שלום לך אישה יקרה!

מבינה אותך, שהחיים עמוסים וקשים לך. ניהול בית הוא עבודה ממש קשה, אינטנסיבית ותובענית.

וגידול ילדים הוא גם כן עבודה סביב השעון. מה שמשותף לכביסות, ניקיון, בישול וילדים, שהם אף פעם לא מוותרים לנו… גם אם את עייפה או עצבנית, הם דורשים את שלהם. ואם את מנסה קצת לנוח הבלגן מצטבר והשעמום והתסכול של הילדים גם כן צוברים תאוצה.

אני חייבת להוריד בפנייך את הכובע על התפקוד הנפלא שלך בבית. מכל הלב, זה מרשים אותי ממש.

כשקראתי פעם ראשונה את השאלה שלך, טעיתי לחשוב שהדבר שהכי מציק לך זה הקושי בעבודות הבית.

אבל אחרי שאני קוראת עוד פעם ועוד פעמיים אני מבינה שעיקר הסיפור מבחינתך זה הסיפור הזוגי.

השאלות שמטרידה אותך היא: למה אתה לא מעריך את העבודה שלי? למה אתה חושב שזה מובן מאליו שאני אנקה, אטפל, אבשל ואסדר?

את רוצה את העזרה שלו, לא רק בשביל ההקלה הטכנית, אלא הרבה בשביל שתרגישי שהוא מבין ומעריך אותך, שהוא לא חושב שאת מובנת מאליה.

את רוצה לשמוע שהוא רואה בך אישה נפלאה שעושה את הבלתי ייאמן, דואגת לו ולבית כולו, בטרחה עצומה, בהשקעה שלא נגמרת. אמא מדהימה שמטפלת בילדים במסירות מיוחדת, שיעריך כל כביסה שאת מכניסה, כל מקלחת, כל החלפת טיטול, כל מזלג שטוף.

השינוי שאת רוצה הוא שינוי בבעלך.

שינוי מעשי, שיקח חלק מהמשא הכבד של עבודות הבית,

ובעיקר שינוי בחשיבה שלו – שיעריך, שיתפעל, שיכבד, שיאהב.

אם הייתי יכולה, לתפוס אותו ולנענע אותו עד שיעריך אותך מספיק, הלוואי. אבל בטח את כבר ניסית וראית שזה לא עובד. אין לנו דרך לשנות את האחר. הוא אדם שאחראי לעצמו, ואין לך שליטה עליו. התרגלנו להיות תלויים בהערכה ובכבוד של אחרים, ובפרט באלו של הקרובים אלינו. אך, אולי יש כאן טעות? האם היחס של האחרים הוא אכן זה שקובע כמה אנחנו שווים? הכבוד שהשני רוחש לנו קובע כמה נהיה מאושרים ושבעי רצון? הקשיבי רגע למשפט הבא: “אני לא אהיה מאושרת עד שבעלי ישתנה”. אמרי אותו לעצמך עשר פעמים. אני מניחה שבפעמים הראשונות, את תחשבי שהוא נכון, אח”כ תעלה בך תהייה עד כמה הוא נכון, ולקראת הסוף, כנראה יעלה בך רגש של כעס והתקוממות. האם אכן הוא זה שקובע האם את מאושרת???

היחיד שקובע האם את מאושרת, האם את שווה והאם את ראויה להערכה הוא את בעצמך. ובמקביל, התחום שאת שולטת בו, ויכולה להשפיע עליו הוא את בעצמך. וזאת כנראה הסיבה ששלחת את השאלה הזו, את מבינה את האמת הזו, ומעוניינת לשנות משהו בחשיבה ובהתנהלות של עצמך.

אני רוצה להציע לך שינוי שהוא עמוק ודק, והוא יכול לעזור לך לנצל את המצב להיות אדם ברמה נפשית יותר גבוהה. השינוי הזה הוא עבודה על חיזוק המובחנות שלך. שיפור היכולת שלך להיות אדם שמספק עבור עצמו את צרכיו הרגשיים. שאוהב את עצמו, מכבד את עצמו, יודע להיות בקשר קרוב עם השני ולא לאבד את האישיות של עצמו. במקרה שלך, גם אם בעלך לא מכבד ומעריך אותך על עבודתך בבית, את כן מעריכה, כן מכבדת, כן רואה בתפקוד של עצמך משהו נפלא שהוא לא מובן מאליו.

כאשר אדם יודע ומסוגל לספק עבור עצמו את צרכיו הרגשיים, הוא רגוע, יש לו מוקד שליטה פנימי, הוא לא תלוי באחרים בשביל החמצן שלו, והקשרים שלו גם הם הופכים לקשרים נעימים ובוגרים.

השלב הראשון בהערכה שלי את עצמי הוא לפתוח את העיניים של עצמי ולשאול: למה בעצם את עושה את עבודות הבית? למה חשוב לך שהבית יתפקד? מהן המטרות שלך? (כדי שיהיו לילדים בגדים נקיים? כדי שהם יהיו מטופחים? כדי שיהיה לכולכם אוכל טעים, בשביל הרוגע הנפשי שלך, של הילדים, של בעלך) את לא מתפקדת בבית כדי שהוא יעריך את זה! תנסי רגע להתמקד במטרות שלך, תהני כשהן מתגשמות, תשמחי ותכבדי את עצמך על כך שעשית את זה בעשר אצבעות.

האם את מכבדת את מה שאת עושה? שבי רגע עם עצמך, ותכתבי לך מילים של הערכה. את חושבת שאת עובדת בצורה נכונה? מי שבאמת יכול לתת לך ציונים זו את בעצמך. יכול להיות שזו הזדמנות לדייק את עצמך, במה את רוצה להשקיע ובמה פחות. איך לסדר את עבודות הבית ואת התפקוד שלך בבית, באופן שתהיי שלמה איתו. שתרגישי שאת יכולה בסוף כל יום לטפוח לעצמך על השכם, ולנשום לעומק בסיפוק.

לא חושבת שזה דבר קל לתבוע מעצמי להעריך את עצמי…

אבל כל דבר שאני מרגישה צורך לתבוע מבעלי, אני יודעת שכדאי לי קודם כל להסתכל פנימה ולשאול: את רוצה שהוא יחמיא לך – את מחמיאה לעצמך?, את רוצה שהוא יאהב אותך – את אוהבת את עצמך?, את רוצה שהוא יתפעל מהיופי שלך – את מתפעלת מהיופי שלך בעצמך? ואם התשובה היא “לא משהו”, אני מנסה לעבוד על זה, להגיע למצב שגם בלי שום מחמאה, אני מרגישה מלאה ורגועה עם עצמי.

בד”כ, כשאני יודעת לתת לעצמי את הצרכים הרגשיים האלה, פתאום גם אחרים נותנים לי את זה יותר בקלות… אבל אני כבר לא רואה במה שקיבלתי, במחמאות, הערכה, אהבה, כבוד- אוויר לנשימה, אלא בושם נעים, לא לחם, אלא גלידה חלבית למנה אחרונה.

כתבתי לך בעיקר איך להרגיש יותר טוב ופחות מובנת מאליה, כי הרגשתי שזה הדבר שמטריד אותך בעיקר.

אם מעניין אותך איך כדאי לבקש, באופן שיהיה לבעלך חשק לעזור, אפשר להרחיב בזה עוד, וזה נושא חשוב שאפשר ומומלץ ללמוד אותו.

אבל קודם כל הכי חשוב שתרגישי מוערכת ומכובדת על כל העבודה הנפלאה שאת עושה.

מאחלת לך לסיים כל יום בתחושת סיפוק ושמחה פנימית, ועל הדרך, גם במחמאות והערכה אמיתית מבעלך!

תוכלי לפנות באישי או לשאול שוב

ציפי