של עצמך משהו נפלא שהוא לא מובן מאליו.

כאשר אדם יודע ומסוגל לספק עבור עצמו את צרכיו הרגשיים, הוא רגוע, יש לו מוקד שליטה פנימי, הוא לא תלוי באחרים בשביל החמצן שלו, והקשרים שלו גם הם הופכים לקשרים נעימים ובוגרים.

השלב הראשון בהערכה שלי את עצמי הוא לפתוח את העיניים של עצמי ולשאול: למה בעצם את עושה את עבודות הבית? למה חשוב לך שהבית יתפקד? מהן המטרות שלך? (כדי שיהיו לילדים בגדים נקיים? כדי שהם יהיו מטופחים? כדי שיהיה לכולכם אוכל טעים, בשביל הרוגע הנפשי שלך, של הילדים, של בעלך) את לא מתפקדת בבית כדי שהוא יעריך את זה! תנסי רגע להתמקד במטרות שלך, תהני כשהן מתגשמות, תשמחי ותכבדי את עצמך על כך שעשית את זה בעשר אצבעות.

האם את מכבדת את מה שאת עושה? שבי רגע עם עצמך, ותכתבי לך מילים של הערכה. את חושבת שאת עובדת בצורה נכונה? מי שבאמת יכול לתת לך ציונים זו את בעצמך. יכול להיות שזו הזדמנות לדייק את עצמך, במה את רוצה להשקיע ובמה פחות. איך לסדר את עבודות הבית ואת התפקוד שלך בבית, באופן שתהיי שלמה איתו. שתרגישי שאת יכולה בסוף כל יום לטפוח לעצמך על השכם, ולנשום לעומק בסיפוק.

לא חושבת שזה דבר קל לתבוע מעצמי להעריך את עצמי…

אבל כל דבר שאני מרגישה צורך לתבוע מבעלי, אני יודעת שכדאי לי קודם כל להסתכל פנימה ולשאול: את רוצה שהוא יחמיא לך – את מחמיאה לעצמך?, את רוצה שהוא יאהב אותך – את אוהבת את עצמך?, את רוצה שהוא יתפעל מהיופי שלך – את מתפעלת מהיופי שלך בעצמך? ואם התשובה היא “לא משהו”, אני מנסה לעבוד על זה, להגיע למצב שגם בלי שום מחמאה, אני מרגישה מלאה ורגועה עם עצמי.

בד”כ, כשאני יודעת לתת לעצמי את הצרכים הרגשיים האלה, פתאום גם אחרים נותנים לי את זה יותר בקלות… אבל אני כבר לא רואה במה שקיבלתי, במחמאות, הערכה, אהבה, כבוד- אוויר לנשימה, אלא בושם נעים, לא לחם, אלא גלידה חלבית למנה אחרונה.

כתבתי לך בעיקר איך להרגיש יותר טוב ופחות מובנת מאליה, כי הרגשתי שזה הדבר שמטריד אותך בעיקר.

אם מעניין אותך איך כדאי לבקש, באופן שיהיה לבעלך חשק לעזור, אפשר להרחיב בזה עוד, וזה נושא חשוב שאפשר ומומלץ ללמוד אותו.

אבל קודם כל הכי חשוב שתרגישי מוערכת ומכובדת על כל העבודה הנפלאה שאת עושה.

מאחלת לך לסיים כל יום בתחושת סיפוק ושמחה פנימית, ועל הדרך, גם במחמאות והערכה אמיתית מבעלך!

תוכלי לפנות באישי או לשאול שוב

ציפי 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

2 תגובות

  1. אישה יקרה וחרוצה
    תקשיבי, ומנסיון:
    אינך מוערכת על ידו, זה א.
    ב. יש לו עניינים פסיכולוגיים עם עצמו.
    ולכן, הוא לא ישתנה.
    הוא לא חושב שמגיעה לו אישה טובה, לכן הוא בחר בך, וכך הוא מעניש את עצמו, וככזה, הוא לא יעזור לך.
    הוא בבעייה, לא את, אבל זו בעייה שלך לא פחות.

  2. לציפי המשיבה היקרה!
    קראתי והתפעלתי מהתשובה שלך לשואלת !
    (ב”ה אין לי התמודדות כזו, יש לי התמודדויות אחרות, והתשובה שלך יכולה להתאים בהרבה מצבים , נראה לי )
    תבורכי מן השמיים!
    ישר כוח!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

לבעלי יש התפרצויות עצבים וזה איום ונורא!
עצוב לי. אני כותבת ובוכה מבפנים. אני נשואה כשנה וחצי לאדם מאוד מורכב. מצד אחד טוב לב, אוהב אותי מאוד , דואג לי, אבא נהדר, מרים אותי כל הזמן, אדם מאוד חביב, יש בינינו אהבה מאוד מאוד גדולה. כשאנחנו בטוב אנחנו בשיא. מצד שני הוא סובל מהתפרצויות עצבים. לא אלימות...
מה המטרה שלי בחיי נישואין? למה זה שווה לי?
שלום ותודה על האופציה לשאול ולקבל תשובה מקצועית, אני בחורה חרדית מיינסטרים בת 20 ברוך ה’ חברות מתחילות להתארס, אני יודעת שבקרוב אתחיל לשמוע שידוכים ואני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפי זה… אני לא רוצה להתחתן “כי כולם מתחתנים, אז גם אני…” – זה הדבר הכי משמעותי בחיים-להתחתן- והייתי...
עבודה עם גברים שגורמת לי לחששות
אני מרגישה רגשות אשמה כלפי עצמי. לפני כחצי שנה התחלתי לעבוד בחברה חרדית שאומנם שומרת על כללי הצניעות אך בהחלט יש הרבה שיחות עבודה בין הגברים והנשים. אני לא עבדתי בעבר בעבודה שדרשה ממני שיחות עם גברים וכעת אני נדרשת לבצע לא מעט שיחות כאלה. לפעמים בצוות ופעמים בפגישות יחידניות...
פגועה מבעלי עד עמקי נשמתי
אני ובעלי נשואים 5 שנים עם שני ילדים . נישואים לא טובים . שנינו אנשים מאוד לא קלים . הדבר היחידי שטוב שיש לנו זה הילדים . מבחינתי זה גם הדבר היחידי שמחזיק אותנו יחד. יש בינינו פערי מנטליות . כמו כן בעלי הוא אדם כעסן. הכעס מתגלה בשבת כשאין...
אכזבה קשה מאישתי
לא מתבייש לשאול ולהכיר בעובדה שאני צריך עזרה…תמיד בחיי הייתי בצד החזק הקשוב והתומך וכדומה אבל הצרה של החזקים זה שכשהם נופלים אין מי שירים אותם…התחזקתי בשנות העשרה ישיבה תיכונית ישיבת הסדר ואז התחרדתי בישיבה טובה ….אחרי כמות נכבדת של שנות תורה ואושר בישיבה התחתנתי…בקיצור היה שם מקרה מסובך של...
ההתחזקות שלי היא אמיתית או שהיא רק בשביל למצוא אישה?
אני בן 27 חילוני, אני מגיע מרקע מסורתי בבית ושנות חיי המוקדמות קצת דתי אפילו. אמא שלי הגיעה מבית דתי ומאוחר יותר בחייה שחררה מעט מהקשר לדת, הכוונה שהיום אינה שומרת שבת אך עדיין אוכלת כשר צמה בכיפור מכשירה בפסח וכרגיל. לפני כחצי שנה טסתי להודו, ופגשתי שם המון אנשים...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן