בס"ד

שלום שואלת יקרה ואהובה

השאלה שלך נגעה לי ללב. אני מוצאת בה כל כך הרבה רצון ושאיפות גבוהות – שאפו לך! אשרייך!

היו בשאלה שלך חלקים שציערו אותי בשבילך וחלקים שממש ממש אותי.

אני מזמינה אותך איתי לסוג של מסע… מוכנה? אשמח שתפני זמן לקריאת התשובה הזו כי היא יכולה להיות יעילה להתמודדות הזו שלך ולהתמודדויות זוגיות בכלל.

סיימת בשאלות של איך את יכולה לשנות את החלום ואיך את יכולה להתמודד עם זה כל בוקר?

לפני שעוברים לתכל'ס חשוב מאוד לתת הכלה ואמפתיה למצב המורכב איתו את מתמודדת.

את מתארת סיטואציה בה "תמיד חלמת על בעל שיושב ולומד" ובפועל כרגע נראה שהחלום הזה לא הולך להתגשם. זה מצב מתסכל וכואב. הכאב שלך הוא כל כך נורמאלי ולגיטימי. כל כך מוצדק. כל אחת במצב שלך היתה מרגישה בדיוק מה שאת מרגישה. כי זה באמת מאכזב ומצער. תתבונני בזה… תשהי בזה… תחבקי את עצמך על ההתמודדות שנקרתה לדרכך. ובעז"ה תראי שאחרי שאת נותנת מקום לסיטואציה משהו משתחרר בכאב ומתפנה לך כח לראות מה כן אפשר לעשות. ואפשר!

לפני שנתחיל בתשובה אני רוצה לפתוח בסיפור קצר: שמעתי שכשהיו שואלים את מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל מה לברר בענייני שידוכים הוא היה אומר: "מידות ויראת שמיים" כי מידות מושחתות ויראת שמים קשה לתקן. אבל בלימוד יש בחורים שלומדים ומפסיקים ואז חוזרים לזה שוב אבל אם יש מידות ויראת שמים זה הבסיס להכל.

לפי מה שאת מספרת (וזה גם החלק ששימח אותי בקריאת השאלה שלך) נשמע שלבעלך יש גם מידות טובות והוא גם ירא שמים. את כותבת בפירוש שאת אוהבת אותו מכל הלב ושהוא רגיש, איכותי ויר"ש. את יודעת איזה לא ברור מאליו זה לקרוא על כזו הרגשה שנתיים אחרי החתונה? לפעמים דווקא בפרק זמן של שנתיים אחרי החתונה מתגלעים פתאום כל מיני קשיים ואתגרים בזוגיות ובגלל שאת כותבת: "שאת אוהבת אותו מכל הלב" אני מאמינה שהרבה טוב בזוגיות ובכלל בחיים עוד לפניך בעז"ה.

כדאי להבין בסיס יסודי בהבדלים המהותיים בין גבר לאישה: לנשים במהותן, באופן טבעי יותר קל להיות רוחניות מאשר לגברים. שימי לב שגם ביהדות נשים פטורות מתפילה וממצוות שהזמן גרמן גם בגלל שאלו מצוות שמהותן קשר וחיבור רוחני ולנשים יש את זה באופן טבעי. האיש יסודו מעפר אישה נבראה מחלק פחות ארצי ויותר עליון ולכן "קל" לה יותר במובנים מסויימים עם ענייני הרוח – זה יותר טבעי אצלה. לגברים יש הרבה מצוות שקשורות בסממנים פיזיים ומעשיים לחיבור לרוחניות ויהדות כמו תפילין, מצוות מילה, 3 תפילות ביום ועוד – מה שאין לנשים. חשוב לדעת שהאתגר של בעלך מול לימוד התורה הוא נחלתם של גברים רבים ולנו כנשים לפעמים קשה להבין את זה כי במהותינו אנחנו יותר רוחניות ומחוברות. נאמר: "גדול מי שמצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה" שכן למי שמצווה יש יצר הרע שמתערב בסיפור ומפריע לעשות. מי שמצווה על לימוד התורה אלו הגברים – ואת ההפרעות של היצה"ר שיש להם בעניין הזה לא תמיד אנו יכולות להבין כנשים שלא מצוות.

נסי לחשוב על הקשיים של נשים מול מצוות צניעות – כמה אתגר, כמה מניעות: כל סנטימטר בחצאית או באורך הפאה או בסוג הבד של החולצה יכול להיות מאבק פנימי – אלו התמודדויות שגברים לא נדרשים להם. כשמבינים את נקודת המוצא הזו קל יותר להתייחס בחמלה ורכות לקושי של הגברים לשבת וללמוד.

אז אחרי שנתת (אני מקווה) אמפתיה והכלה לקושי שלך מול המצב ואחרי שהארנו את החשיבות של המידות הטובות ויראת שמים שיש בזוגיות הנפלאה שלכם שהרב שטיינמן היה אומר שהם העיקר ואחרי שהתבוננו בנקודת המוצא השונה בין גברים ונשים בקשר ללימוד תורה. בואי נראה מה כן אפשר לעשות בנידון: 😊

1. להבין שכשמפעילים לחץ מקבלים התנגדות

הסיטואציה שאת מתארת ש"נוצר מתח וטראומה סביב הנושא בגלל שדיברתם על זה" היא מאוד נורמאלית והגיונית וגם ניתנת לשינוי. אל תדאגי.

מכירה את המונח "שחררי" הכל כך נצרך ונפוץ בימינו? אני רוצה להציע גם לך לנסות לשחרר את המקום הפנימי הזה שכל כך רוצה שבעלך ילמד. יהיה לך יותר קל לשחרר אחרי שתכילי את עצמך כמו שכתבתי לך בתחילת התשובה – להבין את עצמך במקום שקשה לך.

יש כלל בחיים מאוד חשוב שכשמודעים אליו ופועלים על פיו קל יותר לשחרר. הכלל נקרא "מעגל העשייה שלי": כל מה שנכנס בתוך המעגל שלך הוא "בשליטתך" מה שאת לא יכולה לעשות- לא קשור אליך. גם כאן: האם את יכולה ללמוד במקום בעלך? התשובה היא לא. האם את יכולה להתפלל על זה? התשובה היא כן. כל מה שאת טכנית לא יכולה לעשות נסי באופן יזום לנסות להוציא ממחשבתך – שזה בעצם לשחרר ממך. הזוגיות שלכם עדיין צעירה והיא בדיוק בשלב של גיבוש הנפרדות: להבין שכל אחד מכם הוא פרט בודד במערכת זוגית ויש לכל אחד מכם תחומי עניין, תחביבים ויכולות שעומדים בפני עצמם ולא הכל יכול להיעשות במילוי משאלות הדדי אחד לשני. ההבנה הזו מכניסה הרבה שלום בבית ומנרמלת את העניין שאנחנו אנשים שונים, שיש לנו אתגרים אישיים שמשפיעים על היכולת שלנו למלא במקסימום את משאלות בנן הזוג שאנחנו כל כך אוהבים כמו ב"ה במקרה שלך.

אפשר עוד יותר להעמיק בנקודה הזו ולחשוב איך במסגרת מה שבשליטתך ובכוחך לעשות את מכניסה רוחניות יותר לחייך: הלא אם את רוצה שחייך יהיו מלאים תורה וקרבת אלוקים את יכולה להיות אקטיבית בנושא ולדוגמא להחליט שאת מתחילה בלימוד יומי תורני כל יום עם חברה או עם עצמך או בפורמט מסויים שתחליטי. אני מאמינה שאת מבינה את כוונתי. אם יש משהו שאת מעוניינת בו בחייך (כמו במקרה הזה) בדקי מה את יכולה לעשות בעבור שמשאלתך תתגשם בלא לחכות למעשים של הסביבה בעניין. היי את אחראית על מילוי רצונותיך.

2. לנסות להבין למה

הרבה פעמים כשהצד שמולנו מביע התנגדות אנו חווים את זה כאיום על עצמינו וביטול הערך העצמי שלנו. אך אם נזכור את הכלל הידוע שאומר: "אף אחד לא נגדך כל אחד בעד עצמו" נוכל לבחון ולהסתקרן האם מאחורי ה"החלטה" לא להמשיך ללמוד בפורמט כזה או אחר מסתתרת איזשהי "טראומה" שמבקשת ריפוי וחמלה. אני מכירה בחורים יודעי ספר, חכמים ומוכשרים בטירוף שהיה להם קשה מאוד ללמוד כי הם התחנכו במקומות שהתיחסו ללימוד בצורה מאוד נוקשה ולא מותאמת לאופי שלהם, חברה סיפרה לי שבעלה גדל בבית שבו ממש "הכריחו" ללמוד ולקום מוקדם ולהפסיק עוד ועוד… שבכל שבת האבא דיבר בשולחן שבת על הספקים וסיומים שצריך לעשות ועל כמה חשוב לנצל כל רגע. האבא באותה משפחה היה ת"ח עצום אבל הגישה ההישגית הזו לא התאימה לאותו ילד שהפך לבחור שנרתע מכל מה שקשור ללימוד.מ(בכזו סיטואציה אגב אני ממליצה לא לכעוס על ההורים כמו שאופנתי היום אלא להיות במבט מאמין ולדעת שהכל מושגח וכל נשמה עוברת פה בעולם את המסע המדוייק לה). קחי בחשבון שגם במקרה שלך כנראה יש סיבה כזו או אחרת שמשפיעה על היכולת והמסוגלות של בעלך ללמוד. חלק מהמסע הזוגי זה להיות בסקרנות ובענווה מול מה שבן הזוג מספר לנו ולכבד את המקום הרגיש שלו גם אם הוא "מתנגש" עם רצון שלנו וגם אם אנו לא מבינים אותו עד הסוף. אתם בתחילת הדרך של נישואיכם. לנקוט בחמלה ובאמפתיה מול שיתוף בקשיים של בן הזוג זהו אחד מאבני הייסוד לבניית אמון זוגי ומערכת מיטיבה לשניכם.

3. להתפלל על זה

בכוונה כתבתי את הסעיף הזה שלישי ולא ראשון כמו שבדר"כ אני עושה. חשוב לי שתגיעי לתפילה מתוך מקום רגוע שמבין שאת מתפללת לה' שיהיה לך טוב בזוגיות, שתעריכי את בעלך ושאת משתפת את רבש"ע איך את רואה את הדברים אך את לגמרי ערוכה לכך שלא כל התרחישים שלך יתמלאו 1:1 לגמרי.

זה חלק מה"שחרור" עליו דיברנו בסעיף הראשון: היכולת הזו להבין ולהסכים לכך שלא כל מה שאני רוצה חייב לקרות או יכול לקרות ויחד עם זאת להמשיך להתפלל על החלום ולקוות שאולי הוא יתגשם ולהבין שאולי הוא לא יתגשם בדיוק בדיוק כמו שאני מדמיינת אותו ובזמן שאני מדמיינת אותו. את יורדת לסוף כוונתי?

התפילה היא העצה הכי טובה שאני מכירה להתמודד עם כל דבר בחיים. יש אדון אחד לבירה הזו שיש לו את היכולות והכוחות כולם והוא היחיד שבאמת יש לו את האפשרות לשנות מצבים ולגרום לך להרגיש טוב יותר עם כל מצב שיקרה לבסוף. מציעה לך לקבוע זמן לתפלה יומית במילים שלך עם אבא שבשמים. ספרי לו כמה כואב לך, כמה הלימוד חשוב לך וכמה ישמח אותך שבעלך ילמד.

מלבד מה שכל תפילה מגיעה לפני רבש"ע ופועלת פעולה יש שכר מיידי לתפילה והוא ההקלה הרגשית של לפרוק מהלב את הדאגה והתסכול ולדעת שהכל בידיים של אבא הכי יכול שיש.

טוב לזכור שהקב"ה "מחדש בטובו בכל יום מיד מעשה בראשית" בכל יום ויום הבריאה מתחדשת והזדמנויות נפתחות. המצב שאת מתארת כרגע בכלל לא מחוייב שיהיה כך תמיד ולנצח. "ישועת ה' כהרף עין" ו"יד ה' לא תקצר מלהושיע". תתפללי על זה ותשתדלי להתחזק באמונה שהכל אפשרי והאופק לגמרי פתוח. חשוב לי לחדד שכשאני כותבת שהאופק פתוח אני לא מתכוונת רק לזה שבהכרח יקרה קסם ולימוד התורה אצלכם בבית יראה בדיוק כמו שאת חולמת. הרבה פעמים תהליך אישי פנימי מביא את האדם להסתכלות שונה על המצב עד כדי כך שנוצרת נפרדות בינו לבין הסביבה והוא מבין שמה שקורה סביב לא אומר עליו כלום ולכן הוא פחות דואג ומוטרד מהעניין.

