שלום אהובה,
אני קוראת את הפנייה שלך וליבי בוכה, הקונפליקט הזה קשה כל כך.
כמה כאב אני מרגישה ממך, דרך מילותיך, בהתנגשות הערכים הכל כך מהותיים, אמונה ומשפחה.
אפתח בכך שאני איני מתיימרת בשום שלב להיות “רב פוסק” בעניין מה יותר חשוב ואיך נכון להתנהל הלכתית והשקפתית,
אני יותר מבקשת ממך רשות, להכנס לעומק הכאב, הבחירה והדילמה הקשה הזו.
את מתארת שבע שנות נישואין, הבאתם שלושה ילדים לעולם, ומציינת שההתדרדרות החלה בשנה האחרונה, אני רק יכולה להתחיל לדמיין, כמה מורכב, גידול של שלושה ילדים קטנים, התנהלות דתית לא יציבה בבית וזוגיות במשבר.
צצות בראשי אין סוף שאלות, ואני קודם תוהה, מי מחזק אותך? האם יש בשבילך מי שיכול לתמוך בך? יש לך את מי לשתף בקושי הזה?
האם האמונה של בן הזוג שלך, היא היא האמונה שלך?
את מדברת על כל שהוא דורס ומחלל את מה שיקר “לך”, ואת צודקת. אבל זאת האמונה שלו, דרך החיים שלו והבחירות שלו.
ולכן הדילמה היא, האם את מסוגלת לחיות לצד מי שבוחר אחרת ממך.
אני מאמינה שלראות את השבת נרמסת על ידי מי שבחרת שיהיה אב לילדייך ובן זוגך לחיים, כואבת ומרסקת, מעלה פחדים לא פשוטים ואפילו כאלו המערערים את היסודות שעליהם בנית את חייך.
אני כל כך מבינה.
ובאותה נשימה, אני מבקשת לנסות להציג צד נוסף, שאולי הוא מה שיכול בע”ה יתברך לתת תקווה לשינוי ואמונה בכך שלכל תנועה מטלטלת כזאת בחיים, של שינוי ערכי מהותי, יש סיבה ועמדה מחזקת מולה. והייתי רוצה לנסות להוביל אותך ללמוד למה, מה ואיך אפשר לפעול מול זה.
ולכן אני ברשותך אשאל מספר שאלות שאולי התשובה עליהן תוכל להוביל לזווית ראייה נוספת:
האם בעלך שמח בחילול השבת שלו?
האם הרצון לפרוץ גבולות היה שם תמיד?
אולי באופנים אחרים?
האם הוא עושה זאת בפנייך בהפגנתיות?
האם את מגיבה באופן נסער לכל התנהגות מתריסה שלו?
האם את בכלל רואה בחילול שבת התרסה?
אם לא, והתחושה היא שהוא אינו מתריס, האם את יכולה לנסות להבין איזה משבר הוא בעצמו חווה?
האם ההתמודדות שלו קלה בענייך?
כמי שנשמו לתוך קרבם חינוך של יראת שמיים, כללי עבודת השם ודרך חיים, האם שבירת כל אלו אינם צעקה לעזרה?
נכון, את אינך הרב שלו, אבל את אשתו, וקורה לו משהו כל כך מהותי, מפחיד וכואב, האם הקשבת לרחשי ליבו? ניסית ללמוד אותו ולהבין מה קרה פתאום? איפה האמונה? האם הקדוש ברוך הוא נעלם מחייו, תפיסותיו, הוויתו?
אני מרגישה קול נעלם שכזה, שאת יכולה לענות לי, “אבל הוא אינו שומע אותי, אני זועקת לא פחות ממנו, הוא התחתן איתי על מנת שנקים בית של תורה ומצוות, והוא מועל באמון, מפרק את היסודות, ואני אנא אני באה”??!
לכן יקירה, אני יכולה רק לנסות להציג את שני הכיוונים, מפני שחסרים לי פרטים.
ואני מבקשת גם לנסות להציג בפנייך, את התובנה, העמוקה והמהותית שתנועה כזאת, בין בהתרסה ובין שלא, היא אמירה נוקבת על חוסר בהשלמה, תסכול וערעור האמונה ממקום עמוק, בועט ובעיקר כואב.
אז מה עושים עם זה?
ערכים כל כך מהותיים מתנגשים, האם הגירושין זה הפתרון הכי נכון.
אולי. ואולי לא. השאלה היא תמיד,
האם את רוצה לנסות אחרת?
האם את מעוניינת להבין לליבו? להגיע לשיחות עומק ולבחון את הדרך המשותפת?
אני מבינה לחלוטין, שכשיש קשיים מורכבים בזוגיות וישנה תנועה כל כך מטלטלת של שינוי מבנה היסוד של האמונה בבית, אז יש תחושה שהכל אבוד, שהייאוש דפק על דלת הכניסה לבית.
אבל לא.
בע”ה, בתקווה שאכן יש עם מי לעבוד, שיש מי שזועק לעזרה, ובאמת מקווה לקבל אותה.
במבט מערכתי, על ריקוד זוגי, אני יודעת שהעמדה שלך מול חילול השבת, מתחזקת אצל בעלך את הבחירה שלו, אולי כי כך הוא מקבל ממך יחס, אולי הוא רואה שכך הוא מפעיל אותך ומזיז אותך מאזור הנוחות? אולי כי זו הדרך לראות שאכפת לך ממנו? מהבית? ומה הוא מחסיר ממך שאת לא מקבלת? איזה צרכים שלך אינם ממומשים במערכת הזוגית הזאת? עם איזה חסך את מתהלכת?
אני באמת לא יודעת, אבל רק יכולה להעלות השערות, מתוך הבנה כי ההתנהגות הזאת מתחזקת משהו אצלו ואצלך. פשוט כי ככה זה עובד בזוגיות.
לכן, אני מציעה, תחילה לפנות למטפל זוגי מוסמך, שיפגוש את שניכם וינסה להבין מה קורה ועל מה יושב הריקוד הזוגי הזה.
ללמוד להבין ולהכיר אחד את השני על כלל הכאבים והפחדים.
אני מאמינה מאוד בשינוי, ביכולת לחולל אותו ובלהאמין בבן הזוג, שאם הוא פעול באופן כזה, משהו עמוק בפנים מטלטל. את שינכם.
שניכם זקוקים לתמיכה, הכלה והבנה, אחד של השני ובכלל באופן פרטי.
אל תוותרו על עצמכם ועל הבית שלכם, תנסו,
בע”ה שהשם ישלח שליחים טובים לחולל את התנועה הבריאה עבור שניכם.
בהצלחה מכל הלב,
שירה
7 תגובות
שואלת יקרה,
ראשית, מבין היטב לליבך, שמירת השבת וירידה מהדת איננה משהו צדדי, אלא משהו שאופף את היהודי בכל ההיבטים של חייו, כי חיינו הדתיים אפופים בחוויה של שליחות, במחשבות על שכר ועונש, ממקום של משמעות עמוקה..
אבל –
בדומה למה שכתבה המשיבה בחכמה, פעמים רבות חלק גדול מהנפח של העניין הוא כאשר הפער הדתי מתלבש על פער זוגי, כשחילול השבת נהפך למאבק כח סמוי או גלוי בו אתם רוקדים את “ריקוד הרשע והצדקנית”, כאשר את (אולי) מגויסת להוכיח שוב ושוב את רשעותו, בעוד זה בכלל יושב על חוסרים רגשיים נוספים שכבר היו קיימים קודם לכן בקשר, על צרכים שלך/שלו שלא קיבלו מענה, קשיי תקשורת ועוד.
אם תשכילי ללכת לטיפול זוגי לפני קבלת ההחלטה להתגרש, תוכלי ללמוד ליצור קשר מכבד עם בעלך כאדם לאדם ולא כרעיון לרעיון, תשכילי להבין ששמירת השבת שלו אינה “באמת” קשורה אלייך ברמה האישית, ואם כל הכאב שבדבר תוכלי להגיע להסכמה ברמת “הצרכים”, ללמוד איך אתם מתנהלים בכבוד וברגישות הדדית בפרהסיה הציבורית של הבית…
ככל שתתני צ’אנס לתהליך כזה, אם עדיין תעלה “שאלת הגירושין” היא כבר תהיה ממקום אחר, מפוכח יותר וכאוב פחות… במילים אחרות – קודם כל צריך לבדוק האם ניתן לגשר על פער הזוגי, ואז שאלת הפער הדתי מקבלת פורפורציה אחרת לגמרי.
כאדם שלצערי בשנה האחרונה גם כן מחלל שבת
יישר כח על התשובה הזאת
כשאשתי שאלה אותי בערב תשעה באב
אתה תצום? עניתי לה סיכמנו שאת לא רוצה לדעת ושזה עסק שלי עם עצמי
סיכמתי איתה שאני יכול לעשות הכל רק לא בפניה ולא מול הילדים ולא מול השכנים
מאחל לעצמי להיות יותר חזק בעתיד
יש עמותה שעוזרת לזוגות במצב כזה לגשר על פערים וללמוד לחיות ביחד. יכול להיות שזה מיועד יותר למקרה שאחד מבני הזוג החליט על דרך אחרת ולא בטוח שזה המקרה כאן. אבל אולי שווה לבדוק.
https://zoogit.net
תשובה נפלאה מושקעת ומחכימה.