4. לנסות להבין מה עומד מאחורי חשיבות הלימוד

את הנקודה הזו אני אשמח שתקראי ברגישות ובזהירות. אני כותבת אותה כי את נשמעת לי אישה נבונה שעושה עם עצמה עבודה ויכולה להתבונן עמוק. לפעמים, כשציפיות גדולות שלנו בחיים שלא מתממשות זוהי הזמנה מרבש"ע להתבונן מה קורה מעבר… אני מזמינה אותך להקדיש זמן רגוע לעניין ולהתבונן מה עומד בשורש הרצון והחלום שבעלך ישב וילמד: האם זה כי זה הבית בו גדלת וזה המודל לחיקוי שלך? האם זה כי זה היה הלך הרוח והחינוך במקום בו למדת? שיתפה אותי אישה שלקח לה זמן להבין שמאוד חשוב לה שבעלה ילמד אחרי החתונה כי בסביבה שלה זה סמל סטטוס, זה ה"מה יגידו". בעולמות האימון והטיפול מהם אני מגיעה מקובל להניח ש"הבעיה היא לא הבעיה" בדר"כ קושי נוכח מסתיר איזשהו קונפליקט פנימי שכשהוא בא לידי ביטוי ונותנים עליו את הדעת – דברים במישור המעשי משתנים. ולכן גם פה אני מזמינה אותך לבחון עם עצמך מה עומד בשורש החלום של "בעל שיושב ולומד" ומה אולי את יכולה לדייק שם שייטיב את ההרגשה שלך בנושא.

אני ארחיב על כך עוד: נניח אותה אישה שסיפרה לי שהיא הבינה שחשוב לה שבעלה ילמד נובע מכך שהיא רוצה לקבל הערכה מהסביבה על כך (ומי מאיתנו לא רוצה לקבל הערכה מהסביבה) היא הבינה שזה מזמן אותה לעשות עבודה על הערך העצמי שלה. ואכן אחרי תקופה שהיא עשתה זאת היא פתאום גילתה שכל היחס שלה ללימוד של בעלה הגיע ממקום הרבה פחות מבוהל ויותר מכיל ומאפשר מה שהשפיע לגמרי לטובה על כל הזוגיות שלהם.

לקראת סיום – עוד 2 נקודות קצרות שאני מקווה שיתנו לך כח ותקווה למצב

5. ידוע ש"הקב"ה מצרף כוונה למעשה"

ולכן אם את כל כך רוצה שבעלך ילמד – בעז"ה בשמים זה נספר לך ו"נחשב" לך. גם לגבי העוה"ז וגם לגבי העוה"ב. הקב"ה מייקר כל רצון ומטרה רוחנית ושכרך הרבה מאוד בעז"ה

6. לייקר את הטוב שכן קורה

ידוע, שכשמתמקדים במשהו – הוא גדל. אם מתמקדים בחיובי ובטוב – הוא בעז"ה יתרחב. גם לך אני מציעה לנסות לייקר ולהעצים (כמובן במינון נכון ובתבונה) את המקומות הרוחניים שכן קיימים: אם זה דברי תורה שנאמרים בשולחן שבת, אם זה תפילות בזמן / במניין או כל מה שקשור לרוחניות. לבעל מאוד מאוד משמעותי וחשוב שאשתו תהיה שמחה ומרוצה ממנו. וככל שתוכלי במידה שנעים לך להחמיא ולהודות על הקיים – אני מאמינה שהזוגיות שלכם תפרח ותעמיק עוד יותר והרצון שלו לראות אותך שמחה יפעלו בעז"ה בכיוונים שישמחו אותך

מאחלת לך יקרה הרבה הרבה טוב נגלה גשמי ורוחני. תזכרי שהקב"ה הוא כל יכול וכל סיטואציה בעולם הזה מדוייקת לטובתך. הקב"ה לא נרדם בשמירה ואם הוא הפגיש בינך ובין בעלך לשניכם יש תועלת מרובה להפיק מהענין.

בשורות טובות ישועות ונחמות

רותי