עם זאת –
חשוב לזכור שלחיים שלנו יש מטרה ושליחות. הם לא נועדו להיות בהכרח קלים.
ניסיון להבין ולהכיל את בן הזוג זה דבר חשוב והכרחי, אך הוא חייב להיות בפרספקטיבה שבוחנת האם את וילדייך תהיו בסופו של התהליך קרובים יותר לקב”ה או רחוקים ממנו.
אינני יכול לענות לך על שאלה זו בלי להכיר את התמונה הכוללת, ויתכן שאיני יכול לענות בכלל, אך בסופו של דבר, בעיניי, זו הפריזמה לבחינה של שאלתך.
נסי להתבונן על שאלתך במבט של ‘נצח’. איך זה יראה לאחר מאה ועשרים.
לענ”ד, רק את מסוגלת לחוש בחושייך הדקים את התשובה לכך..
קצת היה חסר לי בתשובה את ההיבט הזה.
כאשר אתה מעמיד את הדברים על כך שבסופו של דבר השאלה אם היא והילדים יותר קרובים לקב’ה, אתה בעצם תופס ממד אחד של הדברים, מימד צר מאוד.
מי אמר שהשקעה בזוגיות ואפילו זוגיות כזאת תביא לכך שתהיה ירידה ברוחניות? ואולי ההיפך? אולי זה מה שה’ רוצה ממנה, בית שלם עם אבא ואמא גם אם זה במחיר של לוותר על שמירת המצוות של האבא? חיים של ילד בתוך מסגרת משפחתית עם אבא ואמא נותנים חוסן. חוסן שחסר לילד להורים גרושים. מה גם שכמו שהמשיבה אומרת – ייתכן וזה נגרם מחוסר בזוגיות ועל כן בניה של זוגיות של הקשבה, הכלה ותקשורת טובה, תתן בהחלט נקודת פתיחה טובה יותר לילדים, יותר מאשר גירושין בהם כל צד מושך לכיוון שלו. שהרי האבא או האמא לא נעלמים אחרי הגירושין, כל אחד מביא את הצד שלו בחינוך הילדים, ומשפיע על הילדים. מי מבטיח שהילדים יבחרו ללכת דוקא בדרכה של האם ולא של האב?
גירושין על רקע שמירת המצוות של אחד מבני הזוג מפספס לחלוטין את המטרה, אין ערובה לכך שזה מה שישמור על הילדים ולפעמים אפילו להיפך – המסגרת המשפחתית מופרת, החוסן של הילדים נחלש, והם עוד יותר חשופים להשפעות לא רצויות. ודאי ודאי לא מתכון להצלחה ביראת שמים ושמירת מצוות. אנשים חושבים שיהיו להם חיים קלים לו רק יתגרשו. הויכוחים נשארים אותם ויכוחים. הגירושין לא פותרים את הבעיה. רק מעצימים אותה ומקבעים אותה לאורך ימים ושנים.
יש ארגון התקשרות של הרב עמי ברעם, בדיוק למקרים האלו , מומלץ .
נשמע שכואב לך מאד לראות שבעלך דורס את היקר לו מכל, (מכל הבחינות)!
וזה באמת קושי אדיר שבאדירים.
דבר נוסף, נשמע מאד שהחילול שבת שלו קשור ישירות להדרדרות של הזוגיות שלכם.
ואם זאת דיאגנוזה נכונה, אז דבר ראשון את צריכה להחליט שאת עושה הפרדה. זאת אומרת:
א. שתחליטי שלא מעניין ולא מעצבן אותך הקשר שלו עם אלוקים ולא תתערבי לו בשום דבר שקשור בינו לבין אלוקים (כמו בנא זר מבחוץ) זאת אומרת שתחליטי שלא מזיז לך בנושא הזה כלל. כי למעשה זה באמת לא קשור אליך. יתכן שבעלך בעל כורחו משתמש בקשר שלו עם אלוקים על מנת להציק לך. אז ברגע שתוציאי את עצמך מהמשוואה ולא תתערבי לו בקשר שלו עם אלוקים, הוא יבין שהקשר שלו אם אלוקים בכלל לא קשור אליך ולא ישתמש בו כשאמצעי להשיג משהו ממך או לעצבן אותך עם יחס מזלזל בעניין הזה. כי אם היה מרגיש נניח, שאם הוא לא הולך לעבודה, את יוצאת מהכלים, אז הוא היה משתמש בכלי הזה ע״מ לעצבן אותך. (ואז היית בוכה על זה ולא על השבת) מיכוון שהוא מנסה להשיג משהו ממך ולא יודע איך אז הוא מנסה להשיג מבוקשו בדרך שלילית. ואותו הדבר לגביך.
(בזוגיות קודם צריך להשתדל תמיד בכל יום, לפתח ולטפח קירבה וקשר לפני שמנסים לפתור בעיות.)